| 1The burden of the word of the Lord to Israel in the hand of Malachi. |
|
א מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּיַ֖ד מַלְאָכִֽי: |
| The burden of the word of the Lord. Porport in Old French, burden. A word delivered to Malachi to bear to the children of Israel. |
|
משא דבר ה'.
פורפור"ט בלע"ז דבר הנמסר למלאכי לשאת אותו אל בני ישראל:
|
| in the hand of Malachi. It was already delivered into his hand for many days. From here, our Sages expounded in a baraitha of Mechilta that all the prophets stood on Mount Sinai and there the prophecies were delivered to them, and so [Isaiah (48:16)] says: “From the time it was, there was I, and now, the Lord God has sent me, [and His spirit].” |
|
ביד מלאכי.
כבר היה מסור בידו זה ימים רבים מכאן דרשו רבותינו בברייתא דמכילתא שכל הנביאים עמדו על הר סיני ושם נמסרו להם הנבואות וכן (ישעיהו מ״ח:ט״ז) אומר מעת היותה שם אני ועתה ה' אלהים שלחני:
|
| 2I loved you, said the Lord, and you said, "How have You loved us?" Was not Esau a brother to Jacob? says the Lord. And I loved Jacob. |
|
באָהַ֚בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֚ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וָֽאֹהַ֖ב אֶת־יַֽעֲקֹֽב: |
| And I loved Jacob. And I gave him (Jer. 3:19) “a desirable land, an inheritance of the desire of hosts of nations;” a land that all the hosts of nations desire. |
|
ואוהב את יעקב.
לתת לו את ארץ חמדה צבי צבאות גוים (ירמיהו ג׳:י״ט) ארץ שצבין כל צבאות העכו"ם בה:
|
| 3And I hated Esau, and I made his mountains desolate and his heritage into [a habitat for] the jackals of the desert. |
|
גוְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי וָֽאָשִׂ֚ים אֶת־הָרָיו֙ שְׁמָמָ֔ה וְאֶת־נַֽחֲלָת֖וֹ לְתַנּ֥וֹת מִדְבָּֽר: |
| And I hated Esau. to push him off to a land because of Jacob, his brother. Now it is customary in the world that, if one has two sons, he selects a beautiful portion for the firstborn. |
|
ואת עשו שנאתי.
לדוחפו אל ארץ שעיר מפני יעקב אחיו ומנהג שבעולם מי שיש לו שני בנים לבכור הוא בורר לו מנה יפה:
|
| and I made his mountains desolate. They do not compare to the mountains of Israel. |
|
ואשים את הריו שממה.
אינן דומין להרי ישראל:
|
| for the jackals of the desert. A den of jackals. |
|
לתנות מדבר.
מעון תנים:
|
| 4Should Edom say, "We were poor, but we will return and build the ruins"? So said the Lord of Hosts: They shall build, but I will demolish; and they shall be called the border of wickedness and the people whom the Lord has damned forever. |
|
דכִּֽי־תֹאמַ֨ר אֱד֜וֹם רֻשַּׁ֗שְׁנוּ וְנָשׁוּב֙ וְנִבְנֶ֣ה חֳרָב֔וֹת כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הֵ֥מָּה יִבְנ֖וּ וַֽאֲנִ֣י אֶֽהֱר֑וֹס וְקָרְא֚וּ לָהֶם֙ גְּב֣וּל רִשְׁעָ֔ה וְהָעָ֛ם אֲשֶׁר־זָעַ֥ם יְהֹוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם: |
| Should Edom say, “We were poor”. And if Edom says, “At first we were poor, but from now on we will be rich from the spoils of Jerusalem.” |
|
כי תאמר אדום רוששנו.
ואם יאמ' מחריבי המקדש' מתחלתינו רשים היינו אבל מעתה שהעשרנו מביזת ירושלים:
|
| but we will return and build the ruins. Our ruins, so said the Lord, etc. |
|
נשוב ונבנה חרבות.
שלנו, כה אמר ה' וגו':
|
| 5And your eyes shall see, and you shall say, "The Lord is great beyond the border of Israel." |
|
הוְעֵֽינֵיכֶ֖ם תִּרְאֶ֑ינָה וְאַתֶּ֚ם תֹּֽאמְרוּ֙ יִגְדַּ֣ל יְהֹוָ֔ה מֵעַ֖ל לִגְב֥וּל יִשְׂרָאֵֽל: |
| “The Lord is great beyond the border of Israel.”. He will show His greatness over our border, to make known that we are His people. And Jonathan rendered: May the glory of the Lord be magnified, and He has widened the border of Israel. |
|
יגדל ה' מעל לגבול ישראל.
יראה גדולתו מעל לגבולינו להודיע כי אנחנו עמו וי"ת יסגא יקרא דה' ואפתי ית תחו' ארעא דישראל:
|
| 6A son honors a father, and a slave his master. Now if I am a father, where is My honor? And if I am a master, where is My fear? says the Lord of Hosts to you, the priests, who despise My name. But you said, "How have we despised Your Name?" |
|
ובֵּ֛ן יְכַבֵּ֥ד אָ֖ב וְעֶ֣בֶד אֲדֹנָ֑יו וְאִם־אָ֣ב אָ֣נִי אַיֵּ֣ה כְבוֹדִ֡י וְאִם־אֲדוֹנִ֣ים אָנִי֩ אַיֵּ֨ה מֽוֹרָאִ֜י אָמַ֣ר | יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת לָכֶם֙ הַכֹּֽהֲנִים֙ בּוֹזֵ֣י שְׁמִ֔י וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם בַּמֶּ֥ה בָזִ֖ינוּ אֶת־שְׁמֶֽךָ: |
| A son. is required to honor his father, and so a slave his master and you are called sons and slaves. Now, if I am your father, where is My honor? |
|
בן.
יש עליו לכבד אב וכן עבד אדוניו ואתם קרויין בנים ועבדים ועתה אם אב אני לכם איה כבודי:
|
| says the Lord of Hosts to you. You, the priests who despise My Name. |
|
אמר ה' צבאות לכם.
אתם הכהנים הבוזים את שמי:
|
| But you said, “How have we despised”. I knew that you would say, “How have we despised?” This is the contempt [as follows:] |
|
ואמרתם במה בזינו.
כלומר ידעתי שתאמרו לי במה בזינו הרי הבזיון:
|
| 7You offer on My altar defiled food, yet you say, "How have we defiled You?" By your saying, "God's table is contemptible." |
|
זמַגִּישִׁ֚ים עַל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ בֶּֽאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְהֹוָ֖ה נִבְזֶ֥ה הֽוּא: |
| You offer on My altar, etc., yet you say. And if you say. |
|
מגישים על מזבחי וגו': ואמרתם.
כלומר ואם תאמרון:
|
| “How have we defiled You?”. How have we defiled for You the bread of Your altar? I reply to you that, in this manner you have defiled Me. |
|
במה גאלנוך.
גאלנו לך את לחם מזבחך אני משיב לכם כי בזאת גאלתם אותי:
|
| By your saying, “God’s table is contemptible.”. They would look with contempt on sharing equally the meal offerings and the hallowed foods, and they would say, “Since we may not share a meal offering for a meal offering, or a sacrifice for a sacrifice, it is too much bother and toil to divide each meal offering for the olive-sized piece or the bean-sized piece that is apportioned to each one.” |
|
באמרכם שלחן ה' נבזה הוא.
בוזים היו לחלוק איש באחיו במנחות ובקדשים ואומר מאחר שהוא אסור לנו לחלוק מנחה כנגד מנחה וזבח כנגד זבח וטורח ועמל הוא לחלוק כל מנחה ומנחה בשביל כזית או כפול המגיע לכל אחד ואחד:
|
| 8When you offer a blind [animal] for a sacrifice, is there nothing wrong? And when you offer a lame or a sick one, is there nothing wrong? Were you to offer it to your governor, would he accept you or would he favor you? says the Lord of Hosts. |
|
חוְכִֽי־תַגִּשׁ֨וּן עִוֵּ֚ר לִזְבֹּ֙חַ֙ אֵ֣ין רָ֔ע וְכִ֥י תַגִּ֛ישׁוּ פִּסֵּ֥חַ וְחֹלֶ֖ה אֵ֣ין רָ֑ע הַקְרִיבֵ֨הוּ נָ֜א לְפֶֽחָתֶ֗ךָ הֲיִרְצְךָ֙ אוֹ הֲיִשָּׂ֣א פָנֶ֔יךָ אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת: |
| is there nothing wrong?. Is this thing not bad? |
|
אין רע.
וכי אין דבר זה רע:
|
| 9And now, will you pray before the Lord that He be gracious to us? This has come from your hand. Will He favor any of you? says the Lord of Hosts. |
|
טוְעַתָּ֛ה חַלּוּ־נָ֥א פְנֵי־אֵ֖ל וִֽיחָנֵּ֑נוּ מִיֶּדְכֶם֙ הָ֣יְתָה זֹּ֔את הֲיִשָּׂ֚א מִכֶּם֙ פָּנִ֔ים אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת: |
| And now, will you pray before the Lord?. And now, you priests, who commit this evil, how does it enter your mind that you can be the messengers of Israel, to supplicate God to have compassion on them? Lo, this evil has come from your hand. |
|
ועתה חלו נא פני.
ועתה אתם הכהנים העושים הרע הזאת איך יעלה בלבבכם להיות שלוחי ישראל לבקש עליהם רחמים הרי מידכם היתה זאת הרעה:
|
| Will He favor any of you. to hearken to a prayer from your mouth, and to favor those who sent you? |
|
הישא.
את פניכם לשמוע תפלה מפיכם ולחון את שולחיכם:
|
| 10O that there were even one among you that would close the doors [of the Temple] and that you would not kindle fire on My altar in vain! I have no desire in you, says the Lord of Hosts. Neither will I accept an offering from your hand. |
|
ימִ֚י גַם־בָּכֶם֙ וְיִסְגֹּ֣ר דְּלָתַ֔יִם וְלֹֽא־תָאִ֥ירוּ מִזְבְּחִ֖י חִנָּ֑ם אֵֽין־לִ֨י חֵ֜פֶץ בָּכֶ֗ם אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמִנְחָ֖ה לֹֽא־אֶרְצֶ֥ה מִיֶּדְכֶֽם: |
| O that there were even one among you that would close the doors. If only a good man would arise among you who would close the doors of My sanctuary so as not to allow this abominable sacrifice there. |
|
מי גם בכם ויסגור דלתים.
הלואי ויקום איש טוב בכם שיסגור דלתי מקדשי לבלתי הביא שם קרבן מתועבה הזאת:
|
| and that you would not kindle fire on My altar in vain. with fire offerings with which I am not placated, for I have no desire in you. And our Sages expounded in Torath Kohanim (7:154): If a person says to his friend, “Close this door for me,” he does not demand compensation for it; [or if he says,] “Light this candle for me,” he does not request compensation for it. But you - who is there among you who closed My doors, gratis? Neither did you kindle fire on My altar gratis. Surely, things that are customarily done for compensation you did not do gratis. Therefore, I have no desire in you. |
|
ולא תאירו מזבחי חנם.
באישים שאיני מתרצה בהם שהרי אין לי חפץ בכם ורבותינו דרשו בתורת כהנים אדם אומר לחבירו הגף לי את הדלת הזו אין תובע עליה שכר הדליק לי את הנר הזה אין שואל עליה שכר ואתם מי בכם שסגר דלתי חנם ולא הארתם מזבחי חנם ק"ו שלא עשיתם חנם דברים שדרכן לעשותן בשכר לפיכך אין לי חפץ בכם:
|
| 11For, from the rising of the sun until its setting, My Name is great among the nations, and everywhere offerings are burnt and offered up to My Name; yea, a pure oblation, for My Name is great among the nations, says the Lord of Hosts. |
|
יאכִּ֣י מִמִּזְרַח־שֶׁ֜מֶשׁ וְעַד־מְבוֹא֗וֹ גָּד֚וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּבְכָל־מָק֗וֹם מֻקְטָ֥ר מֻגָּ֛שׁ לִשְׁמִ֖י וּמִנְחָ֣ה טְהוֹרָ֑ה כִּֽי־גָד֚וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת: |
| My Name is great among the nations. Our Sages stated (Men. 110a): For they call Him the God of the gods. Even one who has an idol knows that He is the God Who is over all of them - and everywhere they donate in My Name. Our Sages, however, explained: These are the Torah scholars who are engaged in the laws of the Temple service everywhere, and likewise, every prayer of Israel that they pray anywhere is to Me as a pure oblation. And so did Jonathan paraphrase: And every time that you do My will, I accept your prayer, and My great Name is sanctified through you, and your prayer is like a pure offering before Me. This is the explanation of the verse: Now why do you profane My Name? Is it not great among the nations? As for Me, My love and My affection are upon you wherever you pray before Me, and even in exile, [offerings are] burnt and offered up to My Name. |
|
גדול שמי בגוים.
אמרו רבותינו דקרו לי' אלהא דאלהיא אפילו מי שיש לו עכו"ם יודע (שיש אלוה) שהוא על כולם ובכל מקום מתנדבים לשמי אף העכו"ם ורבותינו פירשו אלו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה בכל מקום וכן כל תפלות ישראל שמתפללין בכל מקום הרי הן לי כמנחה טהורה וכן תרגם יונתן וכל עידן דאתון עבדין רעותי אני מקבל צלותכון ושמי רבא מתקדש על ידיכון וצלותכן כקרבן דכי קדמי וכן פירש המקרא ולמה אתם מחללין שמי והלא גדול הוא בגוים ואני אהבתי וחיבתי עליכם שבכל מקום שאתם מתפללין לפני ואף בגולה מוקטר ומוגש הוא לשמי:
|
| yea, a pure oblation. it is to Me, for through you My Name is feared among the nations. Yet you profane Me and My Name. |
|
ומנחה טהורה.
הוא לי כי על ידכם שמי נורא בגוים ואתם מחללין אותי ואת שמי:
|
| 12But you are profaning it by your saying, "The Lord's table is defiled"; and its expression is "Its food is contemptible." |
|
יבוְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אֹת֑וֹ בֶּֽאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֚ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ: |
| and its expression is “Its food is contemptible.”. The expression of the altar that is fluent on your lips is always, “Its food is contemptible”; that [is all] you say about it. You have already spread this slander, and you have strongly attached this expression to My altar. |
|
וניבו נבזה אכלו.
ניבו של מזבח השגור בשפתותיכ' זהו תמיד נבזה אכלו אתם אומרי' עליו כלומ' כבר הוצאת' עליו דבה זו וניב זה החזקתם למזבחי:
|
| its food. its food. |
|
אכלו.
מאכלו:
|
| 13And you say, "Here is a weary one," and you cause it pain, says the Lord of Hosts. And you brought that which was taken by violence, and the lame and the sick. And you bring an offering-will I accept it from your hand? says the Lord. |
|
יגוַֽאֲמַרְתֶּם֩ הִנֵּ֨ה מַתְּלָאָ֜ה וְהִפַּחְתֶּ֣ם אוֹת֗וֹ אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וַֽהֲבֵאתֶ֣ם גָּז֗וּל וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ וְאֶת־הַ֣חוֹלֶ֔ה וַֽהֲבֵאתֶ֖ם אֶת־הַמִּנְחָ֑ה הַֽאֶרְצֶ֥ה אוֹתָ֛הּ מִיֶּדְכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהֹוָֽה: |
| And you say, “Here is a weary one”. An emaciated animal, and we are poor and cannot afford the choicest for [our] vows. So did Jonathan render: This is what we have brought from our toil. |
|
ואמרתם הנה מתלאה.
בהמה כחושה ואנו עניים ואין יכולת להשיג למבחר נדרים וכן ת"י הא דאייתינא מליאותנא:
|
| and you cause it pain. This is one of the eighteen words [in all of Scripture known as] the emendations of the scribes. |
|
והפחתם אותו.
זו אחת מי"ח תיבות של תיקון סופרי':
|
| and you cause it pain. should have been written: אוֹתִי, and you cause Me pain. Scripture, however, euphemized, writing אוֹתוֹ it. and you cause pain, an expression of despair (Job 11:20). |
|
והפחתם אותו. אותי נכתב אלא שכינה הכתוב וכתבו אותו. והפחתם והדאבת' לשון מפח נפש (איוב י"א):
|
| it. My table. |
|
אותי.
ואת שולחני:
|
| 14And cursed is he who deals craftily; although there is a ram in his flock, he vows and sacrifices a blemished one. For I am a great King, says the Lord of Hosts, and My Name is feared among the nations. |
|
ידוְאָר֣וּר נוֹכֵ֗ל וְיֵ֚שׁ בְּעֶדְרוֹ֙ זָכָ֔ר וְנֹדֵ֛ר וְזֹבֵ֥חַ מָשְׁחָ֖ת לַֽאדֹנָ֑י כִּי֩ מֶ֨לֶךְ גָּד֜וֹל אָ֗נִי אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּשְׁמִ֖י נוֹרָ֥א בַגּוֹיִֽם: |
| he who deals craftily. Plots deceitfully, with guile, before Me, saying, “I have none better than this. ” |
|
נוכל.
מתנכל במרמה בדברי שקר לפני לאמר אין לי טובה מזו:
|
| a ram. a ram fit for a burnt offering; and he vows and sacrifices. |
|
ויש בעדרו זכר.
איל ההגון לעולה והוא נודר זבח:
|
| a blemished one. as in (Lev. 22:25), “their corruption is in them; a blemish is in them.” |
|
משחת.
בעל מום כמו (ויקרא כ"ב) משחתם בהם:
|
