Chapter 80

1For the conductor, to the roses, a testimony, of Asaph a song.   אלַֽמְנַצֵּ֥חַ אֶל־שֽׁוֹשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר:
to the roses. To Israel.   אל שושנים.  אל ישראל:
a testimony, of Asaph, a song. A song of testimony in which he alluded to the three exiles and prayed about them. For it is mentioned in this psalm three times: “Return us, cause Your countenance to shine, and we shall be saved,” and in it, he alluded to the troubles that were destined to befall them in the days of the house of Jehu, from the kings of Aram. For it is stated (II Kings 13:7): “for the king of Aram had destroyed them and made them like dust to trample.”   עדות לאסף מזמור.  מזמור של עדות שרמז להם בו שלש גליות והתפלל עליהם שהרי נאמר במזמור זה שלש פעמים השיבנו האר פניך ונושעה ורמז להם בו צרות העתידות לבא להם בימי בית יהוא ממלכי ארם שנאמר (מלכים ב י״ג:ז׳) בימי יהוא כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש:
2O Shepherd of Israel, hearken, He Who leads Joseph like flocks, He Who dwells between the cherubim, appear.   ברֹ֘עֵ֚ה יִשְׂרָאֵ֨ל | הַֽאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה:
O Shepherd of Israel. Their leader and supporter.   רעה ישראל.  מנהיגם ופרנס שלהם:
Joseph. All Israel are called by the name Joseph because he sustained and supported them in time of famine.   יוסף.  וכל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב:
He Who dwells between the cherubim. As it is said (Exod. 25:22): “There I shall meet with you at appointed times, etc.”   יושב הכרובים.  כמו שנאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ונועדתי לך שם וגו':
appear. Demonstrate Your might.   הופיעה.  הראה גבורתך:
3Before Ephraim, Benjamin, and Manasseh arouse Your might, and it is for You to save us.   גלִפְנֵ֚י אֶפְרַ֨יִם | וּבִנְיָ֘מִ֚ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עֽוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבֽוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִֽישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ:
Before Ephraim, Benjamin, and Manasseh. when they need Your salvation. Although they are wicked and undeserving, arouse Your might for them. But why? Because it is for You to save us. It is fitting for You and it is incumbent upon You to save, whether guilty or innocent, as it was said to Moses in Egypt (Exod. 3:7): “I have seen the affliction of My people.” Why is the word for seeing repeated? I see that they are destined to provoke Me. Nevertheless, I have seen their affliction, because of the oath that I swore to Abraham, Isaac, and Jacob.   לפני אפרים ובנימן ומנשה.  כשיהיו צריכים לתשועתך אע"פ שהם רשעים ואינם כדי עוררה גבורתך להם ולמה כי לכה לישועתה לנו לך נאה ועליך להושיע בין חייבים ובין זכאים כמו שנאמר למשה במצרים (שמות ג׳:ז׳) ראה ראיתי את עני עמי שתי ראיות הללו למה רואה אני שהם עתידים להכעיסני ואעפ"כ ראיתי את ענים מפני השבועה שנשבעתי לאברהם:
Ephraim. in the war with Aram, when he besieged Samaria and sent emissaries to Ahab (I Kings 20:3): “Your silver and gold are mine; your beautiful wives and children are mine.”   אפרים.  במלחמת ארם כשצר על שומרון (מלכים א' כ') ושלח מלאכים לאחאב כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם:
Manasseh. in the days of Jehoash the son of Jehoahaz, as it is said (II Kings 13:4, 7): “for He saw Israel’s oppression, etc., for the king of Aram had destroyed them and made them like dust to trample.” And he beat him in war three times, as it is said (II Kings 13:25): “Joash overcame him three times and recovered the cities of Israel.”   מנשה.  בימי יהואש בן יהואחז שנאמר (שם ב' י"ג) כי ראה ה' בעני ישראל כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש והכו שלש פעמים במלחמה שנאמר שם שלש פעמים הכהו יואש והשיב את ערי ישראל, בפירושים אחרים מצאתי שנאמר שלש פעמים תכה את ארם ואשר השיב את ערי ישראל:
Benjamin. in the time of Ahasuerus, when Mordechai and Esther were in danger, and all Israel depended on them.   בנימין.  בימי אחשורוש שהיו מרדכי ואסתר בסכנה וכל הדור תלוי בהם:
and it is for You to save us. Heb. ולכה. This is not an expression of going, but is like לְךָ, and so it is in the Masorah of (Gen. 27:37): “and for you (ולכה) then,” of Jacob; (II Sam. 18:22) “since for you (ולכה) there is no [reward] given for news;” (Isa. 3:6), “You have (לכה) a garment; be an officer to us, etc.”   ולכה לישועתה לנו.  אין זה לשון הליכה אלא כמו לך וכן הוא במסורת ולכה איפוא דיעקב (בראשית כ״ז:ל״ז) ולכה אין בשורה מוצאת (שמואל ב י״ח:כ״ב) שמלה לכה קצין תהיה לנו וגו' (ישעיהו ג׳:ו׳):
4O God, return us; cause Your countenance to shine and we shall be saved.   דאֱלֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֜נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה:
return us. from the Babylonian exile, where Mordechai was.   השיבנו.  בגלות בבל שהיה מרדכי שם:
5O Lord God of Hosts, how long have You been wroth at Your people's prayer?   היְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֜שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ:
how long have You been wroth. [This refers to] the troubles brought about by the Greek kings, who harmed Israel considerably.   עד מתי עשנת.  בצרות מלכי יון שהרעו מאד לישראל:
6You have fed them bread of tears, and You have given them to drink tears in large measure.   והֶ֣אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֜תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ:
You have fed them bread of tears. in Egypt.   האכלתם לחם דמעה.  במצרים:
and You have given them to drink tears in large measure. Heb. שליש. In Babylon, where they were for seventy years, a third (שליש) of the two hundred and ten of Egypt. I learned this from the work of Rabbi Moshe Hadarshan. It may also be interpreted as regards the kingdom of Greece, which represents the third trouble. If you ask, is that [not] the fourth, because Persia and Media came before, all the seventy years of the Babylonian exile are only one exile. Menachem (p. 175) interprets שליש as the name of a drinking vessel. So he explained (Isa. 40:12): “and He measured with a ‘shalish’ the dust of the earth.” Our Sages explained it (Mid. Ps. 80:4) as referring to the three tears that Esau shed, concerning whom it is said (Gen. 27:34): “and he cried a cry.” That is one. “A great one.” That is two. “And a bitter one.” That is three. Because of them, he merited to live by his sword, as it is said (Gen. 27:40): “and it will come to pass when you complain, etc.”   ותשקמו בדמעות שליש.  בבבל שהיו שבעים שנה שהוא שליש של מאתים ועשר של מצרים, זו למדתי מיסודו של רבי משה הדרשן, ויש לפתור על שם שמלכות יון היתה הצרה השלישית, וא"ת רביעית היא שהרי פרס ומדי קדמו כל שבעים שנה של בבל אינה אלא גלות אחת ומנחם פירש שליש שם של כלי ששותין בו וכן פי' (ישעיהו מ׳:י״ב) וכל בשליש עפר הארץ, ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו שנאמר בו (בראשית כ״ז:ל״ד) ויצעק צעקה הרי אחת, גדולה הרי שתים, ומרה הרי שלש, ועליהם זכה לחיות על חרבו והיה כאשר תריד וגו' (שם):
7You have made us the target of strife to our neighbors, and our enemies mock themselves.   זתְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֖דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֜אֹֽיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ־לָֽמוֹ:
You have made us the target of strife. You have made us the target of strife to all our neighbors, for the Greeks have quarreled with us.   תשימנו מדון.  אתה שם אותנו מדון לכל שכנינו שנתגרו בנו יון:
8O God of Hosts, return us; cause Your countenance to shine and we shall be saved.   חאֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֜נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה:
return us, etc., and we shall be saved. from the Greeks.   השיבנו ונושעה.  מבני יון:
9You uprooted a vine from Egypt; You drove out nations and planted it.   טגֶּפֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֜וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ:
You uprooted a vine from Egypt. He went back and alluded to the exile of the Romans. The vine of Israel, which You uprooted from Egypt. You uprooted them from there, as (Job 19:10): “He has uprooted (ויסע) my hope like a tree.” Afterwards, You drove out the seven nations and planted Israel in their land.   גפן ממצרים תסיע וגו'.  חזר ורמז על גלות ארמיים גפן ישראל אשר הסעת ממצרים עקרת משם כמו (איוב י״ט:י׳) ויסע כעץ תקותי ואח"כ גרשת שבעה גוים ונטעתם בארצם:
10You cleared [a place] before it; it took root and filled the land.   יפִּנִּ֥יתָ לְפָנֶ֑יהָ וַתַּשְׁרֵ֥שׁ שָֽׁ֜רָשֶׁ֗יהָ וַתְּמַלֵּא־אָֽרֶץ:
You cleared before it. those dwelling there.   פנית לפניה.  את היושבים שם:
.    ותשרש שרשיה.  השרישה שרשיה:
11Mountains were covered [by] its shade, and its branches were great cedars.   יאכָּסּ֣וּ הָרִ֣ים צִלָּ֑הּ וַֽ֜עֲנָפֶ֗יהָ אַרְזֵי־אֵֽל:
and its branches were great cedars. Heb. ארזי אל, like strong cedars, i.e., mighty kings.   וענפיה.  כמו ארזי אל, ארזים חזקים כלומר מלכים אדירים:
12It sent forth its branches until the sea, and to the river its tender shoots.   יבתְּשַׁלַּ֣ח קְצִירֶ֣הָ עַד־יָ֑ם וְאֶל־נָ֜הָ֗ר יֽוֹנְקוֹתֶֽיהָ:
It sent forth its branches. Heb. קצירה. It sent forth its branches, as (Job 14:9): “and it will produce a branch (קציר).”   תשלח קציריה.  שלחה פאורותיה כמו ועשה קציר (שם י"ד):
until the sea. Its boundary was until the Mediterranean Sea.   עד ים.  עד הים הגדול היה גבולה:
and to the river its tender shoots. The width of Eretz Israel is from the desert to the Euphrates River.   ואל נהר יונקותיה.  רחבו של ארץ ישראל ממדבר עד הנהר נהר פרת:
13Why have You breached its fences, so that all wayfarers have plucked its fruit?   יגלָמָּה פָּרַ֣צְתָּ גְדֵרֶ֑יהָ וְ֜אָר֗וּהָ כָּל־עֹ֥בְרֵי דָֽרֶךְ:
Why. now?   למה.  עתה:
have You breached its fences. of that vineyard?   פרצת גדריה.  של אותה הכרם:
so that all wayfarers have plucked its fruit. וארוה. All who came plucked it, as (Song 5:1): “I gathered (אריתי) my myrrh with my spices.” Similarly, in the language of the Mishnah (Shevi’ith 1:2): “as much space as is required by a picker (אורה) and his basket.”   וארוה כל עוברי דרך.  לקטוה כל הבא כמו (שיר השירים ה׳:א׳) אריתי מורי עם בשמי וכן בלשון משנה כמלא אורה וסלו:
14The boar from the forest gnaw at it, and the creeping things of the field graze on it?   ידיְכַרְסְמֶ֣נָּה חֲזִ֣יר מִיָּ֑עַר וְזִ֖יז שָׂדַ֣י יִרְעֶֽנָּה:
The boar from the forest gnaws at it. Heb. יכרסמנה, as (Peah 2:7): “A field that the ants have nibbled (קרסמוה),” an expression of plucking out.   יכרסמנה חזיר מיער.  כמו שדה שקרסמוה נמלים בלשון משנה והוא ל' נתיקה:
from the forest. Heb. מיער. The “ayin” is suspended (as though it were written with an “aleph”). If Israel is worthy, the enemies are like the beasts of the river, which have no strength to climb out upon the dry land; but when retribution is decreed upon them, he (sic) grows strong as the beast of the forest, which destroys and kills. The boar of the forest is Esau, as is written (Dan. 7:7): “It devoured and broke in pieces and the rest it trampled with its feet.” And it (the swine) has some signs of purity. Esau, too, has the merit of his fathers.   מיער.  העי"ן תלויה (וכאילו נכתב באל"ף) זכו ישראל הרי עשו אויבם כחית היאור שאין להם כח לעלות ביבשה ובזמן שהפורענות נגזר עליהם מתגבר כחית היער שהיא משחתת והורגת, וחזיר מיער הוא עמלק כמו דכתיב (בדניאל ז') אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה ויש לו (לחזיר) מקצת סימני טהרה אף עמלק יש לו זכות אבות:
and the creeping things of the field. Heb. זיז, all creeping things of the field. The expression זיז means anything that constantly moves from its place.   וזיז שדי.  כל רמש השדה ולשון זיז שהוא זז ממקומו והולך:
graze upon it. Graze upon it and its branches and eat them.   ירענה.  רועה עליה וענפיה ואוכלן:
15O God of Hosts, return now; look from heaven and see, and be mindful of this vine,   טואֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֘ שׁ֪וּב נָ֥֫א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֜פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת:
16And of the foundation that Your right hand has planted and over the son You have strengthened for Yourself.   טזוְכַנָּה אֲשֶׁר־נָֽטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל־בֵּ֜֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ:
And of the foundation that Your right hand has planted. Which is founded and established, which Your right hand has planted, an expression of (Gen. 40:13): “and restore you to your office (כנך).”   וכנה אשר נטעה ימינך.  המבוססת והמיושבת ל' והשיבך על כנך (בראשית מ׳:י״ג):
and over the son You have strengthened for Yourself. And over Esau, who was a beloved son to this father, who would call him, “my son.” You strengthened the vine of Jacob for Yourself, as it is said (Gen. 27:40): “and You will serve your brother.” Now it is…   ועל בן אמצת לך.  ועל עשו שהיה בן חביב לאביו שהיה קורא אותו בני אמצת גפן יעקב לך שנאמר (שם כ"ז) ואת אחיך תעבוד עכשיו:
17Burned with fire [and] cut off; from the rebuke of Your countenance they perish.   יזשְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה מִגַּֽעֲרַ֖ת פָּנֶ֣יךָ יֹאבֵֽדוּ:
Burned with fire [and] cut off. Heb. כסוחה, an expression of (Lev. 25:4): "You shall not prune (תזמר), which Onkelos renders: לא תכסח.   שרופה באש.  כסוחה לשון לא תזמור (ויקרא כ"ה) ת"א לא תכסח:
they perish. constantly; they continually perish from the rebuke of Your face and Your anger.   יאבדו.  תמיד הם הולכין ואובדין מגערת פניך וזעפך:
18May Your hand be upon the man of Your right hand, upon the son of man whom You strengthened for Yourself.   יחתְּֽהִי־יָֽ֖דְךָ עַל־אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל־בֶּן־אָ֜דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ:
May Your hand be upon the man of Your right hand. Deliver Your blows upon the man, viz Esau, who is destined to receive retribution from Your right hand.   תהי ידך על איש ימינך.  תשיב מכותיך על עשו שהוא איש העומד להפרע ימינך ממנו:
upon the son of man. whom You strengthened for Yourself that his habitation should be the fat places of the earth.   ועל בן אדם.  אשר אמצת לך להיות מושבו משמני הארץ:
19And let us not withdraw from You; grant us life, and we shall call out in Your name.   יטוְלֹֽא־נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֜חַיֵּ֗ינוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא:
And let us not withdraw from You. Do not cause us to withdraw from You.   ולא נסוג ממך.  ואל תגרום לנו להיות נסוגים ממך:
grant us life. from the exile, and we shall mention Your goodness and Your might, and then we shall call out in Your name.   תחיינו.  מן הגלות ונזכיר טובתך וגבורתך ואז נקרא בשמך:
20O Lord God of Hosts, return us; cause Your countenance to shine, and we shall be saved.   כיְהֹ֘וָ֚ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֜נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה:
O Lord God of Hosts. Here are mentioned three holy names, yet in the middle case two names and in the first case one name. All this is according to the intensity of the exile, the trouble, and the redemption (which shall surely come).   ה' אלהים צבאות.  כאן נאמרו שלש אזכרות (של שמות) ובאמצעי שתי אזכרות ובראשון אזכרה א' הכל לפי חוזק הגליות והצרה והגאולה: