Chapter 22

1The harsh prophecy of the Valley of Vision: What ails you then that all of you have gone up to the rooftops?   אמַשָּׂ֖א גֵּ֣יא חִזָּי֑וֹן מַה־לָּ֣ךְ אֵפ֔וֹא כִּֽי־עָלִ֥ית כֻּלָּ֖ךְ לַגַּגּֽוֹת:
the Valley of Vision. This is Jerusalem, the valley concerning which most prophecies were prophesied.   גיא חזיון.  היא ירושלים גיא שנתנבאו עליה רוב נבואות:
that all of you have gone up to the rooftops. When an army comes upon them, they go up to their roofs to see the army and to fight. Our Rabbis, however, explained this concerning the priests who went up to the roof of the Temple with the keys of the forecourt in their hands, as is stated in the Tractate Taanith (29a). The Midrash Aggadah, however, states that they, (the people of Jerusalem,) were haughty. (This is found) in Lamentations Rabbah (Int. 24).   כי עלית כולך לגגות.  כשבא עליהם חיל עולים על גגותיהם לראות החיל ולהלחם ורבותינו פירשו על כהנים שעלו על גגו של היכל ומפתחות העזרה בידם כדאיתא במסכת תענית, ומדרש אגדה אומר שהיו גסי הרוח, באיכה רבתי:
2Full of clamor, a tumultuous city, a happy city, your fallen have not fallen by the sword, nor have they died in war.   בתְּשֻׁא֣וֹת | מְלֵאָ֗ה עִיר ה֣וֹמִיָּ֔ה קִרְיָ֖ה עַלִּיזָ֑ה חֲלָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְלֹ֖א מֵתֵ֥י מִלְחָמָֽה:
full of clamor. A city that was full of clamor, the voice of many people, tumultuous and happy, now, what ails you that you mourn?   תשואות מלאה.  עיר שהיתה מלאה תשואות קול רוב אדם הומיה ועליזה עכשיו מה לך מתאבלת:
your fallen have not fallen by the sword. It would have been better had they fallen by the sword than now that they have perished by hunger.   חלליך לא חללי חרב.  טובים היו אילו חללי חרב היו מעכשיו שהם חללי רעב:
3All your officers wandered together, because of the bow they were bound; all those found of you were bound together; from afar they fled.   גכָּל־קְצִינַ֛יִךְ נָֽדְדוּ־יַ֖חַד מִקֶּ֣שֶׁת אֻסָּ֑רוּ כָּל־נִמְצָאַ֙יִךְ֙ אֻסְּר֣וּ יַחְדָּ֔ו מֵרָח֖וֹק בָּרָֽחוּ:
All your officers wandered together. Zedekiah and his officers, who went out to flee at night (II Kings 25:4).   כל קציניך נדדו יחד.  צדקיהו ושריו שיצאו לברוח בלילה:
because of the bow they were bound. who, because of fear of the archers, were bound to be confined within the city, and all those found therein were bound together with chains, and the majority of them fled from afar prior to this.   מקשת אוסרו.  אשר מאימת המורים חצים בקשת היו נאסרים להסגר בתוך העיר וכל הנמצאים בו אוסרו יחד בזיקים ורובן מרחוק ברחו קודם לכן:
4Therefore, I said, "Leave Me alone; let Me cry bitterly; do not hasten to console Me concerning the pillaging of the daughter of My people."   דעַל־כֵּ֥ן אָמַ֛רְתִּי שְׁע֥וּ מִנִּ֖י אֲמָרֵ֣ר בַּבֶּ֑כִי אַל־תָּאִ֣יצוּ לְנַֽחֲמֵ֔נִי עַל־שֹׁ֖ד בַּת־עַמִּֽי:
Leave Me alone. (שְׁעוּ מִנִּי). Leave Me alone. So says the Holy One, blessed be He, to the ministering angels.   שעו מני.  חדלו ממני כך הקב"ה אומר למלאכי השרת:
5For it is a day of breaking and trampling and confusion to the Lord God of Hosts in the Valley of Vision, destroying the wall and shouting, "To the mountain!"   הכִּ֣י יוֹם֩ מְהוּמָ֨ה וּמְבוּסָ֜ה וּמְבוּכָ֗ה לַֽאדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּגֵ֣י חִזָּי֑וֹן מְקַרְקַ֥ר קִ֖ר וְשׁ֥וֹעַ אֶל־הָהָֽר:
trampling. (מְבוּסָה), trampling. Comp. (Jer. 12:10) “They trampled (בּוֹסְסוּ) My heritage.” Comp. also (Zech. 10:5): “And they shall be like heroes, trampling (בּוֹסִים) in the mire of the streets.”   ומבוסה.  מרמס כמו בוססו את חלקתי (ירמיה יב) וכמו כגבורים בוסים בטיט חוצות (זכריה י):
destroying the wall. a day of destroying the wall.   מקרקר קיר.  יום קירקור קיר החומה:
and shouting, “To the mountain!”. (וְשׁוֹע). And the voice of a shout to flee to the mountains to escape.   ושוע אל ההר.  וקול שוועה לנוס אל ההרים להמלט:
6And Elam carried a quiver with a chariot of men, riders, and to the wall they attached their shields.   ווְעֵילָם֙ נָשָׂ֣א אַשְׁפָּ֔ה בְּרֶ֥כֶב אָדָ֖ם פָּֽרָשִׁ֑ים וְקִ֥יר עֵרָ֖ה מָגֵֽן:
carried a quiver. a quiver of arrows.   נשא אשפה.  אשפות חצים קויבר"ץ בלע"ז:
and to the wall they attached their shields. (עֵרָה). Comp. (above 19:7) “The well rooted plants (עָרוֹת) by the stream,” (Psalms 37:35) “Striking roots (מִתְעָרֶה) like a green tree in its native soil.” It is also possible to explain: וְקִיר עֵרָה מָגֵן as follows: Kir is the name of the city. Comp. (II Kings 16:9) “And exiled [its inhabitants] to Kir.” The people of that province exposed their shields toward Jerusalem.   וקיר ערה מגן.  ת"י ועל שור דבקו תריסין והוא כמו ערות על יאור (לעיל יט) ומתערה כאזרח רענן (תהילים ל״ז:ל״ה), ויש לפרש וקיר ערה מגן קיר שם העיר כמו (מ"ב טו) ויגלה קירה בני אותה מדינה גלו מגיניהם על ירושלים:
7And it came to pass that the choice of your valleys were filled with chariots and the riders laid [siege] to the gate.   זוַיְהִ֥י מִבְחַר־עֲמָקַ֖יִךְ מָ֣לְאוּ רָ֑כֶב וְהַפָּ֣רָשִׁ֔ים שֹׁ֖ת שָׁ֥תוּ הַשָּֽׁעְרָה:
laid [siege] to the gate. (Lit., laid to the gate.) They laid siege to the gates. There is a similar expression in Kings (II 20:12) in the war with Ben Hadad, “Lay on!” And they laid siege to the city.   שת שתו השערה.  שמו מצור על השערים ודוגמתו יש במלכים במלחמת בן הדד שימו על העיר (שם א כ):
8And he bared the covert of Judah, and you looked on that day to the weapons of the house of the forest.   חוַיְגַ֕ל אֵ֖ת מָסַ֣ךְ יְהוּדָ֑ה וַתַּבֵּט֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֶל־נֶ֖שֶׁק בֵּ֥ית הַיָּֽעַר:
And he bared. (וַיְגַל), an expression of uncovering.   ויגל.  לשון גילוי:
the covert of Judah. That is the Temple, which shielded, protected, and covered them.   מסך יהודה.  הוא בית המקדש שהי' מגין ומיסך ומסכך עליהם:
and you looked on that day. for means of waging war.   ותבט ביום ההוא.  תחבולות להלחם בם:
to the weapons of the house of the forest. They are the three hundred shields and two hundred body shields that Solomon made, and the king placed them in the house of the forest of Lebanon (I Kings 10:16).   אל נשק בית היער.  הם המגינים שלש מאות ומאתים (צנה) שעשה שלמה ויתנם המלך בית יער הלבנון (שם א ז):
9And the cracks of the city of David you saw that they had increased, and you gathered the water of the lower pool.   טוְאֵ֨ת בְּקִיעֵ֧י עִיר־דָּוִ֛ד רְאִיתֶ֖ם כִּי־רָ֑בּוּ וַֽתְּקַבְּצ֔וּ אֶת־מֵ֥י הַבְּרֵכָ֖ה הַתַּחְתּוֹנָֽה:
the cracks of the city of David. The cracks of the wall you saw that they had increased.   בקיעי עיר דוד.  בקיעי החומה ראיתם כי רבו:
and you gathered the water of the lower pool. Jonathan renders: And you gathered the people to the waters of the lower pool, which is near the cracks of the city of David, to fight there, because you saw that Jerusalem had a weak spot there and was vulnerable to conquest from there.   ותקבצו את מי הברכה.  י"ת וכנישתון ית עמא למי בריכתא ארעיתא שהוא אצל בקיעי עיר דוד להלחם שם לפי שראיתם שיש שם תורפה לירושלים ונוחה לכבש משם:
10And the houses of Jerusalem you counted, and you demolished the houses to fortify the wall.   יוְאֶת־בָּתֵּ֥י יְרֽוּשָׁלִַ֖ם סְפַרְתֶּ֑ם וַתִּתְצוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים לְבַצֵּ֖ר הַחוֹמָֽה:
And the houses of Jerusalem you counted. how many houses each one had, that they give of them proportionally, to take the stones and the wood to fortify the wall.   ואת בתי ירושלים ספרתם.  כמה בתים יש לכל אחד שיתנו מהם לפי חשבון כדי לקחת האבנים והעצים לבצר את החומה:
to fortify. (לְבַצֵּר), to strengthen, an expression similar to “fortified cities” (בְּצוּרוֹת) (Num. 13:28).   לבצר.  לחזק לשון ערים בצורות (במדבר יב):
11And a ditch you made between the two walls and the water of the old pool, but you did not look to its Maker, and Him Who fashioned it from afar, you did not see.   יאוּמִקְוָ֣ה | עֲשִׂיתֶ֗ם בֵּין הַחֹ֣מֹתַ֔יִם לְמֵ֖י הַבְּרֵכָ֣ה הַיְשָׁנָ֑ה וְלֹ֚א הִבַּטְתֶּם֙ אֶל־עֹשֶׂ֔יהָ וְיֹֽצְרָ֥הּ מֵֽרָח֖וֹק לֹ֥א רְאִיתֶֽם:
And a ditch you made. A pool of water, to be a defense (lit., strength) for the city.   ומקוה עשיתם.  אגם מים להיות חוזק לעיר:
between the two walls. the double walls, the low wall and the high wall, and the water of the old pool.   בין החומותים.  החומות כפולות חיל וחומה ובין מי הברכה הישנה:
but you did not look to its Maker. Now, if you ask, Hezekiah, too, did so, as it is stated (in II Chron. 32:5) “And he strengthened himself, and he built up all the broken down wall, and he went up on the towers and outside the other wall, and he strengthened the Millo of the city of David,” the answer is that Hezekiah “trusted in the Lord God of Israel, etc.” (II Kings 18:5), but you, in the days of Jehoiakim and Zedekiah did not look to its Maker.   ולא הבטתם אל עושיה.  ואם תאמרו אף חזקיה עשה כן שנאמר (ד"ה ב לה) ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלי' ולחוצה החומה האחרת ויחזק את המלא עיר דוד, חזקיהו בה' אלהי ישראל בטח וגו' (מלכים ב י״ח:ה׳) אבל אתם בימי יהויקים וצדקיה לא הבטתם אל עושיה:
and Him Who fashioned it from afar. From the time He created the world, Jerusalem and the Temple were His intention.   ויוצרה מרחוק.  מאז שברא את העולם עלתה ירושלי' ובית המקדש במחשבה:
you did not see. You did not think of Him.   לא ראיתם.  לא חשבתם:
12And the Lord God of Hosts called on that day, for weeping, and for lamenting and for baldness, and for girding with sackcloth.   יבוַיִּקְרָ֗א אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה צְבָא֖וֹת בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לִבְכִי֙ וּלְמִסְפֵּ֔ד וּלְקָרְחָ֖ה וְלַֽחֲגֹ֥ר שָֽׂק:
13And behold, joy and happiness, slaying cattle and slaughtering sheep, eating meat and drinking wine; "Let us eat and drink, for tomorrow we will die."   יגוְהִנֵּ֣ה | שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֗ה הָרֹ֚ג | בָּקָר֙ וְשָׁחֹ֣ט צֹ֔אן אָכֹ֥ל בָּשָׂ֖ר וְשָׁת֣וֹת יָ֑יִן אָכ֣וֹל וְשָׁת֔וֹ כִּ֥י מָחָ֖ר נָמֽוּת:
And behold, joy and happiness. The Holy One, blessed be He, so to speak, is mourning, and you are eating and rejoicing.   והנה ששון ושמחה.  הקב"ה כביכול אבל לפניו ואתם אוכלים ושמחים:
for tomorrow we will die. in the World to Come. The prophets tell us in the name of the Holy One, blessed be He, that we will have no share in the World to Come. Let us, therefore, enjoy ourselves during our lifetime.   כי מחר נמות.  בעולם הבא הנביאים אומרים לנו מאת הקב"ה שלא יהיה לנו חלק לעוה"ב נעשה לנו הנאה בחיינו:
14"And it was revealed in My ears, the Lord of Hosts; [I, therefore, swear] that this iniquity shall not be atoned for you until you die, said the Lord God of Hosts.   ידוְנִגְלָ֥ה בְאָזְנָ֖י יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־יְ֠כֻפַּר הֶֽעָו‍ֹן֙ הַזֶּ֚ה לָכֶם֙ עַד־תְּמֻת֔וּן אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה צְבָאֽוֹת:
until you die. Jonathan paraphrases a second death in the World to Come.   עד תמותון.  ת"י מותא תניינא לעולם הבא:
15So said the Lord God of Hosts: Go, come to this voluptuary, to Shebna, who is appointed over the Temple.   טוכֹּ֥ה אָמַ֛ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה צְבָא֑וֹת לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־הַסֹּכֵ֣ן הַזֶּ֔ה עַל־שֶׁבְנָ֖א אֲשֶׁ֥ר עַל־הַבָּֽיִת:
voluptuary. (סוֹכֵן), he was lustful of pleasures. Comp. (I Kings 1:2): “And she shall be to him a warmer (סוֹכֶנֶת),” (San. 26b, where Rashi cites exegetes who claim that Shebna had homosexual tendencies.) Midrash Aggadah states: He was from Sichni, and he came to Jerusalem. This is in Lev. Rabbah (5:5).   הסוכן.  בעל הנאות היה וכן (שם א א) ותהי לו סוכנת ומ"א אומר מן סכני היה ובא לו לירושלים בויקרא רבה:
appointed over the Temple. (lit., the house.) He was appointed over the entire Temple. Some say he was the High Priest and some say he was a Temple trustee.   אשר על הבית.  ממונה היה על בית המקדש י"א כהן גדול וי"א אמרכל:
16What have you here, and whom have you here, that you have hewn for yourself here a grave? He hews his grave on high; he hews a habitation for himself in the rock.   טזמַה־לְּךָ֥ פֹה֙ וּמִי לְךָ֣ פֹ֔ה כִּֽי־חָצַ֧בְתָּ לְּךָ֛ פֹּ֖ה קָ֑בֶר חֹֽצְבִ֚י מָרוֹם֙ קִבְר֔וֹ חֹֽקְקִ֥י בַסֶּ֖לַע מִשְׁכָּ֥ן לֽוֹ:
What have you here. Scripture denigrates him because he wished to surrender Hezekiah to the king of Assyria, as is stated in San. (26a): He wrote a note and shot it on an arrow, “Shebna and his company wish to make peace; Hezekiah and his company do not wish to make peace.”   מה לך פה.  הכתוב מגנהו לפי שרצה להסגיר את חזקיהו למלך אשור כדאמרינן בסנהדרין כתב פיתקא ושדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו:
and whom do you have here. Who of your family is buried here?   ומי לך פה.  מי ממשפחתך קבור כאן:
he hews his grave on high. For he hewed a grave for himself among the graves of the House of David, to be buried among the kings. Therefore, he says to him, “What right of heritage do you have in these graves?”   חצבי מרום קברו.  שחצב לו קבר בקברי בית דוד ליקבר בין המלכים לכך הוא אומר לו מה ירושה לך בקברות הללו:
he hews. (חֹצְבִי). The ‘yud’ is superfluous. Comp. (Deut. 33:16): “Who dwells (שׁוֹכְנִי) in the thornbush;” (Psalms 113:7) “He raises up (מְקִימִי) the poor man from the dust.”   חצבי.  חקקי. יו"ד יתירה כמו שוכני סנה (דברים ל״ג:ט״ז) מקימי מעפר דל (תהילים קי״ג:ז׳):
17Behold, the Lord shall cast you about with a mighty toss, and cause you to fly.   יזהִנֵּ֚ה יְהֹוָה֙ מְטַלְטֶלְךָ֔ טַלְטֵלָ֖ה גָּ֑בֶר וְעֹֽטְךָ֖ עָטֹֽה:
Shall cast you about with a mighty toss. (גָבֶר) like a rooster that wanders from place to place (Lev. Rabbah ibid.) The Midrash explains גֶבֶר as a rooster. Our Rabbis, however, stated that the wandering of a man is more trying than that of a woman (San. 26a).   טלטלה גבר.  כהדין תרנגולא דמטלטל מאתר לאתר ורבותינו אמרו טלטולא דגברא קשה מדאיתת':
and cause you to fly. Heb. (וְעֹטְךָ עָטֹה). Comp. (I Sam. 25:14) “And he drove them away (וַיָּעַט),” an expression of עַיִּט, a bird. He will make you fly away like a bird, in exile. Our Rabbis, however, stated that ‘zaraath’ broke out upon him, as is stated: (Leviticus 13:45) “And on his upper lip he shall enwrap himself (יַעְטֶה).”   ועוטך עטה.  כמו (שמואל א כ״ה:י״ד) ויעט בהם לשון עיט יפריחך כעוף בגלות, ורבותינו אמרו צרעת פרחה בו כד"א (ויקרא י״ג:מ״ה) על שפם יעטה:
18He shall wind you around like a turban, like a surrounding wall, to a land of ample space; there you shall die, and there shall the chariots of your glory become the shame of the house of your master.   יחצָנ֚וֹף יִצְנָפְךָ֙ צְנֵפָ֔ה כַּדּ֕וּר אֶל־אֶ֖רֶץ רַֽחֲבַ֣ת יָדָ֑יִם שָׁ֣מָּה תָמ֗וּת וְשָׁ֙מָּה֙ מַרְכְּב֣וֹת כְּבוֹדֶ֔ךָ קְל֖וֹן בֵּ֥ית אֲדֹנֶֽיךָ:
He shall wind you around. like a turban that surrounds the head, the enemies and oppressors shall surround you.   צנוף יצנפך.  כמצנפת המקפת את הראש יקיפוך אויבים ומציקים:
like a surrounding wall.. (כַּדּוּר). Our Rabbis, however, explained it as an expression of a ball, which they call ‘pelote’ in French, which is tossed and caught from hand to hand.   כדור.  כשור מקף ורבותינו פירשו לשון כדור שקורין פלוט"א בלע"ז שזורקין אותו ומקבלין מיד ליד:
to a land of ample space. in Casiphia, the name of a place.   אל ארץ רחבת ידים.  בכסיפיא שם המקום:
there you shall die. And you shall not be buried in the sepulchre of the House of David, and there the chariots of your glory shall be converted into the shame of the house of your master which you sought.   שמה תמות.  ולא תקבר בקברי בית דוד ושמה יהיו מרכבות כבודך נהפכים לקלון בית אדוניך שבקשת:
19And I will cast you off your position, and from your station He shall tear you down.   יטוַֽהֲדַפְתִּ֖יךָ מִמַּצָּבֶ֑ךָ וּמִֽמַּֽעֲמָֽדְךָ֖ יֶֽהֶרְסֶֽךָ:
and from your station. (Lit., your stand. The Temple service was performed in a standing position.) And from your service in the Temple, He shall tear you down.   וממעמדך.  ומשימושך במקדש יהרסך:
20And it shall come to pass on that day, that I will call My servant, Eliakim son of Hilkiah.   כוְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְקָרָ֣אתִי לְעַבְדִּ֔י לְאֶלְיָקִ֖ים בֶּן־חִלְקִיָּֽהוּ:
to Eliakim. He was appointed over the house when Sennacherib took him, (i.e., Shebna,) as we find, when they went out to Rabshakeh, and he revealed to him Shebna and his company, and they dragged him with their horses’ tails, as is related in San. (26b). When Sennacherib went to Tirhakah, king of Cush, he swept away Shebna and his company and went away. We learned this in Seder Olam (ch. 23).   לאליקים.  הוא היה על הבית כשנפל סנחריב כמו שמצינו כשיצאו אל רבשקה וגלה לו שבנא וסיעתו וגררוהו בזנבות סוסיהם כדאיתא בסנהדרין כשהלך סנחריב אל תרהקא מלך כוש שטף שבנא וסייעתו והלך לו כך שנינו בסדר עולם:
21And I will dress him [with] your tunic, and [with] your girdle I will gird him, and your authority will I place into his hand, and he shall become a father to the inhabitants of Jerusalem and to the house of Judah.   כאוְהִלְבַּשְׁתִּ֣יו כֻּתָּנְתֶּ֗ךָ וְאַבְנֵֽטְךָ֙ אֲחַזְּקֶ֔נּוּ וּמֶֽמְשַׁלְתְּךָ֖ אֶתֵּ֣ן בְּיָד֑וֹ וְהָיָ֥ה לְאָ֛ב לְיוֹשֵׁ֥ב יְרֽוּשָׁלִַ֖ם וּלְבֵ֥ית יְהוּדָֽה:
22And I will give the key of the House of David on his shoulder, and he shall open and no one shall close; and he shall close and no one shall open.   כבוְנָֽתַתִּ֛י מַפְתֵּ֥חַ בֵּֽית־דָּוִ֖ד עַל־שִׁכְמ֑וֹ וּפָתַח֙ וְאֵ֣ין סֹגֵ֔ר וְסָגַ֖ר וְאֵ֥ין פֹּתֵֽחַ:
the key of the House of David. Jonathan paraphrases: The key of the Temple and the government of the House of David.   מפתח בית דוד.  ת"י מפתח בית מקדשא ושולטן בית דוד:
23And I will thrust him like a peg in a sure place, and it shall become a throne of glory for his father's house.   כגוּתְקַעְתִּ֥יו יָתֵ֖ד בְּמָק֣וֹם נֶֽאֱמָ֑ן וְהָיָ֛ה לְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד לְבֵ֥ית אָבִֽיו:
And I will thrust him like a peg in a sure place. (Jonathan renders:) And I will appoint him a faithful trustee, serving in a sure place. Jonathan renders נֶאֱמָן as sure, i.e., a place that is faithful to those who lean on it, for it shall not move. Another explanation is to reverse the word order of the verse: And I will thrust him a sure peg in a place.   ותקעתיו יתד במקום נאמן.  ואמניניה אמרכל מהימן משמש באתר קיים ת"י נאמן ל' קיום מקום שהוא נאמן לנשענים עליו כי לא ימוט סרס את המקרא ותקעתיו יתד נאמן במקום:
24And they shall hang upon him all the honor of his father's house, the children and the grandchildren, all the small vessels, from the vessels of basins to all the vessels of the lyres.   כדוְתָל֨וּ עָלָ֜יו כֹּ֣ל | כְּב֣וֹד בֵּֽית־אָבִ֗יו הַצֶּֽאֱצָאִים֙ וְהַצְּפִע֔וֹת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַקָּטָ֑ן מִכְּלֵי֙ הָֽאַגָּנ֔וֹת וְעַ֖ד כָּל־כְּלֵ֥י הַנְּבָלִֽים:
the children and the grandchildren. (צֶאֱצָאִים וּצְפִיעוֹת). Jonathan renders: the children and the children’s children. Menachem (Machbereth p. 151) associates it with, (Ezekiel 4:15) “Cattle dung (צְפִיעֵי).” This teaches us that it is an expression of tiny infants that issue forth from their mother’s womb. making צְפִיעוֹת an expression of coming out, i.e., a thing that comes out.   הצאצאים והצפיעות.  ת"י בניא ובני בניא ומנחם חברו עם צפיעי הבקר (יחזקאל ד׳:ט״ו) לימד שהוא ל' עוללים דקים היוצאים ממעי אמן ויהיה צפיעי לשון יציאה דבר היוצא:
all the small vessels. the smallest of their families shall take pride in him and rely on him.   כל כלי הקטן.  הקטנים שבמשפחותם יהיו מתפארין בו ונסמכין עליו:
from the vessels of basins to the vessels of the lyres. Jonathan paraphrases: From the priests who wear the ephod to the Levites who hold the lyres. Accordingly, it is an expression of the ministration vessels with which the priests perform the service in the Temple.   מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים.  ת"י מכהניא לבשי אפודא ועד בני לוי אחדי נבליא, ויהיה אגנות ל' כלי שרת שמשרתין בהם הכהנים בבית המקדש:
the lyres. with which the Levites recite the song during the offering of the sacrifices.   הנבלים.  שאומרים בני לוי בהן השיר:
25On that day, says the Lord of Hosts, shall the peg, thrust in a permanent place, move, and it shall be cut off and fall, and the burden which is upon it shall be cut off, for the Lord has spoken.   כהבַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת תָּמוּשׁ֙ הַיָּתֵ֔ד הַתְּקוּעָ֖ה בְּמָק֣וֹם נֶֽאֱמָ֑ן וְנִגְדְּעָ֣ה וְנָֽפְלָ֗ה וְנִכְרַת֙ הַמַּשָּׂ֣א אֲשֶׁר־עָלֶ֔יהָ כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר:
shall the peg… move. (This alludes to) the greatness of Shebna.   תמוש היתד.  גדולתו של שבנא:
and the burden which is upon it shall be cut off. His family members and his company who depend on him and who hang upon him the vessels of their glory. And since he likened him to a peg, he likened those who boast about him and rely on him, to a burden loaded on the peg. Some interpret it: And the prophecy prophesied about him shall be fulfilled.   ונכרת המשא אשר עליה.  בני משפחתו וסיעתו הנסמכין עליו והתולים בו כלי תפארתם ולפי שדימהו ליתד דימה המתפארים בו ונשענים עליו למשא שמטעינים על היתד ויש פותרים אותו ותתקיים הנבואה שנתנבאה עליו: