1And it came to pass afterwards that the children of Moab and the children of Ammon, and with them some of the Ammonites, came to Jehoshaphat to [wage] war. |
|
אוַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֡ן בָּ֣אוּ בְנֵֽי־מוֹאָב֩ וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן וְעִמָּהֶ֧ם| מֵהָֽעַמּוֹנִ֛ים עַל־יְהֽוֹשָׁפָ֖ט לַמִּלְחָמָֽה: |
and with them, some of the Ammonites. This is Amalek. Why were they called Ammonites? Because they changed their dress and their language to resemble that of the Ammonites and mingled with them, and came to wage war against Israel. This can be proven below in the chapter (verse 22): “And at the time they commenced, etc. the Lord placed liers-in-wait against the children of Ammon, Moab, and Mount Seir.” We find that the Ammonites mentioned here are Amalekites who changed their tongue and their dress. This is what the Kallir set down in the section of Zachor: Remember the tyrant who hid among the Ammonites; he breached the vineyards of Ein-Gedi when he was brought, i.e., remember what Amalekite the tyrant did - he hid among the Ammonites and came to breach the vineyards of Israel at that time, as it is written: “and behold they are in Hazazon-Tamar which is Ein-Gedi,” and Ein-Gedi is close to the territory of Amalek, as is stated in (Gen. 14:7): “and they struck down the whole field of the Amalekites, and also the Amorites who dwell in Hazazon-Tamar.” |
|
ועמהם מהעמונים.
זה עמלק ולמה נקראו עמונים לפי ששינה כסותו ולשונו כעמונים ונתערבו בהם ובא להלחם בישראל וכן מוכח למטה בענין ובעת החלו ברינה ותהלה נתן ה' מארבים על בני עמון ומואב והר שעיר וגו' נמצא שהעמונים שנאמר כאן הם עמלקים ששינו לשונם וכסותם והוא שיסד הקליר בפרשת זכור זכור עריץ בעמונים נחבא פרץ כרמי עין גדי כהובא כלומר זכור מה שעשה עמלק העריץ שנחבא בין העמונים ובא לפרוץ כרמי ישראל באותו זמן כדכתיב והנם בחצצון תמר היא עין גדי ועין גדי סמוך למחוז של עמלק כמו שנאמר בלך לך (בראשית י״ד:ז׳) ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי היושב בחצצון תמר:
|
2And they came and told Jehoshaphat, saying, "A great multitude has come upon you from across the sea, from Aram, and behold they are in Hazazon-Tamar; the same is Ein-Gedi." |
|
בוַיָּבֹ֗אוּ וַיַּגִּ֚ידוּ לִיהֽוֹשָׁפָט֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֣א עָלֶ֔יךָ הָמ֥וֹן רָ֛ב מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם מֵֽאֲרָ֑ם וְהִנָּם֙ בְּחַצְצ֣וֹן תָּמָ֔ר הִ֖יא עֵ֥ין גֶּֽדִי: |
the same is Ein-Gedi. i.e., They said to him, “They have already come so close to us.” |
|
היא עין גדי.
כלומר שאמרו לו כבר באו כל כך בקרוב לנו:
|
3And Jehoshaphat was frightened and set his face to seek the Lord, and he proclaimed a fast over all Judah. |
|
גוַיִּרָ֕א וַיִתֵּ֧ן יְהֽוֹשָׁפָ֛ט אֶת־פָּנָ֖יו לִדְר֣וֹשׁ לַיהֹוָ֑ה וַיִּקְרָא־צ֖וֹם עַל־כָּל־יְהוּדָֽה: |
4And the Judeans gathered to seek help of the Lord; also from all the cities of Judah they came to seek the Lord. |
|
דוַיִּקָּֽבְצ֣וּ יְהוּדָ֔ה לְבַקֵּ֖שׁ מֵֽיְהֹוָ֑ה גַּם מִכָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה בָּ֖אוּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־יְהֹוָֽה: |
also from all the cities of Judah. That you should not say, when it is stated initially, “And the Judeans gathered to seek,” that these were the inhabitants of Jerusalem only, but they came from all the cities of Judah. |
|
גם מכל ערי יהודה.
שלא תאמר כשאמר בתחלה ויקבצו יהודה לבקש אלו יושבי ירושלים לבד הם אלא מכל ערי יהודה באו:
|
5And Jehoshaphat stood in the assembly of Judah and Jerusalem in the House of the Lord, before the new court. |
|
הוַיַּֽעֲמֹ֣ד יְהֽוֹשָׁפָ֗ט בִּקְהַ֧ל יְהוּדָ֛ה וִירֽוּשָׁלִַ֖ם בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה לִפְנֵ֖י הֶֽחָצֵ֥ר הַֽחֲדָשָֽׁה: |
6And he said, "O Lord, God of our fathers, is it not so that You are God in heaven, and that You rule over all the kingdoms of the nations, and in Your hand is strength and might, and no one can stand with You? |
|
ווַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֚י אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֨א אַתָּֽה־ה֚וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וְאַתָּ֣ה מוֹשֵׁ֔ל בְּכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וּבְיָֽדְךָ֙ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין עִמְּךָ֖ לְהִתְיַצֵּֽב: |
and that You rule over all the kingdoms of the nations and in Your hand is strength and might. to conduct Your rule over them; therefore, we beseech You to save us from them. |
|
ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה.
לנהוג ממשלתך עליהם לכך אנו מבקשים ממך לעזרונו מהם:
|
and in Your hand is strength and might. in wars and might, hardiess in French, boldness. |
|
ובידך כח.
בעל כח וגבורה הרדי"ן בלע"ז:
|
and no one can stand with You. No creature can stand against You of all the kingdoms of the nations, and an example of this is (Josh. 1:5): “No man shall stand before You.” (Rabbi Menahem the son of Helbo explained it in this manner.) |
|
ואין עמך להתיצב.
אין שום בריה יכולה לעמוד נגדך בכל ממלכות הגוים דוגמתו (יהושע א׳:ה׳) לא יתיצב איש לפניך וכן (מ"א) מי הוא לפניו יתיצב (כך פי' רבינו מנחם בר חלבו זצ"ל):
|
7Have you, our God, not driven out the inhabitants of this land from before Your people Israel and given it to the seed of Abraham, who loved You, forever? |
|
זהֲלֹ֣א| אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ הוֹרַ֙שְׁתָּ֙ אֶת־יֹֽשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִלִּפְנֵ֖י עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַתִּתְּנָ֗הּ לְזֶ֛רַע אַבְרָהָ֥ם אֹֽהַבְךָ֖ לְעוֹלָֽם: |
and given it to the seed of Abraham. Therefore, it is incumbent upon You to preserve it in their hands and to drive these peoples out. Even a flesh and blood king, and even an ordinary man, when he gives a present to his friend and someone comes to rob him of it, he exerts himself to preserve it in his hand. How much more so [should] You [do so]! Perhaps You will say, “I gave it to them only temporarily.” Therefore, it says, “forever.” You gave it to us for an eternal inheritance. |
|
ותתנה לזרע אברהם.
לפיכך עליך להחזיקה בידם ולגרש העמי' האלה כי אפי' מלך ואפי' שום אדם כשנתן מתנה לאוהבו ובא אחר לגוזלו הימנו דוחק בעצמו להחזיקה בידו כ"ש אתה ושמא תאמר לא נתתיה לכם אלא לפי שעה בשביל כך נאמר לעיל ירושת עולם נתת לנו:
|
8And they dwelt therein and therein they built You a Sanctuary for Your name, saying: |
|
חוַיֵּֽשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ לְךָ֧| בָּ֛הּ מִקְדָּ֖שׁ לְשִׁמְךָ֥ לֵאמֹֽר: |
and therein they built You a Sanctuary for Your name, saying. that “should evil come upon us, whether sword, pestilence, or famine.” |
|
ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר.
שאם תבוא עלינו רעה חרב שפוט או שום דין ודבר ורעב:
|
9Should evil come upon us, whether sword, judgment, pestilence, or famine, we shall stand before this House and before You, for Your name is in this House, and we shall cry out to You from our distress, and You will hear and save. |
|
טאִם־תָּב֨וֹא עָלֵ֜ינוּ רָעָ֗ה חֶרֶב֘ שְׁפוֹט֘ וְדֶ֣בֶר וְרָעָב֒ נַֽעַמְדָ֞ה לִפְנֵי֙ הַבַּ֚יִת הַזֶּה֙ וּלְפָנֶ֔יךָ כִּ֥י שִׁמְךָ֖ בַּבַּ֣יִת הַזֶּ֑ה וְנִזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ מִצָּֽרָתֵ֖נוּ וְתִשְׁמַ֥ע וְתוֹשִֽׁיעַ: |
and we shall cry out to You from our distress. in the Temple. |
|
ונזעק אליך מצרתינו.
בבית המקדש:
|
and You will hear and save. as Solomon prayed before You, and You promised him to do so, as is written (above 6:24): “And if Your people is struck down,” continuing with the entire chapter until (verse 30): “and forgive and give to each man according to his ways.” And the Lord accepted his prayer, as it is written (ibid. 7:12): “And the Lord appeared to Solomon, and said to him: I have heard your prayer,” continuing with the entire chapter until (ibid. verse 14) “and forgive their sin and heal their land.” Now I pray that You remember the promise which You promised him, and hear and save us from our enemies who are coming upon us. |
|
ותשמע ותושיע.
כאשר התפלל לפניך שלמה והבטחתו לעשות כך כמ"ש (לעיל ב' ו') ואם ינגף עמך וכל הפרשה עד וסלחת ונתת לאיש ככל דרכיו ויעתר לו ה' כדכתיב (שם) וירא ה' אל שלמה ויאמר לו שמעתי את תפלתך וכל הפרשה עד ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם ועתה אני מתפלל שתזכור אותה הבטחה שהבטחתו ותשמע ותושיענו מאויבינו הבאים עלינו:
|
10And now, behold the children of Ammon and Moab and Mount Seir, against whom You did not permit Israel to come when they came out of the land of Egypt, for they turned away from them and did not destroy them. |
|
יוְעַתָּ֡ה הִנֵּה֩ בְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּמוֹאָ֜ב וְהַר־שֵׂעִ֗יר אֲ֠שֶׁר לֹֽא־נָתַ֚תָּה לְיִשְׂרָאֵל֙ לָב֣וֹא בָהֶ֔ם בְּבֹאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּ֛י סָ֥רוּ מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א הִשְׁמִידֽוּם: |
And now. about all that You promised us to save us from our enemies who are coming upon us. |
|
ועתה.
על כל זאת שהבטחתנו להושיענו מאויבנו הבאים עלינו:
|
behold the children of Ammon and Moab and Mount Seir, against whom You did not permit Israel to come. to wage war. |
|
הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם.
להלחם:
|
when they came out of the land of Egypt. and they should have remembered the kindness [we performed] and come to our aid, but they - not only did they not remember our kindness, to be with us in all our troubles, but they repayed us with evil and attacked us. |
|
בבואם מארץ מצרים.
ועליהם היה לזכור את החסד ולבא בעזרתינו והם לא די להם שאינן זוכרין לנו אותו החסד להיות עמנו בכל צרותינו אלא שגומלין אלינו רעה ובאין עלינו:
|
11And behold they are repaying us by coming to drive us out of Your inheritance, which You caused us to inherit. |
|
יאוְהִ֨נֵּה־הֵ֔ם גֹּֽמְלִ֖ים עָלֵ֑ינוּ לָבוֹא֙ לְגָ֣רְשֵׁ֔נוּ מִיְּרֻשָּֽׁתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר הֽוֹרַשְׁתָּֽנוּ: |
to drive us out of Your inheritance, which You caused us to inherit. You Yourself. Therefore, on what basis can they contest our inheritance? |
|
לגרשינו מירושתך אשר הורשתנו.
אתה בעצמך ולפיכך מה יש להם לערער על ירושתינו:
|
12Our God, will You not execute judgment upon them? For we have no strength before this great multitude that is coming upon us, and we know not what to do, but our eyes are upon You." |
|
יבאֱלֹהֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֣א תִשְׁפָּט־בָּ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֙נוּ֙ כֹּ֔חַ לִ֠פְנֵי הֶֽהָמ֥וֹן הָרָ֛ב הַזֶּ֖ה הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ וַֽאֲנַ֗חְנוּ לֹ֚א נֵדַע֙ מַה־נַּֽעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ: |
but our eyes are upon You. to save us. |
|
כי עליך עינינו.
להושיענו:
|
13And all the Judeans stood before the Lord, also their infants, their wives, and their children. |
|
יגוְכֹ֨ל־יְהוּדָ֔ה עֹֽמְדִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה גַּם־טַפָּ֖ם נְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶֽם: |
also their infants. It is customary that when troops attack a country, the infants, wives, and children flee the villages to the fortified cities. |
|
גם טפם.
כמנהג שהגדודים באים על הארץ בורחים מן הכפרים לערי מבצריהם טפם נשיהם ובניהם:
|
14And Jahaziel the son of Zechariah the son of Benaiah the son of Jeiel the son of Mattaniah the Levite of the sons of Asaph-the spirit of the Lord was upon him in the midst of the assembly. |
|
ידוְיַֽחֲזִיאֵ֡ל בֶּן־זְכַרְיָ֡הוּ בֶּן־בְּ֠נָיָה בֶּן־יְעִיאֵ֧ל בֶּן־מַתַּנְיָ֛ה הַלֵּוִ֖י מִן־בְּנֵ֣י אָסָ֑ף הָֽיְתָ֚ה עָלָיו֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה בְּת֖וֹךְ הַקָּהָֽל: |
15And he said, "Hearken, all Judeans, inhabitants of Jerusalem, and King Jehoshaphat, so said the Lord to you: You shall not fear, neither shall you be dismayed because of this great multitude, for the war is not yours but God's. |
|
טווַיֹּ֗אמֶר הַקְשִׁ֚יבוּ כָל־יְהוּדָה֙ וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וְהַמֶּ֖לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֑ט כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה לָכֶ֗ם אַ֠תֶּם אַל־תִּֽירְא֚וּ וְאַל־תֵּחַ֙תּוּ֙ מִפְּנֵ֨י הֶֽהָמ֚וֹן הָרָב֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֥א לָכֶ֛ם הַמִּלְחָמָ֖ה כִּ֥י לֵֽאלֹהִֽים: |
You shall not fear, neither shall you be dismayed. This refers back to what they said, (verse 12) “we have no strength before this multitude.” The prophet said to them, “Although they outnumber you, do not fear them.” |
|
אל תיראו ואל תחתו.
מוסב על שאמרו אין בנו כח לפני ההמון והנביא אמר להם אף על פי שהם רבים מכם אל תיראו מהם:
|
for the war is not yours but God’s. This refers back to (verse 12) “and we do not know,” and the prophet replied, “It is surely as you have said, that your eyes and your trust are upon the Holy One, blessed be He, to save you.” So will He do, for the war is not yours but God’s. |
|
כי לא לכם המלחמה כי לאלהים.
מוסב על ואנחנו לא נדע והשיב הנביא ודאי כאשר אמרתם שעל הקב"ה עיניכם ובטחונכם להושיעכם כן יעשה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים:
|
16Tomorrow, descend upon them; behold they are ascending on the ascent to Haziz, and you will find them at the end of the valley, before the desert of Jeruel. |
|
טזמָחָר֙ רְד֣וּ עֲלֵיהֶ֔ם הִנָּ֥ם עֹלִ֖ים בְּמַֽעֲלֵ֣ה הַצִּ֑יץ וּמְצָאתֶ֚ם אֹתָם֙ בְּס֣וֹף הַנַּ֔חַל פְּנֵ֖י מִדְבַּ֥ר יְרוּאֵֽל: |
on the ascent to Haziz. the name of a place. |
|
במעלה הציץ.
שם מקום:
|
17It is not for you to fight in this [war]; set yourselves, stand and see the salvation of the Lord with you, O Judah and Jerusalem; fear not and be not dismayed. Tomorrow, go forth before them, and the Lord will be with you." |
|
יזלֹ֥א לָכֶ֖ם לְהִלָּחֵ֣ם בָּזֹ֑את הִֽתְיַצְּב֣וּ עִמְד֡וּ וּרְא֣וּ אֶת־יְשׁוּעַת֩ יְהֹוָ֨ה עִמָּכֶ֜ם יְהוּדָ֣ה וִירֽוּשָׁלִַ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ וְאַל־תֵּחַ֔תּוּ מָחָר֙ צְא֣וּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַֽיהֹוָ֖ה עִמָּכֶֽם: |
set yourself. This refers back to (verse 15) “for the war is not yours.” |
|
התיצבו.
מוסב על לא לכם המלחמה:
|
and see the salvation of the Lord. This refers back to the above: “Have You, our God, not caused us to inherit (sic)?” And the Holy One, blessed be He, said to them, “You are right. It is up to Me to preserve it in your hands.” |
|
וראו את ישועת ה'.
מוסב למעלה הלא אתה אלהינו הורשתנו ואמר להם הקב"ה הדין עמכם עלי להחזיקה בידכם:
|
Tomorrow go forth before them. and I shall wage war on your behalf. And they believed, and hurried, and arose early in the morning. |
|
מחר צאו.
ואלחם בעדיכם והם האמינו ונזדרזו וישכימו בבקר:
|
18And Jehoshaphat bowed upon his face to the ground, and all the Judeans and the inhabitants of Jerusalem fell before the Lord to prostrate themselves to the Lord. |
|
יחוַיִּקֹּ֧ד יְהֽוֹשָׁפָ֛ט אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וְכָל־יְהוּדָ֞ה וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלַ֗םִ נָֽפְלוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְהִֽשְׁתַּֽחֲוֹ֖ת לַֽיהֹוָֽה: |
19And the Levites of the sons of the Kehathites and of the sons of the Korahites arose to praise the Lord, the God of Israel, with an exceedingly loud voice. |
|
יטוַיָּקֻ֧מוּ הַֽלְוִיִּ֛ם מִן־בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים וּמִן־בְּנֵ֣י הַקָּרְחִ֑ים לְהַלֵּ֚ל לַיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל לְמָֽעְלָה: |
20And they arose early in the morning and went forth to the desert of Tekoa, and when they went forth, Jehoshaphat stood and said, "Hear me, O Judeans and inhabitants of Jerusalem. Believe in the Lord your God, and you will be believed; believe in His prophets, and you will prosper." |
|
כוַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֵּֽצְא֖וּ לְמִדְבַּ֣ר תְּק֑וֹעַ וּבְצֵאתָ֞ם עָמַ֣ד יְהֽוֹשָׁפָ֗ט וַיֹּ֙אמֶר֙ שְׁמָע֚וּנִי יְהוּדָה֙ וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם הַֽאֲמִ֜ינוּ בַּֽיהֹוָ֚ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וְתֵ֣אָמֵ֔נוּ הַֽאֲמִ֥ינוּ בִנְבִיאָ֖יו וְהַצְלִֽיחוּ: |
and you will be believed. Heb. וְתֵאָמֵנוּ. You will be trustworthy and prosper. An example is (Isa. 7:9) “for you cannot be believed (לֹא תֵאָמֵנוּ).” |
|
ותאמנו.
ותהיו בני אמונה ותצליחו דוגמא (ישעי' ז') לא תאמינו:
|
21And he took counsel with the people, and he set up singers to the Lord that they should praise the beauty of holiness, when they went out before the advance guard and said, "Give thanks to the Lord, for His kindness is eternal." |
|
כאוַיִּוָּעַץ֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיַּֽעֲמֵ֚ד מְשֹֽׁרְרִים֙ לַיהֹוָ֔ה וּמְהַֽלְלִ֖ים לְהַדְרַת־קֹ֑דֶשׁ בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וְאֹֽמְרִים֙ הוֹד֣וּ לַֽיהֹוָ֔ה כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ: |
22And at the time they commenced with song and praise, the Lord placed liers-in-wait against the children of Ammon, Moab, and Mount Seir, who were coming to Judah, and they were struck down. |
|
כבוּבְעֵת֩ הֵחֵ֨לּוּ בְרִנָּ֜ה וּתְהִלָּ֗ה נָתַ֣ן יְהֹוָ֣ה| מְ֠אָֽרְבִים עַל־בְּנֵ֨י עַמּ֜וֹן מוֹאָ֧ב וְהַר־שֵׂעִ֛יר הַבָּאִ֥ים לִֽיהוּדָ֖ה וַיִּנָּגֵֽפוּ: |
the Lord placed liers-in-wait. He placed liers-in-wait to annihilate them and destroy them. An example is found in the case of Abijah the son of Rehoboam (13:13): “And Jeroboam turned the ambush.” Similarly, the Holy One, blessed be He, turned them one against another, and later, Moab returned and aided the children of Ammon, and they both rose up against the children of Seir. |
|
נתן ה' מארבים.
נתן מארבים להשמידם ולהחרימם דוגמא באביה בן רחבעם (לעיל ב' י"ג) וירבעם היסב את המארב כמו כן הסיבם הקב"ה זה בזה ושוב חזר מואב ועזר לבני עמון וקמו שניהם על בני שעיר:
|
23And the children of Ammon and Moab rose up against the inhabitants of Mount Seir to destroy and annihilate, and when they finished with the inhabitants of Seir, each one helped his friend to destroy. |
|
כגוַ֠יַּֽעַמְדוּ בְּנֵ֨י עַמּ֧וֹן וּמוֹאָ֛ב עַל־יֹֽשְׁבֵ֥י הַר־שֵׂעִ֖יר לְהַֽחֲרִ֣ים וּלְהַשְׁמִ֑יד וּכְכַלּוֹתָם֙ בְּיֽוֹשְׁבֵ֣י שֵׂעִ֔יר עָֽזְר֛וּ אִ֥ישׁ־בְּרֵעֵ֖הוּ לְמַשְׁחִֽית: |
when they finished with the inhabitants of Seir, each one helped his friend to destroy. The Holy One, blessed be He, turned one against the other until they were completely destroyed; until the corpses fell to the ground with no survivors. |
|
ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו.
הסיבן הקב"ה זה אל זה להשחיתם עד כלותם עד שנפלו ההגרים לארץ לאין פליטה:
|
24And the Judeans came upon the place overlooking the desert, and they turned to the multitude, and behold they were corpses falling to the ground, with no survivors. |
|
כדוִֽיהוּדָ֛ה בָּ֥א עַל־הַמִּצְפֶּ֖ה לַמִּדְבָּ֑ר וַיִּפְנוּ֙ אֶל־הֶ֣הָמ֔וֹן וְהִנָּ֧ם פְּגָרִ֛ים נֹֽפְלִ֥ים אַ֖רְצָה וְאֵ֥ין פְּלֵיטָֽה: |
25And Jehoshaphat and his people came to plunder the spoils, and they found among them plenty, and belongings and corpses and precious vessels, which they emptied out for themselves to the extent that they could not carry them away, and for three days they were plundering the spoil, because it was so much. |
|
כהוַיָּבֹ֨א יְהֽוֹשָׁפָ֣ט וְעַמּוֹ֘ לָבֹ֣ז אֶת־שְׁלָלָם֒ וַיִּמְצְאוּ֩ בָהֶ֨ם לָרֹ֜ב וּרְכ֚וּשׁ וּפְגָרִים֙ וּכְלֵ֣י חֲמֻד֔וֹת וַיְנַצְּל֥וּ לָהֶ֖ם לְאֵ֣ין מַשָּׂ֑א וַיִּֽהְי֞וּ יָמִ֧ים שְׁלוֹשָׁ֛ה בֹּֽזְזִ֥ים אֶת־הַשָּׁלָ֖ל כִּ֥י רַב־הֽוּא: |
to the extent that they could not carry them away. because of the quantity. |
|
לאין משא.
מרוב:
|
26And on the fourth day, they congregated to the valley of Berachah, for there they blessed the Lord; therefore, they named that place the valley of Berachah to this day. |
|
כווּבַיּ֣וֹם הָֽרְבִיעִ֗י נִקְהֲלוּ֙ לְעֵ֣מֶק בְּרָכָ֔ה כִּי־שָׁ֖ם בֵּֽרְכ֣וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה עַל־כֵּ֡ן קָֽרְא֞וּ אֶת־שֵׁ֨ם הַמָּק֥וֹם הַה֛וּא עֵ֥מֶק בְּרָכָ֖ה עַד־הַיּֽוֹם: |
they congregated to the valley of Berachah. To the valley which was later called the valley of Berachah, because of the incident [that took place there], as is explained immediately following, as Scripture states |
|
נקהלו לעמק ברכה.
לאותו עמק שלאחר כן נקרא עמק ברכה על שם המעשה כמו שמפורש בסמוך כדאמר:
|
for there they blessed the Lord. and gave thanks for all the good that He had done for them, that He saved them from their enemies. |
|
כי שם ברכו את ה'.
והודו על כל הטובה אשר עשה להם שעזרם מעכומ"ז:
|
27And all the men of Judah and Jerusalem returned with Jehoshaphat at their head, to return to Jerusalem with joy, because the Lord had given them joy [by saving them] from their enemies. |
|
כזוַ֠יָּשֻׁבוּ כָּל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֚ה וִירֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וִיהֽוֹשָׁפָ֣ט בְּרֹאשָׁ֔ם לָשׁ֥וּב אֶל־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם בְּשִׂמְחָ֑ה כִּֽי־שִׂמְּחָ֥ם יְהֹוָ֖ה מֵאֽוֹיְבֵיהֶֽם: |
28And they came to Jerusalem with psalteries, with harps, and with trumpets to the House of the Lord. |
|
כחוַיָּבֹ֙אוּ֙ יְרֽוּשָׁלִַ֔ם בִּנְבָלִ֥ים וּבְכִנֹּר֖וֹת וּבַֽחֲצֹֽצְר֑וֹת אֶל־בֵּ֖ית יְהֹוָֽה: |
And they came to Jerusalem with psalteries, with harps, and with trumpets. These three musical instruments correspond to “all the men of Judah and Jerusalem and Jehoshaphat.” |
|
ויבאו ירושלים בנבלים ובכנרות ובחצצרות.
הרי ג' כלי שיר כנגד ג' כל איש יהודה וירושלים ויהושפט:
|
29And fright of God was upon all the kingdoms of the lands when they heard that the Lord had fought with Israel's enemies. |
|
כטוַיְהִי֙ פַּ֣חַד אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל כָּל־מַמְלְכ֣וֹת הָֽאֲרָצ֑וֹת בְּשָׁמְעָ֕ם כִּי נִלְחַ֣ם יְהֹוָ֔ה עִ֖ם אֽוֹיְבֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
30And Jehoshaphat's kingdom was tranquil, and God granted him peace from round about. |
|
לוַתִּשְׁקֹ֖ט מַלְכ֣וּת יְהֽוֹשָׁפָ֑ט וַיָּ֧נַח ל֥֥וֹ אֱלֹהָ֖יו מִסָּבִֽיב: |
31And Jehoshaphat reigned over Judah; he was thirty-five years old when he began to reign, and he reigned twenty-five years in Jerusalem, and his mother's name was Azubah the daughter of Shilhi. |
|
לאוַיִּמְלֹ֥ךְ יְהֽוֹשָׁפָ֖ט עַל־יְהוּדָ֑ה בֶּן־שְׁלֹשִׁים֩ וְחָמֵ֨שׁ שָׁנָ֜ה בְּמָלְכ֗וֹ וְעֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֚שׁ שָׁנָה֙ מָלַ֣ךְ בִּירֽוּשָׁלִַ֔ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ עֲזוּבָ֖ה בַּת־שִׁלְחִֽי: |
32And he went in the way of his father Asa and did not turn away from it, to do what was right in the eyes of the Lord. |
|
לבוַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֛רֶךְ אָבִ֥יו אָסָ֖א וְלֹא־סָ֣ר מִמֶּ֑נָּה לַֽעֲשׂ֥וֹת הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה: |
And he went in the way of his father Asa and did not turn away. From what did he not turn away? |
|
וילך בדרך אביו אסא.
מאיזה דבר לא סר:
|
to do what was right. From the good and upright way of his father he did not turn away, but from the bad ways of Asa he did turn away, as is written (above 16:2): “And Asa brought forth silver and gold,” and the entire incident, but Jehoshaphat did not do so, but trusted in the Holy One, blessed be He, all his life. |
|
לעשות הישר.
מדרך הטוב והישר של אביו לא סר אבל מדרכו הרעה של אסא סר כמו שכתוב (לעיל ב' טו) ויוצא אסא כסף וזהב וכל הפרשה אבל יהושפט לא עשה כן אלא בטח כל ימיו בהקב"ה:
|
33But the high places were not removed, and the people had not yet set their hearts to the God of their forefathers. |
|
לגאַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹֽא־סָ֑רוּ וְע֚וֹד הָעָם֙ לֹֽא־הֵכִ֣ינוּ לְבָבָ֔ם לֵֽאלֹהֵ֖י אֲבֹתֵיהֶֽם: |
34And the rest of the affairs of Jehoshaphat-the first ones and the last ones-behold they are written in the words of Jehu the son of Hanani, which was inserted in the book of the kings of Israel. |
|
לדוְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י יְהֽוֹשָׁפָ֔ט הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְהָאַֽחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים בְּדִבְרֵי֙ יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֔נִי אֲשֶׁ֣ר הֹֽעֲלָ֔ה עַל־סֵ֖פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: |
in the words of Jehu the son of Hanani. who said to King Jehoshaphat, (19:2) “[Did you go] to aid the wicked?” |
|
בדברי יהוא בן חנני.
שאמר אל המלך יהושפט (שם י"ט) הלרשע לעזור:
|
35And afterwards, Jehoshaphat the king of Judah joined Ahaziah the king of Israel, who dealt wickedly. |
|
להוְאַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֶתְחַבַּר֙ יְהֽוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה עִ֖ם אֲחַזְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל ה֖וּא הִרְשִׁ֥יעַ לַֽעֲשֽׂוֹת: |
36And he joined himself with him to make ships to go to Tarshish, and they made ships in Ezion-Geber. |
|
לווַיְחַבְּרֵ֣הוּ עִמּ֔וֹ לַֽעֲשׂ֥וֹת אֳנִיּ֖וֹת לָלֶ֣כֶת תַּרְשִׁ֑ישׁ וַיַּֽעֲשׂ֥וּ אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר: |
37And Eliezer the son of Dodavah of Mareshah prophesied about Jehoshaphat, saying, "When you joined Ahaziah, the Lord breached your work." And the ships were broken and could not go to Tarshish. |
|
לזוַיִּתְנַבֵּ֞א אֱלִיעֶ֚זֶר בֶּן־דּוֹדָוָ֙הוּ֙ מִמָּ֣רֵשָׁ֔ה עַל־יְהֽוֹשָׁפָ֖ט לֵאמֹ֑ר בְּהִֽתְחַבֶּרְךָ֣ עִם־אֲחַזְיָ֗הוּ פָּרַ֚ץ יְהֹוָה֙ אֶת־מַֽעֲשֶׂ֔יךָ וַיִּשָּֽׁבְר֣וּ אֳנִיּ֔וֹת וְלֹ֥א עָֽצְר֖וּ לָלֶ֥כֶת אֶל־תַּרְשִֽׁישׁ: |
and could not go. Heb. וְלֹא עָצְרוּ, lit., they did not hold in. The meaning is: The ships could not muster the strength to go, and they were broken. |
|
ולא עצרו.
פתרון לא עצרו כח האניות ללכת וישברו:
|