Chapter 5

1Now the cry of the people and their wives was great about their brothers, the Jews.   אוַתְּהִ֨י צַֽעֲקַ֥ת הָעָ֛ם וּנְשֵׁיהֶ֖ם גְּדוֹלָ֑ה אֶל־אֲחֵיהֶ֖ם הַיְּהוּדִֽים:
Now the cry of the people and their wives was great. The poor people were crying exceedingly.   ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה.  דלת העם העניים היו צועקים מאד:
about their brothers, the Jews. about their brothers, the rich Jews.   אל אחיהם היהודים.  בשביל אחיהם היהודים העשירים:
2There were some who were saying, "Our sons and our daughters and we, are many; now we shall buy corn and eat and live."   בוְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹֽמְרִ֔ים בָּנֵ֥ינוּ וּבְנֹתֵ֖ינוּ אֲנַ֣חְנוּ רַבִּ֑ים וְנִקְחָ֥ה דָגָ֖ן וְנֹֽאכְלָ֥ה וְנִֽחְיֶֽה:
There were some who were saying. He gives a reason for his words: Why were they crying? Some of the poor people were saying, “We are many with our sons and daughters and have to buy corn. Now we will have to sell our sons and daughters in order to buy corn in order to live.” So were they crying about the rich Jews who did not wish to support them.   ויש אשר אומרים.  נותן טעם לדבריו למה היו צועקים יש מהם מדלת העם שהיו אומרים אנחנו רבים עם בנינו ובנותינו ונקחה דגן ועתה יש לנו למכור בנינו ובנותינו ליקח מהם דגן למען נחיה כך היו צועקים על היהודים העשירים שלא היו רוצים לפרנסם:
3And there were some who were saying, "Our fields and our vineyards and our houses we shall pledge, so that we shall buy corn for the hunger."   גוְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹֽמְרִ֔ים שְׂדֹתֵ֛ינוּ וּכְרָמֵ֥ינוּ וּבָתֵּ֖ינוּ אֲנַ֣חְנוּ עֹֽרְבִ֑ים וְנִקְחָ֥ה דָגָ֖ן בָּרָעָֽב:
And there were some who were saying “Our fields, etc.”. And there were some among the poor who were complaining and saying “Our fields, vineyards and houses we shall give to others as a pledge and as security to buy corn for our food.”   ויש אשר אומרים שדותינו וגו'.  ויש מהם בעניים שהיו מתאוננים ואומרים שדות וכרמים ובתים נתן לאחרים בערבון ומשכון ליקח דגן למזונותינו:
for the hunger. since the rich do not give any of their property up to us for our support.   ברעב.  אחרי שאין מוותרים לנו העשירים מנכסיהם לפרנסתינו:
4And there were some who were saying, "We have borrowed money for the king's tax on our fields and our vineyards.   דוְיֵשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אֹֽמְרִ֔ים לָוִ֥ינוּ כֶ֖סֶף לְמִדַּ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ שְׂדֹתֵ֖ינוּ וּכְרָמֵֽינוּ:
And there were some who were saying, “We have borrowed money”. And there were some who were saying, “We have already borrowed money from others on our fields and our vineyards to pay the king’s tax, and now we have nothing for our support.”   ויש אשר אומרים לוינו כסף.  ויש מהם אשר אומרים כבר לוינו כסף מאחרים על שדותינו וכרמינו לפרוע מס המלך ומעכשיו אין לנו כלום לצורך פרנסתינו:
for the king’s tax. Heb. לְמִדַּת, for the king’s tax, like (Ezra 4:13): “… the king’s due (מִנְדָּה), the head tax, and the meal tax.”   למדת המלך.  למס המלך כמו (עזרא ד') מנדה בלו והלך:
5And now, like the flesh of our brethren is our flesh; like their children are our children, and behold, we are subjecting our sons and daughters to slavery, and some of our daughters are [already] subjected, and we have no power, and others have our fields and vineyards."   הוְעַתָּ֗ה כִּבְשַׂ֚ר אַחֵ֙ינוּ֙ בְּשָׂרֵ֔נוּ כִּבְנֵיהֶ֖ם בָּנֵ֑ינוּ וְהִנֵּ֣ה אֲנַ֣חְנוּ כֹֽ֠בְשִׁים אֶת־בָּנֵ֨ינוּ וְאֶת־בְּנֹתֵ֜ינוּ לַֽעֲבָדִ֗ים וְיֵ֨שׁ מִבְּנֹתֵ֚ינוּ נִכְבָּשׁוֹת֙ וְאֵ֣ין לְאֵ֣ל יָדֵ֔נוּ וּשְׂדֹתֵ֥ינוּ וּכְרָמֵ֖ינוּ לַֽאֲחֵרִֽים:
And now, like the flesh of our brethren is our flesh. And now, we are as esteemed and distinguished as our brethren who are rich.   ועתה כבשר אחינו בשרינו.  ועכשיו אנו חשובים ומיוחסים כאחינו שהם עשירים:
like their children are our children. Like their children, who are esteemed and distinguished, so are our children distinguished.   כבניהם בנינו.  כבניהם שהם חשובים ומיוחסים כמו כן מיוחסים בנינו:
and behold, we are subjecting. And now we have to subject and deliver our sons and daughters to others for the sake of our sustenance.   והנה אנחנו כובשים.  ועתה יש לנו להיות כובשים ונותנים בנינו ובנותינו לאחרים על עסק מזונותינו:
and some of our daughters are subjected. And already there are some of our daughters who are subjected to others in slavery.   ויש מבנותינו נכבשות.  וכבר יש קצת מבנותינו שהן נכבשות לאחרים לעבדות:
and we have no power. We do not have the ability to redeem them.   ואין לאל ידינו.  ואין כח בידינו לפדותם:
and others have our fields and vineyards. We have even delivered our fields and vineyards to others for our sustenance. From now on, what shall we eat? We have nothing with which to sustain ourselves.   ושדותינו וכרמינו לאחרים.  אף שדות וכרמים מסרנו ביד אחרים לפרנסתינו ומה נאכל מעתה כי אין לנו במה להתפרנס:
6And I was very distressed when I heard their cry and these words.   ווַיִּ֥חַר לִ֖י מְאֹ֑ד כַּֽאֲשֶׁ֚ר שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־זַֽעֲקָתָ֔ם וְאֵ֖ת הַדְּבָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה:
7And I thought this over to myself, and I contended with the nobles and with the prefects, and I said to them, "Are you demanding each other's loans?" And I gathered a large assembly around them.   זוַיִּמָּלֵ֨ךְ לִבִּ֜י עָלַ֗י וָֽאָרִ֙יבָה֙ אֶת־הַֽחֹרִ֣ים וְאֶת־הַסְּגָנִ֔ים וָאֹֽמְרָ֣ה לָהֶ֔ם מַשָּׁ֥א אִֽישׁ־בְּאָחִ֖יו אַתֶּ֣ם נֹשִׁ֑ים (כתיב נֹשִׁ֑אים) וָֽאֶתֵּ֥ן עֲלֵיהֶ֖ם קְהִלָּ֥ה גְדוֹלָֽה:
And I thought this over to myself. Heb. וַיִמָלֵךְ לִבִּי עָלַי, and my heart took counsel within myself.   וימלך.  ויועץ לבי בעצמי:
and I contended. I contended with the nobles and the prefects, who were the rich people.   ואריבה.  נתוכחתי עם החורים והסגנים שהם העשירים:
“Are you demanding each other’s loans?”. Why are you doing this? You should have supported these poor people, but you are lending them money in order to appropriate their sons and daughters, their fields, vineyards and houses.   משא איש באחיו אתם.  נושים מדוע אתם כך עושים היה לכם לפרנס העניים הללו ואתם מלוים להם ממון לכבוש בניהם ובנותיהם ושדותיהם וכרמיהם ובתיהם:
and I gathered a large assembly around them. I congregated and gathered a large assembly around them to shout at them in order to embarrass them.   ואתן עליהם קהלה גדולה.  הקהלתי ואספתי עליהם קהילה גדולה לצעוק עליהם כדי לביישם:
8And I said to them, "We bought our Jewish brethren who were sold to the nations with as much as we could afford, and you too will sell your brethren, and they will be sold to us." And they remained silent and could find no answer.   חוָאֹֽמְרָ֣ה לָהֶ֗ם אֲנַ֣חְנוּ קָ֠נִינוּ אֶת־אַחֵ֨ינוּ הַיְּהוּדִ֜ים הַנִּמְכָּרִ֚ים לַגּוֹיִם֙ כְּדֵ֣י בָ֔נוּ וְגַם־אַתֶּ֛ם תִּמְכְּר֥וּ אֶת־אֲחֵיכֶ֖ם וְנִמְכְּרוּ־לָ֑נוּ וַיַּֽחֲרִ֕ישׁוּ וְלֹ֥א מָצְא֖וּ דָּבָֽר:
And I said to them. And so I said to them: We already bought our Jewish brethren who were in captivity from the heathens to whom they were sold.   ואמרה להם.  וכן אמרתי להם אנחנו קנינו כבר את אחינו היהודים אשר בשביה מיד העכו"ם שהיו נמכרים להם:
with as much as we could afford. with as much money as was in our hands.   כדי בנו.  באותו די ממון שבידינו:
and you too. And you too will sell to the heathens your brethren who are subjected to you as slaves?   וגם אתם.  ואף אתם תמכרו לעכו"ם את אחיכם הנכבשים תחת ידיכם לעבדים:
and they will be sold to us. And the result will be that they will be sold to us by the heathens (and if so, why should you sell them, since we will be compelled to redeem them? This is found in certain editions).   ונמכרו לנו.  והמעשה יבא לידי כך שיהיו מכורים לנו מיד העכו"ם (אם כן למה תמכרו אותם כיון שמוכרחים אנחנו לפדותם כן הוא בס"א):
and they remained silent. They were silent and ashamed, and they did not know what to answer.   ויחרישו.  שתקו ונתביישו ולא ידעו מה להשיב:
9So I said, "The thing you are doing is not good. Is it not so that you will go with the fear of our God because of the reproach of the nations, our enemies?   טוָֽאֹמַ֞ר (כתיב וָֽיאֹמַ֞ר) לֹא־ט֥וֹב הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֑ים הֲל֞וֹא בְּיִרְאַ֚ת אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ תֵּלֵ֔כוּ מֵֽחֶרְפַּ֖ת הַגּוֹיִ֥ם אֽוֹיְבֵֽינוּ:
The thing… is not good. The thing is evil in the eyes of the Holy One, blessed be He.   לא טוב הדבר.  רע הדבר בפני הקב"ה:
because of the reproach. because of the reproach of the heathens who are our enemies.   מחרפת.  מפני חרפות העכו"ם שהם אויבינו:
10I, too, and my brothers, and my servants have lent them money and corn. Let us now relinquish this loan.   יוְגַם־אֲנִי֙ אַחַ֣י וּנְעָרַ֔י נֹשִׁ֥ים בָּהֶ֖ם כֶּ֣סֶף וְדָגָ֑ן נַֽעַזְבָה־נָּ֖א אֶת־הַמַּשָּׁ֥א הַזֶּֽה:
I, too, and my brothers and my servants. I, too, and my colleagues lent them money, and we shall abandon and relinquish to them all these loans.   וגם אני אחי ונערי.  אף אני וחבירי נושים בהם ממון ואנחנו נעזוב ונמחול להם כל ההלואות הללו:
have lent. Heb. נֹשִׁים, like (II Kings 4:1): “… and the creditor (וְהַנֹשֶּׁה) has come to take.”   נושים.  כמו (מלכים ב ד׳:א׳) והנושה בא לקחת:
11As of today, give them back their fields, vineyards, olive trees, and houses, and the hundred silver pieces, and the corn, the wine, and the oil that you lent them."   יאהָשִׁיבוּ֩ נָ֨א לָהֶ֜ם כְּהַיּ֗וֹם שְׂדֹֽתֵיהֶ֛ם כַּרְמֵיהֶ֥ם זֵֽיתֵיהֶ֖ם וּבָֽתֵּיהֶ֑ם וּמְאַ֨ת הַכֶּ֚סֶף וְהַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם נֹשִׁ֥ים בָּהֶֽם:
give back. And you shall also do as I do, to relinquish all their debts to them.   השיבו נא.  ואף אתם תעשו כמוני למחול להם כל חובותיהם:
and the hundred silver pieces. and the large amount of money that they owe you with the corn and the wine, etc.   ומאת הכסף.  ורוב הכסף שהם חייבים לכם עם הדגן ותירוש וגו':
12And they said, "We shall return, and we shall not demand of them; so shall we do as you say." And I called the priests and adjured them to do according to this promise.   יבוַֽיֹּאמְר֣וּ נָשִׁ֗יב וּמֵהֶם֙ לֹ֣א נְבַקֵּ֔שׁ כֵּ֣ן נַֽעֲשֶׂ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֖ר אַתָּ֣ה אוֹמֵ֑ר וָֽאֶקְרָא֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וָֽאַשְׁבִּיעֵ֔ם לַֽעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
And they said, “We shall return”. And they said [that they were willing] to return and to relinquish all.   ויאמרו נשיב.  והם אמרו להשיב ולמחול הכל:
to do according to this promise. that they too should relinquish.   לעשות כדבר הזה.  שיהו מוחלים גם הם:
13I also shook out my garment and said, "So shall God shake out any man who does not fulfill this matter, from his house and from his toil, so shall he be shaken out and empty." Then the entire congregation said, "Amen," and they praised the Lord, and the people did according to this word.   יגגַּם־חָצְנִ֣י נָעַ֗רְתִּי וָאֹֽמְרָ֡ה כָּ֣כָה יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֠֩ים אֶת־כָּל־הָאִישׁ֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָקִ֜ים אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה מִבֵּיתוֹ֙ וּמִ֣יגִיע֔וֹ וְכָ֛כָה יִֽהְיֶ֥ה נָע֖וּר וָרֵ֑ק וַיֹּֽאמְר֨וּ כָֽל־הַקָּהָ֜ל אָמֵ֗ן וַיְהַֽלְלוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וַיַּ֥עַשׂ הָעָ֖ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
I also shook out my garment. Heb. חָצְנִי, I also shook out my garment. חָצְנִי is like (Isa. 49:22): “… and they shall bring your sons on the skirt of their garments (בְּחֹצֶן).”   גם חצני נערתי.  אף אני בגדי נערתי חצני כמו (ישעיהו מ״ט:כ״ב) והביאו בניך בחוצן:
my garment. is escrol(l)e in Old French, I shook out, like (ibid. 52:2): “Shake yourself (הִתְנַעֲרִי) from the dust.”   נערתי.  אישקוליי"ר בלע"ז כמו התנערי מעפר (שם):
So shall… shake out. So shall the Holy One, blessed be He, shake out from the world and from their property those who do not relinquish their debts.   ככה ינער.  ככה ינער הקב"ה מן העולם ומנכסיהם כל אותם שלא יהיו מוחלין חובותיהם:
shake out and empty. without property.   נעור ורק.  בלא נכסים:
14Also, since the day that he commanded me to be a governor in the land of Judea, from the twentieth year until the thirty-second year of King Artaxerxes, twelve years, my brethren and I have not eaten the food allotted to the governor.   ידגַּ֞ם מִיּ֣וֹם | אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה אוֹתִ֗י לִֽהְי֣וֹת פֶּחָם֘ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָה֒ מִשְּׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֗ים וְ֠עַד שְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֚ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ לְאַרְתַּחְשַׁ֣סְתְּא הַמֶּ֔לֶךְ שָׁנִ֖ים שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֑ה אֲנִ֣י וְאַחַ֔י לֶ֥חֶם הַפֶּ֖חָה לֹ֥א אָכַֽלְתִּי:
that he commanded me. i.e., the king.   אשר צוה אותי.  המלך:
governor. Heb. פֶּחָם, like פֶּחָה, ruler, after the pattern of רֵיקָם, empty, like רֵיקָה.   פחם.  כמו פחה שלטן דוגמת רוקם שהוא כמו רקה:
from the twentieth year. of King Darius, for then he ascended from Babylon, as it is stated (2:1): “Now it came to pass in the month of Nissan in the twentieth year, etc.”   משנת עשרים.  למלך דריוש כי אז עלה מבבל שנאמר (לעיל ב) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים וגו':
twelve years. which equal twelve years.   שנים שתים עשרה.  שהם שתים עשרה שנה:
my brethren and I. I and my colleagues who came with me.   אני ואחי.  אני וחברי אשר באו עמי:
have not eaten the food allotted to the governor. the food that was fit for the governor, which the people give the governor from the tax.   לחם הפחה לא אכלתי.  לחם שהוא ראוי למאכל הפחה שהעם נותנין אותו אל הפחה מן המס:
15But the early governors who were before me burdened the people and took from them for bread and wine above forty silver shekels. Also, their servants ruled over the people, but I did not do that because of the fear of God.   טווְהַפַּחוֹת֩ הָרִֽאשׁוֹנִ֨ים אֲשֶׁר־לְפָנַ֜י הִכְבִּ֣ידוּ עַל־הָעָ֗ם וַיִּקְח֨וּ מֵהֶ֜ם בְּלֶ֚חֶם וָיַ֙יִן֙ אַחַר֙ כֶּֽסֶף־שְׁקָלִ֣ים אַרְבָּעִ֔ים גַּ֥ם נַֽעֲרֵיהֶ֖ם שָֽׁלְט֣וּ עַל־הָעָ֑ם וַֽאֲנִי֙ לֹֽא־עָשִׂ֣יתִי כֵ֔ן מִפְּנֵ֖י יִרְאַ֥ת אֱלֹהִֽים:
burdened the people. Heb. הִכְבִּידוּ, lit. made heavy. They made the tax heavy upon the people.   הכבידו על העם.  הכבידו מס על העם:
and took. They would take bread and wine from them for the tax after they had already given forty silver shekels, and they were accustomed to doing this every year.   ויקחו.  והיו לוקחים מהם בשביל המס לחם ויין אחר נתינת ארבעים שקלים של כסף וכך היו רגילים בכל שנה:
also their servants. [i.e., the servants] of the governors.   גם נעריהם.  של פחות:
16Also, I adhered to the work of this wall, and we did not buy a field, and all my servants were gathered there over the work.   טזוְ֠גַם בִּמְלֶ֨אכֶת הַחוֹמָ֚ה הַזֹּאת֙ הֶֽחֱזַ֔קְתִּי וְשָׂדֶ֖ה לֹ֣א קָנִ֑ינוּ וְכָ֨ל־נְעָרַ֔י קְבוּצִ֥ים שָׁ֖ם עַל־הַמְּלָאכָֽה:
wall. the wall of the city.   החומה.  חומת העיר:
I adhered. I busied myself to engage in it constantly.   החזקתי.  התעסקתי לעסוק בה תדיר:
and we did not buy a field. But neither I nor my associates bought the fields of the Jews who were building the wall because of their poverty; they were engaged in building the wall, but I gave them money in order to build the wall.   ושדה לא קנינו.  ובשדות של היהודים שהיו בונים החומה לא קנינו אני ובני סייעתי על עסק דוחקם שהיו עוסקין בבנין החומה אבל הייתי נותן להם ממון כדי לבנות הבנין:
over the work. to build constantly.   על המלאכה.  לבנות תדיר:
17And the Jews and the prefects were one hundred and fifty men, and those who came to us from the nations around us at my table.   יזוְהַיְּהוּדִ֨ים וְהַסְּגָנִ֜ים מֵאָ֧ה וַֽחֲמִשִּׁ֣ים אִ֗ישׁ וְהַבָּאִ֥ים אֵלֵ֛ינוּ מִן־הַגּוֹיִ֥ם אֲשֶׁר־סְבִֽיבֹתֵ֖ינוּ עַל־שֻׁלְחָנִֽי:
one hundred and fifty men. were eating at my table, in addition to the proselytes who came to us from the gentiles, for they too were eating at my table.   מאה וחמשים איש.  היו אוכלים על שולחני לבד הגרים הבאים אלינו מן העכו"ם שאף הם היו אוכלים על שלחני:
18And this is what was prepared for one day; one ox, six choice sheep, and birds were prepared for me, and as much as ten days' supply of all types of wine in quantity, and with this, I did not seek the food allotted to the governor, because the work was heavy upon this people.   יחוַֽאֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה נַֽעֲשֶׂ֜ה לְי֣וֹם אֶחָ֗ד שׁ֣וֹר אֶחָ֞ד צֹ֠אן שֵֽׁשׁ־בְּרֻר֚וֹת וְצִפֳּרִים֙ נַֽעֲשׂוּ־לִ֔י וּבֵ֨ין עֲשֶׂ֧רֶת יָמִ֛ים בְּכָל־יַ֖יִן לְהַרְבֵּ֑ה וְעִם־זֶ֗ה לֶ֚חֶם הַפֶּחָה֙ לֹ֣א בִקַּ֔שְׁתִּי כִּי־כָֽבְדָ֥ה הָֽעֲבֹדָ֖ה עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה:
And what was prepared. And every day they ate at my table one ox, six sheep and many birds.   ואשר היה נעשה.  ובכל יום ויום היו אוכלים על שולחני שור אחד ושש צאן וצפרים הרבה:
prepared. Heb. בְּרֻרוֹת. Its interpretation is according to the context: six prepared sheep, like the matter that is stated (I Sam. 25:18): “… five prepared (עֲשׂוּיוֹת) sheep.”   ברורות.  פתרונו לפי עניינו שש צאן עשויות כענין שנאמר חמש צאן עשויות (שמואל א כ״ה:י״ח):
were prepared for me. Heb. נַעֲשּׂוּ, an expression of preparation, like (Gen. 18:8): “… and the calf that he had prepared (עָשָּׂה).”   נעשו לי.  לשון תקון כמו ובן הבקר אשר עשה (בראשית י״ח:ח׳):
and as much as ten days’ supply. Heb. וּבֵין עֲשֶּׂרֶת יָמִים, lit. and between ten days. And every day they drank much wine, the amount that suffices for ten days.   ובין עשרת ימים.  ובכל יום ויום היו שותים יין הרבה כדי שיעור ספוק של עשרת ימים:
and for this. Heb. וְעִם זֶה; and this procedure, for which I used to make such big expenditures.   ועם זה.  ובשביל כל מעשה זה שהייתי מוציא הוצאות כל כך:
food. of the tax, which is fit for the governor, I did not seek, and I did not request it of the people, for the work of the building of the wall was heavy and strong upon them.   לחם.  של מס הראוי לפחה לא בקשתי ולא שאלתי מן העם שהרי כבדה וחזקה עבודת בנין החומה עליהם:
19Remember for me, My God, for good, all that I did for this people."   יטזָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י לְטוֹבָ֑ה כֹּ֥ל אֲשֶׁר־עָשִׂ֖יתִי עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה: