1Now it came to pass at the end of twenty years that Solomon had built the House of the Lord and his palace. |
|
אוַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ| עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֧ה שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה וְאֶת־בֵּיתֽוֹ: |
Now it came to pass at the end of twenty years. The meaning is: at the end of twenty years that the entire construction had been completed: that of the House of the Lord seven years and that of his palace thirteen years, as it is written in I Kings (6:38, 7:1). |
|
ויהי מקץ עשרים שנה.
פתרון מקץ עשרים שנה שנגמר כל הבנין של בית ה' שבע שנים ואת ביתו י"ג שנים כדכתיב במלכים (שם ו):
|
2And the cities that Huram had given to Solomon, Solomon built them and settled Israelites there. |
|
בוְהֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר נָתַ֚ן חוּרָם֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה בָּנָ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה אוֹתָ֑ם וַיּ֥וֹשֶׁב שָׁ֖ם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
3And Solomon went to Hamath of Zobah, and he besieged it. |
|
גוַיֵּ֚לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ חֲמַ֣ת צוֹבָ֔ה וַיֶּֽחֱזַ֖ק עָלֶֽיהָ: |
4And he built Tadmor in the desert and all the store cities that he built in Hamath. |
|
דוַיִּ֥בֶן אֶת־תַּדְמֹ֖ר בַּמִּדְבָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־עָרֵ֣י הַמִּסְכְּנ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בַּֽחֲמָֽת: |
And he built Tadmor in the desert. In I Kings (9:18) it [the name] is written “Tamar,” but read, “Tadmor.” This accounts for that which we learned in Tractate Jebamoth (16a): We may not accept proselytes from the Tarmodites; and in Genesis Rabbah (56:11), in the portion dealing with the binding [of Isaac] it is explained that they aided Israel’s enemies, and because they changed themselves and became worse, the word תָּמָר is used in Kings, an expression of exchange (תְּמוּרָה), for they should have repaid Israel for the kindness that Solomon bestowed upon them, for he built the city of Tadmor for them. Because of Solomon, it is not written here “Tamar,” but “Tadmor,” i.e., an important city, in deference to Solomon’s honor, for it is no honor to Solomon to say here that he built a city which rebelled against him and sinned against him. Therefore, it is written, “Tadmor,” and not “Tamar.” |
|
ויבן את תדמור במדבר.
(ובמלכים א ט׳:י״ח) כתיב את תמור ותדמור קרינן וזה ששנינו ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודים ובב"ר בפרשת עקידה מפרש שעזרו לשונאיהם של ישראל ולפי שהמירו עצמם ונתחלפו לרעה בסוף על כן נכתב במלכים תמור לשון תמורה שהיה להם לעשות לישראל חסד עשה עמהם שלמה שבנה להם כרך תדמור ומשום שלמה לא נכתב כאן תמור אלא תדמור כלומר עיר חשובה הכל לכבוד שלמה שאין כבוד שלמה לומר כאן הא בנה כרך שמרדו בו וקלקלו בו ועל כן כתב תדמור ולא תמור:
|
5And he built the upper Beth Horon and the lower Beth Horon, fortified cities, with walls, gates, and bars. |
|
הוַיִּ֗בֶן אֶת־בֵּ֚ית חוֹרוֹן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן וְאֶת־בֵּ֥ית חוֹר֖וֹן הַתַּחְתּ֑וֹן עָרֵ֣י מָצ֔וֹר חוֹמ֖וֹת דְּלָתַ֥יִם וּבְרִֽיחַ: |
fortified cities. Because they stood on the border, they needed to be fortified. |
|
ערי מצור.
לפי שהיו עומדים על התחום הוצרכו חוזק כל כך:
|
6And Baalath and all the store cities that Solomon had and all the cities for his chariots and the cities for his horsemen, and all Solomon's desire, which he desired to build in Jerusalem and in Lebanon and in all the land of his realm. |
|
ווְאֶת־בַּֽעֲלָ֗ת וְאֵ֨ת כָּל־עָרֵ֚י הַמִּסְכְּנוֹת֙ אֲשֶׁר הָי֣וּ לִשְׁלֹמֹ֔ה וְאֵת֙ כָּל־עָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְאֵ֖ת עָרֵ֣י הַפָּֽרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ת| כָּל־חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֗ה אֲשֶׁ֚ר חָשַׁק֙ לִבְנ֚וֹת בִּירֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וּבַלְּבָנ֔וֹן וּבְכֹ֖ל אֶ֥רֶץ מֶמְשַׁלְתּֽוֹ: |
7All the people remaining from the Hittites, the Amorites, the Perizzites, the Hivvites, and the Jebusites, who were not of Israel. |
|
זכָּל־הָ֠עָם הַנּוֹתָ֨ר מִן־הַֽחִתִּ֜י וְהָֽאֱמֹרִ֚י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִיִּשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה: |
8Of their children who remained after them in the land, whom the Children of Israel had not annihilated-Solomon subjected them to forced labor until this day. |
|
חמִן־בְּנֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נֽוֹתְר֚וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־כִלּ֖וּם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּֽעֲלֵ֚ם שְׁלֹמֹה֙ לְמַ֔ס עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: |
9But of the Children of Israel, Solomon did not make into slaves for his work, because they were men of war and the officers over his commanders and the officers of his chariots and his horsemen. |
|
טוּמִן־בְּנֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲ֠שֶׁר לֹֽא־נָתַ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לַֽעֲבָדִ֖ים לִמְלַאכְתּ֑וֹ כִּי־הֵ֜מָּה אַנְשֵׁ֚י מִלְחָמָה֙ וְשָׂרֵ֣י שָֽׁלִישָׁ֔יו וְשָׂרֵ֥י רִכְבּ֖וֹ וּפָֽרָשָֽׁיו: |
for his work. [i.e.] for the work of his building. Why? All the proselytes were [employed] to do his work, but not the men of Israel, because the Israelites served as soldiers and men of war and the officers of his chariots and his horsemen. |
|
למלאכתו.
למלאכת בניינו למה כי הגרים למלאכתו ולא אנשי ישראל לפי כי ישראל המה אנשי חיל ואנשי מלחמה ושרי רכבו ופרשיו:
|
10And these are the officers over King Solomon's appointed men-two hundred fifty, who ruled over the people. |
|
יוְאֵ֨לֶּה שָׂרֵ֧י הַנִּצָּבִ֛ים (כתיב הַנִּצָּיבִ֛ים) אֲשֶׁר־לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם הָֽרֹדִ֖ים בָּעָֽם: |
two hundred fifty. And in I Kings (9:23): “five hundred fifty,” but [in fact], these two are identical, for there Scripture deducts three hundred and then repeats and counts them again, for there it is written (5:30): “Besides Solomon’s chief officers, etc….three thousand and three hundred, who bore rule,” and here it is written above (2:1): “three thousand six hundred.” We find that what is missing in one verse is added in the other verse. Scripture separates them because the three hundred extra were proselytes, and they were appointed over those three thousand three hundred who ruled over the seventy thousand who bore burdens and the eighty thousand hewers in the mountains (I Kings 5:29), and these two hundred fifty were Israelites, appointed over those three hundred proselytes. |
|
חמשים ומאתי'.
ובמלכים (א' ט') חמשים וחמש מאות אלא זה וזה אחד הוא שמחסר לשם ג' מאות ושנה ומנה אותם שוב שהרי שם כתוב למעלה לבד משרי הנצבים וגו' שלשת אלפים ושלש מאות הרודים וכאן כתיב לעיל שלשת אלפים ושש מאות נמצא מה שחסר בפסוק אחד הוסיף בפסוק אחר ומחלקם בשביל שהג' מאות היתרים גרים היו והיו ממונים על אותן ג' אלפים וג' מאות הרודים על ע' אלף נשא סבל ופ' אלף חצב בהר ואלו חמשים ומאתים הנאמר כאן ישראלים היו ממונים על אותם ג' מאות גרים:
|
11And Pharaoh's daughter Solomon brought up from the City of David to the house that he had built for her, because he said: No wife of mine shall dwell in the house of David, king of Israel, because they [the places] are holy, since the Ark of the Lord came into them. |
|
יאוְאֶת־בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֶֽעֱלָ֚ה שְׁלֹמֹה֙ מֵעִ֣יר דָּוִ֔יד לַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֣ר בָּֽנָה־לָ֑הּ כִּ֣י אָמַ֗ר לֹֽא־תֵשֵׁ֨ב אִשָּׁ֥ה לִי֙ בְּבֵית֙ דָּוִ֣יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔מָּה אֲשֶׁר־בָּ֥אָה אֲלֵיהֶ֖ם אֲר֥וֹן יְהֹוָֽה: |
Solomon brought up from the City of David. That is Zion, for he let her dwell in the City of David when he married her, and she was there until he completed building his palace. |
|
העלה שלמה מעיר דוד.
היא ציון שהושיבה בעיר דוד כשלקחה והיתה שם עד כלותו לבנות את ביתו:
|
because they are holy. The entire city and all the houses. |
|
כי קדש המה.
כל העיר וכל הבתים:
|
since the Ark of the Lord came to them. because the Ark of the Lord had come to them. [The word] בָּאָה is a feminine expression, similar to (I Sam. 4:17): “and the Ark of the Covenant of the Lord (sic) was taken (נִלְקְחָה).” |
|
אשר באה אליהם.
לפי שבאה אליהם ארון ה' באה לשון נקבה דוגמא (שמואל א ד׳:ג׳) וארון ברית ה' נלקחה:
|
12Then Solomon offered up burnt offerings on the altar of the Lord, which he had built before the vestibule. |
|
יבאָ֣ז הֶֽעֱלָ֧ה שְׁלֹמֹ֛ה עֹל֖וֹת לַֽיהֹוָ֑ה עַל מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה לִפְנֵ֥י הָֽאוּלָֽם: |
on the altar of the Lord. This was the copper altar that Solomon built. Some explain that this was the copper altar that Solomon made instead of the copper altar that Moses built, but this is astounding, because it is written (II Kings 16:15): “and the burnt offerings of the entire people of the land, etc. and the blood of every burnt offering, etc. shall be for me to visit,” i.e., the copper altar, which was there heretofore, shall be for me to visit. This proves that Moses’ copper altar was still there. |
|
על מזבח ה'.
זה מזבח הנחשת שבנה שלמה וי"מ מזבח הנחשת שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת שבנה משה ותימה בדבר שהרי כתיב (מלכים ב' י"ז) ואת עולת כל עם וכל דם עולה וגו' יהיה לבקר כלומר מזבח הנחשת שהיה שם קודם לכן יהיה לי לבקר מכלל שהמזבח היה של נחושת:
|
13And as the duty of every day required, to offer up according to the commandment of Moses; for the Sabbaths, for the New Moons, and for the appointed seasons three times a year; on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks, and on the Feast of Tabernacles. |
|
יגוּבִדְבַר־י֣וֹם בְּי֔וֹם לְהַֽעֲלוֹת֙ כְּמִצְוַ֣ת מֹשֶׁ֔ה לַשַּׁבָּתוֹת֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וְלַמּ֣וֹעֲד֔וֹת שָׁל֥וֹשׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת: |
14And he stationed, according to the ordinance of his father David, the divisions of the priests on their service and the Levites on their watches, to praise and to serve opposite the priests, for the daily requirement on its day, and the gate sentries in their divisions for every gate, for so was the command of David the man of God. |
|
ידוַיַּֽעֲמֵ֣ד כְּמִשְׁפַּ֣ט דָּֽוִיד־אָ֠בִיו אֶת־מַחְלְק֨וֹת הַכֹּֽהֲנִ֜ים עַל־עֲבֹֽדָתָ֗ם וְהַֽלְוִיִּ֣ם עַל־מִ֠שְׁמְרוֹתָם לְהַלֵּ֨ל וּלְשָׁרֵ֜ת נֶ֚גֶד הַכֹּֽהֲנִים֙ לִדְבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ וְהַשֹּֽׁעֲרִ֥ים בְּמַחְלְקוֹתָ֖ם לְשַׁ֣עַר וָשָׁ֑עַר כִּ֣י כֵ֔ן מִצְוַ֖ת דָּוִ֥יד אִישׁ־הָֽאֱלֹהִֽים: |
15And they did not deviate [from] the king's command to the priests and the Levites regarding every matter and for the treasuries. |
|
טווְלֹ֣א סָרוּ֩ מִצְוַ֨ת הַמֶּ֜לֶךְ עַל־הַכֹּֽהֲנִ֧ים וְהַֽלְוִיִּ֛ם לְכָל־דָּבָ֖ר וְלָאֹֽצָרֽוֹת: |
16And all Solomon's work was established until this day, [from] the founding of the House of the Lord until its completion, when the House of the Lord was complete. |
|
טזוַתִּכֹּן֙ כָּל־מְלֶ֣אכֶת שְׁלֹמֹ֔ה עַד־הַיּ֛וֹם מוּסַּ֥ד בֵּֽית־יְהֹוָ֖ה וְעַד־כְּלֹת֑וֹ שָׁלֵ֖ם בֵּ֥ית יְהֹוָֽה: |
until this day [from] the founding of the House of the Lord. From the day of its founding until its completion. |
|
עד היום מוסד בית.
מיום הוסדו עד כלותו:
|
17Then Solomon went to Ezion-Geber and to Eloth on the seashore in the land of Edom. |
|
יזאָז֩ הָלַ֨ךְ שְׁלֹמֹ֜ה לְעֶצְיֽוֹן־גֶּ֧בֶר וְאֶל־אֵיל֛וֹת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם: |
18And Huram sent him through his servants ships and servants who had knowledge of the sea, and they came with Solomon's servants to Ophir, and they took from there four hundred and fifty talents of gold and brought it to King Solomon. |
|
יחוַיִּֽשְׁלַֽח־לוֹ֩ חוּרָ֨ם בְּיַד־עֲבָדָ֜יו אֳנִיּ֗וֹת (כתיב אֳונִיּ֗וֹת) וַֽעֲבָדִים֘ י֣וֹדְעֵי יָם֒ וַיָּבֹ֜אוּ עִם־עַבְדֵ֚י שְׁלֹמֹה֙ אוֹפִ֔ירָה וַיִּקְח֣וּ מִשָּׁ֔ם אַרְבַּע־מֵא֥וֹת וַֽחֲמִשִּׁ֖ים כִּכַּ֣ר זָהָ֑ב וַיָּבִ֖יאוּ אֶל־הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה: |