Chapter 35

1Of David. O Lord, strive with those who strive against me, battle my foes.   אלְדָוִ֨ד | רִיבָ֣ה יְ֖הֹוָה אֶת־יְרִיבַ֑י לְ֜חַ֗ם אֶת־לֹֽחֲמָֽי:
O Lord, strive with those who strive against me. Make a quarrel with those who make quarrels with me.   ריבה ה' את יריבי.  עשה מריבה עם אותם שעושים מריבה עמי:
battle. Heb. לחם an expression of war (מלחמה), and so לחמי, battle those who battle with me.   לחם.  לשון מלחמה וכן לוחמי הלחם עם הנלחמים עמו:
2Grasp a shield and encircling armor, and rise to my assistance.   בהַֽחֲזֵ֣ק מָגֵ֣ן וְצִנָּ֑ה וְ֜ק֗וּמָה בְּעֶזְרָתִֽי:
3And arm Yourself with a spear and bar the way before my pursuers; say to my soul, "I am your salvation."   גוְהָ֘רֵ֚ק חֲנִ֣ית וּ֖סְגֹר לִקְרַ֣את רֹֽדְפָ֑י אֱמֹ֥ר לְ֜נַפְשִׁ֗י יְשֻֽׁעָתֵ֥ךְ אָֽנִי:
And arm Yourself with a spear. Heb. והרק. Arm Yourself, as (in Exod. 15:9) “I will arm myself (אריק) with my sword;” (Gen. 14:14), “And he armed (וירק) his trained men.”   והרק חנית.  הזדיין כמו אריק חרבי (שמות ט״ו:ט׳), וירק את חניכיו (בראשית י״ד:י״ד):
and bar the way before my pursuers. Protect between me and them, as a barrier.   וסגר לקראת רדפי.  הגן ביני וביניהם כמחיצ':
to my soul. A moi meme in French, to myself, as (in Jer. 18:20): “for they have dug a pit for me (לנפשי).”   לנפשי.  אימוימאימא"ש בלע"ז, כמו כרו שוחה לנפשי (ירמיהו י״ח:כ׳):
4May those who seek my life be shamed and embarrassed; may those who plan my harm draw backward and be abashed.   דיֵבֹ֣שׁוּ וְיִכָּֽלְמוּ֘ מְבַקְשֵׁ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יִסֹּ֣גוּ אָח֣וֹר וְיַחְפְּר֑וּ חֹ֜שְׁבֵ֗י רָֽעָתִֽי:
5Let them be as chaff before the wind, with an angel of the Lord thrusting them.   היִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהֹוָ֣ה דֹּחֶֽה:
6May their way be dark and slippery, with an angel of the Lord pursuing them.   ויְֽהִי־דַרְכָּ֗ם חֹ֥שֶׁךְ וַֽחֲלַקְלַקֹּ֑ת וּמַלְאַ֥ךְ יְ֜הֹוָ֗ה רֹֽדְפָֽם:
dark and slippery. Both together, so that their feet should slip on the slippery places and the darkness should not allow them to beware of the slippery places, as it is written (in Jer. 23:12): “Therefore, their way shall be for them like slippery places in the dark: ‘let them be thrust and fall therein.’”   חשך והלקלקות.  שניהם יחד כדי שיחליקו רגליה' בחלקלקות והחשך אינו מניחם להשמר מן החלקלקות כד"א (שם כ"ג) לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ויפלו בה:
7For without cause they have hidden for me a pit, yea a net; without cause they have dug it for my soul.   זכִּֽי־חִנָּ֣ם טָֽמְנוּ־לִ֖י שַׁ֣חַת רִשְׁתָּ֑ם חִ֜נָּ֗ם חָֽפְר֥וּ לְנַפְשִֽׁי:
they have dug it for my soul. they have dug a pit into which I should fall.   חפרו לנפשי.  שוחה ליפול בה:
8May darkness that he does not know come upon him, and his net that he hid shall ensnare him; in the darkness may he fall into it.   חתְּבוֹאֵ֣הוּ שׁוֹאָה֘ לֹ֪א יֵ֫דָ֥ע וְרִשְׁתּ֣וֹ אֲשֶׁר־טָמַ֣ן תִּלְכְּד֑וֹ בְּ֜שׁוֹאָ֗ה יִפָּל־בָּֽהּ:
darkness. Heb. שואה, darkness, broine in Old French, obscurity.   שואה.  חשך ברואינ"ה בלע"ז:
and his net that he hid. So is the custom to hide the net and to cover it with straw or with earth, in order that the one who passes over it should not notice it until he is trapped in it.   ורשתו אשר טמן.  כן דרך לטמון הרשת ולכסותו בקש או בעפר כדי שלא ירגיש בה העובר עליה עד שנלכד בה:
9And my soul shall exult in the Lord; it shall rejoice in His salvation.   טוְנַפְשִׁי תָּגִ֣יל בַּֽיהֹוָ֑ה תָּ֜שִׂישׂ בִּישֽׁוּעָתֽוֹ:
And my soul shall exult. when I see their downfall.   ונפשי תגיל.  כשאראה במפלתם:
10All my bones shall say, O Lord, who is like You, Who saves a poor man from one stronger than he and a poor man and a needy one from one who robs him.   יכָּ֥ל עַצְמֹתַ֨י | תֹּאמַרְנָה֘ יְהֹוָ֗ה מִ֥י כָ֫מ֥וֹךָ מַצִּ֣יל עָ֖נִי מֵֽחָזָ֣ק מִמֶּ֑נּוּ וְעָנִ֥י וְ֜אֶבְי֗וֹן מִגֹּֽזְלֽוֹ:
All my bones. will praise You for everything, for now…   כל עצמותי.  יקלסוך על כך כי עתה:
11False witnesses rise up; they ask me of things that I know not.   יאיְקוּמוּן עֵדֵ֣י חָמָ֑ס אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָ֜דַ֗עְתִּי יִשְׁאָלֽוּנִי:
False witnesses rise up. constantly against me, etc.   יקומון.  עלי תמיד עדי חמס וגו':
12They recompense me with evil instead of good, death to my soul.   יביְשַׁלְּמ֣וּנִי רָ֖עָה תַּ֥חַת טוֹבָ֗ה שְׁכ֣וֹל לְנַפְשִֽׁי:
13But, as for me, when they were ill, my attire was sackcloth; I afflicted myself with fasting, and may my prayer return upon my bosom.   יגוַֽאֲנִ֚י | בַּֽחֲלוֹתָ֡ם לְב֬וּשִׁי שָׂ֗ק עִנֵּ֣יתִי בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וּ֜תְפִלָּתִ֗י עַל־חֵיקִ֥י תָשֽׁוּב:
and may my prayer return upon my bosom. That is to say: If they say that I afflicted myself only for their detriment, that their illness should become more serious, may my prayer that I prayed for them return to me.   ותפלתי על חיקי תשוב.  כלומר ואם יאמרו לא עניתי נפשי אלא לרעתם שיכבד עליהם חליים תפלתי שהתפללתי עליהם תשוב עלי:
14I walked about as though it were a friend or as though it were my own brother; I was bowed with gloom as the mourning of a mother.   ידכְּרֵ֣עַ כְּאָח־לִ֖י הִתְהַלָּ֑כְתִּי כַּֽאֲבֶל־אֵ֜֗ם קֹדֵ֥ר שַׁחֹֽתִי:
I walked about as though it were a friend or as though it were my own brother. As though it were my brother or my friend; I walked about depressed because of their distress.   כרע כאח לי התהלכתי.  כאילו היו לי אחי ורעי התהלכתי מיצר עליהם על צרת':
as the mourning of a mother. As a son who mourns for his mother or as a mother who mourns for her son.   כאבל.  אם כבן המתאבל על אמו או כאם המתאבלת על בנה:
with gloom. Heb. קדר, an expression of blackness.   קודר.  לשון שחרות:
I was bowed. An expression of humility.   שחותי.  לשון שפלות:
15And, when I limped, they rejoiced and gathered; lame people gathered about me, [why,] I do not know. Were they to tear, they would not draw blood.   טווּבְצַלְעִי֘ שָֽׂמְח֪וּ וְנֶֽאֱ֫סָ֥פוּ נֶֽאֶסְפ֬וּ עָלַ֣י נֵ֖כִים וְלֹ֣א יָדַ֑עְתִּי קָֽרְע֥וּ וְלֹא־דָֽמּוּ:
And, when I limped, they rejoiced and gathered. And when I limped because I suffered a fracture, they rejoiced and gathered [around me].   ובצלעי שמחו ונאספו.  וכשאני צולע ששבר בא עלי שמחו ונאספו:
lame people gathered about me. Heb. נכים, lame people, as we translate “Pharaoh-neco,” חגירא, lame. Menachem (p. 122f.) associated it with (Isa. 16:7), נכאים, broken-hearted, amenuyze in Old French, crushed.   נאספו עלי נכים.  אנשי' פסחי' כמו שאנו מתרגמינן נכה חגירא, ומנחם חברו כמו נכאי' (ישעיה ט"ז) אימנויישי"ץ בלע"ז:
Were they to tear, they would not draw blood. Were they to tear my flesh, my blood would not flow to the ground when they embarrass me [lit. make my face white].   קרעו ולא דמו.  אילו היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ כשמלבינין פני:
16Because of the flattery of scorn for food, they gnash their teeth at me.   טזבְּחַנְפֵי לַֽעֲגֵ֣י מָע֑וֹג חָרֹ֖ק עָלַ֣י שִׁנֵּֽימוֹ:
Because of the flattery of scorn for food, they gnash, etc.. Because of the flattery of scorn of eating and drinking, that they flatter Saul in order that he give them to eat and drink, they gnash their teeth against me.   בחנפי לעגי מעוג וגו'.  בשביל חניפות של ליצנות אכילה ושתיה שמחניפין לשאול בשביל שיאכילם וישקם חורקים עלי שיניהם:
food. Heb. מעוג, an expression of eating, as (in I Kings 17:12): “if I have food (מעוג),” written regarding Elijah, but Menachem (p. 130) interpreted it as an expression of a loaf of bread, and so “if I have a cake (מעוג).”   מעוג.  לשון אכילה כמו אם יש לי מעוג דאליהו (מלכים א י״ז:י״ב), ומנחם פתר אותו לשון עוגה קטנה (שם) וכן אם יש לי מעוג:
17O Lord, how long will You look on? Return my soul from their darkness, my only one from young lions.   יזאֲדֹנָי֘ כַּמָּ֪ה תִ֫רְאֶ֥ה הָשִׁ֣יבָה נַ֖פְשִׁי מִשֹּֽׁאֵיהֶ֑ם מִ֜כְּפִירִ֗ים יְחִֽידָתִֽי:
how long will You look on?. How much patience do You have to look upon all these?   כמה תראה.  כמה ארך אפים יש לפניך לראות כל אלה:
from their darkness. Heb. משאיהם, from their darkness.   משואיהם.  מחשך שלהם:
my only one from young lions. This refers to “Return my soul.” Return my only one from young lions.   מכפירים יחידתי.  מוסב על השיבה נפשי השיבה מכפירים יחידתי, (יחידתי נשמתי סא"א):
18I will thank You in a large assembly; in a mighty people I will praise You.   יחא֣וֹדְךָ בְּקָהָ֣ל רָ֑ב בְּעַ֖ם עָצ֣וּם אֲהַֽלְלֶֽךָּ:
19Let them not rejoice over me, those who are my enemies for an unjust cause, neither shall those who hate me for nought wink their eyes.   יטאַל־יִשְׂמְחוּ־לִ֣י אֹֽיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר שֽׂנְאַ֥י חִ֜נָּ֗ם יִקְרְצוּ־עָֽיִן:
those who are my enemies for an unjust cause. who hate me because of a false matter, that they testify against me what never entered my mind. Let them not rejoice at my downfall.   אויבי שקר.  ששונאין אותי על דבר שקר שמעידין עלי מה שלא עלה במחשבתי מעולם אל ישמחו במפלתי:
who hate me. Let those who hate me not wink their eyes at me, to mock my downfall with their eyes. יקרצו means seynt in Old French, signal.   שונאי.  ששונאי' אותי אל יקרצו עלי עין וללעוג בעיניהם על מפלתי יקרצו צינאנ"ט בלע"ז:
20For they do not speak peace, and against the crushed people of the earth they think words of deceit.   ככִּ֚י לֹ֥א שָׁל֗וֹם יְ֫דַבֵּ֥רוּ וְעַ֥ל רִגְעֵי־אֶ֑רֶץ דִּבְרֵ֥י מִ֜רְמוֹת יַֽחֲשֹׁבֽוּן:
and against the crushed people of the earth. Heb. רגעי, on the crushed people of the earth, and so (in Jer. 31:34): “Who stirs up (רגע) the sea;” (Job 7:5), “my skin wrinkled (רגע).” And so did Dunash explain it.   על רגעי ארץ.  על דכאי ארץ, וכן רוגע הים (ירמיהו ל״א:ל״ה) עורי רגע (איוב ז׳:ה׳), וכן פירש דונש:
21And they opened their mouth wide against me and they said, "Aha! Aha! Our eyes have seen [what we desired]."   כאוַיַּרְחִ֥יבוּ עָלַ֗י פִּ֫יהֶ֥ם אָֽ֖מְרוּ הֶאָ֣ח | הֶאָ֑ח רָֽ֘אֲתָ֥ה עֵינֵֽינוּ:
Aha! Aha!. Heb. האח, an expression of joy of one who boasts with the lust of his heart, out of their [sic] great joy, that they see their lust gratified.   האח האח.  לשון שמחה מתהלל בתאות לבו מרוב שמחת' שרואים תאותם מתקיימת:
22You saw, O Lord, do not be silent; O Lord, do not distance Yourself from me.   כברָאִ֣יתָה יְ֖הֹוָה אַל־תֶּֽחֱרַ֑שׁ אֲ֜דֹנָ֗י אַל־תִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנִּי:
23Arouse Yourself and awaken to my judgment, my God and my Lord, to my cause.   כגהָעִ֣ירָה וְ֖הָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִ֑י אֱלֹהַ֖י וַֽאדֹנָ֣י לְרִיבִֽי:
Arouse Yourself and awaken. the heavenly retinue to judge my cause from my enemies.   העירה והקיצה.  פמליא של מעל' לשפוט משפטי מאויבי:
24Judge me according to Your righteousness, O Lord, my God, and let them not rejoice over me.   כדשָׁפְטֵ֣נִי כְ֖צִדְקְךָ יְהֹוָ֥ה אֱ֜לֹהָ֗י וְאַל־יִשְׂמְחוּ־לִֽי:
25Let them not say in their hearts, "Our soul rejoices." Let them not say, "We have swallowed him up."   כהאַל־יֹֽאמְר֣וּ בְ֖לִבָּם הֶאָ֣ח נַפְשֵׁ֑נוּ אַל־יֹֽ֜אמְר֗וּ בִּלַּֽעֲנֽוּהוּ:
26Let them be ashamed and abashed together, those who rejoice at my misfortune; let them be clothed in shame and disgrace, those who raise themselves haughtily over me.   כויֵ֘בֹ֚שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ | יַחְדָּו֘ שְׂמֵחֵ֪י רָעָ֫תִ֥י יִלְבְּשׁוּ־בֹ֥שֶׁת וּכְלִמָּ֑ה הַמַּגְדִּילִ֥ים עָלָֽי:
27Let those who desire my vindication sing praises and rejoice, and let them constantly say, "May the Lord, Who desires the peace of His servant, be magnified."   כזיָרֹ֣נּוּ וְיִשְׂמְחוּ֘ חֲפֵצֵ֪י צִ֫דְקִ֥י וְיֹֽאמְר֣וּ תָ֖מִיד יִגְדַּ֣ל יְהֹוָ֑ה הֶֽ֜חָפֵ֗ץ שְׁל֣וֹם עַבְדּֽוֹ:
28And my tongue shall utter Your righteousness, Your praise all day long.   כחוּלְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקֶ֑ךָ כָּל־הַ֜יּוֹם תְּהִלָּתֶֽךָ: