| 1And the people of the land took Jehoahaz the son of Josiah and made him king instead of his father in Jerusalem. |
|
אוַיִּקְחוּ֙ עַם־הָאָ֔רֶץ אֶת־יְהֽוֹאָחָ֖ז בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּמְלִיכֻ֥הוּ תַֽחַת־אָבִ֖יו בִּירֽוּשָׁלִָֽם: |
| and made him king instead of his father: although Jehoiakim his brother was twenty-one months his senior. |
|
וימליכהו תחת אביו:
אע"פ שהיה יהויקים אתיו גדול ממנו כ"א חדשים:
|
| 2Jehoahaz was twenty-three years old when he became king, and he reigned three months in Jerusalem. |
|
בבֶּן־שָׁל֧וֹשׁ וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה יֽוֹאָחָ֣ז בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָֽם: |
| 3And the king of Egypt deposed him in Jerusalem, and he imposed a fine upon the land of one hundred talents of silver and a talent of gold. |
|
גוַיְסִירֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וַיַּֽעֲנשׁ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב: |
| And the king of Egypt deposed him in Jerusalem: This is explained thoroughly in II Kings (23:33): “And Pharaoh-Neco imprisoned him in Riblah in the land of Hamath.” |
|
ויסיו:
הו מלך מצרים בירושלים מבואר במלכים (שם) היטב ויאסרוהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת:
|
| in Jerusalem: from reigning in Jerusalem. |
|
בירושלים:
ממלוך בירושלים:
|
| and he imposed a fine upon the land: to give taxes. An example is (Deut. 22:19): “And they shall fine him one hundred pieces of silver.” |
|
ויענש את הארץ:
ליתן מסים דוגמא וענשו אותו מאה כסף (דברים כ״ב:י״ט):
|
| 4And the king of Egypt crowned Eliakim his brother over Judah and Jerusalem, and he changed his name to Jehoiakim, and Neco took Joahaz his brother and brought him to Egypt. |
|
דוַיַּמְלֵ֨ךְ מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֜יִם אֶת־אֶלְיָקִ֣ים אָחִ֗יו עַל־יְהוּדָה֙ וִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ יְהֽוֹיָקִ֑ים וְאֶת־יֽוֹאָחָ֚ז אָחִיו֙ לָקַ֣ח נְכ֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ מִצְרָֽיְמָה: |
| and he changed his name to Jehoiakim: It is the custom of kings and princes to bestow a by-name upon their servants as they wish. An example is (Gen. 41:45): “And Pharaoh named Joseph, etc.,” and so (Num. 13:16): “and Moses called Hoshea the son of Nun, Joshua,” and so, (Dan. 1:7): “Now the chief officer gave them names, etc.” All this is to make known that he rules over him to name him as he desires. |
|
ויסב את שמו יהויקים:
כך דרך המלכים והשרים שמכנים למשרתיהם שם שהם רוצים דוגמא (בראשית מ״א:מ״ה) ויקרא פרעה שם יוסף וגומר וכן (במדבר) ויקרא משה להושע בן נון יהושע וכן (דניאל א׳:ז׳) וישם שר הסריסים שמות וגו' והכל כדי להודיע שהוא מושל בו לכנות לו שם כרצונו:
|
| and he changed his name to Jehoiakim: Why did he change his name to Jehoiakim? It is explained above that after Pharaoh slew Josiah, he appointed a king and fined them by imposing a tribute of enslavement upon them. |
|
ויסב את שמו יהויקים:
למה קרא שמו יהויקים למעלה מפורש כי לאחר שהרג פרעה יאשיהו המליך מלך והעניש' למס עובד:
|
| 5Jehoiakim was twenty-five years old when he became king, and he reigned eleven years in Jerusalem, and he did that which was evil in the eyes of the Lord his God. |
|
הבֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֚שׁ שָׁנָה֙ יְהֽוֹיָקִ֣ים בְּמָלְכ֔וֹ וְאַחַ֚ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽיו: |
| 6Nebuchadnezzar the king of Babylon advanced upon him, and bound him in copper chains to bring him to Babylon. |
|
ועָלָ֣יו עָלָ֔ה נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל וַיַּֽאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לְהֹֽלִיכ֖וֹ בָּבֶֽלָה: |
| Nebuchadnezzar the king of Babylon advanced upon him: because Pharaoh could not go forth from his land, as it is written (II Kings 24:7): “And the king of Egypt no longer went out of his land, for the king of Babylonia had taken from the river of Egypt until the Euphrates River, all that belonged to the king of Egypt,” for he defeated him in the fourth year in Carchemish on the Euphrates River, as is delineated in Jeremiah (46:2). |
|
עליו עלה נבוכדנאצר:
כי לא יכול פרעה לצאת מארצו כמו שכתוב (במלכים ב כ״ד:ז׳) ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל מנחל מצרים עד נהר פרת כל אשר למלך מצרים שנצח בשנה הרביעית בכרכמיש של נהר פרת כמפורש (בירמיהו מ״ה:א׳):
|
| to bring him to Babylon: He did not actually bring him, however, but he died on the way, and they cast away his corpse, and so did Jeremiah prophesy (22:19): “ A donkey’s burial shall he be buried, dragged and tossed past the gates of Jerusalem.” Now where is a donkey’s burial? In a dog’s stomach, and so it is apparent in II Kings (24:6): “And Jehoiakim slept with his forefathers,” but it is not written: “and they buried him.” |
|
להוליכו בבלה:
ולא הוליכו לאשור אלא בדרך מת והשליך נבלתו וכן ניבא (ירמיהו כ״ב:י״ט) קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים והיכן קבורת חמור במעי הכלב וכן מוכיח (במלכים ב כ״ד:ו׳) וישכב יהויקים עם אבותיו ולא כתב ויקברהו:
|
| 7And Nebuchadnezzar brought some of the vessels of the House of the Lord to Babylon and placed them in his palace in Babylon. |
|
זוּמִכְּלֵי֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה הֵבִ֥יא נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֖ר לְבָבֶ֑ל וַיִּתְּנֵ֥ם בְּהֵֽיכָל֖וֹ בְּבָבֶֽל: |
| And some of the vessels of the House of the Lord: And some of the vessels of the House of the Lord, and concerning this, Jeremiah prophesied (27:21): “For so said the Lord of Hosts, the God of Israel, concerning the vessels remaining, etc.” Seder Olam questions (Dan. 1:1): “In the third year of the reign of Jehoiakim, king of Judah, etc. and the Lord delivered… into his hand.” Here, however, it is apparent that it was in the eleventh year of his reign. Now what is the meaning of “in the third year”? Counting from his rebellion, for it is stated (II Kings 24:1): “and Jehoiakim was his vassal for three years, then he turned and rebelled against him” for three years, and in the third year of his rebellion, he advanced against him, and that is the eighth year of Nebuchadnezzar, for the master taught: In the first year [of his reign] he conquered Nineveh; in the second year he vanquished Jehoiakim, who served him for three years and rebelled against him for three years, and he did not reign until the fourth year of Jehoiakim, for it is stated (Jer. 25:1): “in the fourth year of Jehoiakim, the son of Josiah, king of Judah - that was the first year of Nebuchadnezzar.” |
|
ומכלי בית ה':
ומקצת כלי בית ה', ועל זה נתנבא ירמיה (כו) כי כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל על הכלים הנותרים וגו' ומקשה בסדר עולם בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה ויתן ה' בידו וכאן מוכיח שהיה בי"א למלכות ומה ת"ל בשנת שלש למרדו שנאמר (במלכים ב כ״ד:א׳) ויהי לו יהויקים עבד שלשה שנים וישב וימרוד בו שלשה שנים ובשנת שלשה למרדו עלה עליו והוא שנת שמונה לנבוכדנאצר דאמ' מר שנה ראשונה כבש נינוה שניה כבש יהויקי' ושלש' שנים מרד בו והוא לא מלך כי אם בשנ' ארבע ליהויקים שנ' (ירמיהו כ״ה:א׳) בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנצר:
|
| 8And the rest of the affairs of Jehoiakim and the abominations which he committed, and that which was found upon him-behold they are written in the book of the kings of Israel and Judah, and Jehoiachin his son reigned in his stead. |
|
חוְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהֽוֹיָקִ֜ים וְתֽוֹעֲבוֹתָ֚יו אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ וְהַנִּמְצָ֣א עָלָ֔יו הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וִֽיהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהֽוֹיָכִ֥ין בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו: |
| and the abominations: that he was intimate with his mother. |
|
ותועבותיו:
שבא על אמו:
|
| and that which was found upon him: This alludes to a tattoo, [something found on the body]. |
|
והנמצא עליו:
כתובת קעקע:
|
| 9Jehoiachin was eight years old when he became king, and he reigned three months and ten days in Jerusalem, and he did that which was evil in the eyes of the Lord. |
|
טבֶּן־שְׁמוֹנֶ֚ה שָׁנִים֙ יְהֽוֹיָכִ֣ין בְּמָלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֚ה חֳדָשִׁים֙ וַֽעֲשֶׂ֣רֶת יָמִ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה: |
| 10And at the return of the year, King Nebuchadnezzar sent and brought him to Babylon with the precious vessels of the House of the Lord, and he made Zedekiah his brother king over Judah and Jerusalem. |
|
יוְלִתְשׁוּבַ֣ת הַשָּׁנָ֗ה שָׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֔ר וַיְבִאֵ֣הוּ בָבֶ֔לָה עִם־כְּלֵ֖י חֶמְדַּ֣ת בֵּֽית־יְהֹוָ֑ה וַיַּמְלֵךְ֙ אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ אָחִ֔יו עַל־יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָֽם: |
| And at the return of the year: that Jehoiakim was exiled. |
|
ולתשובת השנה:
שהגלה יהויקים:
|
| with the precious vessels of the House of the Lord: the desirable things. Those he took, and the rest he left until the exile of Zedekiah. Then he took everything with him. And in II Kings (24:12), it is explained that “Jehoiachin, the king of Judah, came out to the king of Babylonia, etc.” |
|
עם כלי חמדת בית ה':
דברים החמודים אותם לקח והשאר הניח עד גלות צדקיהו אז לקח הכל עמו במ"ב (כד) מפורש שיצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל וגו':
|
| and he made Zedekiah his brother king: Jehoiakim’s brother, and so in II Kings (24:17), “And the king of Babylonia crowned Mattaniah his uncle in his stead and changed his name to Zedekiah,” Jehoiachin’s uncle. |
|
וימלך את צדקיהו אחיו:
אחיו של יהויקים וכן (במלכים שם) וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו דודו של יהויכין:
|
| 11Zedekiah was twenty-one years old when he became king, and he reigned eleven years in Jerusalem. |
|
יאבֶּן־עֶשְׂרִ֧ים וְאַחַ֛ת שָׁנָ֖ה צִדְקִיָּ֣הוּ בְמָלְכ֑וֹ וְאַחַ֚ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלִָֽם: |
| 12And he did that which was evil in the eyes of the Lord his God; he did not humble himself before Jeremiah the prophet, [speaking] from the mouth of the Lord. |
|
יבוַיַּ֣עַשׂ הָרַ֔ע בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יו לֹ֣א נִכְנַ֗ע מִלִּפְנֵ֛י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִ֖יא מִפִּ֥י יְהֹוָֽה: |
| And he did that which was evil in the eyes of the Lord: What is the evil? That he did not humble himself before Jeremiah the prophet, [who spoke] from the mouth of the Lord, as is explained in Jeremiah (38:17ff.): “And Jeremiah said to Zedekiah, 'So said the Lord God of Hosts, the God of Israel: If you go out, etc.’…’I fear the Jews, etc.’” But aside from this sin, he did not sin except insofar as he did not obey the words of the prophet speaking from the mouth of the Lord, and that he transgressed Nebuchadnezzar’s oath. But he did not do “his abominations and that which was found in” Jehoiakim, i.e., the evil done by Jehoiakim. [This was heard] from Rabbi Eliezer the son of Rabbi Meshullam. |
|
ויעש הרע:
מהו הרע שלא נכנע לפני ירמיהו הנביא מפי ה' כמפורש (בירמיהו ל״ח:י״ז) ויאמר ירמיה אל צדקיהו כה אמר ה' אלהי צבאות אלהי ישראל אם יצא תצא וגומר עד דואג אני את היהודים וגומר וחוץ מחטא זה לא חטא אלא בזה שלא שמע לדבר נביא מפי ה' ושעבר על שבועת נבוכדנאצר אבל בתועבותיו והנמצא עליו על יהויקים לא הרע לעשות, מפי ר' אליעזר ב"ר משלם זצ"ל:
|
| 13And he also rebelled against King Nebuchadnezzar, who adjured him by God, and he stiffened his neck and strengthened his heart, not to return to the Lord God of Israel. |
|
יגוְ֠גַם בַּמֶּ֚לֶךְ נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מָרָ֔ד אֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיע֖וֹ בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיֶּ֚קֶשׁ אֶת־עָרְפּוֹ֙ וַיְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָב֔וֹ מִשּׁ֕וּב אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
| who adjured him by God: as is explained in Ezekiel (17:12): “Say now to the rebellious house, etc.” The entire chapter was written regarding Jehoiachin and Zedekiah: (verse 13f.) “took its king and its princes, and brought them to him to Babylon,” refers to Jehoiachin and his company. “And he took of the royal seed and formed a covenant with him,” refers to Zedekiah. |
|
אשר השביעו באלהים:
כמפורש (ביחזקאל י"ז) אמר נא לבית המרי וגומר וכל הפרשה נאמר על יהויכין וצדקיהו (שם) ויקח מלכה ושריה ויבא אותם אליו בבלה זה יהויכין וסיעתו (שם) ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית זה צדקיהו:
|
| 14Also, all the chiefs of the priests and the people committed many treacherous acts, like all the abominations of the nations, and they defiled the House of the Lord, which He had hallowed in Jerusalem. |
|
ידגַּ֠ם כָּל־שָׂרֵ֨י הַכֹּֽהֲנִ֚ים וְהָעָם֙ הִרְבּ֣וּ לִמְעָל־ (כתיב לִמְעָול) מַ֔עַל כְּכֹ֖ל תֹּֽעֲב֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וַיְטַמְּאוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הִקְדִּ֖ישׁ בִּירֽוּשָׁלִָֽם: |
| Also, all etc.: They should have instructed Israel, as it is written (Deut. 24:8): “in accordance with all that the priests, the Levites, instruct you.” This does not refer to simple priests, who have no power to protest, but to the chiefs of the priests, who have the power to protest, but they did not protest. |
|
גם כל שרי הכהנים:
להורות את ישראל כדכתיב (דברים כ״ד:ח׳) ככל אשר יורו אתכם הכהנים הלוים לא כהנים הדיוטים למחות אלא שרי הכהנים שהיכולת בידם למחות ולא מיחו:
|
| and they defiled the House of the Lord: with their abominations. |
|
ויטמאו את בית ה':
בשקוציה':
|
| which He had hallowed in Jerusalem: to cause His glory to rest there forever. |
|
אשר הקדיש בירושלים:
לשכן שמו שם לעולם:
|
| 15And the Lord God of their forefathers sent upon them through His messengers, sending them early and often, for He had pity on His people and on His abode. |
|
טווַיִּשְׁלַ֡ח יְהֹוָה֩ אֱלֹהֵ֨י אֲבֽוֹתֵיהֶ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם בְּיַ֥ד מַלְאָכָ֖יו הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁל֑וֹחַ כִּֽי־חָמַ֥ל עַל־עַמּ֖וֹ וְעַל־מְעוֹנֽוֹ: |
| And the Lord… sent upon them: All this is an acknowledgment of divine justice, so that you should not say that He did not forewarn them to repent of their evil ways, as it is written: “grasped forever His anger and kept His fury forever (Amos 1:12).” Therefore, it is stated: “And the Lord God of their forefathers sent upon them through His messengers,” and forewarned them to repent of their evil, and not once a year or a month, but every day, “sending them with every fresh morn.” |
|
וישלח ה':
כל זה צדק הדין שלא תאמר לא התרה בהם לשוב מדרכיהם הרעה אלא לאלתר ויטרוף לעד אפו לכך נאמר וישלח ה' אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו והתרה בהם לשוב מרעתם ולא פעם אחת בשנה או בחודש אלא בכל יום ויום השכם ושלוח:
|
| for He had pity on His people: and did not desire their death. |
|
כי חמל על עמו:
ולא חפץ במיתתן:
|
| and on His abode: on the abode of the Temple, for even a flesh and blood king has pity on his people and on his abode, not to destroy them. |
|
ועל מעונו:
על דירת בית המקדש שאפילו מלך בשר ודם חומל על עמו ועל בית מדורו מלהחריבם:
|
| 16But they mocked the messengers of God, and despised His words and scoffed His prophets, until the Lord's wrath ascended upon His people beyond remedy. |
|
טזוַיִּֽהְי֚וּ מַלְעִיבִים֙ בְּמַלְאֲכֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים וּבוֹזִ֣ים דְּבָרָ֔יו וּמִתַּעְתְּעִ֖ים בִּנְבִאָ֑יו עַ֠ד עֲל֧וֹת חֲמַת־יְהֹוָ֛ה בְּעַמּ֖וֹ עַד־לְאֵ֥ין מַרְפֵּֽא: |
| But they mocked the messengers of God: the messengers of the Holy One, blessed be He. |
|
ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים:
בשלוחי הקדוש ברוך הוא:
|
| and despised His words: [The words] of the Holy One, blessed be He, for surely He is just. No one mocks even messengers of a flesh and blood [king] and they are afraid to transgress his command, whether for bad or for good, but His people despised His words and mocked and scoffed at His messengers, etc. |
|
|
| 17And He brought upon them the king of the Chaldeans, and he slew their young men by the sword in their Temple, and he had pity neither on youth nor virgin, elder nor ancient one; He delivered all into his hand. |
|
יזוַיַּ֨עַל עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־מֶ֣לֶךְ כַּשְׂדִּ֗ים (כתיב כַּשְׂדִּ֗יים) וַיַּֽהֲרֹ֨ג בַּחֽוּרֵיהֶ֚ם בַּחֶ֙רֶב֙ בְּבֵ֣ית מִקְדָּשָׁ֔ם וְלֹ֥א חָמַ֛ל עַל־בָּח֥וּר וּבְתוּלָ֖ה זָקֵ֣ן וְיָשֵׁ֑שׁ הַכֹּ֖ל נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ: |
| And He brought upon them the king of the Chaldeans: who were a lowly nation, as it is said (Isa. 23:13): “Behold the land of the Chaldees, this people has never been,” and here was fulfilled (Deut. 32:21): “They provoked Me with a non-god, etc….I will provoke them to anger with a vile nation.” |
|
ויעל עליהם את מלך כשדים:
שהם אומה שפלה שנאמר (ישעיה כג) הן כשדים עם לא היה וכאן נתקיים (דברים ל"ב) הם קנאוני בלא אל וגומר עד בגוי נבל אכעיסם:
|
| and he slew their young men by the sword in their Temple: and their recompense was requited them, as is written above (verse 14): “and they defiled the House of the Lord,” and that which He said was fulfilled, (Ezek. 9:5ff.): “’and smite, let not your eye spare, etc….and go out,’ and they went out and smote in the city.” |
|
ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם:
והושב להם גמולם שכתוב ויטמאו את בית ה' ונתקיים מה שאמר (יחזקאל ט') והכו אל תחוס עיניכם וגו' עד צאו ויצאו והכו בעיר:
|
| and he had pity neither on youth nor virgin, elder nor ancient one: unlike the custom of soldiers, who, when they are victorious in war, slay the combatants, but pity the elders, the youths, and the virgins, and are filled with compassion for them, and Moses’ prophecy was fulfilled (Deut. 32:25): “The sword will bereave from outside and terror from within, youth, etc.” |
|
ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישש:
מה שאין כן מנהג אנשי חיילים כשנוצחים במלחמה והורגי' אנשי המלחמה אבל על זקן בחור ובתולה חומלים ומתמלאים רחמים וגם נבואת משה רבינו נתקיימה (דברים לב) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה וגומר:
|
| 18And all the vessels of the House of God, both large and small, and the treasuries of the House of the Lord, and the treasuries of the king and his officers; he brought everything to Babylon. |
|
יחוְ֠כֹל כְּלֵ֞י בֵּ֚ית הָֽאֱלֹהִים֙ הַגְּדֹלִ֣ים וְהַקְּטַנִּ֔ים וְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְאֹֽצְר֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ וְשָׂרָ֑יו הַכֹּ֖ל הֵבִ֥יא בָבֶֽל: |
| And all the vessels of the House of God, both large and small: which were left over from the exiles of Jehoiakim and Jeconiah. |
|
וכל כלי בית האלהים הגדולים והקטנים:
שנותרו מגלות יהויקים ויכניה:
|
| 19And they burned the House of God, and they demolished the wall of Jerusalem, and all its palaces they burned with fire, and destroyed all its precious vessels. |
|
יטוַיִּשְׂרְפוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים וַֽיְנַתְּצ֔וּ אֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְכָל־אַרְמְנוֹתֶ֙יהָ֙ שָֽׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־כְּלֵ֥י מַֽחֲמַדֶּ֖יהָ לְהַשְׁחִֽית: |
| 20And he exiled the survivors from the sword to Babylon, and they became vassals to him and to his sons until the reign of the kingdom of Persia. |
|
כוַיֶּ֛גֶל הַשְּׁאֵרִ֥ית מִן־הַחֶ֖רֶב אֶל־בָּבֶ֑ל וַיִּֽהְיוּ־ל֚וֹ וּלְבָנָיו֙ לַֽעֲבָדִ֔ים עַד־מְלֹ֖ךְ מַלְכ֥וּת פָּרָֽס: |
| and they became vassals to him and to his sons until the reign of the kingdom of Persia: And why until the kingdom of Persia? Because until that time, the land was not appeased for its Sabbaths, as it is written (Lev. 26:35): “As long as it is desolate, it will rest.” |
|
ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס:
ולמה עד מלכות פרס כי עד מלכות פרס עד אותו הזמן לא נתפייסה הארץ את שבתותי' והוא שכתוב (ויקרא כו) כל ימי השמה תשבות:
|
| 21To fulfill the word of the Lord in the mouth of Jeremiah, until the land was appeased for its Sabbaths; [for] all the days of its desolation it rested until the completion of seventy years. |
|
כאלְמַלֹּ֚אות דְּבַר־יְהֹוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד־רָֽצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כָּל־יְמֵ֚י הָשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה: |
| until the land was appeased for its Sabbaths: Because prior to that, the land was not appeased for its Sabbaths. |
|
עד רצתה הארץ את שבתותיה:
תרצה, כי קודם לכן לא רצתה הארץ שבתותיה:
|
| all the days of its desolation it rested until the completion of seventy years: [corresponding to] the Sabbatical and Jubilee years that Israel had neglected to observe in the land, and corresponding to them they were exiled for seventy years. The land of Israel rested for those seventy years. The Israelites provoked [God] in their land for 430 years. These included 390 years from the time they entered the land until the ten tribes were exiled therefrom, and they are explained (as follows): 243 years from the time Jeroboam ascended the throne until Hoshea the son of Elah was exiled, and 111 years during the administration of the judges, when they provoked [Him], and the rest are obscure. That is what is stated in Ezekiel (4:4ff.): “And you shall lie on your left side, and you shall place the iniquity of the house of Israel, etc., 390 days, etc. And when you complete these, you shall lie on your right a second time, and you shall bear the iniquity of the house of Judah, 40 days, a day for a year, a day for a year.” This teaches that the house of Judah sinned from the time that the ten tribes were exiled until Jerusalem was destroyed, for 40 years. How so? Twenty-two years of Manasseh, as it is written (II Kings 21:3): “according to all that Ahab did,” and Ahab reigned 22 years (and he [Manasseh] repented for thirty-three years, totaling fifty-five years.) Add 2 years of Amon, and 11 of Jehoiakim, totaling thirty-five years, and this prophecy was transmitted to Ezekiel in the 5th year of Zedekiah, totaling 40 years. The sum total of them all, of both Israel and Judah, is 430 years. Note that there are 64 Sabbatical and Jubilee years in 400 years. There are 5 Sabbatical years in 35 years, totaling 69, and the last Jubilee year was counted for them as iniquity, for because of their iniquity they were exiled therefrom. Hence the 70 hallowed years of Shemittah that Israel did not observe. They were consequently exiled for seventy years to fulfill what was said, (Lev. 26:34): “Then the land will be appeased regarding its Sabbaths.” So it is explained in Seder Olam (see ch. 26). Chronicles is concluded with this since he says: “until the completion of seventy years.” He had to state these verses and those of Ezra (in the beginning) to let us know that when those seventy years were over, “the wheel rotated” and they returned to their land. He therefore said here: “in the first year of Cyrus, the king of Persia” until “Who among you is of all His people, etc., and he may ascend.” The reason that the “vav” [and] of “And in the first year” is added, is because the Book of Daniel intervenes, for the book of Ezra continues in sequence after the Book of Daniel, and this “vav” connects them together." |
|
כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה:
של שמיטה ויובל שבטלו ישראל בארץ וכנגדן גלו שבעים שנה אותן שבעים שבתה ארץ ישראל שנים שהכעיסו ישראל בארצם ארבע מאות ושלשים שנה מהם ג' מאות ותשעים משנכנסו לארץ עד שגלו ממנה עשרת השבטים ואתה מוצא אותם מפורשים מאתים וארבעים ושלשה משמלך ירבעם עד שהגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים שהכעיסו קי"א שנים והשאר סתומים הוא שנא' (ביתזקאל ד') ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל וגו' שלש מאות ותשעים יום וגו' וכלית את אלה ושכבת על צדך הימני שנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה מלמד שחטאו בית יהודה משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים ארבעים שנה כיצד עשרים ושתים של מנשה כדכתיב (מלכים ב כ״א:ג׳) ככל אשר עשה אחאב ואחאב מלך כ"ב שנים ול"ג עשה תשובה הרי נ"ה מלך, ושתים דאמון וי"א דיהויקים הרי ל"ה שנה ונבואה זו נאמרה ליחזקאל בשנה החמישית לצדקיהו הרי ארבעים סך כולם מישראל ויהודה ארבע מאות ושלשים הרי לארבע מאות שנה ס"ד שמיטין ויובלות ל"ה שנים הרי ה' שמיטין הרי ס"ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר (ויקרא כ"ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה כך מפורש בסדר עולם וכאן מסיים בזה דברי הימים לפי שאמר למלאות שבעים שנה הוצרך לומר כאן פסוקים אלו ושל עזרא (תחלתו) להודיענו כשכלו אותן שבעים שנה היאך חזר הגלגל שחזרו לארצם לכך הוצרך לומר כאן בשנת אחת לכורש מלך פרס עד מי בכם מכל עמו ויעל ולכך נוספת וי"ו זו של ובשנת לפי שספר דניאל מפסיק בנתים שהרי ספר עזרא משוך וסדור אחר ספר דניאל וכך וי"ו מוסב מזה לזה:
|
| 22And in the first year of Cyrus, king of Persia, at the completion of the word of the Lord in the mouth of Jeremiah, the Lord aroused the spirit of Cyrus the king of Persia, and he issued a proclamation throughout all his kingdom, and put it also in writing, saying: |
|
כבוּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהֹוָ֖ה בְּפִ֣י יִרְמְיָ֑הוּ הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כּ֣וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר: |
| the spirit of Cyrus: his will. |
|
את רוח כורש:
רצונו:
|
| and he issued a proclamation: lie made an announcement to all his subjects. |
|
ויעבר קול:
כרוז הכריז לכל בני מלכותו:
|
| and also in writing: He sent to all his subjects, saying. |
|
וגם במכתב:
שלח לכל בני מלכותו לאמר:
|
| 23"So said Cyrus the king of Persia: All the kingdoms of the earth has the Lord God of the heavens delivered to me, and He commanded me to build Him a House in Jerusalem, which is in Judea. Who among you is of all His people, may the Lord his God be with him, and he may ascend." |
|
כגכֹּֽה־אָמַ֞ר כּ֣וֹרֶשׁ| מֶ֣לֶךְ פָּרַ֗ס כָּל־מַמְלְכ֚וֹת הָאָ֙רֶץ֙ נָ֣תַן לִ֗י יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְהֽוּא־פָקַ֚ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֑ה מִֽי־בָכֶ֣ם מִכָּל־עַמּ֗וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהָ֛יו עִמּ֖וֹ וְיָֽעַל: |
| So said Cyrus, the king of Persia, All the kingdoms of the earth: For I reign as king over all the kingdoms. |
|
כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ:
שאני מושל מלך על כל ממלכות:
|
| and He commanded me: And He commanded me through Isaiah to build Him a House in Jerusalem, as it is said (Isa. 44:2845:1): “Who says of Cyrus, etc. So said the Lord to His anointed one, to Cyrus.” And this prophecy of Isaiah had already been said to him. |
|
והוא פקד עלי:
והוא צוה עלי על ידי ישעיה לבנות לו בית בירושלים שנאמר (ישעיהו מ״ד:כ״ח) האומר לכורש רועי וגו', כה אמר ה' למשיחו לכורש (שם מ"ה) וכבר נאמרה לו נבואה זו של ישעיהו:
|
| which is in Judea: Jerusalem is in the provinces of Judea. |
|
אשר ביהודה:
ירושלים במדינות יהודה:
|
| Who among you is of all His people, may the Lord his God be with him, and he may ascend: So was the proclamation to the provinces: Whoever is of the people of the Holy One, blessed be He, may come to build His House, which is in Jerusalem. |
|
מי בכם מכל עמו ה' אלהיו עמו ויעל:
כך היה הכרוז על המדינות מי בכל עמו של הקב"ה יבוא לבנות ביתו אשר בירושלים:
|
| and he may ascend: and may the Holy One, blessed be He, help him and us. |
|
ויעל:
ויהי הקב"ה בעזרו ובעזרתינו:
|
