Chapter 17

1And the Philistines assembled their camps to war; and they assembled at Sochoh which belonged to Judah, and they encamped between Sochoh and Azekah in Ephes-dammim.   אוַיַּאַסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֚ים אֶת־מַֽחֲנֵיהֶם֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיֵּאָ֣סְפ֔וּ שׂכֹ֖ה אֲשֶׁ֣ר לִיהוּדָ֑ה וַֽיַּחֲנ֛וּ בֵּין־שׂוֹכֹ֥ה וּבֵין־עֲזֵקָ֖ה בְּאֶ֥פֶס דַּמִּֽים:
in Ephes-dammim. This is the name of the place.   באפס דמים.  כך שם המקום:
2And Saul and the men of Israel assembled, and they encamped in the Valley of the Terebinth, and they set the battle in array against the Philistines.   בוְשָׁא֚וּל וְאִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ נֶאֶסְפ֔וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֑ה וַיַּעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה לִקְרַ֥את פְּלִשְׁתִּֽים:
3And the Philistines were standing on the mountain from here, and Israel was standing on the mountain from here, and the valley was between them.   גוּפְלִשְׁתִּ֞ים עֹמְדִ֚ים אֶל־הָהָר֙ מִזֶּ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֛ל עֹמְדִ֥ים אֶל־הָהָ֖ר מִזֶּ֑ה וְהַגַּ֖יְא בֵּינֵיהֶֽם:
4And the champion emerged from the Philistines' camp, named Goliath, from Gath; his height was six cubits and a span.   דוַיֵּצֵ֚א אִֽישׁ־הַבֵּנַ֙יִם֙ מִמַּחֲנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים גָּלְיָ֥ת שְׁמ֖וֹ מִגַּ֑ת גָּבְה֕וֹ שֵׁ֥שׁ אַמּ֖וֹת וָזָֽרֶת:
the champion. A hero who would emerge from his battle array, to stand between the two arrays.   איש הבנים.  גבור ליצא ממערכתו, לעמוד בין שתי המערכות:
5And a helmet of copper was on his head, and he was wearing a coat of mail, and the weight of the coat was five thousand shekels of copper.   הוְכ֚וֹבַע נְח֙שֶׁת֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ וְשִׁרְי֥וֹן קַשְׂקַשִּׂ֖ים ה֣וּא לָב֑וּשׁ וּמִשְׁקַל֙ הַשִּׁרְי֔וֹן חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִ֥ים שְׁקָלִ֖ים נְחֽשֶֽׁת:
and a coat of mail. scales like those of fish, made of iron, spread over the coat (another version, the holes of the coat), a scale for each hole.   ושריון קשקשים.  כמין קשקשות דגים עשוין מברזל, נופלים על גב השריון [ ס"א נקבי השריון ], קשקשת לכל נקב:
6And greaves of copper were on his legs, and a copper javelin was between his shoulders.   ווּמִצְחַ֥ת נְח֖שֶׁת עַל־רַגְלָ֑יו וְכִיד֥וֹן נְח֖שֶׁת בֵּ֥ין כְּתֵפָֽיו:
greaves of copper. a sort of copper handle, extending from the helmet, opposite the nose, called ‘nasal’ in French, and it reached the feet.   ומצחת נחשת.  כמין יד ברזל היוצא מן הכובע כנגד החוטים, שקורין נש"ל בלע"ז, והיתה מגעת לו עד רגליו:
and a copper javelin. Jonathan renders: ומסחפא דנחשא נפיק מן קולסא ומטל בין כתפוהי A sort of copper javelin, protruding from the helmet, and extending between his shoulders, to protect his neck from the sword.   וכידון נחשת.  תרגם יונתן: ומסחפא דנחשא נפיק מן קולסא ומטל בין כתפוהי. פירוש: כמין חנית נחשת בולטת מן הכובע, ונמשכת בין כתפיו, להגן על צוארו מן החרב:
7And the shaft of his spear was like a weaver's beam, and the spear's head was six hundred shekels of iron, and the shield-bearer went before him.   זוְעֵ֣ץ (כתיב וְחֵ֣ץ) חֲנִית֗וֹ כִּמְנוֹר֙ אֹֽרְגִ֔ים וְלַהֶ֣בֶת חֲנִית֔וֹ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת שְׁקָלִ֖ים בַּרְזֶ֑ל וְנֹשֵֹ֥א הַצִּנָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ לְפָנָֽיו:
כמנור אורגים. like a weaver’s beam - (Jonathan) ‘ensouple’ in French (cylinder in a loom).   כמנור אורגים.  תרגם יונתן כאכסן דגרדאין, אינשובל"א בלע"ז:
six hundred shekels. All shekels mentioned in the Prophetic books, are ‘maneh’s’.   שש מאות שקלים.  כל השקלים האמורים בנביאים, מנים:
8And he stood and called to the array of Israel, and he said to them, "Why should you come out to wage war? Am I not the Philistine, and you the servants of Saul? Choose for yourselves a man, and let him come down to me.   חוַֽיַּעֲמֹ֗ד וַיִּקְרָא֙ אֶל־מַעַרְכֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם לָ֥מָּה תֵצְא֖וּ לַעֲרֹ֣ךְ מִלְחָמָ֑ה הֲל֧וֹא אָנֹכִ֣י הַפְּלִשְׁתִּ֗י וְאַתֶּם֙ עֲבָדִ֣ים לְשָׁא֔וּל בְּרוּ־לָכֶ֥ם אִ֖ישׁ וְיֵרֵ֥ד אֵלָֽי:
Why should you come out. i.e., Why should all of you come out to wage war? Let one fight against me for all of you, and on the condition which is specified: if he is able to fight with me, etc.   למה תצאו.  כולכם לערוך מלחמה, ילחם אחד כנגדי בשביל כולכם, ובתנאי שהוא מפורש: אם יוכל להלחם אתי וגו':
Am I not the Philistine, and you the servants of Saul?. I am neither a captain over a hundred, nor a captain over a thousand. I am but a Philistine like one of the others, even though I have fought many wars for them. I killed Hophni and Phinehas, and I captured the Ark. You, on the other hand, have become servants to Saul, although he never saved you with his heroism.   הלא אנכי הפלשתי.  איני לא שר מאה ולא שר אלף, אלא פלשתי כאחד מן האחרים, ואף על פי שנלחמתי להם כמה מלחמות, אני הרגתי חפני ופנחס, ושביתי את הארון, ואתם נעשיתם עבדים לשאול, ולא הושיע אתכם מימיו בגבורתו:
Choose for yourselves. (ברו לכם. The root is ברר). Hence, it is like בררו לכם, (with two ‘resh’es’).   ברו לכם.  בררו לכם:
a man. Saul, and let him come down to me.   איש.  את שאול, וירד אלי:
9If he is able to fight with me and kill me, we shall be slaves to you, and if I overcome him, and kill him, you shall be slaves to us and serve us."   טאִם־יוּכַ֞ל לְהִלָּחֵ֚ם אִתִּי֙ וְהִכָּ֔נִי וְהָיִ֥ינוּ לָכֶ֖ם לַעֲבָדִ֑ים וְאִם־אֲנִ֚י אֽוּכַל־לוֹ֙ וְהִכִּיתִ֔יו וִהְיִ֚יתֶם לָ֙נוּ֙ לַעֲבָדִ֔ים וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֹתָֽנוּ:
10And the Philistine said, "I taunt the ranks of Israel this day; give me a man, and let us fight together."   יוַיֹּ֙אמֶר֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔י אֲנִ֗י חֵרַ֛פְתִּי אֶת־מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה תְּנוּ־לִ֣י אִ֔ישׁ וְנִֽלָּחֲמָ֖ה יָֽחַד:
11And Saul and all Israel heard these words of the Philistine, and they were panic stricken and very much afraid.   יאוַיִּשְׁמַ֚ע שָׁאוּל֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַפְּלִשְׁתִּ֖י הָאֵ֑לֶּה וַיֵּחַ֥תּוּ וַיִּֽרְאוּ מְאֹֽד:
12And David was the son of this Ephrathite man from Bethlehem of Judah, whose name was Jesse; and he had eight sons; and the man was old in Saul's time, coming among men.   יבוְדָוִד֩ בֶּן־אִ֨ישׁ אֶפְרָתִ֜י הַזֶּ֗ה מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וּשְׁמ֣וֹ יִשַׁ֔י וְל֖וֹ שְׁמֹנָ֣ה בָנִ֑ים וְהָאִישׁ֙ בִּימֵ֣י שָׁא֔וּל זָקֵ֖ן בָּ֥א בַאֲנָשִֽׁים:
And David was the son of this Ephrathite man. Bethlehem is situated in the land of Ephrath.   אפרתי.  בית לחם יושבת בארץ אפרת:
and he had eight sons. And that which is stated (in I Chron. 2:15), “Ozem the sixth, David the seventh,” and he states no more, may be reconciled by supposing that one died without children. He was, therefore, not counted there.   ולו שמנה בנים.  ומה שכתוב (בדברי הימים א ב טו): 'אוצם הששי דוד השביעי' ולא כתב יותר, יש לומר שאחד מת בלא בנים, ולפיכך לא כתבו שם:
among men. counted in the assemblies of the esteemed men.   באנשים.  נמנה בכנסיות החשובים:
13And Jesse's three eldest sons who had followed Saul, went to war; and the names of his three sons who went to war, were: Eliab, the firstborn, and the second to him, Abinadab, and the third, Shammah.   יגוַיֵּ֨לְכ֜וּ שְׁל֚שֶׁת בְּנֵֽי־יִשַׁי֙ הַגְּדֹלִ֔ים הָלְכ֥וּ אַחֲרֵי־שָׁא֖וּל לַמִּלְחָמָ֑ה וְשֵׁ֣ם | שְׁל֣שֶׁת בָּנָ֗יו אֲשֶׁ֚ר הָלְכוּ֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה אֱלִיאָ֣ב הַבְּכ֗וֹר וּמִשְׁנֵ֙הוּ֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב וְהַשְּׁלִשִׁ֖י שַׁמָּֽה:
14And David was the youngest, and the three eldest followed Saul.   ידוְדָוִ֖ד ה֣וּא הַקָּטָ֑ן וּשְׁלשָׁה֙ הַגְּדֹלִ֔ים הָלְכ֖וּ אַחֲרֵ֥י שָׁאֽוּל:
And David was the youngest. who had heretofore been in Saul’s palace to play music before him.   ודוד הוא הקטן.  שהיה בבית שאול מקודם לכן לנגן לפניו:
15Now David went to and fro from Saul, to tend his father's sheep in Bethlehem.   טווְדָוִ֛ד הֹלֵ֥ךְ וָשָׁ֖ב מֵעַ֣ל שָׁא֑וּל לִרְע֛וֹת אֶת־צֹ֥אן אָבִ֖יו בֵּֽית־לָֽחֶם:
Now David went. would always go to and fro from Saul to his father’s house.   ודוד הולך.  היה הולך ושב תמיד מאצל שאול לבית אביו:
16And the Philistine drew near morning and evening, and presented himself forty days.   טזוַיִּגַּ֥שׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַשְׁכֵּ֣ם וְהַעֲרֵ֑ב וַיִּתְיַצֵּ֖ב אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם:
morning and evening. Our Rabbis said: (He did this) in order to prevent them from reciting ‘Shema.’   השכם והערב.  אמרו רבותינו (סוטה מב ב): כדי לבטלם מקריאת שמע:
17And Jesse said to David his son, "Take now to your brothers, an ephah of this parched corn and ten loaves of this bread, and rush them to the camp, to your brothers.   יזוַיֹּ֨אמֶר יִשַׁ֜י לְדָוִ֣ד בְּנ֗וֹ קַח־נָ֣א לְאַחֶ֙יךָ֙ אֵיפַ֚ת הַקָּלִיא֙ הַזֶּ֔ה וַעֲשָׂרָ֥ה לֶ֖חֶם הַזֶּ֑ה וְהָרֵ֥ץ הַֽמַּחֲנֶ֖ה לְאַחֶֽיךָ:
18And you shall bring these ten cheeses to the captain of the thousand, and you shall see how your brothers are faring, and you shall take the tidings of their welfare."   יחוְאֵת עֲשֶֹ֜רֶת חֲרִצֵ֚י הֶֽחָלָב֙ הָאֵ֔לֶּה תָּבִ֖יא לְשַׂר־הָאָ֑לֶף וְאֶת־אַחֶ֙יךָ֙ תִּפְקֹ֣ד לְשָׁל֔וֹם וְאֶת־עֲרֻבָּתָ֖ם תִּקָּֽח:
חריצי החלב. cheeses (Jonathan).   חריצי החלב.  (תרגום:) גובנין דחלבא:
to the captain of the thousand. I say (that Jesse meant) “to the captain of that thousand to which I belong,” for all the tribes had captains of thousands “according to their thousands” (This last phrase is vague). I have heard, however, that ‘to the captain of the thousand’ refers to Jonathan, concerning whom the Scripture states: “And a thousand were with Jonathan in Gibeah of Benjamin.” (supra 13:3).   לשר האלף.  אני אומר: לשר של אותו אלף שאחיו (ס"א שאני) ממנו, שלכל השבטים היו שרי אלפים לפי אלפיהם, ואני שמעתי: לשר האלף זה יהונתן, שאמר עליו (לעיל יג ב): ואלף היו עם יונתן בגבעת בנימין:
and the tidings of their welfare you shall take. And the assurance of their salvation and their welfare you shall take into your ears and your heart, and you shall relate it to me. And so did Jonathan render: ‘and their welfare.’   ואת ערובתם תקח.  ואת ערובת הצלתם ושלומם, תקח באזניך ובלבבך, ותגד לי וכן תרגם יונתן: וית טיביהון תייתי:
their welfare. (Heb. ‘arubatham,’) an expression of salvation, like (Ps. 119:112).“Assure your servant for good,” ‘garantir’ in French. Our Rabbis said: He should take a bill of divorcement from them, and deliver it to their wives, to break the connection between man and wife (lit., between him and her).   ערובתם.  לשון הצלה, כמו (תהלים קיט קכב) ערוב עבדך לטוב, גרנטי"ש בלע"ז ורבותינו אמרו (שבת נו א): גט כריתות יקח מאתם ויביא לנשותיהם, להפריד עירוב שבינו לבינה:
19And Saul and they, and all the men of Israel in the Valley of the Terebinth, were at war with the Philistines.   יטוְשָׁא֚וּל וְהֵ֙מָּה֙ וְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק הָֽאֵלָ֑ה נִלְחָמִ֖ים עִם־פְּלִשְׁתִּֽים:
20And David arose early in the morning, and he left the sheep with a keeper; and he carried off and went, as Jesse had commanded him; and he came to the barricade, and the army which was going out to the battle array, shouted in the battle.   כוַיַּשְׁכֵּ֨ם דָּוִ֜ד בַּבֹּ֗קֶר וַיִּטּ֚שׁ אֶת־הַצֹּאן֙ עַל־שֹׁמֵ֔ר וַיִּשָּׂ֣א וַיֵּ֔לֶךְ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יִשָׁ֑י וַיָּבֹא֙ הַמַּעְגָּ֔לָה וְהַחַ֗יִל הַיֹּצֵא֙ אֶל־הַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וְהֵרֵ֖עוּ בַּמִּלְחָמָֽה:
to the barricade. They would form a circle around the camp, and whoever would go out of the circle, either ahead of or behind the camp, would be liable (to death); ahead, lest the men of the enemy armies attack him, and behind, since he seeks to desert.   המעגלה.  סביבות המחנה עושים מעגל, והיוצא חוץ, לפנים או לאחור, מתחייב לפנים, שמא ירוצו עליו בני מערכות האויבים, לאחור, מבקש הוא לנוס:
21And the Israelites and the Philistines put the battle in array, army against army.   כאוַתַּעֲרֹ֚ךְ יִשְׂרָאֵל֙ וּפְלִשְׁתִּ֔ים מַעֲרָכָ֖ה לִקְרַ֥את מַעֲרָכָֽה:
And the Israelites… put. (The feminine form is used, referring to) the army of Israel, (which is grammatically feminine).   ותערוך ישראל.  מערכת ישראל:
22And David left the baggage in the hand of the keeper of the baggage, and he ran to the battle array, and he came and greeted his brothers.   כבוַיִּטּשׁ֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֵּלִ֜ים מֵעָלָ֗יו עַל־יַד֙ שׁוֹמֵ֣ר הַכֵּלִ֔ים וַיָּ֖רָץ הַמַּעֲרָכָ֑ה וַיָּבֹ֕א וַיִּשְׁאַ֥ל לְאֶחָ֖יו לְשָׁלֽוֹם:
the keeper of the baggage. of the soldiers.   שומר הכלים.  של בני הצבא:
23And while he was speaking with them, behold, the champion, named Goliath the Philistine, from Gath, was coming up from the ranks of the Philistines, and he spoke the same words (as before), and David heard.   כגוְה֣וּא | מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֗ם וְהִנֵּ֣ה אִ֣ישׁ הַבֵּנַ֡יִם עוֹלֶ֞ה גָּלְיָת֩ הַפְּלִשְׁתִּ֨י שְׁמ֚וֹ מִגַּת֙ מִמַּעֲרְכ֣וֹת (כתיב מִמַּעֲרְוֹ֣ת) פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְדַבֵּ֖ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִֽד:
from the ranks of the Philistines. The ‘kethib’ is ממערות פלשתים. Our Rabbis expounded the word מערות: as ממאה ערלות (from 100 foreskins) meaning that one hundred men were intimate (הערו) with his mother Orpah, when she parted with Ruth and her mother-in-law Naomi.   ממערות פלשתים.  כתיב, רבותינו דרשו (סוטה מב ב): מאה בני אדם הערו בערפה אמו, כשפירשה מאחרי רות ונעמי חמותה:
24And all the men of Israel, upon seeing the man, fled from before him, and were exceedingly frightened.   כדוְכֹל֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בִּרְאוֹתָ֖ם אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיָּנֻ֙סוּ֙ מִפָּנָ֔יו וַיִּֽירְא֖וּ מְאֹֽד:
25And the men of Israel said, "Have you seen this man who is coming up, for he is coming up to taunt Israel? And it will be, that the man who will kill him, the King will enrich him with great riches, and he will give him his daughter, and he will make his father's house free in Israel."   כהוַיֹּ֣אמֶר | אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְאִיתֶם֙ הָאִ֚ישׁ הָֽעֹלֶה֙ הַזֶּ֔ה כִּ֛י לְחָרֵ֥ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל עֹלֶ֑ה וְֽ֠הָיָה הָאִ֨ישׁ אֲשֶׁר־יַכֶּ֜נּוּ יַעְשְׁרֶ֥נּוּ הַמֶּ֣לֶךְ | ע֣שֶׁר גָּד֗וֹל וְאֶת־בִּתּוֹ֙ יִתֶּן־ל֔וֹ וְאֵת֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יו יַעֲשֶֹ֥ה חָפְשִׁ֖י בְּיִשְׂרָאֵֽל:
and he will make his father’s house free. from the things mentioned in the laws of the kingdom.   יעשה חפשי.  מדברים האמורים במשפטי המלוכה:
26And David said to the men who were standing before him, saying, "What shall be done to the man who slays that Philistine, and takes away reproach from Israel, for who is this uncircumcised Philistine, that he should taunt the ranks of the living God?"   כווַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶֽל־הָאֲנָשִׁ֞ים הָעֹמְדִ֣ים עִמּוֹ֘ לֵאמֹר֒ מַה־יֵּעָשֶֹ֗ה לָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֚ר יַכֶּה֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַלָּ֔ז וְהֵסִ֥יר חֶרְפָּ֖ה מֵעַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י מִ֗י הַפְּלִשְׁתִּ֚י הֶֽעָרֵל֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַעַרְכ֖וֹת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים:
27And the people said to him, "So shall be done to the man who slays him."   כזוַיֹּ֚אמֶר לוֹ֙ הָעָ֔ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לֵאמֹ֑ר כֹּ֣ה יֵעָשֶֹ֔ה לָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר יַכֶּֽנּוּ:
28And Eliab, his eldest brother, heard when he spoke to the men, and Eliab's wrath was kindled against David, and he said, "Why have you come down? With whom have you left those few sheep in the desert? I know your impetuousness, and the evil of your heart, for you have come down in order to see the war."   כחוַיִּשְׁמַ֚ע אֱלִיאָב֙ אָחִ֣יו הַגָּד֔וֹל בְּדַבְּר֖וֹ אֶל־הָאֲנָשִׁ֑ים וַיִֽחַר־אַף֩ אֱלִיאָ֨ב בְּדָוִ֜ד וַיֹּ֣אמֶר | לָמָה־זֶּ֣ה יָרַ֗דְתָּ וְעַל־מִ֨י נָטַ֜שְׁתָּ מְעַ֨ט הַצֹּ֚אן הָהֵ֙נָּה֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲנִ֧י יָדַ֣עְתִּי אֶת־זְדֹנְךָ֗ וְאֵת֙ רֹ֣עַ לְבָבֶ֔ךָ כִּ֗י לְמַ֛עַן רְא֥וֹת הַמִּלְחָמָ֖ה יָרָֽדְתָּ:
29And David said, "What have I done now? Is it not but a word?"   כטוַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד מֶ֥ה עָשִֹ֖יתִי עָ֑תָּה הֲל֖וֹא דָּבָ֥ר הֽוּא:
30And he turned around from him, toward another. And he spoke according to the same manner, the people answered according to the former manner.   לוַיִּסֹּ֚ב מֵֽאֶצְלוֹ֙ אֶל־מ֣וּל אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיְשִׁבֻ֚הוּ הָעָם֙ דָּבָ֔ר כַּדָּבָ֖ר הָרִאשֽׁוֹן:
31And the words which David had spoken, were heard. And they related (them) before Saul, and he took him.   לאוַיִּשָּֽׁמְעוּ֙ הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֥דוּ לִפְנֵֽי־שָׁא֖וּל וַיִּקָּחֵֽהוּ:
32And David said to Saul, "Let no man's heart fail because of him. Your bondsman will go, and battle with the Philistine."   לבוַיֹּ֚אמֶר דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל אַל־יִפֹּ֥ל לֵב־אָדָ֖ם עָלָ֑יו עַבְדְּךָ֣ יֵלֵ֔ךְ וְנִלְחַ֖ם עִם־הַפְּלִשְׁתִּ֥י הַזֶּֽה:
33And Saul said to David, "You are unable to go to this Philistine to battle with him, for you are a lad, and he is a warrior since his youth."   לגוַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד לֹ֚א תוּכַל֙ לָלֶ֙כֶת֙ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַזֶּ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם עִמּ֑וֹ כִּֽי־נַ֣עַר אַ֔תָּה וְה֛וּא אִ֥ישׁ מִלְחָמָ֖ה מִנְּעֻרָֽיו:
34And David said to Saul, "Your bondsman was a shepherd of sheep for his father, and there came a lion and also a bear, and carried off a lamb from the flock.   לדוַיֹּ֚אמֶר דָּוִד֙ אֶל־שָׁא֔וּל רֹעֶ֨ה הָיָ֧ה עַבְדְּךָ֛ לְאָבִ֖יו בַּצֹּ֑אן וּבָ֚א הָֽאֲרִי֙ וְאֶת־הַדּ֔וֹב וְנָשָֹ֥א שֶֹ֖ה מֵהָעֵֽדֶר:
ובא הארי ואת הדוב. and also a bear (Jonathan).   ובא הארי ואת הדוב.  (תרגום:) ואתא אריא ואף דובא:
35And I went out after him and smote him, and saved it from his mouth. And he arose upon me, and I took hold of his jaw, and I smote him and slew him.   להוְיָצָ֧אתִי אַחֲרָ֛יו וְהִכִּתִ֖יו וְהִצַּ֣לְתִּי מִפִּ֑יו וַיָּ֣קָם עָלַ֔י וְהֶחֱזַ֙קְתִּי֙ בִּזְקָנ֔וֹ וְהִכִּתִ֖יו וַהֲמִיתִּֽיו:
36Both the lion and the bear has your bondsman slain, and the uncircumcised Philistine shall be like one of them, for he taunted the armies of the living God."   לוגַּ֧ם אֶֽת־הָאֲרִ֛י גַּם־הַדּ֖וֹב הִכָּ֣ה עַבְדֶּ֑ךָ וְֽ֠הָיָה הַפְּלִשְׁתִּ֨י הֶעָרֵ֚ל הַזֶּה֙ כְּאַחַ֣ד מֵהֶ֔ם כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַעַרְכֹ֖ת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים:
Both the lion and the bear. These three words (גם את גם) are of inclusive nature, meaning a lion and its two whelps, and a bear and its two cubs.   גם את הארי גם הדוב.  הרי אלו רבוין, ארי ושני גוריו, ודוב ושני ילדיו:
37And David said, "The Lord Who saved me from the paw of the lion and from the paw of the bear, He will save me from the hand of this Philistine." And Saul said to David, "Go, and may the Lord be with you."   לזוַיֹּאמֶר֘ דָּוִד֒ יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצִּלַ֜נִי מִיַּ֚ד הָֽאֲרִי֙ וּמִיַּ֣ד הַדֹּ֔ב ה֣וּא יַצִּילֵ֔נִי מִיַּ֥ד הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַזֶּ֑ה ס וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֚וּל אֶל־דָּוִד֙ לֵ֔ךְ וַֽיהֹוָ֖ה יִהְיֶ֥ה עִמָּֽךְ:
The Lord Who saved me from the paw of the lion. I know that this incident did not occur to me for naught, but as an indication that in the future, I would come through similar circumstances, to a salvation for Israel. And I shall rely upon this, and go out. And he was one of the two righteous men, to whom the Almighty gave a hint, and they took heed, to understand the matter, viz., David and Mordecai, as it is stated: “And everyday, Mordecai would walk before the courtyard, etc.” (Es. 2:11) He said, “It is not for nothing that this righteous woman (Esther) has been taken into the bed of this uncircumcised one (Ahasuerus). It can only mean that she is destined to stand up for the Jews in a day of distress.”   ה' אשר הצילני מיד הארי.  יודע אני שלא לחנם נזדמן לי הדבר ההוא, אלא שלעתיד אני בא לידי כיוצא בה לתשועת ישראל, ואסמוך עליה ואצא וזה אחד משני צדיקים שנתן להם רמז, וחשו להשכיל לדבר, דוד ומרדכי, שנאמר (אסתר ב יא): ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר וגו', אמר: לא לחנם עלתה בצדקת זו שנתפסה במשכב הערל הזה, אלא שעתידה היא לעמוד לישראל ביום צרה:
38And Saul dressed David with his garments, and he placed a copper helmet on his head, and he dressed him with a coat of mail.   לחוַיַּלְבֵּ֨שׁ שָׁא֚וּל אֶת־דָּוִד֙ מַדָּ֔יו וְנָתַ֛ן ק֥וֹבַע נְח֖שֶׁת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיַּלְבֵּ֥שׁ אֹת֖וֹ שִׁרְיֽוֹן:
David with his garments. They changed to David’s size, (explaining מדיו from מדה, a measure, cf., Lev. 6:3) since he had been anointed with the anointing oil, although they belonged to Saul who was taller than any of the people, from his shoulder and upward (supra 9:2), and when Saul noticed this, he cast an envious glance toward him, and David realized it.   את דוד מדיו.  נהפכו להיות כמדת דוד משנמשח בשמן המשחה, אף שהיו של שאול שהיה גבוה מכל העם משכמו ומעלה (לעיל ט ב), וכיון שראה שאול כן, הכניס בו עין הרע, והרגיש דוד בדבר:
39And David girded his sword over his garments, and he did not want to go (in them), for he was not accustomed, and David said to Saul, "I cannot go with these, for I am not accustomed." And David took them off.   לטוַיַּחְגֹּ֣ר דָּוִ֣ד אֶת־חַ֠רְבּוֹ מֵעַ֨ל לְמַדָּ֜יו וַיֹּ֣אֶל לָלֶכֶת֘ כִּ֣י לֹֽא־נִסָּה֒ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל לֹ֥א אוּכַ֛ל לָלֶ֥כֶת בָּאֵ֖לֶּה כִּ֣י לֹ֣א נִסִּ֑יתִי וַיְסִרֵ֥ם דָּוִ֖ד מֵעָלָֽיו:
ויאל ללכת. and he did not want to go (in them - Jonathan.) (Despite the fact that ויאל usually means, he wanted, [cf., Ex. 2:21],) there are words which have two opposite definitions, e.g., “will cut off a branch (Is. 10:32),” (using מסעף, will cut off, derived from סעיף, a branch). And he will uproot you from the land of the living (Ps 52:7), (using ושרשך, will uproot you, derived from שרש, a root).   ויואל ללכת.  תרגם יונתן: ולא אבה למיזל. יש תיבות משמשות לשון וחילופו, כמו (ישעיהו י לג): מסעף פארה ; (תהלים נב ז): ושרשך מארץ חיים:
for he was not accustomed.  for he was not accustomed (after Jonathan)   כי לא נסה.  (תרגום:) ארי לא אליף:
for I am not accustomed. (Heb. לא נסיתי (Jonathan explains this as derived from נס, a miracle, and, therefore, renders:) for there is no miracle in them, i.e., there will be no praise for the miracle in this manner. Another explanation is ויאל ללכת - he wanted to go, and to try, when he saw that they were too heavy for him, he took them off.   כי לא נסיתי.  (תרגום:) ארי לית בהון ניסא, אין שבחו של נס בכך. לשון אחר: ויואל ללכת, רצה ללכת ולנסות, וכאשר ראה שהיו כבדים עליו, הסירם:
40And he took his staff in his hand, and he chose for himself five smooth pebbles from the brook, and he placed them in the shepherds' bag which he had, and in the sack, and his slingshot was in his hand, and he approached the Philistine.   מוַיִּקַּ֨ח מַקְל֜וֹ בְּיָד֗וֹ וַיִּבְחַר־ל֣וֹ חֲמִשָּׁ֣ה חַלֻּקֵֽי־אֲבָנִ֣ים | מִן־הַנַּ֡חַל וַיָּ֣שֶׂם אֹ֠תָם בִּכְלִ֨י הָרֹעִ֧ים אֲשֶׁר־ל֛וֹ וּבַיַּלְק֖וּט וְקַלְּע֣וֹ בְיָד֑וֹ וַיִּגַּ֖שׁ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּֽי:
five smooth pebbles. five thin, smooth stones.   חלוקי אבנים.  אבנים דקות וחלקות:
and in the sack. (Jonathan renders:) ובתרמיליה.   ובילקוט.  ובתרמיליה (תרגום:):
41And the Philistine was continuously drawing nearer to David, and the man who bore the shield was before him.   מאוַיֵּ֙לֶךְ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔י הֹלֵ֥ךְ וְקָרֵ֖ב אֶל־דָּוִ֑ד וְהָאִ֛ישׁ נֹשֵֹ֥א הַצִּנָּ֖ה לְפָנָֽיו:
42And the Philistine looked and saw David, and he despised him, for he was a youth, and ruddy, with an attractive appearance.   מבוַיַּבֵּ֧ט הַפְּלִשְׁתִּ֛י וַיִּרְאֶ֥ה אֶת־דָּוִ֖ד וַיִּבְזֵ֑הוּ כִּֽי־הָיָ֣ה נַ֔עַר וְאַדְמֹנִ֖י עִם־יְפֵ֥ה מַרְאֶֽה:
43And the Philistine said to David, "Am I a dog, that you come to me with sticks?" And the Philistine cursed David by his god.   מגוַיֹּ֚אמֶר הַפְּלִשְׁתִּי֙ אֶל־דָּוִ֔ד הֲכֶ֣לֶב אָנֹ֔כִי כִּֽי־אַתָּ֥ה בָֽא־אֵלַ֖י בַּמַּקְל֑וֹת וַיְקַלֵּ֧ל הַפְּלִשְׁתִּ֛י אֶת־דָּוִ֖ד בֵּאלֹהָֽיו:
44And the Philistine said to David, "Come to me, and I shall give your flesh to the fowl of the air, and to the cattle of the field."   מדוַיֹּ֥אמֶר הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־דָּוִ֑ד לְכָ֣ה אֵלַ֔י וְאֶתְּנָה֙ אֶת־בְּשָֹ֣רְךָ֔ לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הַשָּׂדֶֽה:
and to the cattle of the field. It is not customary for cattle to eat human (sic) flesh. Said David “This one’s mind is already deranged (like one who is close to death). He is mine.” David then came and said “… and I shall give the carcasses of the camp of the Philistines… and to the beasts of the earth (not to the cattle).”   ולבהמת השדה.  אין דרך לבהמות לאכול אדם, אמר דוד: כבר נטרפה דעתו של זה, שלי הוא, בא דוד ואמר לו: ונתתי פגר מחנה פלשתים וגו' ולחית הארץ:
45And David said to the Philistine, "You come to me with sword, spear and javelin, and I come to you with the Name of the Lord of Hosts, the God of the armies of Israel which you have taunted.   מהוַיֹּ֚אמֶר דָּוִד֙ אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֔י אַתָּה֙ בָּ֣א אֵלַ֔י בְּחֶ֖רֶב וּבַחֲנִ֣ית וּבְכִיד֑וֹן וְאָנֹכִ֣י בָֽא־אֵלֶ֗יךָ בְּשֵׁם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֱלֹהֵ֛י מַעַרְכ֥וֹת יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֥ר חֵרַֽפְתָּ:
46This day, the Lord will deliver you into my hand, and I shall slay you, and take off your head, and I shall give the carcasses of the camp of the Philistines this day, to the fowl of the air and to the beasts of the earth, and all the earth shall know that Israel has a God.   מוהַיּ֣וֹם הַזֶּ֡ה יְסַגֶּרְךָ֩ יְהֹוָ֨ה בְּיָדִ֜י וְהִכִּיתִ֗ךָ וַהֲסִרֹתִ֚י אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵעָלֶ֔יךָ וְנָ֨תַתִּ֜י פֶּ֣גֶר מַחֲנֵ֚ה פְלִשְׁתִּים֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְחַיַּ֣ת הָאָ֑רֶץ וְיֵֽדְעוּ֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֛י יֵ֥שׁ אֱלֹהִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל:
47And all this assembly shall know that not with sword and javelin does the Lord save, for the battle is the Lord's, and He will deliver you into our hand."   מזוְיֵֽדְעוּ֙ כָּל־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה כִּֽי־לֹ֛א בְּחֶ֥רֶב וּבַחֲנִ֖ית יְהוֹשִׁ֣יעַ יְהֹוָ֑ה כִּ֚י לַֽיהֹוָה֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וְנָתַ֥ן אֶתְכֶ֖ם בְּיָדֵֽנוּ:
48And it was, when the Philistine arose and drew closer to David, that David hastened and ran to the battle array, toward the Philistine.   מחוְהָיָה֙ כִּֽי־קָ֣ם הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּקְרַ֖ב לִקְרַ֣את דָּוִ֑ד וַיְמַהֵ֣ר דָּוִ֔ד וַיָּ֥רָץ הַמַּעֲרָכָ֖ה לִקְרַ֥את הַפְּלִשְׁתִּֽי:
49And David stretched his hand into the bag, and took a stone therefrom, and slung it, and he hit the Philistine in his forehead, and the stone sank into his forehead, and he fell on his face to the ground.   מטוַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד אֶת־יָד֜וֹ אֶל־הַכֶּ֗לִי וַיִּקַּ֨ח מִשָּׁ֥ם אֶ֙בֶן֙ וַיְקַלַּ֔ע וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־מִצְח֑וֹ וַתִּטְבַּ֚ע הָאֶ֙בֶן֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיִּפֹּ֥ל עַל־פָּנָ֖יו אָֽרְצָה:
and he fell on his face to the ground. He should have fallen backwards since he had been struck in the forehead. But, (he fell forward) in order that David should not be troubled to walk and sever his head, for David saved twelve cubits and two spans. Since his height was six cubits and a span, David saved (a walk of) his entire height back and his entire height forth.   ויפל על פניו.  לא היה לו לפול אלא לאחוריו, שהרי על מצחו הוכה, אלא כדי שלא יצטער דוד לילך ולחתוך את ראשו, שנשתכר דוד עכשיו שתים עשרה אמות וזרתים, שקומתו שש אמות וזרת, נשתכר מלא קומה לאחוריו, ומלא קומה לפניו (במדרש תהלים):
50And David overpowered the Philistine with the slingshot and with the stone, and he smote the Philistine and slew him: and no sword was in David's hand.   נוַיֶּחֱזַ֨ק דָּוִ֚ד מִן־הַפְּלִשְׁתִּי֙ בַּקֶּ֣לַע וּבָאֶ֔בֶן וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִיתֵ֑הוּ וְחֶ֖רֶב אֵ֥ין בְּיַד־דָּוִֽד:
51And David ran and stood up to the Philistine, and he took his sword and drew it from its sheath, and slew him, and with it, severed his head. And the Philistines saw that their hero had died, and they fled.   נאוַיָּ֣רָץ דָּ֠וִד וַיַּעֲמֹ֨ד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֜י וַיִּקַּ֣ח אֶת־֠חַרְבּוֹ וַֽיִּשְׁלְפָ֚הּ מִתַּעְרָהּ֙ וַיְמֹ֣תְתֵ֔הוּ וַיִּכְרָת־בָּ֖הּ אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּרְא֧וּ הַפְּלִשְׁתִּ֛ים כִּֽי־מֵ֥ת גִּבּוֹרָ֖ם וַיָּנֻֽסוּ:
52And the men of Israel and Judah arose and shouted, and pursued the Philistines until you come to the valley, and until the Gates of Ekron; and the slain of the Philistines fell on the road of Shaaraim, and up to Gath and up to Ekron.   נבוַיָּקֻ֣מוּ אַנְשֵׁי֩ יִשְׂרָאֵ֨ל וִיהוּדָ֜ה וַיָּרִ֗עוּ וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔ים עַד־בּוֹאֲךָ֣ גַ֔יְא וְעַ֖ד שַׁעֲרֵ֣י עֶקְר֑וֹן וַֽיִּפְּל֞וּ חַֽלְלֵ֚י פְלִשְׁתִּים֙ בְּדֶ֣רֶךְ שַׁעֲרַ֔יִם וְעַד־גַּ֖ת וְעַד־עֶקְרֽוֹן:
53And the children of Israel returned from pursuing the Philistines, and plundered their camps.   נגוַיָּשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִדְּלֹ֖ק אַחֲרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אֶת־מַחֲנֵיהֶֽם:
from pursuing. (מדלק) Same as מרדף, similar to “you have pursued me” (דלקת) (Gen. 31: 36).   מדלוק.  מרדוף, כמו (בראשית לא לו): דלקת אחרי:
54And David took the head of the Philistine, and brought it to Jerusalem, and his weapons, he put in his tent.   נדוַיִּקַּ֚ח דָּוִד֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיְבִאֵ֖הוּ יְרוּשָׁלָ֑םִ וְאֶת־כֵּלָ֖יו שָֹ֥ם בְּאָהֳלֽוֹ:
55And when Saul saw David going out toward the Philistine, he said to Abner, the general of his army, "Whose son is this youth, Abner?" And Abner said, "By your life, O King, I know not."   נהוְכִרְא֨וֹת שָׁא֜וּל אֶת־דָּוִ֗ד יֹצֵא֙ לִקְרַ֣את הַפְּלִשְׁתִּ֔י אָמַ֗ר אֶל־אַבְנֵר֙ שַֹ֣ר הַצָּבָ֔א בֶּן־מִי־זֶ֥ה הַנַּ֖עַר אַבְנֵ֑ר וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֔ר חֵֽי־נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֖לֶךְ אִם־יָדָֽעְתִּי:
Whose son is this youth,. Our Rabbis said: Did he not recognize him? Is it not stated: “And he became his weapon bearer” (supra 16:21)? But, (rather this is the explanation): he saw him behaving in a kingly manner. (Vid. supra v. 38) Said Saul, “If he comes from the family of Perez, he will be a king, for the king may break fences (פורץ, related to פרץ) to make a way for himself, and no one may stop him. If, however, he comes from the family of Zerah, he will merely become an esteemed person. Said Doeg to him, ” Before you ask whether or not he is descended from a family which qualifies him for the throne, ask whether or not he is qualified to enter the congregation, (i.e., whether or not he may marry among Jews) since he is descended from Ruth the Moabitess.“ Said Abner to him, ” We have learned: An Ammonite (is forbidden, Deut. 23:3) but not an Ammonitess. (Similarly, a Moabite is forbidden, but not a Moabitess.) “ Said Doeg to him, ” If so (let us say), a ‘mamzer’ (the male issue of a union forbidden under penalty of extinction is forbidden,) and not a ‘mamzereth’ (the female issue of such a union).“ He replied, ” It is stated here: Because they did not meet you with bread and water (v. 5 ibid.), and it is not customary for a woman to do so.“ He said to him,” Men should have met men, and women should have met women." Abner became silent. Saul said to him:   בן מי זה הנער.  וכי לא היה מכירו, והלא כתיב (לעיל טז כא): ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כליו, אלא ראהו מתנהג בטכסיסי מלכות, אמר שאול: אם בא ממשפחת פרץ, מלך יהיה, שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, ואם ממשפחת זרח בא, חשוב יהיה. אמר לו דואג: עד שאתה שואל אם בא ממשפחה שיהא הוא הגון למלכות אם לאו, שאל אם ראוי לבא בקהל אם לאו, שהרי מרות המואביה בא. אמר לו אבנר: שנינו עמוני ולא עמונית. אמר לו דואג: אם כן ממזר ולא ממזרת. אמר לו: כאן נאמר (דברים כג ה): על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, ואין דרך אשה בכך. אמר לו: היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים. נשתתק אבנר, אמר לו שאול:
56And the king said, "You ask whose son this youth is."   נווַיֹּ֖אמֶר הַמֶּ֑לֶךְ שְׁאַ֣ל אַתָּ֔ה בֶּן־מִי־זֶ֖ה הָעָֽלֶם:
You ask whose son this youth is. Above (v. 55) it is written: הנער, and here it is written העלם. He said to him, “This law has escaped your memory (נתעלמה). Go out and ask in the academy.” This is as it is stated in Jeb. 77a.   שאל אתה בן מי זה העלם.  למעלה כתיב 'הנער', וכאן כתוב 'העלם', אמר לו: הלכה זו נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש, כדאיתא ביבמות (עו ב):
57And as David returned from slaying the Philistine, Abner called him, and brought him before Saul, and the Philistine's head was in his hand.   נזוּכְשׁ֣וּב דָּוִ֗ד מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיִּקַּ֚ח אֹתוֹ֙ אַבְנֵ֔ר וַיְבִאֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְרֹ֥אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י בְּיָדֽוֹ:
58And Saul said to him, "Whose son are you, young man?" And David said, "The son of your bondsman, Jesse the Bethlehemite."   נחוַיֹּ֚אמֶר אֵלָיו֙ שָׁא֔וּל בֶּן־מִ֥י אַתָּ֖ה הַנָּ֑עַר וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד בֶּֽן־עַבְדְּךָ֥ יִשַׁ֖י בֵּ֥ית הַלַּחְמִֽי: