Chapter 11

1And all Israel gathered to David to Hebron, saying, "Behold, we are your bone and your flesh.   אוַיִּקָּֽבְצ֧וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־דָּוִ֖יד חֶבְר֣וֹנָה לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֛ה עַצְמְךָ֥ וּבְשָֽׂרְךָ֖ אֲנָֽחְנוּ:
2Also in times past, also when Saul was king, you were the one who led Israel out and brought [them in], and the Lord your God said to you, 'You shall shepherd My people Israel, and you shall be a ruler over My people Israel.' "   בגַּם־תְּמ֣וֹל גַּם־שִׁלְשׁ֗וֹם גַּם בִּֽהְי֣וֹת שָׁא֣וּל מֶ֔לֶךְ אַתָּ֛ה הַמּוֹצִ֥יא וְהַמֵּבִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּאמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אַתָּ֨ה תִרְעֶ֚ה אֶת־עַמִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאַתָּה֙ תִּֽהְיֶ֣ה נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
You shall shepherd My people. Concerning this, David said, (Ps. 23:1): “The Lord is my Shepherd, I shall not want.” “You say to me: You shall shepherd. How can I shepherd? The matter does not depend on me, but the Lord is my Shepherd, I shall not want, and I, too, shall not be wanting to you.” A similar instance is found in Samuel (II 21:17): “Then the men of David swore to him, saying, 'You shall no longer go out with us in battle, so that you extinguish not the lamp of Israel.’” David replied (ibid. 22:29): “For You are my lamp, O Lord; and the Lord does light my darkness.”   אתה תרעה את עמי.  על זה אמר דוד ה' רועי לא אחסר (תהילים כ״ג:א׳) אתה אומר לי אתה תרעה מה אני יכול לרעות אין הדבר תלוי בי אלא ה' רועי לא אחסר וגם אני לא אחסר לכם ודוגמא בשמואל (ב' כ"א) אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו במלחמה ולא תכבה את נר ישראל אמר להם דוד כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי (שם כ"ב):
3And all the elders of Israel came to the king to Hebron, and David made with them a covenant in Hebron before the Lord, and they anointed David as king over Israel, according to the word of the Lord by the hand of Samuel.   גוַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֚ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹת֩ לָהֶ֨ם דָּוִ֥יד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּמְשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֚יד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה בְּיַד־שְׁמוּאֵֽל:
and David made with them a covenant. Like the covenant that Jehoiada made, as it is written (II Kings 11:17): “And Jehoiada enacted the covenant between the Lord and between the king and between the people, to be the people of the Lord.” The meaning is [that they agreed] to be servants of the Lord, and also “between the king and between the people,” to be his servants according to the king’s judgment, and also that the king should do according to the law for his servants; to wage their wars.   ויכרות להם דוד ברית.  כאותו ברית שכרת יהוידע דכתיב (מלכים ב י״א:י״ז) ויכרות יהוידע את הברית בין ה' ובין המלך ובין העם להיות לעם לה' פתרון להיות לה' עבדים וגם בין המלך ובין העם להיות לו לעבדים כמשפט המלך וגם המלך לעשות כחוק לעבדיו ללחום מלחמותם:
before the Lord. But is it not so that the Tabernacle was not in Hebron? What then is the meaning of “before the Lord”? Wherever people make a stipulation or enact a covenant, the Omnipresent is there. A similar instance [is found] in [the case of] Jephthah: (Jud. 11:11): “before the Lord in Mizpah.” [Another] similar instance (Lev. 5:21): “and commits an act of treachery against the Lord by making a denial to his neighbor,” as is explained in Torath Kohanim (ad loc.).   לפני ה'.  והלא לא היה המשכן בחברון אלא מהו לפני ה' כל מקום שעושין תנאי או כורתין ברית המקום שם הוא דוגמא ביפתח לפני ה' במצפה (שופטים י״א:י״א) ודוגמא ומעלה מעל בה' וכיחש בעמיתו (ויקרא ה׳:כ״א) כדמפרש בתורת כהנים:
4And David and all of Israel went to Jerusalem, that is Jebus, and there were the Jebusites, the inhabitants of the land.   דוַיֵּ֨לֶךְ דָּוִ֧יד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֛ל יְרֽוּשָׁלִַ֖ם הִ֣יא יְב֑וּס וְשָׁם֙ הַיְבוּסִ֔י יֹֽשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ:
And David… went, etc.. He went immediately to war when all Israel crowned him, so that Israel should not say [that in] all the wars that David waged in the days of Saul and was victorious it was Saul’s luck, and that he was now afraid to fight. Therefore he immediately went to war.   וילך דוד וגו'.  הלך מיד למלחמה כשהמליכוהו כל ישראל שלא יאמרו ישראל כל המלחמות שעשה דוד בימי שאול נוצח מזלו של שאול היה ועתה דואג להלחם לכך הלך מיד למלחמה:
5And the inhabitants of Jebus said to David, "You shall not come here," and David captured the citadel of Zion, that is the City of David.   הוַיֹּ֨אמְר֜וּ יֹֽשְׁבֵ֚י יְבוּס֙ לְדָוִ֔יד לֹ֥א תָב֖וֹא הֵ֑נָּה וַיִּלְכֹּ֚ד דָּוִיד֙ אֶת־מְצֻדַ֣ת צִיּ֔וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽיד:
And the inhabitants of Jebus said to David, “You shall not come here”. He does not explain here why, but in Samuel (II 5:6), Scripture explains: “… and they said to David, saying: You shall not come here unless you remove the blind and the lame.” They saw that they were unable to withstand David. They therefore stationed blind and lame persons before the city gate, “as if to say: David shall not come here,” unless he wages war with these blind people, for they knew that it is disgraceful for a king to wage war against blind men, and because of this, he would turn back and not wage war with them. David said to himself, however, “It is true that it is neither right nor proper for me to wage war with the blind and with the lame, but ‘whoever smites the Jebusites’ in a way that he ‘reaches the tower’ shall pull them and cast them away from there, viz. the blind.” “Therefore they say: The blind and the lame shall not come into the house;” into the house of David, because it will be a disgrace for him, lest they say that David waged war with these [handicapped people].   ויאמרו ישבי יבוס לדוד לא תבא הנה.  אינו מפרש כאן למה ובשמואל (ב' ה') מפרש ויאמר לדוד לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים ראו שלא יוכלו לעמוד לפני דוד ונתנו עורים ופסחים לפני שער העיר לאמר לא יבא דוד הנה כי אם ילחם עם העורים הללו כי ידעו כי בזוי הוא למלך להלחם עם העורים ומתוך כך ישוב ולא ילחם עמהם ודוד אמר בלבו אמת הוא כי לא נכון והגון לי להלחם עם עורים ועם פסחים אך כל מי שיכה היבוסי היאך שיגע בצנור וימשכם וישליכם משם את העורים על כן יאמרו עור ופסח לא יבא אל הבית אל בית דוד שיהא לו גנאי פן יאמרו עם אלו נלחם דוד:
6And David said, "Whoever smites the Jebusites first will be a chief and an officer," and Joab the son of Zeruiah ascended first and became a chief.   ווַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד כָּל־מַכֵּ֚ה יְבוּסִי֙ בָּרִ֣אשׁוֹנָ֔ה יִֽהְיֶ֥ה לְרֹ֖אשׁ וּלְשָׂ֑ר וַיַּ֧עַל בָּרִֽאשׁוֹנָ֛ה יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה וַיְהִ֥י לְרֹֽאשׁ:
7And David dwelt in the citadel; therefore they called it the City of David.   זוַיֵּ֥שֶׁב דָּוִ֖יד בַּמְצָ֑ד עַל־כֵּ֥ן קָֽרְאוּ־ל֖וֹ עִ֥יר דָּוִֽיד:
8And he built the city from around, from the Millo until the surrounding area, and Joab restored the rest of the city.   חוַיִּ֚בֶן הָעִיר֙ מִסָּבִ֔יב מִן־הַמִּלּ֖וֹא וְעַד־הַסָּבִ֑יב וְיוֹאָ֕ב יְחַיֶּ֖ה אֶת־שְׁאָ֥ר הָעִֽיר:
and Joab restored the rest of the city. Heb. יְחַיֶּה. He built and strengthened [it] by building [i. e., repairing] the cracks in the wall. A similar instance [is found] with Ezra (Neh. 3:34): “Will they revive (הַיְּחַיּוּ) the stones from the heaps of dust?”   ויואב יחיה את שאר העיר.  הוא בנה והחזיק לבנות בדקי החומה דוגמא בעזרא היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג׳:ל״ד):
9And David waxed constantly greater, and the Lord of Hosts was with him.   טוַיֵּ֥לֶךְ דָּוִ֖יד הָל֣וֹךְ וְגָד֑וֹל וַֽיהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת עִמּֽוֹ:
10And these are the chiefs of David's mighty men who held strongly with him in his kingdom with all Israel to crown him-according to the word of the Lord concerning Israel.   יוְאֵ֨לֶּה רָאשֵׁ֚י הַגִּבֹּרִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֔יד הַמִּֽתְחַזְּקִ֨ים עִמּ֧וֹ בְמַלְכוּת֛וֹ עִם־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַמְלִיכ֑וֹ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
11And these are the number of David's mighty men: Jashobeam the son of Hachmoni, the head of the mighty men; he stirred his spear on three hundred slain at one time.   יאוְאֵ֛לֶּה מִסְפַּ֥ר הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑יד יָֽשָׁבְעָ֣ם בֶּן־חַכְמוֹנִ֗י רֹאשׁ הַשָּׁ֣לִישִׁ֔ים (כתיב הַשָּׁ֣לִושִׁ֔ים) הֽוּא־עוֹרֵ֧ר אֶת־חֲנִית֛וֹ עַל־שְׁלֹֽשׁ־מֵא֥וֹת חָלָ֖ל בְּפַ֥עַם אֶחָֽת:
the son of Hachmoni. In Samuel (11 23:8), it is written: “Tahkemoni.” He is his father, and the father was stronger than the son, for it is written concerning him: “against eight hundred slain at one time.”   ראש השלישים.  ראש הגבורים כמו ושלשים על כלו (שמות י״ד:ז׳):
the head of the mighty men. הַשָּׁלִישִׁים רֹאשׁ like (Exod. 14:7): “and mighty men וְשָׁלִשִׁים over them all.”   עורר את חניתו.  כאשר הוא נלחם במלחמה לא היה חוזר במלחמה עד שיהרג בחניתו ג' מאות חלל:
he stirred his spear. When he was engaged in battle, he would not return from the battle until he had slain three hundred men with his spear.   בן חכמוני.  (בשמואל ב כ״ג:ח׳) כתוב תחכמוני הוא אביו ויפה כח האב מכח הבן שכתוב בו (שם) על שמונה מאות גבורים חלל בפעם אחת:
12And after him was Eleazar the son of Dodo the Ahohite; he was among the three mighty men.   יבוְאַֽחֲרָ֛יו אֶלְעָזָ֥ר בֶּן־דּוֹד֖וֹ הָֽאֲחוֹחִ֑י ה֖וּא בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים:
he was among the three mighty men. He was included in the three mighty men; he was one of them. And these three were mightier than the rest of the thirty three mentioned nearby. Here he counts only two: Jashobeam and Eleazar, but in Samuel (II 23:11), it mentions the third one as well, as it is written: “and after him [came] Shammah the son of Agei the mountaineer ”   הוא בשלושה הגבורים.  הוא בכלל ג' הגבורים כי הוא אחד מהם ושלשה אלו גבורים יותר משאר ל' ושלשה שנזכר בסמוך וכאן אינו מזכיר כי אם שנים ישבעם ואלעזר ובשמואל ב' כ"ג מזכיר אף השלישי דכתיב ואחריו שמא בן אגא הררי (שם א'):
13He was with David in Pas-Dammim, and the Philistines gathered there for war, and the plot of ground was full of barley, and the people fled from before the Philistines.   יגהֽוּא־הָיָ֨ה עִם־דָּוִ֜יד בַּפַּ֣ס דַּמִּ֗ים וְהַפְּלִשְׁתִּים֙ נֶֽאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַתְּהִ֛י חֶלְקַ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה מְלֵאָ֣ה שְׂעוֹרִ֑ים וְהָעָ֥ם נָ֖סוּ מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים:
in Pas-Dammim. a name of a place, and in Samuel (I 17:1): “in Ephes-Dammim.”   בפס דמים.  שם מקום ובשמואל באפס דמים:
and the Philistines gathered there for war. they were eager to avenge themselves upon Israel and those mighty men who reviled them, as delineated in Samuel (II 23:9): “… when they reviled the Philistines.”   והפלשתים נאספו שם למלחמה.  שנזדרזו להנקם מישראל ומאותם גבורים שחרפו כמפורש בשמואל (ב' כג) בחרפם בפלשתים:
full of barley. and the Philistines wished to reap it and to set it afire.   מלאה שעורים.  ורצו פלשתים לקוצרה ולהציתה באש:
14And they stationed themselves in the midst of the plot and saved it and smote the Philistines, and the Lord performed a great salvation.   ידוַיִּתְיַצְּב֚וּ בְתֽוֹךְ־הַֽחֶלְקָה֙ וַיַּצִּיל֔וּהָ וַיַּכּ֖וּ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיּ֥וֹשַׁע יְהֹוָ֖ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה:
15And three of the thirty descended upon the rock to David, to the cave of Adullam, and the Philistine camp was encamped in the Valley of Rephaim.   טווַיֵּֽרְד֡וּ שְֽׁלוֹשָׁה֩ מִן־הַשְּׁלוֹשִׁ֨ים רֹ֚אשׁ עַל־הַצֻּר֙ אֶל־דָּוִ֔יד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וּמַֽחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
And three of the thirty. These three were the heads of the entire thirty.   וירדו שלושה מן השלושים.  שלשה אלו היו ראש לכל השלושים:
16Now David was then in the stronghold, and a Philistine governor was then in Bethlehem.   טזוְדָוִ֖יד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּנְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בְּבֵ֥ית לָֽחֶם:
and a Philistine governor was then in Bethlehem. for they had already taken Bethlehem and stationed a governor therein, who judged [the region]. This was at the beginning of his reign, for the Philistines were still ruling over them, for so we find that prior to David’s arrival, they ruled over Israel in the days of Samson and Samuel, as it is written (I Samuel 4:9): “Strengthen yourselves and be valiant, Philistines, lest you serve the Hebrews, etc.”   ונציב פלשתים אז בבית לחם.  שכבר בית לחם לקחו והעמידו בה נציב שופט זה בתחלת מלכותו שעדיין פלשתים היו מושלים בם שכך מצינו שלפני בא דוד היו מושלים על ישראל בימי שמשון ושמואל דכתיב (בשמואל א ד׳:ט׳) התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים וגו':
17And David experienced a craving and said, "If only someone would give me to drink water from the cistern of Bethlehem, which is by the gate!"   יזוַיִּתְאַ֥יו (כתיב וַיִּתְאַ֥ו) דָּוִ֖יד וַיֹּאמַ֑ר מִי יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבּ֥וֹר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר:
If only someone would give me to drink water from the cistern of Bethlehem. This was David’s place, as it is written (I Sam. 17:58): “The son of your servant, Jesse the Bethlehemite,” and because he was accustomed and used to that water, he desired it; any water or air that a person is accustomed to is beneficial to him, and that which he is not used to is harmful to him. A similar case is [found] in the beginning of Josiphon about a queen who became ill because she was carried away from the land of her birth, and all the physicians said, “She has no cure until she bathes and derives benefit from the water of her place,” and they did this for her.   מי ישקני מים מבור בית לחם.  זה הי' מקומו של דוד דכתיב ודוד בן ישי מבית הלחמי (שמואל א י״ח:ג׳) ולפי שהיה דוד תדיר מלומד ורגיל באותן מים נתאו' להם וכל מים וכל אויר שאד' רגיל בהם יפין לו ושאין רגיל בהם ניזוק ודוגמא בריש יוסיפון מלכ' אחת שחלת' על שנישאת חוצה מארץ מולדתה ואמרו הרופאים אין לה רפואה עד שתרחץ ותהנה ממימי מקומה וכן עשו לה:
18And the three broke through the Philistine camp, drew water from the cistern of Bethlehem, which is by the gate, carried and brought [it] to David, but he was unwilling to drink it, and he poured it out as a libation to the Lord.   יחוַיִּבְקְע֨וּ הַשְּׁלֹשָׁ֜ה בְּמַֽחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּשְׁאֲבוּ־מַ֙יִם֙ מִבּ֚וֹר בֵּֽית־לֶ֙חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑יד וְלֹֽא־אָבָ֚ה דָוִיד֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיְנַסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַיהֹוָֽה:
And the three broke through the Philistine camp. (In German, durchbrechen die schare)   ויבקעו השלשה במחנה פלשתים.  בל"א (דורך ברעכן די שאר"א):
drew. When the Philistines were standing before the cistern, the three mighty men of Israel broke through between them and drew [water] against their will.   וישאבו.  כשהפלשתים עומדים בפני הבור באו ג' גבורי ישראל ובקעו ביניהם ושאבו על כרחם:
and he poured it out as a libation to the Lord. Bar Kappara says: It was the festival of Succoth, and he poured them [the waters] out for a libation on the altar.   וינסך אותם לה'.  בר קפרא אומר חג הסוכות היה ונסכן על המזבח:
19And he said, "Far be it from me from my God from doing this; shall I drink the blood of these men who went in jeopardy of their lives, for they brought it with their lives," and he was unwilling to drink it. The three mighty men performed these [feats].   יטוַיֹּ֡אמֶר חָלִילָה֩ לִּ֨י מֵֽאֱלֹהַ֜י מֵֽעֲשׂ֣וֹת זֹ֗את הֲדַ֣ם הָֽאֲנָשִׁים֩ הָאֵ֨לֶּה אֶשְׁתֶּ֚ה בְנַפְשׁוֹתָם֙ כִּ֣י בְנַפְשׁוֹתָ֣ם הֱבִיא֔וּם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבּוֹרִֽים:
for they brought it with their lives. for they risked being killed for the water.   כי בנפשותם הביאום.  שמסרו עצמם להריגה על המים:
20And Abshai, the brother of Joab was the chief of the three, and he lifted his spear on three hundred slain, and he had a name among the three.   כוְאַבְשַׁ֣י אֲחִֽי־יוֹאָ֗ב הוּא הָיָה֙ רֹ֣אשׁ הַשְּׁלוֹשָׁ֔ה וְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל וְלוֹ־ (כתיב וְלֹא) שֵׁ֖ם בַּשְּׁלוֹשָֽׁה:
And Abshai, the brother of Joab, was the chief of the three. of those three who broke through the Philistine camp and drew the water. The reason he does not mention Joab with the chiefs of the mighty men is that it is beneath his dignity to count him with these men, because he was the general of the army, the chief of them all.   ואבשי אחי יואב הוא היה ראש השלושה.  לאותם שלשה שבקעו במחנה פלשתים ושאבו המים ומה שאינו מזכיר את יואב עם הגבורים לפי שאין כבודו למנותו עם אלו כי הוא היה שר צבא ראש לכולם:
and he had a name among the three. It was reputed (lit., he had that name) that his heroism equaled all the heroic acts of them all, but it was an error.   ולו שם בשלשה.  אותו השם היה לו שגבורתו היתה כנגד כל גבורות כולם וטעות הוא:
21Of the three, he was honored like two, and he was their chief, but to the three he did not come.   כאמִן־הַשְּׁלוֹשָׁ֚ה בַשְּׁנַ֙יִם֙ נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלוֹשָׁ֖ה לֹֽא־בָֽא:
Of the three, he was honored like two. He was not honored like those three. His heroism equalled that of the two, but he did not attain the amount of heroism of the three, and that is the meaning of “but to the three he did not come.”   מן השלושה בשנים.  הוא נכבד ולא כאותן שלשה כנגד השנים היתה גבורתו ולכלל גבורות השלשה לא בא (וזהו) ועד השלשה לא בא:
22Benaiah the son of Jehoiada, a valiant man, who accomplished many feats, from Kabzeel-he smote the two mighty men of Moab, and he descended and smote the lion in the midst of a pit on a snowy day.   כבבְּנָיָ֨ה בֶן־יְהֽוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־חַ֛יִל רַב־פְּעָלִ֖ים מִן־קַבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֚י אֲרִיאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠הוּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶת־הָֽאֲרִ֛י בְּת֥וֹךְ הַבּ֖וֹר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג:
a valiant man. אִישׁ חַיִל בֶּן, similar to בֶּן בְּלִיַּעַל, an unscrupulous man, and in Samuel (II 23:20) it is written: בֶּן אִישׁ חַי for it is customary for people, when they see an agile person, to say, “This one is full of life.”   בן איש חיל.  דוגמא בן בליעל ובשמואל (ב' כ"ג) כתיב בן איש חי כי כן מנהג בני האדם כשרואים אדם זריז אומרים זה כולו חי:
who accomplished many feats. He accomplished many feats of heroism.   אריאל.  גבורים בעלי כח ארי גבור וגם אל לשון אילי הארץ (יחזקאל י"ז):
mighty men. אֲרִיאֵל mighty men, possessing strength of a lion, a mighty man, and [it] is also an expression of (Ezek. 17:20): “… and he took the mighty (אֵילֵי) of the land.”   רב פעלים.  פעולות של גבורות הרבה עשה:
and he descended and smote the lion in the midst of a pit on a snowy day. and he did not fear the cold, and some say [that the heroism] of the snowy day is that throughout the whole year the lion is not as dangerous as on a snowy day. When a person comes against him, he throws the snow with his feet between the person’s eyes until he is unable to see, and he kills him. I heard this [meaning] of this [verse].   והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג.  ולא חשש מן הצינה והקור, ויש אומרים ביום השלג כל השנה כולה אין הארי מסוכן יותר מיום השלג כשבא אדם נגדו זורק השלג ברגלו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו ואני שמעתי כך על זאת:
23And he smote an Egyptian man, a man of great stature of five cubits, and in the Egyptian's hand was a spear like a weavers' beam, and he went down to him with a rod, and he robbed the Egyptian of the spear and slew him with his spear.   כגוְה֣וּא הִכָּה֩ אֶת־הָאִ֨ישׁ הַמִּצְרִ֜י אִ֥ישׁ מִדָּ֣ה| חָמֵ֣שׁ בָּֽאַמָּ֗ה וּבְיַ֨ד הַמִּצְרִ֚י חֲנִית֙ כִּמְנ֣וֹר אֹֽרְגִ֔ים וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֚ל אֶת־הַֽחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּֽהַרְגֵ֖הוּ בַּֽחֲנִיתֽוֹ:
a man of great stature. Other people do not require to be measured, as [their height] can be determined by estimate; a similar case is (Num. 13:32): “… whom we saw in its midst are men of a measure.”   איש מדה.  שאר בני אדם אין צריך למדוד כי אם מאומד יכול לידע ודוגמא אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב):
like a weavers’ beam. the pole upon which the cloth is wrapped.   כמנור אורגים.  עץ שכורכים עליו הבגד:
24Benaiah the son of Jehoiada performed these [feats], and he had a name among the three mighty men.   כדאֵ֣לֶּה עָשָׂ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהֽוֹיָדָ֑ע וְל֥וֹ שֵׁ֖ם בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים:
25Of the thirty, he was the most honored, but to the three he did not come, and David appointed him over his guard.   כהמִן־הַשְּׁלוֹשִׁ֗ים הִנּ֚וֹ נִכְבָּד֙ ה֔וּא וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂימֵ֥הוּ דָוִ֖יד עַל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ:
Of the thirty, he was the most honored, but to the three he did not come. To the heroic feats of the three he did not reach; i.e., to those three mentioned above (verse 20). Therefore, לא is written above with an “aleph.”   מן השלושים הנו נכבד הוא ואל השלשה.  לכלל גבורת השלשה לא בא לאותן ג' שמזכיר למעלה ולכן כתיב לא באלף:
over his guard. עַל מִשְׁמַעְתּוֹ, an expression of appointment, and likewise, (Isa. 11:14): “… and the children of Ammon will be their appointees מִשְׁמַעְתָּם.”   על משמעתו.  ל' מנוי וכן ובני עמון משמעתם (ישעיהו י״א:י״ד):
26And the mighty warriors were: Asahel the brother of Joab, Elhanan the son of Dodo of Bethlehem.   כווְגִבּוֹרֵ֖י הַֽחֲיָלִ֑ים עֲשָׂהאֵל֙ אֲחִ֣י יוֹאָ֔ב אֶלְחָנָ֥ן בֶּן־דּוֹד֖וֹ מִבֵּ֥ית לָֽחֶם:
And the mighty warriors. but not like those above.   וגבורי החילים.  אך לא כאותן של מעלה:
27Shammoth the Harorite, Helez the Pelonite.   כזשַׁמּוֹת֙ הַֽהֲרוֹרִ֔י חֵ֖לֶץ הַפְּלוֹנִֽי:
28Ira the son of Ikkesh the Tekoite, Abiezer the Anathothite.   כחעִירָ֚א בֶן־עִקֵּשׁ֙ הַתְּקוֹעִ֔י אֲבִיעֶ֖זֶר הָֽעַנְּתוֹתִֽי:
29Sibbecai the Hushathite, Ilai the Ahohite.   כטסִבְּכַי֙ הַחֻ֣שָׁתִ֔י עִילַ֖י הָֽאֲחוֹחִֽי:
30Mahrai the Netophathite, Heled the son of Baanah the Netophathite.   למַהְרַי֙ הַנְּטֹ֣פָתִ֔י חֵ֥לֶד בֶּֽן־בַּֽעֲנָ֖ה הַנְּטֽוֹפָתִֽי:
31Ithai the son of Ribai, of Gibeah of the sons of Benjamin, Benaiah the Pirathonite.   לאאִיתַ֣י בֶּן־רִיבַ֗י מִגִּבְעַת֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן בְּנָיָ֖ה הַפִּרְעָֽתֹנִֽי:
32Hurai of Nahalei Gaash, Abiel the Arbathite.   לבחוּרַי֙ מִנַּֽ֣חֲלֵי גָ֔עַשׁ אֲבִיאֵ֖ל הָֽעַרְבָתִֽי:
33Azmaveth the Baharumite, Eljahba the Shaalbonite.   לגעַזְמָ֙וֶת֙ הַבַּֽחֲרוּמִ֔י אֶלְיַחְבָּ֖א הַשַּֽׁעַלְבֹנִֽי:
34The sons of Hashem the Gizzonite, Jonathan the son of Shageh the Hararite.   לדבְּנֵ֗י הָשֵׁם֙ הַגִּ֣זוֹנִ֔י יֽוֹנָתָ֥ן בֶּן־שָׁגֵ֖ה הַֽהֲרָרִֽי:
35Ahiam the son of Sachar the Hararite, Eliphal the son of Ur.   להאֲחִיאָ֧ם בֶּן־שָׂכָ֛ר הַֽהֲרָרִ֖י אֱלִיפָ֥ל בֶּן־אֽוּר:
36Hepher the Mecherathite, Ahijah the Pelonite.   לוחֵפֶר הַמְּכֵ֣רָתִ֔י אֲחִיָּ֖ה הַפְּלֹנִֽי:
37Hezro the Carmelite, Naarai the son of Ezbai.   לזחֶצְרוֹ֙ הַֽכַּרְמְלִ֔י נַֽעֲרַ֖י בֶּן־אֶזְבָּֽי:
38Joel the brother of Nathan, Mibhar the son of Hagri.   לחיוֹאֵל֙ אֲחִ֣י נָתָ֔ן מִבְחָ֖ר בֶּן־הַגְרִֽי:
39Zelek the Ammonite, Nahrai the Berothite, the weapon-bearer of Joab the son of Zeruiah.   לטצֶ֖לֶק הָֽעַמּוֹנִ֑י נַחְרַי֙ הַבֵּ֣רֹתִ֔י נֹשֵׂ֕א כְּלֵ֖י יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָֽה:
40Ira the Ithrite, Gareb the Ithrite.   מעִירָא֙ הַיִּתְרִ֔י גָּרֵ֖ב הַיִּתְרִֽי:
41Uriah the Hittite, Zabad the son of Ahlai.   מאאֽוּרִיָּה֙ הַחִתִּ֔י זָבָ֖ד בֶּן־אַחְלָֽי:
42Adina the son of Shiza the Reubenite, the head of the Reubenites, and with him [were] thirty [men].   מבעֲדִינָ֨א בֶן־שִׁיזָ֜א הָרֽאוּבֵנִ֗י רֹ֛אשׁ לָרֽאוּבֵנִ֖י וְעָלָ֥יו שְׁלֹשִֽׁים:
43Hanan the son of Maacah and Joshaphat the Mithnite.   מגחָנָן֙ בֶּן־מַֽעֲכָ֔ה וְיֽוֹשָׁפָ֖ט הַמִּתְנִֽי:
44Uzzia the Ashterathite, Shama, and Jeiel, the sons of Hotham the Aroerite.   מדעֻזִּיָּ֖א הָֽעַשְׁתְּרָתִ֑י שָׁמָע֙ וִֽיעִיאֵ֔ל (כתיב וִֽיעִואֵ֔ל) בְּנֵ֖י חוֹתָ֥ם הָֽעֲרֹֽעֵרִֽי:
45Jediael the son of Shimri and Joha his brother, the Tizite.   מהיְדִֽיעֲאֵל֙ בֶּן־שִׁמְרִ֔י וְיוֹחָ֥א אָחִ֖יו הַתִּיצִֽי:
46Eliel the Mahavite, and Jeribai, and Joshaviah the sons of Elnaam, and Ithmah the Moabite.   מואֱלִיאֵל֙ הַמַּֽחֲוִ֔ים וִֽירִיבַ֥י וְיֽוֹשַׁוְיָ֖ה בְּנֵ֣י אֶלְנָ֑עַם וְיִתְמָ֖ה הַמּֽוֹאָבִֽי:
47Eliel, and Obed, and Jaasiel the Mezobaite.   מזאֱלִיאֵ֣ל וְעוֹבֵ֔ד וְיַֽעֲשִׂיאֵ֖ל הַמְּצֹֽבָיָֽה: