| 1And David fled from Naioth in Ramah, and he came and said before Jonathan, "What have I done? What is my transgression and what is my sin before your father, that he seeks my life?" |
|
אוַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד מִנָּי֖וֹת (כתיב מִנָּו֖וֹת) בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר | לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֚ה עָשִֹ֙יתִי֙ מֶֽה־עֲוֹנִ֚י וּמֶֽה־חַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשִֽׁי: |
| 2And he said to him, "Far be it. You shall not die. My father will do nothing, either great or small, that he will not reveal to me. And why should my father conceal this thing from me? It is not (true.)" |
|
בוַיֹּ֨אמֶר ל֣וֹ חָלִילָה֘ לֹ֣א תָמוּת֒ הִנֵּ֡ה לֹֽא־ (כתיב לֽוֹ) יַעֲשֶֹ֨ה (כתיב עֲשֶֹ֨ה) אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל ֤אוֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶת־אָזְנִ֑י וּמַדּוּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאת: |
| 3And David swore further, and said, "Your father knows that I have found favor in your eyes, and he said, 'Let not Jonathan know this, lest he become saddened.' But, indeed, as the Lord lives, and by the life of your soul, there is but a step between me and death." |
|
גוַיִּשָּׁבַ֨ע ע֜וֹד דָּוִ֗ד וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽי־מָצָ֚אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וַיֹּ֛אמֶר אַל־יֵֽדַע־זֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן פֶּן־יֵֽעָצֵ֑ב וְאוּלָ֗ם חַי־יְהֹוָה֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ כִּ֣י כְפֶ֔שַׂע בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הַמָּֽוֶת: |
| there is but a step between me and death. With (or about) one step I drew away from before him, and he drove the spear into the wall. With that step, I was saved from death. |
|
כפשע.
כפסיעה אחת נפטרתי מפניו, והכה בחנית בקיר, באותה פסיעה נצלתי מן המות:
|
| 4And Jonathan said to David, "What your soul will say, I shall do for you." |
|
דוַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן אֶל־דָּוִ֑ד מַה־תֹּאמַ֥ר נַפְשְׁךָ֖ וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ: |
| 5And David said to Jonathan, "Behold, tomorrow is the new moon, and I am accustomed to sit with the king, to eat. And you shall let me go, that I may hide in the field until the evening of the third day. |
|
הוַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוֹנָתָ֗ן הִֽנֵּה־חֹ֙דֶשׁ֙ מָחָ֔ר וְאָנֹכִ֛י יָשֹׁב־אֵשֵׁ֥ב עִם־הַמֶּ֖לֶךְ לֶאֱכ֑וֹל וְשִׁלַּחְתַּ֙נִי֙ וְנִסְתַּרְתִּ֣י בַשָּׂדֶ֔ה עַ֖ד הָעֶ֥רֶב הַשְּׁלִשִֽׁית: |
| Behold tomorrow is the new moon. (Heb. ‘hodesh,’ from ‘hadash,’ new.) The renewal of the moon. And of all those who eat at the King’s table, no one refrains from coming to the repast on the festive day. |
|
הנה חדש מחר.
חידוש הלבנה, וכל אוכלי שולחן המלך אין נמנע איש מלבא ביום טוב אל הלחם:
|
| and I am accustomed to eat with the king. (ואנכי ישב אשב) This is the present tense meaning ‘and I am accustomed to sit with the king regularly to eat beside him.’ |
|
ואנכי ישוב אשב עם המלך לאכול.
לשון הווה הוא, ואנכי רגיל לישב עם המלך תמיד לאכול סמוך לו:
|
| And you shall let me go. from now, and I shall hide until the evening of the third day, and I shall not be with the eaters and my seat will be vacant, and the king will wonder about me either tomorrow or the day after tomorrow. |
|
ושלחתני.
מעתה, ונסתרתי עד הערב של יום שלישי, ולא אהיה עם האוכלים, ויפקד מושבי, ויתמה המלך עלי, או מחר או למחרתו:
|
| 6If your father is mindful of me, you shall say, 'David took leave of me to hasten home to Bethlehem, his city, for it is the yearly sacrifice there for the whole family.' |
|
ואִם־פָּקֹ֥ד יִפְקְדֵ֖נִי אָבִ֑יךָ וְאָמַרְתָּ֗ נִשְׁאֹל֩ נִשְׁאַ֨ל מִמֶּ֚נִּי דָוִד֙ לָרוּץ֙ בֵּֽית־לֶ֣חֶם עִיר֔וֹ כִּ֣י זֶ֧בַח הַיָּמִ֛ים שָׁ֖ם לְכָל־הַמִּשְׁפָּחָֽה: |
| took leave. (lit., asked) He asked me for permission. |
|
נשאול נשאל.
רשות שאל ממני:
|
| the yearly sacrifice. from year to year at this time. |
|
זבח הימים.
משנה לשנה בזמן הזה:
|
| 7If he says thus, 'Good,' then it is well with your bondsman, but if he becomes angry, know that the evil has been decided upon by him. |
|
זאִם־כֹּ֥ה יֹאמַ֛ר ט֖וֹב שָׁל֣וֹם לְעַבְדֶּ֑ךָ וְאִם־חָרֹ֚ה יֶֽחֱרֶה֙ ל֔וֹ דַּ֕ע כִּֽי־כָלְתָ֥ה הָרָעָ֖ה מֵעִמּֽוֹ: |
| If he says thus, ‘Good’. i.e., he is not angry. |
|
אם כה יאמר טוב.
שלא יחרה לו:
|
| then it is well with your bondsman. He does not have in mind to kill me. |
|
שלום לעבדך.
אין בלבו להרגני:
|
| but if he becomes angry. This is proof that he wants me to be accessible to him to kill me. |
|
ואם חרה יחרה.
זהו שאהא לו מצוי להרגני:
|
| the evil has been decided upon by him. (lit., the evil has been ended from him) - The end of the matter is, that he has an evil thought concerning me. |
|
כלתה הרעה מעמו.
סוף דבר מחשבה רעה לו עלי:
|
| 8And you shall do kindness with your bondsman, for into the covenant of the Lord, have you brought your bondsman with you, and if there be guilt in me, put me to death yourself, for why should you bring me to your father?" |
|
חוְעָשִֹ֚יתָ חֶ֙סֶד֙ עַל־עַבְדֶּ֔ךָ ֤כִּי בִּבְרִ֣ית יְהֹוָ֔ה הֵבֵ֥אתָ אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ עִמָּ֑ךְ וְאִם־יֶשׁ־בִּ֚י עָוֹן֙ הֲמִיתֵ֣נִי אַ֔תָּה וְעַד־אָבִ֖יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה תְבִיאֵֽנִי: |
| And you shall do kindness. to let me go. |
|
ועשית חסד.
לשלחני:
|
| 9And Jonathan said, "Far be it from you. For if I know that the evil has been decided upon by my father to come upon you, would I not tell you that?" |
|
טוַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן חָלִ֣ילָה לָּ֑ךְ כִּ֣י | אִם־יָדֹ֣עַ אֵדַ֗ע כִּֽי־כָלְתָ֨ה הָרָעָ֜ה מֵעִ֚ם אָבִי֙ לָב֣וֹא עָלֶ֔יךָ וְלֹ֥א אֹתָ֖הּ אַגִּ֥יד לָֽךְ: |
| Far be it from you. to suspect me thus, that I should know that evil has been decided upon by him, and not reveal it to you. |
|
חלילה לך.
כזאת לחשדני שאדע בו שכלתה מעמו הרעה ולא אגיד לך:
|
| 10And David said to Jonathan, "Who will tell me, or what your father will answer you harshly?" |
|
יוַיֹּ֚אמֶר דָּוִד֙ אֶל־יְה֣וֹנָתָ֔ן מִ֖י יַגִּ֣יד לִ֑י א֛וֹ מַה־יַּעַנְךָ֥ אָבִ֖יךָ קָשָֽׁה: |
| Who will tell me. in the place where I shall be hidden? |
|
מי יגיד לי.
במקום שאסתר שם:
|
| 11And Jonathan said to David, "Come, and let us go out to the field." And both of them went out to the field. |
|
יאוַיֹּ֚אמֶר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה וַיֵּצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה: |
| 12And Jonathan said to David, "(By) the Lord God of Israel, that I shall sound out my father at this time on the third morrow, and behold, if it is good for David, will I not send for you then, and reveal it to you? |
|
יבוַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־דָּוִ֗ד יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֚י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־אֶחְקֹ֣ר אֶת־אָבִ֗י כָּעֵ֚ת | מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּה־ט֖וֹב אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹֽא־אָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶת־אָזְנֶֽךָ: |
| (By) the Lord God of Israel. This is an expression of an oath. |
|
ה' אלהי ישראל.
לשון שבועה:
|
| the third morrow. of the following day. That means the third day at this time, for tomorrow is the new moon, and perhaps my father will not wonder (about your absence) tomorrow, but will wonder on the third day. |
|
השלשית.
בימי מחר, זהו יום שלישי כשעה של עכשיו, כי מחר חדש, ושמא לא יתמה מחר אבי, אבל יתמה ביום השלישי:
|
| 13So shall the Lord do to Jonathan and more also, if it pleases my father to (bring) evil upon you, I shall reveal it to you, and I shall send you away, that you may go in peace, and may the Lord be with you as He was with my father. |
|
יגכֹּֽה־יַעֲשֶׂה֩ יְהֹוָ֨ה לִֽיהוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף כִּֽי־יֵיטִ֨ב אֶל־אָבִ֚י אֶת־הָֽרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ וְגָלִ֙יתִי֙ אֶת־אָזְנֶ֔ךָ וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֚י יְהֹוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אָבִֽי: |
| So shall do to me. the Holy One, Blessed be He. (This is an obvious error, and should read:) |
|
כה יעשה לי.
הקב"ה,
|
| So shall the Lord do to Jonathan.. When I sound out my father and find that he is favorable toward you if I do not send by way of messenger and reveal to you, for good I am able to reveal. And if it pleases my father to do evil to you, that I shall not reveal (by messenger), lest your whereabouts become known to my father, but I myself, shall reveal it to you. |
|
כי אחקור את אבי.
ואמצא שהוא טוב אליך, אם לא אשלח על ידי שליח וגליתי אזנך, כי הטובה אני יכול לגלות, ואם ייטיב אל אבי להרע לך, אותה לא אגלה, פן יודע לאבי מקום שאתה שם, וגליתי אני בעצמי את אזנך:
|
| 14And I shall not ask of you if I am still alive, will you not do kindness of the Lord with me, that I die not? |
|
ידוְלֹ֖א אִם־עוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹֽא־תַעֲשֶֹ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהֹוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּת: |
| And please, if I am still alive.. (ולא אם עודני חי) An expression of request, like ולא and if only it will be given to your bondsman (II Kings 5:17). It is, however, not removed from its usual sense, i.e., “and will you not do with me the kindness of the Lord before I die?” And what is the kindness? That you will not discontinue your kindness with my household. Regarding this, you shall make a covenant with me in my lifetime. |
|
ולא אם עודני חי.
לשון בקשה הוא, כמו (מלכים-ב ה יז): ולא יתן נא לעבדיך. ואינו זז ממשמעו, ולא תעשה לי טובה בעודני חי, שתעשה עמי חסד ה' בטרם אמות, ומהו החסד, שלא תכרית את חסדך מעם ביתי, בזאת תכרות לי ברית בחיי:
|
| 15And you shall not discontinue your kindness from my household forever, and not even when the Lord cuts off David's enemies, each man from upon the face of the earth." |
|
טווְלֹֽא־תַכְרִ֧ית אֶֽת־חַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֚ת יְהֹוָה֙ אֶת־אֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: |
| and not even when the Lord cuts off. And also, you shall not remove your kindness from them (מהם) even when retribution befalls my father’s house, for I know that the Lord will cut off your enemies. |
|
ולא בהכרית ה'.
וגם לא תסיר חסדך מה', כי אף בבא הפורענות על בית אבי, שידעתי שיכרית המקום את אויביך:
|
| 16And Jonathan made a covenant with the house of David, "And may the Lord demand it from the hand of David's enemies." |
|
טזוַיִּכְרֹ֥ת יְהוֹנָתָ֖ן עִם־בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וּבִקֵּ֣שׁ יְהֹוָ֔ה מִיַּ֖ד אֹיְבֵ֥י דָוִֽד: |
| and the Lord demanded it. this covenant. |
|
ובקש ה'.
את הברית הזאת:
|
| from the hand of David’s enemies. The Scripture euphemized. Its real meaning is: The Holy One, Blessed be He, demanded the punishment of the transgression from David’s hand. When he transgressed the covenant, and said to Mephibosheth, “You and Ziba shall divide the field” (II Sam. 19:30), a bath-kol came forth, and said, “Rehoboam and Jeroboam shall divide the kingdom.” And so did Jonathan render: and the Lord took retribution from David’s enemies. |
|
מיד אויבי דוד.
כנה הכתוב, ופירושו: בקש הקב"ה את העון מיד דוד, כשעבר על הברית ואמר למפיבושת (שמואל-ב יט ל): אתה וציבא תחלקו את השדה, יצתה בת קול ואמרה: רחבעם וירבעם יחלקו את המלכות (שבת נו ב). וכן תרגם יונתן: ואתפרע ליה ה' מיד שנאי דוד:
|
| 17And Jonathan continued to make David swear, in his love for him, for he loved him the love of his soul. |
|
יזוַיּ֚וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת־דָּוִ֔ד בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ כִּֽי־אַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ: |
| 18And Jonathan said to him, "Tomorrow is the new moon, and you will be remembered, for your seat will be vacant. |
|
יחוַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָ: |
| Tomorrow is the new moon. and it is the custom of all those who eat at the king’s table to come on the festive day to the table. |
|
מחר חדש.
ודרך כל אוכלי שולחן המלך לבא ביום מועד אל השולחן:
|
| and you will be remembered. My father will remember you, and ask where you are. |
|
ונפקדת.
אבי יפקדך וישאל היכן אתה:
|
| for your seat will be vacant. for your seat in which you sit, will be vacant, and so did Jonathan render: and you will be sought, for your seat will be vacant. |
|
כי יפקד מושבך.
שיהיה מושבך חסר, שאתה יושב בו וכן תרגם יונתן: ותתבעי ארי יהי מרוח בית אסחרותך:
|
| and you will be remembered. [ונפקדת is] an expression of remembering. |
|
ונפקדת.
לשון זכרון:
|
| will be vacant. [יפקד is] an expression of lacking. |
|
כי יפקד.
לשון חסרון:
|
| 19And for three days, you shall hide very well, and you shall come to the place where you hid on the day of work, and you shall stay beside the traveler's stone. |
|
יטוְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וּבָאתָ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּיּ֣וֹם הַֽמַּעֲשֶֹ֑ה וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל: |
| And for three days you shall hide very well. And you shall triple the days, and then you shall descend very much, i.e., when the third day arrives, you shall descend into a secret place, and hide very well, for then they will seek you. And you shall come to this secret place, wherein you are hiding today, which is a workday. And so did Jonathan render: on the weekday, for he hid on that day, as it is stated: (infra v. 24) “And David hid in the field;” immediately, “and it was the new moon” on the morrow. |
|
ושלשת.
שלשת ימים, ואז תרד מאוד, כלומר לכשתגיע היום השלישי, תרד במקום סתר ותתחבא הרבה, כי אז יבקשוך, ובאת אל המקום הסתר הזה אשר אתה נסתר בו היום, שהוא יום מעשה מלאכה וכן תרגם יונתן: ביומא דחולא, שאותו היום נסתר, כמה שנאמר (פסוק כד): 'ויסתר דוד בשדה' מיד, 'ויהי החדש' מחר:
|
| the travelers’ stone. (Heb. ‘even-ha azel,’ lit., the going stone, i.e.) a stone which was a sign (a landmark) for travelers. |
|
האבן האזל.
אבן שהיתה אות להולכי דרכים:
|
| Ha-azel. those who go on the road. And so did Jonathan render: even atha, the stone which was a sign. |
|
האזל.
הולכי הדרך, וכן תרגם יונתן: אבן אתא, אבן האות:
|
| 20And I shall shoot three arrows to the side, as though I shot at a mark. |
|
כוַאֲנִ֕י שְׁל֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣ה אוֹרֶ֑ה לְשַֽׁלַּֽח־לִ֖י לְמַטָּרָֽה: |
| to the side, I shall shoot. This is not a ‘mappiq-heh’ (aspirate ‘heh’). צדה is to be interpreted like לצד, to a side, for every word which requires a ‘lamed’ as a prefix, the Scripture gives a ‘he’ as a suffix. (Jeb. 13b) At the side of that stone, I shall shoot arrows to a mark, so that the youth will not understand, and this sign shall be for you to divine whether you must flee. |
|
צדה אורה.
לא מפיק ה"א, ופתרון צדה כמו לצד, כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה, הטיל לה ה"א בסופה, בצד אותה אבן, אורה חצים למטרה, כדי שלא יבין הנער, וזה סימן יהיה לך לנחש אם אתה צריך לברוח:
|
| 21And behold, I shall send the youth, (saying,) 'Go, find the arrows.' If I say to the youth, 'Behold, the arrows are on this side of you,' take it and come, for it is well with you, and there is nothing the matter, as the Lord lives. |
|
כאוְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶת־הַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶת־הַחִצִּ֑ים אִם־אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים | מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קָחֶ֧נּוּ | וָבֹ֛אָה כִּֽי־שָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר חַי־יְהֹוָֽה: |
| And behold, I shall send, etc.. And it is customary for one who seeks an arrow which has been shot, to go to the place where he sees the arrow flying, but he cannot ascertain exactly. Sometimes he searches for it, and the arrow is beyond him, and sometimes he goes beyond the arrow and searches for it, and you shall have this sign. |
|
והנה אשלח וגו'.
ודרך המבקש חץ הירוי, הולך עד מקום שרואה שהחץ הולך, ואינו יכול לכוין יפה, פעמים שהוא מחפשה והחץ להלן ממנו, ופעמים שהוא הולך להלן מן החץ ומחפשה, והניחוש הזה יהיה לך:
|
| If I say to the youth… take it and come. you yourself emerge from your hiding place, and take it, and come to me, for you have not to fear, for it is well with you. The Holy One Blessed be He, desires that you be here, and even if I have heard evil from Father. |
|
אם אמור אומר לנער וגו' קחנו ובואה.
צא אתה בעצמך ממקום מחבואך, וקחנו ובוא אלי, כי אין לך לירא, כי שלום לך, הקב"ה חפץ שתהא כאן ולא תירא, ואפילו שמעתי מאבא רעה:
|
| 22But, if I say thus to the youth, 'Behold, the arrows are beyond you,' go! For the Lord has sent you away. |
|
כבוְאִם־כֹּ֚ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהֹוָֽה: |
| But, if I say thus… Go! For the Lord has sent you away. The Holy One Blessed be He tells you to flee and escape. |
|
ואם כה אומר וגו' לך כי שלחך.
הקב"ה אומר לך לברוח ולהמלט:
|
| 23And (concerning) the matter which we have spoken, I and you, behold, the Lord is between me and you forever." |
|
כגוְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הִנֵּ֧ה יְהֹוָ֛ה בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ עַד־עוֹלָֽם: |
| And concerning the matter which we have spoken. the covenant which we made together. |
|
והדבר אשר דברנו.
ברית שכרתנו יחד:
|
| behold, the Lord is between me and you. as Witness concerning that matter. |
|
הנה ה' ביני וביניך.
עד על אותו דבר:
|
| 24And David hid in the field, and when it was the new moon, Saul sat down to the meal to eat. |
|
כדוַיִּסָּתֵ֥ר דָּוִ֖ד בַּשָּׂדֶ֑ה וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־ (כתיב עֶל־) הַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹל: |
| 25And the king sat upon his seat, as at other times, upon the seat by the wall, and Jonathan arose, and Abner sat down beside Saul, and David's place was vacant. |
|
כהוַיֵּ֣שֶׁב הַ֠מֶּלֶךְ עַל־מ֨וֹשָׁב֜וֹ כְּפַ֣עַם | בְּפַ֗עַם אֶל־מוֹשַׁב֙ הַקִּ֔יר וַיָּ֙קָם֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן וַיֵּ֥שֶׁב אַבְנֵ֖ר מִצַּ֣ד שָׁא֑וּל וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֥וֹם דָּוִֽד: |
| the seat by the wall. at the head of the couch beside the wall. |
|
אל מושב הקיר.
בראש המטה אצל הקיר:
|
| and Jonathan arose. He got up from his place, since it is not proper for a son to recline beside his father. Since their custom was to eat reclining on couches and David would recline between Jonathan and Saul, now that David did not come, Jonathan did not recline until Abner sat down beside Saul, and afterwards, Jonathan sat beside Abner. And if you say that he did not sit at all, the Scripture states: (infra v. 34) “And Jonathan arose from the table,” implying that he had been sitting. |
|
ויקם יהונתן.
עמד ממקומו, לפי שאין דרך הבן להיות מיסב אצל אביו, שדרכן היה לאכול מסובין על המטות, והיה דוד מיסב בין יהונתן ובין שאול, עכשיו שלא בא דוד, לא היסב יהונתן, עד שישב אבנר מצד שאול, ואחר כך ישב יהונתן מצד אבנר ואם תאמר לא ישב כלל, הרי הוא אומר (פסוק לד): ויקם יהונתן מעל השלחן, מכלל שישב:
|
| 26And Saul did not say anything on that day, for he thought, "It is an incident; he is not clean, for he is not clean." |
|
כווְלֹֽא־דִבֶּ֥ר שָׁא֛וּל מְא֖וּמָה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֚י אָמַר֙ מִקְרֶ֣ה ה֔וּא בִּלְתִּ֥י טָה֛וֹר ה֖וּא כִּֽי־לֹ֥א טָהֽוֹר: |
| It is an incident. He has experienced a seminal emission. |
|
מקרה הוא.
קרי ראה:
|
| he is not clean. and he has not yet immersed himself, for had he immersed himself for the uncleanness of his emission, he would not have to wait until sunset in order to eat ordinary food. |
|
בלתי טהור הוא.
ועדיין לא טבל לקריו, שאלו טבל לקריו, אין צריך הערב שמש לחולין:
|
| for he is not clean. This clause gives the reason for the matter; i.e., since he is not clean, he, therefore, did not come, lest he contaminate the feast. |
|
כי לא טהור.
זו היא נתינת טעם לדבר, לפי שאינו טהור, לפיכך לא בא, שלא יטמא את הסעודה:
|
| 27And it was, on the morrow of the new moon, the second (day of the month), that David's place was vacant, and Saul said to Jonathan, his son, "Why has not the son of Jesse come to the meal either yesterday or today?" |
|
כזוַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֚ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד ס וַיֹּ֚אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא־בָ֧א בֶן־יִשַׁ֛י גַּם־תְּמ֥וֹל גַּם־הַיּ֖וֹם אֶל־הַלָּֽחֶם: |
| on the morrow of the new moon. on the morrow of the renewal of the moon. |
|
ממחרת החדש.
ממחרת חידוש הלבנה:
|
| the second. on the second day of the month. |
|
השני.
ביום שני לחדש:
|
| 28And Jonathan answered Saul, "David asked leave of me (to go) to Bethlehem. |
|
כחוַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶת־שָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַד־בֵּ֥ית לָֽחֶם: |
| 29And he said, 'Let me go away now, for we have a family sacrifice in the city, and he, my brother, commanded me, and now, if I have found favor in your eyes, let me slip away now, and see my brothers. ' He, therefore, did not come to the king's table." |
|
כטוַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶבַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֚וּא צִוָּֽה־לִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִם־מָצָ֚אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶת־אֶחָ֑י עַל־כֵּ֣ן לֹא־בָ֔א אֶל־שֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ: |
| and he, my brother, commanded me. The eldest of the house, commanded me that I be there. And he is my brother Eliab. |
|
והוא צוה לי אחי.
גדול הבית צוה לי שאהיה שם, והוא אחי אליאב:
|
| let me slip away. ‘Escamoter’ in French. I shall go away for one day and come back. |
|
אמלטה.
אשקמוצי"ד בלע"ז, אלך יום אחד ואבוא:
|
| 30And Saul's wrath was kindled against Jonathan, and he said to him, "You son of a straying woman deserving of punishment! Did I not know that you choose the son of Jesse, to your shame and to the shame of your mother's nakedness? |
|
לוַיִּֽחַר־אַ֚ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן־נַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־בֹחֵ֚ר אַתָּה֙ לְבֶן־יִשַׁ֔י לְבָ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְב֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ: |
| a straying woman, deserving of punishment. (בן נעות המרדות) An expression of straying and wandering, נע ונד, a gadding woman. Just as you say זעוה from זע, and the ‘tav’ is for the construct state, for it is connected to the word המרדות. |
|
נעות המרדות.
לשון נע, אשה נעה ונדה, יוצאנית, כאשר תאמר 'זעוה' מן 'זע', כן תאמר 'נעוה' מן 'נע', והתי"ו מן הדיבוק, שהוא דבוק למרדות:
|
| deserving of punishment. (Heb. המרדות), who deserves to be chastised and disciplined. Another explanation is as follows: When the men of Benjamin grabbed the girls of Shiloh, who came out to dance in the vineyards (Jud. 21:21), Saul was bashful, and did not want to grab [a girl], until she came herself, behaving insolently, and pursued him. |
|
המרדות.
שהיא ראויה לרדות ולייסר דבר אחר: כשחטפו בני בנימן מבנות שילה שיצאו לחול בכרמים, היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף, עד שבאתה היא עצמה והעיזה פניה ורדפה אחריו:
|
| straying woman. because of the vineyards. And that is a winepress, like (the Talmudical passage): Purge the winepress (which was used for forbidden wine) (Ab. Zarah 74b); His winepresses will drip with wine (Targum Onkelos, Gen. 40:12)….(The last three words of Rashi are incomprehensible, and are probably erroneous. The correct version is unknown to us.) |
|
נעות.
על שם הכרמים, והיא גת, כמו (עבודה זרה עד ב): נעוה ארתחו. יטופון נעווהי בחמר (תרגום פרשת ויחי פסוק חכלילי עינים (בראשית מט יב)), ולא מן השם:
|
| 31For all the days that the son of Jesse is living on the earth, you and your kingdom will not be established. And now, send and take him to me, for he is condemned to death." |
|
לאכִּ֣י כָל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֚ר בֶּן־יִשַׁי֙ חַ֣י עַל־הָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֚ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶן־מָ֖וֶת הֽוּא: |
| 32And Jonathan answered Saul his father, and said to him, "Why should he be put to death? What has he done?" |
|
לבוַיַּ֙עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶת־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת מֶ֥ה עָשָֹֽה: |
| 33And Saul cast the spear upon him to strike him; and Jonathan knew that it had been decided upon by his father, to put David to death. |
|
לגוַיָּ֨טֶל שָׁא֧וּל אֶֽת־הַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּֽי־כָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִֽד: |
| 34And Jonathan arose from the table in fierce anger; and he did not eat any food on the second day of the new moon, for he was grieved concerning David, for his father had put him to shame. |
|
לדוַיָּ֧קָם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בָּחֳרִי־אָ֑ף וְלֹא־אָכַ֞ל בְּיוֹם־הַחֹ֚דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ לֶ֔חֶם כִּ֚י נֶעְצַב֙ אֶל־דָּוִ֔ד כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו: |
| he was grieved (lit.) to David. concerning David. |
|
נעצב אל דוד.
בשביל דוד:
|
| for his father had put him to shame. concerning David. |
|
כי הכלימו אביו.
בשביל דוד:
|
| 35And it was in the morning, that Jonathan went out at David's appointed time, and a small boy was with him. |
|
להוַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצֵ֧א יְהוֹנָתָ֛ן הַשָּׂדֶ֖ה לְמוֹעֵ֣ד דָּוִ֑ד וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן עִמּֽוֹ: |
| at David’s appointed time. at the time which David had set for him. |
|
למועד דוד.
למועד אשר קבע לו דוד:
|
| 36And he said to his boy, "Run, find now the arrows which I shoot." The boy ran; and he shot the arrow to cause it to go beyond him. |
|
לווַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֔וֹ רֻ֗ץ מְצָ֥א נָא֙ אֶת־הַ֣חִצִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מוֹרֶ֑ה הַנַּ֣עַר רָ֔ץ וְהֽוּא־יָרָ֥ה הַחֵ֖צִי לְהַעֲבִרֽוֹ: |
| to cause it to go beyond him.. The arrow went beyond the boy. |
|
להעבירו.
החצי עבר את הנער:
|
| 37And the lad came up to the place of the arrow, which Jonathan had shot. And Jonathan called after the lad, and said, "Isn't the arrow beyond you?" |
|
לזוַיָּבֹ֚א הַנַּ֙עַר֙ עַד־מְק֣וֹם הַחֵ֔צִי אֲשֶׁ֥ר יָרָ֖ה יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּקְרָ֨א יְהוֹנָתָ֜ן אַחֲרֵ֚י הַנַּ֙עַר֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲל֥וֹא הַחֵ֖צִי מִמְּךָ֥ וָהָֽלְאָה: |
| 38And Jonathan called after the lad, "Quickly, hasten, do not stand!" And Jonathan's lad gathered up the arrows, and came to his master. |
|
לחוַיִּקְרָ֚א יְהֽוֹנָתָן֙ אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אַֽל־תַּעֲמֹ֑ד וַיְלַקֵּ֞ט נַ֚עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־הַ֣חִצִּ֔ים (כתיב הַ֣חִצִּ֔י) וַיָּבֹ֖א אֶל־אֲדֹנָֽיו: |
| 39And the lad knew nothing; only Jonathan and David knew the matter. |
|
לטוְהַנַּ֖עַר לֹֽא־יָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֚ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶת־הַדָּבָֽר: |
| 40And Jonathan gave his weapons to his boy, and said to him, "Go, bring (them) to the city." |
|
מוַיִּתֵּ֚ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־כֵּלָ֔יו אֶל־הַנַּ֖עַר אֲשֶׁר־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽיר: |
| 41The lad departed, and David arose from (a place) toward the south; and he fell upon his face to the ground three times, and prostrated himself three times. And they kissed one another, and wept one with the other, until David exceeded. |
|
מאהַנַּעַר֘ בָּא֒ וְדָוִ֗ד ֤קָם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁל֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ | אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ עַד־דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל: |
| from a place toward the south. (lit., from by the south. Jonathan renders:) from the side of the travelers’ (or sign) stone which was toward the south. |
|
מאצל הנגב.
(תרגום:) מסטר אבן אתא דלקבל דרומא:
|
| until David exceeded. He cried more. |
|
עד דוד הגדיל.
הרבה לבכות:
|
| 42And Jonathan said to David, "Go in peace! (And bear in mind) that we have sworn both of us in the name of the Lord, saying, 'May the Lord be between me and you, and between my descendants and your descendants forever.' " |
|
מבוַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֚ם יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֞ה יִֽהְיֶ֣ה | בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם: |
| Go in peace!. And the oath which we have sworn, may the Lord be witness thereon forever. |
|
לך לשלום.
והשבועה אשר נשבענו, ה' יהיה עד עליה עד עולם:
|
