| 1O how has the city that was once so populous remained lonely! She has become like a widow! She that was great among the nations, a princess among the provinces, has become tributary. |
|
אאֵיכָ֣ה | יָֽשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָֽיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָֽיְתָ֖ה לָמַֽס: |
| O how… remained lonely. Jeremiah wrote the Book of Lamentations. This is the scroll that Jehoiakim burned on the brazier that was on the fire (sic). It [originally] contained three alphabetical acrostics (Lam. ch. 1): “O how… remained,” (ch. 2) “How… brought darkness,” (ch. 4) “How dim… has become,” and he added to it, (ch. 3) “I am the man,” which contains three alphabetical acrostics, as it is said (Jer. 36:32): “and there were yet added to them many words like those,” three corresponding to three. |
|
איכה ישבה בדד.
ירמיה כתב ספר קינות היא המגלה אשר שרף יהויקים על האח אשר על האש והיו בה שלש אל"ף ביתו"ת איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם שוב הוסיף עליו אני הגבר שהוא שלש אל"ף בית"ות שנ' (ירמיה לו) ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה שלש כנגד שלש:
|
| lonely. solitary, devoid of her inhabitants. |
|
בדד.
גלמוד מיושביה:
|
| populous. Heb. רַבָּתִי עָם, great of people. The “yud” is superfluous, like רַבַּת עָם, for her people were many. There are many Aggadic midrashim [on this verse], but I have come to explain the language of the Scripture according to its literal meaning. |
|
רבתי עם.
יו"ד יתירה כמו רבת עם שהיתה עמה רב יש מדרשי אגדה הרבה ואני באתי לפרש לשון המקרא כמשמעו:
|
| She has become like a widow. but not really a widow; rather, like a woman whose husband went abroad and intends to return to her. |
|
היתה כאלמנה.
ולא אלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אצלה:
|
| 2She weeps, yea, she weeps in the night, and her tears are on her cheek; she has no comforter among all her lovers; all her friends have betrayed her; they have become her enemies. |
|
בבָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹֽהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹֽיְבִֽים: |
| She weeps, yea, she weeps. weeping twice over the two destructions. |
|
בכו תבכה.
שתי בכיות על שתי חורבנין:
|
| in the night. for the Temple was burned at night, as the master said (Ta’an. 29a): “At eventide, they ignited the fire upon it.” Another explanation: because of the night-the night of the weeping of the Spies on the ninth of Av caused it to happen to them (Lam. Rabbah ms. 1:178, Targum, Sanh. 104b, Ta’an. 29a). Another explanation: in the night-for whoever weeps at night, the one who hears his voice weeps along with him (Lam. Rabbah 1:24, Sanh. ad loc.). |
|
בלילה.
שהמקדש נשרף בלילה דאמר מר לעת ערב הציתו בו את האור, דבר אחר בלילה לילה של בכיית מרגלים בתשעה באב גרמה להם, דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה עמו:
|
| and her tears are on her cheek. since she weeps constantly. |
|
ודמעתה על לחיה.
מתוך שהיא בוכה תמיד:
|
| all her friends. those who love her. |
|
כל רעיה.
אוהביה:
|
| 3Judah went into exile because of affliction and great servitude; she settled among the nations, [and] found no rest; all her pursuers overtook her between the boundaries. |
|
גגָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָֽשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָֽצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹֽדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים: |
| Judah went into exile. from her land. |
|
גלתה יהודה.
מארצה:
|
| Because of affliction. Because of her affliction. |
|
מעני.
מחמת עוני:
|
| and great servitude. with which the Chaldeans burdened her. |
|
ומרוב עבודה.
שהכבידו עליה כשדים:
|
| she settled among the nations. and in the place where she was exiled and settled she found no rest. |
|
היא ישבה בגוים.
ובמקום שגלתה וישבה שם לא מצאה מנוח:
|
| between the boundaries. where there is a high place on either side, and there is no place to flee. |
|
בין המצרים.
שיש גובה מכאן ומכאן ואין מקום לנוס:
|
| the boundaries. Heb. הַמְצָרִים, the boundaries of fields and vineyards. The Midrash Aggadah (Lam. Rabbah 1:29) explains: between the seventeenth of Tammuz and the ninth of Av. |
|
המצרים.
גבולים של שדה וכרם ומדרש אגדה בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב:
|
| 4The roads of Zion are mournful because no one comes to the appointed season; all her gates are desolate, her priests moan; her maidens grieve while she herself suffers bitterly. |
|
דדַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּֽהֲנֶ֖יהָ נֶֽאֱנָחִ֑ים בְּתֽוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ: |
| because no one comes to the appointed season. the pilgrims who went up for the festivals. |
|
באי מועד.
עולי רגלים:
|
| her maidens grieve. Heb. נוּגוֹת, an expression of grief (יָגוֹן), and there is no radical but the “gimmel” alone. |
|
נוגות.
לשון יגון ואין שורש בתיבה אלא הגימ"ל לבדה:
|
| 5Her adversaries have become the head, her enemies are at ease; for the Lord has afflicted her because of the multitude of her sins; her young children went into captivity before the enemy. |
|
ההָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹֽיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַל־רֹ֣ב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עֽוֹלָלֶ֛יהָ הָֽלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר: |
| are at ease. dwell in tranquility. |
|
שלו.
יושבים בשלוה:
|
| has afflicted her. caused her grief, and this is an expression of grief. |
|
הוגה.
הדאיבה והוא לשון יגון:
|
| 6And gone is from the daughter of Zion all her splendor; her princes were like harts who did not find pasture and they departed without strength before [their] pursuer. |
|
ווַיֵּצֵ֥א מִבַּת (כתיב מִן בַּת) צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָֽצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּֽלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף: |
| like harts who did not find pasture. like harts who did not find pasture, who have no strength to flee, for their strength has been weakened by hunger. |
|
כאילים לא מצאו מרעה.
כאילים אשר לא מצאו מרעה שאין להם כח לברוח שהוחלש כחם ברעב:
|
| pursuer. Heb. רוֹדֵף. Every רֹדֵף in Scripture is defective (רֹדֵף), but this one is full (רוֹדֵף), for they were pursued with a full pursuit. Therefore the paytan composed “I was fully pursued, but the year of my redemption is missing, (גְאֻלַי).” (Isa. 63:4): “The year of my redemption (גְאֻלַי) has arrived” is spelled defectively. |
|
לפני רודף.
כל רודף שבמקרא חסר וזה מלא שנרדפו רדיפה שלימה על כן יסד הפייט מלא רודפתי וחסרה שנת גאולי, שנת גאלי באה חסר כתיב:
|
| 7Jerusalem recalls the days of her poverty and her miseries, [and] all her precious things that were from days of old; when her people fell into the hand of the adversary, and there was none to help her; the enemies gazed, gloating on her desolation. |
|
זזָֽכְרָ֣ה יְרֽוּשָׁלַ֗ ִם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַֽחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָֽׂחֲק֖וּ עַל־מִשְׁבַּתֶּֽהָ: |
| Jerusalem recalls. in her exile. |
|
זכרה ירושלם.
בגלותה:
|
| the days of her poverty. the days of her destruction, which brought her to poverty. |
|
ימי עניה.
ימי חורבנה שהביאה לידי עוני:
|
| and her miseries. Heb. וּמְרוּדֶיהָ. This is an expression of pain, like (Jud. 11:37): “and I wailed (וְיָרַדְתִּי) upon the mountains;” (Ps. 55:3): “I lament (אָרִיד) in my speech, and I moan.” |
|
ומרודיה.
הוא לשון צער כמו (שופטים יא) וירדתי על ההרים (תהלים נה) אריד בשיחי ואהומה:
|
| all her precious things. And she remembered all the good of her precious things that were from days of old. |
|
כל מחמדיה.
וזכרה כל טוב מחמדיה שמימי קדם:
|
| gloating on her desolation. Heb. מִשְּׁבַּתֶיהָ. They rejoiced over the cessation of her festivals, her New Moons, and her Sabbaths; and the Midrash Aggadah (Lam. Rabbah) interprets it as a different expression, that they rested in exile on the Sabbaths and festivals and observed the seventh year, and the heathens ridiculed them and said, “Fools! In your land you did not keep the Sabbatical Year, and now in exile you keep it? In your land, you did not keep the Sabbath, and now in exile you keep it?” |
|
שחקו על משבתיה.
שמחו על שביתת משושה חגה חדשה ושבתה ומ"א דורשו בלשון אחר שהיו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים ושומטים בשביעיות והיו האומות משחקים עליהם ואומרים שוטים בארצכם לא שמרתם ועכשיו בגולה תשמרון:
|
| 8Jerusalem sinned grievously, therefore she became a wanderer; all who honored her despised her, for they have seen her shame; moreover, she herself sighed and turned away. |
|
חחֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלַ֔ ִם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּֽי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶֽאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר: |
| a wanderer. Heb. לְנִידָה, an exile, an expression of moving and wandering (נָע וָנָד), esmo(u)vement in Old French, that which moves on. |
|
לנידה.
לגולה לשון נע ונד אישמוב"ר בלע"ז:
|
| her shame. Heb. עֶרְוָתָה, lit. her nakedness. |
|
ערותה.
קלונה:
|
| she herself sighed. Heb. נֶאֶנְחָה is in the passive past tense, sospirer in Old French, to sigh, [a verb]. "They heard that I am sighing (נֶאֶנָחָה)" (verse 21) is a noun, sospirose in Old French, one who sighs. |
|
נאנחה.
לשון נפעלה שושפי"דר בלע"ז. שמעו כי נאנחה אני הוא שם דבר שושפורי"דא:
|
| 9Her uncleanliness is in her skirts, she was not mindful of her end, and she fell astonishingly with none to comfort her. Behold, O Lord, my affliction, for the enemy has magnified himself. |
|
טטֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַֽחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב: |
| Her uncleanliness is in her skirts. This is an expression of disgrace. Her menstrual blood is visible in the skirts of her garments, i.e., her sins are conspicuous; she committed them flagrantly. |
|
טומאתה בשוליה.
לשון גנאי הוא דם נדותה ניכר בשולי בגדיה כלומר חטאותיה גלויין, הרבה עשאתן בגלוי:
|
| she was not mindful of her end. When they would sin, they were not mindful of what their end would be. Therefore, “she fell astonishingly.” Her descent was astonishing, bringing about much bewilderment, for everyone was bewildered that this happened to her, something that did not happen to any other city. |
|
לא זכרה אחריתה.
כשהיו חוטאין לא נתנו לב מה תהיה אחריתם לפיכך ותרד פלאים ירידתם נפלאת פלאים הרבה שהכל פליאים שאירע לה מה שלא אירע לכל עיר:
|
| 10The adversary stretched forth his hand upon all her precious things, for she saw nations enter her Sanctuary, whom You did command not to enter into Your assembly. |
|
ייָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַֽחֲמַדֶּ֑יהָ כִּי־רָֽאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹֽא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ: |
| The adversary stretched forth his hand. Ammon and Moab. |
|
ידו פרש צר.
עמון ומואב
|
| upon all her precious things. the Siphrei Torah, which are spoken of as (Ps. 19:11): “They are to he desired more than gold.” All turned to plunder silver and gold, and they turned upon the Siphrei Torah in order to burn them, because it is written in them, (Deut. 23:4): “An Ammonite or a Moabite shall not enter, etc.” |
|
על כל מחמדיה.
ספרי תורות שנאמר בהם (תהילים יט) הנחמדים מזהב הכל נפנו לבוז כסף וזהב והם נפנים על ספרי תורות כדי לשורפם לפי שכתוב בהם (דברים כג) לא יבא עמוני וגו'
|
| whom You did command not to enter into Your assembly. These are Ammon and Moab. |
|
אשר צויתה לא יבאו בקהל לך.
אלו עמון ומואב
|
| 11All her people are sighing [as] they search for bread; they gave away their treasures for food to revive the soul; see, O Lord, and behold, how I have become worthless. |
|
יאכָּל־עַמָּ֤הּ נֶֽאֱנָחִים֙ מְבַקְשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָֽתְנ֧וּ מַֽחֲמַדֵּיהֶ֛ם (כתיב מַֽחֲמַודֵּיהֶ֛ם) בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהֹוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זֽוֹלֵלָֽה: |
| 12All of you who pass along the road, let it not happen to you. Behold and see, if there is any pain like my pain, which has been dealt to me, [with] which the Lord saddened [me] on the day of His fierce anger. |
|
יבלוֹא (ל זעירא) אֲלֵיכֶם֘ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֒רֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהֹוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ: |
| let it not happen to you. Such a calamity should no longer happen to all those who transgress the Law. Our Sages said (Sanh. 104b): It is derived from here that “kuvlana” has a basis in Scripture. See what He did to me; behold and see, etc. |
|
לא אליכם.
לא תהא כצרה הזאת עוד לכל עוברי על דת אמרו חכמים מכאן לקובלנא מן התורה ראו מה עשה לי הביטו וראו וגומר:
|
| which has been dealt to me. which has been done to me. |
|
אשר עולל.
אשר נעשה לי:
|
| [with] which the Lord saddened. on the day of His fierce anger. This is an expression [denoting] grief, saddening. |
|
אשר הוגה ה'.
אותי ביום חרון אפו גם זה לשון יגון:
|
| 13From above He has hurled fire into my bones, and it broke them; He has spread a net for my feet, He has turned me back, He has made me desolate [and] faint all day long. |
|
יגמִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֨נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה: |
| and it broke them. Heb. וַיִרְדֶנָה, equivalent to וַיִרֶד אוֹתָה, and it broke it, [referring to each of his bones] through punishment and suffering. Therefore, the “nun” is punctuated with a “dagesh,” so that it is interpreted in the feminine singular, like יַעֲשֶׂנָה, he will do it; יְכַסְמֶנָה, he will gnaw at it; יִרְעֶנָה, will graze upon it; for עֶצֶם, bone, is in the feminine gender, as Scripture states (Ezek. 36:4): הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, the dry bones.“ It broke each one. Another explanation: וַיִרְדֶנָה is like (Jud. 14:9): ” and he separated it (וַיִרְדֵהוּ) into his hands." It scrapes and separates the marrow from its midst. |
|
וירדנה.
וירדה אותה וישבר אותה ע"י רידוי ויסורין לכן הנו"ן דגושה לפותרו בלשון יחידית כמו יעשנה יכרסמנה ירענה שהעצם ל' נקבה כמו דאת אומר (יחזקאל לו) העצמות היבשות שבר כל אחת ואחת, ד"א וירדנה כמו (שופטים יד) וירדהו אל כפיו הריק את המוח גורר ורודה המוח מתוכו:
|
| 14The yoke of my transgressions was marked in His hand, they have become interwoven; they have come upon my neck and caused my strength to fail; the Lord delivered me into the hands of those I could not withstand. |
|
ידנִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹֽא־אוּכַ֥ל קֽוּם: |
| The yoke of my transgressions was marked. Heb. נִשְׂקַד. This word has no likeness in Scripture, and in the Aramaic language of the Pesikta (d’Rav Kahana p. 153), they call a goad מַסְקְדָא, an ox goad, and I say that it is equivalent to pointurez in Old French. My transgressions were dotted, spotted, and marked in the hand of the Holy One, blessed be He, for a remembrance. Their number and their recompense were not forgotten. |
|
נשקד עול פשעי בידו.
אין לתיבה זו דמיון במקרא ובלשון ארמי של פסיקתא קורין לדרבן מסקדא מלמד הבקר ואומר אני נשקד פויינט"רינט בלעז נקודים מנומרים ומסומני' היו פשעי בידו של הקב"ה לזכרון לא נשכח מניינם ותשלומיהם:
|
| they have become interwoven. Heb. יִשְּׂתָּרְגוּ. They became many plaits, and came up on my neck. This is the language of the Mishnah (See M.K. 1:8). We may not girth (מְסָרְגִין) the bedsteads. |
|
ישתרגו.
נעשו קליעות קליעות ועלו על צוארי לשון משנה אין משרגין את המטות:
|
| 15The Lord has trampled all my mighty men in my midst, He summoned an assembly against me to crush my young men; the Lord has trodden as in a wine press the virgin daughter of Judah. |
|
טוסִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י | אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּֽחוּרָ֑י גַּ֚ת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה: |
| The Lord has trampled. Heb. סִלָה. He trampled and trod, an expression of (Isa. 62:10): “pave, pave the highway (סֹלוּ סֹלוּ הַמְסִלָה),” [meaning to beat down the road]. |
|
סלה.
רמס ורפס לשון (ישעיה סב) סולו סולו המסילה:
|
| He summoned an assembly against me. Heb. מוֹעֵד, a gathering of troops to come against me. And our Sages expounded what they expounded (Pes. 77a, Ta’an. 29a, Sanh. 104b): Tammuz of that year was a full (thirty-day) month; [i.e., the Tammuz] of the second year from the Exodus from Egypt. Therefore, the return of the Spies occurred on the night of the ninth of Av, upon which their weeping was established for generations (Ta’an. ad loc., Sanh. ad loc., Sotah 35a). |
|
קרא עלי מועד.
יעידת גייסות לבא עלי ורבותינו דרשו מה שדרשו תמוז דההוא שתא מלוי' מלאה של שנה שנייה לצאתם ממצרים לכך אירע חזרתן של רגלים ליל תשעה באב שעליה הוקבעה בכייתן לדורות:
|
| the Lord has trodden as in a wine press. An expression of massacre, like (Isa. 63:3): “A wine press I trod alone.” As one treads grapes to extract their wine, so did He trample the women to extract their blood. |
|
גת דרך.
לשון הריגה כמו (ישעיה סב) פורה דרכתי לבדי כדורך ענבי' להוציא יינם כך רמס הנשים להוציא דמם:
|
| 16For these things I weep; my eye, yea my eye, sheds tears, for the comforter to restore my soul is removed from me; my children are desolate, for the enemy has prevailed. |
|
טזעַל־אֵ֣לֶּה | אֲנִ֣י בֽוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י | עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב: |
| my eye, yea, my eye. i.e., my eye constantly sheds tears. The double expression indicates that there was no letup. |
|
עיני עיני.
כלומר תמיד עיני יורדה מים כפל הלשון מלמד שאין הפוגות:
|
| 17Zion spreads out her hands [for help], but there is none to comfort her; the Lord has commanded concerning Jacob [that] his adversaries shall be round about him; Jerusalem has become an outcast among them. |
|
יזפֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לְיַֽעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָֽיְתָ֧ה יְרֽוּשָׁלַ֛ ִם לְנִדָּ֖ה בֵּֽינֵיהֶֽם: |
| Zion spreads out her hands. Heb. פֵּרְשָּׂה. Like (Isa. 25:11): “And he shall spread out (וּפֵרַשּׂ) his hands in his midst,” like a person who moves his hands to and fro and demonstrates his pain with them. Another explanation is: Zion broke, an expression of breaking, like (Lam. 4:4): “no one breaks it for them;” (Jer. 16:7): “and they shall not break [bread] (יִפְרְסוּ) for them in mourning,” to console him for his dead [kinsman]. So did Menachem classify it (Machbereth Menachem p. 146). And in the language of the Mishnah (Ber. 37a), the broken piece of bread (פְּרוּסָה) is intact. And it means that Zion was in pain like a person who clasps his hands and breaks them. I found an addendum. |
|
פרשה ציון בידיה.
כמו (ישעיה כה) ופירש ידיו בקרבו כאדם המוליך ידיו מוליכם ומביאם ומצטער בהם, דבר אחר פרשה ציון לשון שבירה כמו (איכה ד) ופורש אין להם לקבל לנחמו על מת כך חברו מנחם ובלשון משנה פירושו קיימת ומשמעו כאדם המצטער שחובק את ידיו ומשברם, תוספת מצאתי:
|
| the Lord has commanded concerning Jacob that his adversaries shall be round about him. He commanded concerning Jacob that his adversaries would surround him. Even when they were exiled to Babylon and to Assyria, Sennacherib exiled their enemies, Ammon and Moab, and settled them beside them, and they taunted them, as is stated in Tractate Kiddushin (72a): Humania was in Babylon, entirely occupied by Ammonites. |
|
צוה ה' ליעקב סביביו צריו.
צוה על יעקב שיהיו צריו סביביו אף כשגלו לבבל ולאשור הגלה סנחריב את אויביהם עמון ומואב והושיבם אצליהם והם מקנתרים אותם כמ"ש במסכת קדושין הומניא איכא בבבל כולה דעמונאי:
|
| an outcast. Heb. לְנִדָה, for an outcast and a disgrace. |
|
לנדה.
לריחוק לבוז:
|
| 18The Lord is righteous, for I have rebelled against His word; hear, I pray, all you peoples, and behold my pain; my maidens and my youths have gone into captivity. |
|
יחצַדִּ֥יק ה֛וּא יְהֹוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־הָעַמִּ֗ים (כתיב עַמִּ֗ים) וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתֽוּלֹתַ֥י וּבַֽחוּרַ֖י הָֽלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי: |
| 19I called to my lovers, [but] they deceived me; my priests and elders perished in the city, when they sought food for themselves to revive their souls. |
|
יטקָרָ֤אתִי לַֽמְאַֽהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּֽהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֨כֶל֙ לָ֔מ וֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם: |
| I called to my lovers. Heb. לַמְאַהֲבַי, to those who make themselves appear as lovers. |
|
קראתי למאהבי.
לאותם שמראים עצמם כאוהבים:
|
| [but] they deceived me. e.g., the children of Ishmael, who went forth toward the exiles when the captors were leading them on the road nearby, as if they were compassionate toward them. And they brought them various kinds of salty foods and inflated skin flasks. They [the Jews] thought that these were [flasks of] wine, so they ate and became thirsty and wished to drink, and when they untied the flask with their teeth, the air entered their intestines and they died. This is what Scripture says (Isa. 21:13f.): “In the forest in Arabia you shall lodge, etc. Bring water toward the thirsty! The inhabitants of the land of Tema came before the wanderer with bread.” |
|
המה רמוני.
כגון בני ישמעאל שהיו יוצאים לקראת הגולים כשהיו השבאים מוליכים אותם דרך עליהם ומראים את עצמם כאילו מרחמים עליהם והיו מוציאים להם מיני מלוחים נודות נפוחים כסבורים שהוא יין ואוכלים וצמאים ורוצים לשתות וכשמתיר הנוד בשיניו היתה הרוח נכנסת במעיו והוא מת והוא שאמר הכתוב (ישעיה כא) ביער בערב תלינו וגו' (שם) לקראת צמא התיו מים יושבי ארץ תימא בלחמו קדמו נודד:
|
| to revive their souls. so that they should revive their souls. |
|
וישיבו את נפשם.
כדי שישיבו את נפשם:
|
| 20Behold, O Lord, for I am in distress, my innards burn, my heart is turned within me, for I have grievously rebelled; in the street the sword bereaves, in the house it is like death. |
|
כרְאֵ֨ה יְהֹוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת: |
| burn. Heb. חֳמַרְמָרוּ, they became shriveled, and there is an expression like this in the language of the Mishnah (Hul. 3:3): “It fell into the fire and its intestines were scorched (וְנֶחְמְרוּ).” |
|
חמרמרו.
כווצו ויש בלשון משנה נפלה לאור ונחמרו בני מעיה:
|
| in the house it is like death. Within the house was fear of demons and destructive beings and angels of death, and from without, the enemy’s sword was bereaving them. |
|
בבית כמות.
בתוך הבית היתה אימת שדים ומזיקים ומלאכי מות ומחוץ חרב האויב משכלת:
|
| 21They have heard how I sigh, [and] there is none to comfort me, all my enemies have heard of my trouble [and] are glad that You have done it; [if only] You had brought the day that You proclaimed [upon them] and let them be like me. |
|
כאשָֽׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶֽאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָֽׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יֽוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֹֽנִי: |
| that You have done it. You caused them to hate me when You separated me from their food and from their drink and from intermarrying with them. Had I intermarried with them, they would have had compassion upon me and upon their daughters’ sons. |
|
כי אתה עשית.
אתה יגרמת לי שהם שונאים אותי שהבדלתני ממאכלם וממשתיהם ומהתחתן בם אם נתחתנתי בהם היו מרחמים עלי ועל בני בנותיהם:
|
| You had brought the day that You proclaimed. If only You had brought upon them the appointed day that You proclaimed upon me. |
|
הבאת יום קראת.
הלואי והבאת עליהם יום המועד שקראת עלי:
|
| and let them be like me. in distress. |
|
ויהיו כמוני.
ברעה:
|
| 22May all their wickedness come before You, and deal with them as You have dealt with me for all my transgressions, for my sighs are many and my heart is faint. |
|
כבתָּבֹ֨א כָל־רָֽעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי: |
| May all their wickedness come before You. May all their iniquities be remembered and counted before You. |
|
תבא כל רעתם לפניך.
יזכרו ויפקדו עונותם לפניך:
|
| and deal with them. Heb. וְעוֹלֵל, and do, like (Prov. 20:11): “Also a child can disguise himself with his deeds (בְּמַעֲלָלָיו);” (Jer. 32:19): “and in accordance with the fruit of his deeds (מַעֲלָלָיו).” |
|
ועולל למו.
ופעול למו כמו (משלי כ) גם במעלליו יתנכר (ירמיה כא) וכפרי מעלליו:
|
