Chapter 8

1Thus the Lord God showed me, and behold a basket of late figs.   אכֹּ֥ה הִרְאַ֖נִי אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וְהִנֵּ֖ה כְּל֥וּב קָֽיִץ:
a basket of late figs. Heb. כְּלוּב. A basket full of late figs, which are not good   כלוב קיץ.  סל מלא סופי תאנים שאינם טובות:
2And He said: What do you see, Amos? And I said, "A basket of late figs." And the Lord said to me: The end has come to My people Israel. I will no longer pardon them.   בוַיֹּ֗אמֶר מָֽה־אַתָּ֚ה רֹאֶה֙ עָמ֔וֹס וָֽאֹמַ֖ר כְּל֣וּב קָ֑יִץ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י בָּ֚א הַקֵּץ֙ אֶל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־אוֹסִ֥יף ע֖וֹד עֲב֥וֹר לֽוֹ:
3And the songs of the temple shall be wailings in that day, says the Lord God: corpses shall increase; everywhere "Cast away, remove!"   גוְהֵילִ֜ילוּ שִׁיר֚וֹת הֵיכָל֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה רַ֣ב הַפֶּ֔גֶר בְּכָל־מָק֖וֹם הִשְׁלִ֥יךְ הָֽס:
And the songs of the temple. which they sing within their temples at their banquets.   שירות היכל.  שהם משוררים בתוך היכלי הם במשתאותיהם:
corpses shall increase. The corpses of the slain shall increase. [from Jonathan]   רב הפגר.  סגי פגרי קטולין:
everywhere “Cast away, remove!”. Everywhere one will say, “Cast away, remove!” Cast away from here, remove these corpses from here. [from Jonathan]   בכל מקום השליך הס.  בכל אתר יימר רמי וסליק השליכו מכאן (בס"א הסירו מכאן) הפגרים האלה:
4Hearken to this, you who swallow up the needy, and to cut off the poor of the land.   דשִׁמְעוּ־זֹ֕את הַשֹּֽׁאֲפִ֖ים אֶבְי֑וֹן וְלַשְׁבִּ֖ית עֲנִיֵּי־ (כתיב עֲנִוֵּי) אָֽרֶץ:
you who swallow up. Heb. הַשֹׁאֲפִים, who swallow up the needy.   השואפים.  הבולעים אביון:
and to cut off. Heb. וְלַשְׁבִּית, like וּלְהַשְׁבִּית. And examples [of this are found in Isaiah 23:11:] “To destroy (לַשְׁמִד) its strongholds.” (II Kings 9:15) “To go and tell (לַגִיד) in Jezreel.”   ולשבית.  כמו ולהשבית ודוגמא לשמיד מעוזניה (ישעיהו כ״ג:י״א) ללכת לגיד ביזרעאל (מלכים ב ט׳:ט״ו):
5Saying, "When will the month be delayed, so that we will sell grain, and the Sabbatical Year, so that we will open [our stores of] grain, to make the ephah smaller and to make the shekel larger, and to pervert deceitful scales.   הלֵאמֹ֗ר מָתַ֞י יַֽעֲבֹ֚ר הַחֹ֙דֶשׁ֙ וְנַשְׁבִּ֣ירָה שֶּׁ֔בֶר וְהַשַּׁבָּ֖ת וְנִפְתְּחָה־בָּ֑ר לְהַקְטִ֚ין אֵיפָה֙ וּלְהַגְדִּ֣יל שֶׁ֔קֶל וּלְעַוֵּ֖ת מֹֽאזְנֵ֥י מִרְמָֽה:
Saying, “When will the month be delayed”. This is the swallowing up. They anticipate the time that the grain will be expensive and will be sold to the poor with interest, and they will take their fields.   מתי יעבור החדש.  זו היא השאיפה מצפים עת תייקר התבואה וימכרו לעניים ברבית ויטלו שדותיהם:
the month be delayed. Heb. יַעֲבֹר. Jonathan renders: When will the year be interpolated and [when] will the month of interpolation come? This is an expression of delay, like (Jer. 46:17) “Has allowed the appointed time to pass by (הֶעֱבִיר).” And because they delay the offering up of the Omer, and the year is extended, and the old grain becomes expensive.   יעבור החדש.  ת"י מתי תתעבר השנה ויבא חדש העיבור ול' העברה הוא כמו (ירמיהו מ״ו:י״ז) העביר המועד ולפי שדוחין את הקרבת העומר והשנה נמשכת והישן מתייקר:
and the Sabbatical Year, so that we will open grain. When will the Sabbatical Year come, and the grain will become expensive, and we will open our storehouses of grain.   והשבת ונפתחה בר.  מתי תבוא השמיטה ותייקר התבואה ונפתח אוצרות בר שלנו:
to make the ephah smaller. To sell for a smaller measure, and our money we will receive with a large shekel.   להקטין איפה.  למכור במדה קטנה ואת כספינו נקבל בשקל גדול:
6To purchase the poor with money, and the needy in order to inherit them, and the refuse of the grain we will sell."   ולִקְנ֚וֹת בַּכֶּ֙סֶף֙ דַּלִּ֔ים וְאֶבְי֖וֹן בַּֽעֲב֣וּר נַֽעֲלָ֑יִם וּמַפַּ֥ל בַּ֖ר נַשְׁבִּֽיר:
in order to inherit them. Heb. בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם. [from Jonathan]   בעבור נעלים.  בדיל דיחסנון:
and the refuse of the corn we will sell. [Jonathan renders:] And the sweepings of the grains we will sell. The refuse that fell from the wheat into the sieve, to sell at high prices to the poor.   ומפל בר נשביר.  ומהממת עיבורא נזבין, את הפסולת שנפל מן החטים בנפה נמכור ביוקר לעניים:
7The Lord swore by the pride of Jacob: I will never forget any of their deeds.   זנִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה בִּגְא֣וֹן יַֽעֲקֹ֑ב אִם־אֶשְׁכַּ֥ח לָנֶ֖צַח כָּל־מַֽעֲשֵׂיהֶֽם:
8Shall the land not quake for this, and shall all its inhabitants [not] be destroyed? Yea, it shall rise up wholly like the rain cloud, and it shall cast up and sink like the river of Egypt.   חהַ֚עַל זֹאת֙ לֹֽא־תִרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וְאָבַ֖ל כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֑הּ וְעָֽלְתָ֚ה כָאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְנִגְרְשָׁ֥ה וְנִשְׁקְעָ֖ה (כתיב וְנִשְׁקְהָ֖) כִּיא֥וֹר מִצְרָֽיִם:
Shall the land not quake for this. Is this iniquity not serious enough that the land be destroyed because of it?   העל זאת לא תרגז הארץ.  וכי אין עון זה כדאי שתחרב עליו הארץ:
Yea, it shall rise up wholly like the rain cloud. Heb. כָּאֹר. And in another place (9:5), Scripture says: “And it shall come up wholly like the river (כַיְאֹר),” and Jonathan renders them both identically: And a king shall rise upon it with his camp as numerous as the waters of the river, and cover it completely. To me, it seems difficult to define כָאֹר like כַיְאֹר. It can, however be explained like: (Job 36:32) “On the clouds, the rain (אוֹר) is covered. (Job 37:11)” He scatters his rain cloud (אוֹרוֹ)." And it shall go up wholly like a rain cloud, pitch darkness.   ועלתה כאור כלה.  ובמקום אחר הוא אומר ועלתה כיאור כלה (לקמן ט), וי"ת שניהם בשוה ויסק עלה מלך במשריתי' דסגיאין כמו נהרא ויחפינין כולה וקשה בעיני לפרש כאור כמו כיאור ויש לפרש כמו (איוב ל״ז:י״א) יפיץ ענן אורו על כפים כסה אור (שם לו) ועלתה כענן גשם כולה אפילה וחשיכה:
and it shall overflow and sink like the river of Egypt. The Nile overflows once in forty years and waters the land, and when it overflows, it brings up mud and dirt on its banks, and when it returns from watering, it returns over its banks and its water sinks. And that is called sinking, for the dirt that makes the water murky, settles.   ונגרשה ונשקעה כיאור מצרים.  נילוס עולה אחת למ' שנה ומשקה את הארץ וכשהוא עולה מעלה רפש וטיט על שפתו וכשחוזר מהשקות חוזר על גדותיו ומימיו מצטללין והוא קרוי שיקוע שהטיט העוכר את מימיו נשקע ואחר כך תנוח:
and it shall cast up. Heb. וְנִגְרְשָׁה, Like (Isa. 57:20) “And its waters cast up (וַיּגְרְשׁוּ) mud and dirt.” Also the land will spew out the wicked in its midst, and afterwards it will rest.   ונגרשה.  כמו (ישעיה כז) ויגרשו מימיו רפש וטיט אף הארץ תקיא רשעים שבתוכה ואחר כך תנוח:
9And it shall come to pass on that day, says the Lord God, that I will cause the sun to set at midday, and I will darken the land on a sunny day.   טוְהָיָ֣ה | בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י הַשֶּׁ֖מֶשׁ בַּצָּֽהֳרָ֑יִם וְהַֽחֲשַׁכְתִּ֥י לָאָ֖רֶץ בְּי֥וֹם אֽוֹר:
I will cause the sun to set at midday. When there will be exceeding tranquility, a sudden downfall will come and our Rabbis said: This refers to the day of Josiah who died by the “peaceful sword” as our Rabbis said: There was no more peaceful sword than Pharaoh-Neco who said to Josiah, (II Chron. 35:21) “What do I have to do with you, O king of Judah; not upon you yourself today.” Not upon you do I come today, but to pass through your land “to the house against which I wage war etc.” [from Mo’ed Katan , Ta’anith 22a]   והבאתי השמש בצהרים.  כשיהא להם שלום גדול תבא מפלה פתאום ואמרו רבותינו (מ"ק כה) זה יומו של יאשיהו שמת בחרב של שלום כמו שאמרו רבותינו (תענית כב) אין לך חרב של שלום יותר מפרעה נכה שאמר לו ליאשיה (ד"ה ב ל"ה) מה לי ולך לא עליך אתה היום לא עליך אני בא היום כי אם לעבור דרך ארצך אל בית מלחמתי וגו':
the sun. The kingdom of the house of David is compared to the sun, as it is said: (Psalms 89:37) “And his throne is like the sun opposite Me.”   השמש.  מלכות בית דוד נמשלה כשמש שנא' (תהילים פ״ט:ל״ז) וכסאו כשמש נגדי:
10And I will turn your festivals into mourning, and all your songs into lamentation, and I bring up sackcloth on all loins, and baldness on every head, and I will make it like the mourning for an only son, and its end is like a bitter day.   יוְהָֽפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל וְכָל־שִֽׁירֵיכֶם֙ לְקִינָ֔ה וְהַֽעֲלֵיתִ֚י עַל־כָּל־מָתְנַ֙יִם֙ שָׂ֔ק וְעַל־כָּל־רֹ֖אשׁ קָרְחָ֑ה וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ כְּאֵ֣בֶל יָחִ֔יד וְאַֽחֲרִיתָ֖הּ כְּי֥וֹם מָֽר:
And I will turn your festivals into mourning. as the matter is stated: (II Chron 35:24) “And all Judah and Jerusalem mourned for Josiah.”   והפכתי חגיכם לאבל.  כענין שנאמר (ד"ה ב לה) וכל יהודה וירושלים מתאבלים על יאשיהו:
and all your songs into lamentation. as the matter is stated: (ibid. verse 25) “And all the singing men and singing women spoke in their lamentations.”   וכל שיריכם לקינה.  כענין שנאמר (שם) ויאמרו כל השרים והשרות בקינותיהם:
like the mourning for an only son. Like a father who mourns over an only son.   כאבל יחיד.  כאב שמתאבל על בן יחיד:
11Behold, days are coming, says the Lord God, and I will send famine into the land, not a famine for bread nor a thirst for water, but to hear the word of the Lord.   יאהִנֵּ֣ה | יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־רָעָ֚ב לַלֶּ֙חֶם֙ וְלֹֽא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י יְהֹוָֽה:
but to hear. for the holy spirit shall terminate from them.   כי אם לשמוע.  שתפסוק מכם רוח הקדש:
12And they shall wander from sea to sea and from the north to the east; they shall run to and fro to seek the word of the Lord, but they shall not find it.   יבוְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשֽׁוֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־יְהֹוָ֖ה וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ:
13On that day, the beautiful virgins and the young men shall faint of thirst.   יגבַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלוֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּֽחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא:
shall faint. Heb. תִּתְעַלַּפְנָה. Their spirit shall fly out. Cf. (Jonah 4:8) “And he fainted (וַיִּתְעַלָּף).” And so, (Ezekiel 31:15) “The trees of the field fainted (עֻלְפֶּה) for him.” And so in the language of the Mishnah (Chullin 3b): “He may faint (נִתְעַלְּפָה),” pasmer, (pamer) in French. [from Dunash p. 84]   תתעלפנה.  תפרח רוחם כמו ויתעלף (יונה ד) וכן עצי השדה עולפו (יחזקאל ל״א:ד׳-ה׳) וכן בלשון משנה יתעלפה פשמיי"ר בלע"ז:
14Those who swear by the sin of Samaria, and say, "As your god lives, O Dan," and "As the road to Beersheba exists," shall fall and no longer rise.   ידהַנִּשְׁבָּעִים֙ בְּאַשְׁמַ֣ת שֹֽׁמְר֔וֹן וְאָֽמְר֗וּ חֵ֚י אֱלֹהֶ֙יךָ֙ דָּ֔ן וְחֵ֖י דֶּ֣רֶךְ בְּאֵֽר־שָׁ֑בַע וְנָֽפְל֖וּ וְלֹֽא־יָק֥וּמוּ עֽוֹד:
“As your god lives, O Dan,”. One of the calves that Jeroboam erected in Dan.   חי אלהיך דן.  אחד מן העגלים שהעמיד ירבעם בדן: