Chapter 35

1Then the word of the Lord came to me, saying:   אוַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
2"Son of man, direct your face toward Mount Seir and prophesy over it.   בבֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ עַל־הַ֣ר שֵׂעִ֑יר וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו:
3And you shall say to it: So said the Lord God: Behold I am against you, O Mount Seir, and I shall stretch forth My hand upon you and make you desolate and waste.   גוְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִֽנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ הַר־שֵׂעִ֑יר וְנָטִ֚יתִי יָדִי֙ עָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יךָ שְׁמָמָ֥ה וּמְשַׁמָּֽה:
4I shall lay your cities waste, and you will be desolate, and you will know that I am the Lord.   דעָרֶ֙יךָ֙ חָרְבָּ֣ה אָשִׂ֔ים וְאַתָּ֖ה שְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֑ה וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
5Because you had everlasting hatred, and you hurled the children of Israel by the sword, on the day of their misfortune at the time of the end of their iniquity.   היַ֗עַן הֱי֚וֹת לְךָ֙ אֵיבַ֣ת עוֹלָ֔ם וַתַּגֵּ֥ר אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־יְדֵ֣י־חָ֑רֶב בְּעֵ֣ת אֵידָ֔ם בְּעֵ֖ת עֲו‍ֹ֥ן קֵֽץ:
and you hurled. [Heb. וַתַּגֵר,] you cast down, as (Micah 1:6): “and I will cast (וְהִגַרְתִּי) its stones down into the valley,” for they would deliver them to their enemies as they fled through their land, and this is what Obadiah (1:14) says: “And you should not have stood by the gap [to cut off their fugitives, nor should you have delivered their survivors on the day of distress].”   ותגר.  ותשפל כמו (מיכה א׳:ו׳) והגרתי לגיא אבניה שהיו מסגירין אותן לאויביהן כשהיו בורחין דרך ארצם וזו היא שאמר (עובדיה א׳:י״ד) אל תעמוד על הפרק:
on the day of their misfortune. when I delivered them into the hands of the enemy.   בעת אידם.  בעת כשמסרתים ביד אויב:
at the time of the end of their iniquity. when the end of their iniquity culminated, and their measure was full.   בעת עון קץ.  כשנגמר קץ עוונם ונתמלאה סאתם:
6Therefore, as I live, says the Lord God, for I shall make you into blood, and blood will pursue you; for surely you hated blood, and blood will pursue you.   ולָכֵ֣ן חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה כִּֽי־לְדָ֥ם אֶֽעֶשְׂךָ֖ וְדָ֣ם יִרְדֳּפֶ֑ךָ אִם־לֹ֥א דָ֛ם שָׂנֵ֖אתָ וְדָ֥ם יִרְדֳּפֶֽךָ:
I shall make you into blood. falling by the sword.   לדם אעשך.  נופל בחרב:
you hated blood. You despised the birthright, for its sacrificial service was handed over to them (sic), but “you hated” to filthy yourself with the blood of sacrificial offerings in worship of Me. And the filth of the blood of the slain will pursue you. Others say: You hated the blood of circumcision (Gen. Rabbah 63:13). Others say: You fear murderers just as anyone else, and murderers will pursue you. Others say: “You hated blood,” [meaning that you hated] your brother, who is your flesh and blood.   דם שנאת.  בזית את הבכורה שעבודתי היתה מסורה להם ושנאת להיות מלכלך עצמך בדם קרבן עבודתי ולכלוך דם הרוגים ירדפך וי"א רוצחים אתה ירא כשאר כל אדם ורוצחים ירדפוך וי"א דם שנאת אחיך שהוא בשרך ודמך:
7And I shall make Mount Seir into desolation and waste, and I shall cut off from you anyone passing through or returning.   זוְנָֽתַתִּי֙ אֶת־הַ֣ר שֵׂעִ֔יר לְשִֽׁמֲמָ֖ה וּשְׁמָמָ֑ה וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נּוּ עֹבֵ֥ר וָשָֽׁב:
8And I shall fill his mountains with his slain, your hills and your dales and all your streams-those slain by the sword will fall in them.   חוּמִלֵּאתִ֥י אֶת־הָרָ֖יו חֲלָלָ֑יו גִּבְעוֹתֶ֚יךָ וְגֵֽיאוֹתֶ֙יךָ֙ וְכָל־אֲפִיקֶ֔יךָ חַלְלֵי־חֶ֖רֶב יִפְּל֥וּ בָהֶֽם:
9I shall make you everlasting desolations, and your cities will not return, and you will know that I am the Lord.   טשִֽׁמֲמ֚וֹת עוֹלָם֙ אֶתֶּנְךָ֔ וְעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תָשׁ֑וֹבְנָה (כתיב תָישֹׁ֑בְנָה) וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
and your cities will not return. [Heb. תָשֹּׁבְנָה,] not as I said about Egypt (above 29:14): “And I will return the captives of Egypt;” (Jer. 49:6): “And afterward, I will return the captivity of the children of Ammon.” And this is what Malachi (1:3) said, “And I hated Esau, and I made his mountains desolate,” for I made them destined for everlasting desolations.   ועריך לא תשובנה.  לא כמו שאמרתי למצרים (לעיל כט) ושבתי את שבות מצרים ושבתי את שבות בני עמון (ירמיהו מ״ט:ו׳) וזו היא שאמר (מלאכי א׳:ג׳) ואת עשו שנאתי ואתן את הריו שממה שעתידים לשוממות עולם:
10Because you said, "The two nations and the two lands will be mine, and we shall inherit it," and the Lord was there,   ייַ֣עַן אֲ֠מָרְךָ אֶת־שְׁנֵ֨י הַגּוֹיִ֜ם וְאֶת־שְׁתֵּ֧י הָֽאֲרָצ֛וֹת לִ֥י תִֽהְיֶ֖ינָה וִֽירַשְׁנ֑וּהָ וַֽיהֹוָ֖ה שָׁ֥ם הָיָֽה:
The two nations. Israel and Judah. The Midrash Aggadah of Rabbi Tanchuma (source unknown) explains it regarding [the incident in] which Esau went to Ishmael to become his son in law in order to persuade him to contest Isaac concerning the inheritance of Abraham, and [in order that] Ishmael would kill Isaac, and [he thought] “I will be the avenger of blood and kill Ishmael.” This is the meaning of (Gen. 27:41): “Let the days of mourning for my father draw near.” And I will inherit both Isaac and Ishmael.   שני הגוים.  ישראל ויהודה ומדרש אגדה ר' תנחומא דורשו כלפי שהלך עשו אל ישמעאל להתחתן בו להשיאו שיעורר על יצחק על ירושת אברהם ויהרוג ישמעאל את יצחק ואהיה אני גואל הדם ואהרוג את ישמעאל וזהו יקרבו ימי אבל אבי ואירש אני את יצחק ואת ישמעאל (בראשית כ״ז:מ״א):
and the Lord was there. He knows your thoughts.   וה' שם היה.  יודע את מחשבותיך:
11Therefore, as I live, says the Lord God, I shall commit [acts] like your wrath and like your [acts of] anger that you did out of your hatred for them, and I shall be known among them when I judge you.   יאלָכֵ֣ן חַי־אָ֗נִי נְאֻם֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ וְעָשִׂ֗יתִי כְּאַפְּךָ֙ וּכְקִנְאָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתָה מִשִּׂנְאָתֶ֖יךָ בָּ֑ם וְנוֹדַ֥עְתִּי בָ֖ם כַּֽאֲשֶׁ֥ר אֶשְׁפְּטֶֽךָ:
I shall commit [acts] like your [acts of] wrath. like the [acts of] wrath that you exerted against Israel, I will exert against you.   ועשיתי כאפך.  כאותה האף שעשית לישראל אעשה לך:
and I shall be known among them when I judge you. Then they will recognize My might.   ונודעתי בם.  כאשר אשפטך אז יכירו את גבורתי:
12And you will know that I am the Lord. I heard all your blasphemies that you said concerning the mountains of Israel, saying, "They have become desolate; they were given to us to devour."   יבוְֽיָֽדַעְתָּ֘ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָה֒ שָׁמַ֣עְתִּי | אֶת־כָּל־נָאָ֣צוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛רְתָּ עַל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֣ר | שָׁמֵ֑מוּ (כתיב שָׁמֵ֑מֻה) לָ֥נוּ נִתְּנ֖וּ לְאָכְלָֽה:
13You have magnified yourselves against Me with your mouth, and you have multiplied your words against Me; I have heard.   יגוַתַּגְדִּ֚ילוּ עָלַי֙ בְּפִיכֶ֔ם וְהַעְתַּרְתֶּ֥ם עָלַ֥י דִּבְרֵיכֶ֑ם אֲנִ֖י שָׁמָֽעְתִּי:
and you have multiplied your words. [Heb. וְהַעְתַּרְתֶּם,] you have increased. Similarly (above 8:11): “and a thick (וַעֲתַר) cloud of incense,” an expression of increase.   והעתרתם.  הרביתם וכן ועתר ענן הקטרת (לעיל ח) לשון רבוי:
14So said the Lord God: When the whole earth rejoices, I shall make you desolate.   ידכֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה כִּשְׂמֹ֙חַ֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ שְׁמָמָ֖ה אֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ:
When the whole earth rejoices. when I claim My kingdom, for then the whole earth will rejoice, as the idea is stated (Ps. 97:1): “The Lord has reigned; the earth will exult.” Then I will make you a desolation.   כשמוח כל הארץ.  כשאטול אני את מלכותי כי אז תשמח הארץ כענין שנא' ה' מלך תגל הארץ (תהלים צו) אז שממה אעשה לך:
15As you rejoiced over the inheritance of the house of Israel because it became desolate, so will I do to you; Mount Seir and all Edom will be desolate, even all of it, and they will know that I am the Lord.   טוכְּשִׂמְחָ֨תְךָ֜ לְנַֽחֲלַ֧ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל עַ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמֵ֖מָה כֵּ֣ן אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ שְׁמָמָ֨ה תִֽהְיֶ֚ה הַר־שֵׂעִיר֙ וְכָל־אֱד֣וֹם כֻּלָּ֔הּ וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: