Chapter 7

1And when Solomon finished praying, and the fire descended from heaven and consumed the burnt offerings and the sacrifices, and the glory of the Lord filled the House.   אוּכְכַלּ֚וֹת שְׁלֹמֹה֙ לְהִתְפַּלֵּ֔ל וְהָאֵ֗שׁ יָֽרְדָה֙ מֵֽהַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל הָֽעֹלָ֖ה וְהַזְּבָחִ֑ים וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖ה מָלֵ֥א אֶת־הַבָּֽיִת:
2And the priests could not enter the House of the Lord, because the glory of the Lord filled the House of the Lord.   בוְלֹ֚א יָֽכְלוּ֙ הַכֹּֽהֲנִ֔ים לָב֖וֹא אֶל־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה כִּֽי־מָלֵ֥א כְבֽוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָֽה:
3And all the Children of Israel saw the descent of the fire, and the glory of the Lord on the House, and they kneeled on their faces to the ground on the floor, and they prostrated themselves and [said]: "Give thanks to the Lord, for He is good, for His loving-kindness is eternal."   גוְכֹ֣ל| בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל רֹאִים֙ בְּרֶ֣דֶת הָאֵשׁ וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖ה עַל־הַבָּ֑יִת וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֚רְצָה עַל־הָרִֽצְפָּה֙ וַיִּשְׁתַּֽחֲו֔וּ וְהוֹד֚וֹת לַֽיהֹוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ:
4And the king and all the people were slaughtering sacrifices before the Lord.   דוְהַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־הָעָ֑ם זֹֽבְחִ֥ים זֶ֖בַח לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
5And King Solomon slaughtered the sacrifices of cattle, twenty-two thousand, and sheep, one hundred and twenty thousand, and they dedicated the House of God, the king and all the people.   הוַיִּזְבַּ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹה֘ אֶת־זֶ֣בַח הַבָּקָר֒ עֶשְׂרִ֚ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וְצֹ֕אן מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וַֽיַּחְנְכוּ֙ אֶת־בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֔ים הַמֶּ֖לֶךְ וְכָל־הָעָֽם:
6And the priests were standing on their watches, and the Levites with the instruments of the song of the Lord, which King David had made to give thanks to the Lord, for His loving-kindness is eternal, with David's praise in their hand; and the priests were sounding the trumpets opposite them, and all Israel were standing.   ווְהַכֹּֽהֲנִ֞ים עַל־מִשְׁמְרוֹתָ֣ם עֹֽמְדִ֗ים וְהַֽלְוִיִּ֞ם בִּכְלֵי־שִׁ֚יר יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֚ר עָשָׂ֨ה דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ לְהֹד֚וֹת לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ בְּהַלֵּ֥ל דָּוִ֖יד בְּיָדָ֑ם וְהַכֹּֽהֲנִים֙ מַחְצְרִ֣ים (כתיב מַחְצְצרִ֣ים) נֶגְדָּ֔ם וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עֹֽמְדִֽים:
And the priests… on their watches. as David had divided them into twenty-four watches, for each watch to serve its week, and the Levites likewise on their twenty-four watches   והכהנים על משמרותם.  כאשר חלקן דוד לכ"ד משמרות לשרת כל משמרה ומשמרה שבוע שלה והלוים כמו כן על כ"ד משמרות שלהם:
to give thanks. with musical instruments, for they recited (Ps. 136): “Give thanks to the Lord for He is good, for His loving kindness is eternal.”   להודות.  בכלי שיר שהיו אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו:
with David’s praise. The musical instruments with which they recited David’s praise and the thanksgivings were in the Levites’ hands.   בהלל דויד.  הכלי שיר שהיו אומרין בו הלל של דוד וההודיות בידם של לוים:
and the priests were sounding the trumpets opposite them. For it was incumbent upon them to play music with the trumpets, as it is said (Num. 10:8): “And the sons of Aaron, the priests, shall blow [with the trumpets].”   והכהנים.  מחצרים נגדם שעליהם לשורר בחצוצרות שנאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו וגו' (מדבר י'):
7And Solomon consecrated the interior of the court that was before the House of the Lord, for there he offered up the burnt offerings and the fats of the peace offerings, for the copper altar that Solomon had made could not contain the burnt offerings, the meal offerings, and the fats.   זוַיְקַדֵּ֣שׁ שְׁלֹמֹ֗ה אֶת־תּ֚וֹךְ הֶֽחָצֵר֙ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י בֵֽית־יְהֹוָ֔ה כִּי־עָ֚שָׂה שָׁם֙ הָֽעֹל֔וֹת וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֣י הַשְּׁלָמִ֑ים כִּֽי־מִזְבַּ֚ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר עָשָׂ֣ה שְׁלֹמֹ֔ה לֹ֣א יָכ֗וֹל לְהָכִ֛יל אֶת־הָֽעֹלָ֥ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֖ה וְאֶת־הַֽחֲלָבִֽים:
And Solomon consecrated the interior of the court. Our Sages differ in this matter (Zeb. 59): Rabbi Judah says: He consecrated the floor of the forecourt with the sanctity of the altar to burn offerings on the floor, because the copper altar was too small to contain [the offerings], because they brought many sacrifices. Rabbi Jose said to him: Was it not already stated (1:6): “And he offered up on it a thousand burnt offerings” on the altar that Moses had made? When you compute the number of cubits and the number of burnt offerings, you will find that this one of stones was larger than that of Moses, for on Moses’ altar, the place of its pyre was a cubit by a cubit, whereas on Solomon’s, the place of its pyre was twenty-four by twenty-four. The result is that Solomon’s [altar] was 576 times as large as that of Moses. If so, what is the meaning of (I Kings 8:64): “the king consecrated the interior of the court” ? That he set the stone altar into it, fastened to the floor.   ויקדש שלמה את תוך החצר.  רבותינו חולקין בדבר זה (זבחים נ"ט) רבי יהודה אומר קדש את רצפת העזרה בקדושת מזבח להקטיר על הרצפה כי מזבח הנחשת קטן מהכיל שרבו קרבנות להביא אמר לו רבי יוסי והלא כבר נאמר (לעיל ב' ח') אלף עולות יעלה שלמה על מזבח שעשה משה וכשאתה מגיע לחשבון אמות ומנין עולות תמצא שזה של אבנים גדול משל משה שהמזבח של משה מקום מערכתו אמה על אמה ושל שלמה מקום מערכתו כ"ד על כ"ד הרי של שלמה חמשה מאות ושבעים ושש כשל משה א"כ מה הוא קדש המלך את תוך החצר שקבע בו מזבח של אבנים מחובר ברצפה:
could not contain. He is talking about Moses’ [altar], like a person who says, “So and so is a dwarf and is disqualified from performing the sacrificial service.”   לא יכול להכיל.  בשל משה הוא אומר כאדם האומר ננס פלוני ופסול לעבודה:
8Now Solomon observed the Feast at that time seven days, and all Israel with him, a very great assemblage from the entrance of Hamath to the brook of Egypt.   חוַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה אֶת־הֶ֠חָג בָּעֵ֨ת הַהִ֜יא שִׁבְעַ֚ת יָמִים֙ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּ֔וֹ קָהָ֥ל גָּד֖וֹל מְאֹ֑ד מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־נַ֥חַל מִצְרָֽיִם:
from the entrance of Hamath. which is in the north of the land of Israel.   מלבוא חמת.  שהוא בצפון של ארץ ישראל:
to the brook of Egypt. which is opposite it, as is delineated in אֵלֶּה מַסְעֵי (ibid. verse 5).   עד נחל מצרים.  שהיא כנגדו כמפורש באלה מסעי:
9And they made on the eighth day a solemn gathering, for the inauguration of the altar they made seven days, and the feast seven days.   טוַיַּֽעֲשׂ֛וּ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י עֲצָ֑רֶת כִּ֣י| חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ עָשׂוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְהֶחָ֖ג שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים:
10And on the twenty-third day of the seventh month, he dismissed the people to their homes, rejoicing and delighted of heart for all the goodness that the Lord had wrought for David, for Solomon, and for Israel His people.   יוּבְי֨וֹם עֶשְׂרִ֚ים וּשְׁלֹשָׁה֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י שִׁלַּ֥ח אֶת־הָעָ֖ם לְאָֽהֳלֵיהֶ֑ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֚ה יְהֹוָה֙ לְדָוִ֣יד וְלִשְׁלֹמֹ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ:
And on the twenty-third day of the seventh month, he dismissed the people. which was the ninth [day] of the inauguration of the Temple, but in I Kings (8:66) it is written: “On the eighth day,” which was the twenty-second of the month. The meaning is: On the eighth day he gave them permission to leave after the Feast, and on the morrow, when the Feast was over, they all went [home] together. Another meaning: On the eighth day he gave them permission and dismissed those who lived within the Sabbath limits and whoever wished to travel and go on that day in that limit, and on the following day, he dismissed the entire populace. In Genesis Rabbah (35:3) it is explained that they took his leave but waited there one more day and then they repeated [this procedure] and took leave again a second time; therefore it is said: “on the twenty-third day of the month.”   וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם.  שהוא ט' לחנוכת הבית ובמלכים (א' ח') כתוב וביום השמיני שהוא כ"ב לחדש פתרון ביום ח' נתן להם רשות לילך לאחר החג ולמחר כשיצא החג אז הלכו כולם יחד, ע"א ביום ח' נתן להם רשות ושלח אותם היושבים בתוך תחום שבת וכל מי שירצה ליסע ולילך באותו היום באותו התחום ולמחר שלח כל העם כולו ובב"ר מפרש נטלו רשות ממנו והמתינו עוד שם יום אחד וחזרו ונטלו רשות עוד למחר פעם שניה לכך נאמר ביום כ"ג בחדש:
rejoicing and delighted of heart, etc. for David, for Solomon. For that which He spoke with His mouth above (I Chron 28:6): “Your son Solomon - he shall build My House,” He fulfilled with His hand, for He gave him a son sitting on his throne, who built a House in the name of the Lord. And in Genesis Rabbah it is explained: Said Rabbi Levi: It is written: “for the inauguration of, etc.” “Rejoicing” refers to “that the Lord had wrought for David,” viz. that He fulfilled that which He had vowed to Solomon, that He chose him from all his brothers because he was wise.   שמחים וטובי לב וגו'.  לדויד ולשלמה כי מה שדבר בפיו (לעיל כ"ח) בנך שלמה הוא יבנה בית לשמי מלא בידו שנתן לו בן יושב על כסאו שבנה הבית לשם ה' ובב"ר מפרש א"ר לוי כתיב כי חנוכת וגו' שמחים מוסב על אשר אמר ה' לדוד שקיים מה שנדר לשלמה שבחר בו מכל אחיו כי חכם הוא:
and for Israel His people. it is written in I Kings (8:56): “there has not failed one word, etc.” Another explanation: “and for Israel His people” - they had a ruler, so that they dwelt safely and tranquilly, as it is written (ibid. 5:5): “And Judah and Israel dwelt, etc.”   ולישראל עמו.  כדכתיב במלכים (א' ח') לא נפל דבר אחד וגו', ע"א ולישראל עמו שהיה להם מושל שהיו יושבין בבטחון ובהשקט כדכתיב וישב יהודה וישראל וגו' (שם ה'):
11And Solomon completed the House of the Lord and the king's palace and whatever entered Solomon's mind to make in the House of the Lord and in his palace, he succeeded.   יאוַיְכַ֧ל שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כָּל־הַבָּ֜א עַל־לֵ֣ב שְׁלֹמֹ֗ה לַֽעֲשׂ֧וֹת בְּבֵֽית־יְהֹוָ֛ה וּבְבֵֽית֖וֹ הִצְלִֽיחַ:
12And the Lord appeared to Solomon at night, and He said to him, "I have heard your prayer, and I have chosen this place for Myself for a House of sacrifice.   יבוַיֵּרָ֧א יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה בַּלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־תְּפִלָּתֶ֔ךָ וּבָחַ֜רְתִּי בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לִ֖י לְבֵ֥ית זָֽבַח:
And the Lord appeared to Solomon at night. in a vision of the night.   וירא ה' אל שלמה בלילה.  בחזיון לילה:
I have heard your prayer. With the wording that Solomon used, “And You shall hear.” The Holy One, blessed be He, answered him: “I have heard your prayer.” He prayed, (above 6:26): “When heaven is closed up.” And the Holy One, blessed be He, answered him, “If I close up.” He prayed concerning famine and locusts, and the Holy One, blessed be He, answered him, “if I command locusts.” He prayed concerning pestilence, and the Holy One, blessed be He, answered him, “or if I send pestilence upon My people, and My people… humble themselves” by praying and seeking My presence and repenting of their evil ways. Hence we have three [responses] corresponding to three [entreaties].   שמעתי את תפלתך.  בלשון שאמר שלמה ושמעת השיב הקב"ה שמעתי תפלתך הוא התפלל בהעצר השמים השיב הקב"ה הן אעצור, הוא התפלל רעב וארבה והקב"ה משיבו והן אצוה על חגב, הוא התפלל על דבר והקב"ה משיבו ואם אשלח דבר בעמי ויכנעו עמי במה שיתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים הרי ג' כנגד ג':
13If I shut up the heaven and there be no rain, and if I command locusts to devour the land, or if I send pestilence upon My people.   יגהֵ֣ן אֶֽעֱצֹ֚ר הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹא־יִֽהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהֵֽן־אֲצַוֶּ֥ה עַל־חָגָ֖ב לֶֽאֱכ֣וֹל הָאָ֑רֶץ וְאִם־אֲשַׁלַּ֥ח דֶּ֖בֶר בְּעַמִּֽי:
If I shut up… if I command… or if I send. corresponding to three prayers, “I shall hear… and forgive their sin, and heal their land.”   הן אעצור.  והן אצוה ואם אשלח כנגד ג' תפילות ואני אשמע ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם:
14And My people, upon whom My name is called, humble themselves and pray and seek My presence and repent of their evil ways, I shall hear from heaven and forgive their sin and heal their land.   ידוְיִכָּֽנְע֨וּ עַמִּ֜י אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם וְיִתְפַּֽלְלוּ֙ וִֽיבַקְשׁ֣וּ פָנַ֔י וְיָשֻׁ֖בוּ מִדַּרְכֵיהֶ֣ם הָֽרָעִ֑ים וַֽאֲנִי֙ אֶשְׁמַ֣ע מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְאֶסְלַח֙ לְחַטָּאתָ֔ם וְאֶרְפָּ֖א אֶת־אַרְצָֽם:
15Now, My eyes will be open and My ears attentive to the prayer of this place.   טועַתָּ֗ה עֵינַי֙ יִֽהְי֣וּ פְתֻח֔וֹת וְאָזְנַ֖י קַשֻּׁב֑וֹת לִתְפִלַּ֖ת הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה:
16And now, I have chosen and consecrated this House that My name be there forever, and My eyes and heart will be there at all times.   טזוְעַתָּ֗ה בָּחַ֚רְתִּי וְהִקְדַּ֙שְׁתִּי֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה לִֽהְיוֹת־שְׁמִ֥י שָׁ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְהָי֨וּ עֵינַ֧י וְלִבִּ֛י שָׁ֖ם כָּל־הַיָּמִֽים:
and My eyes and heart will be. Jonathan renders (I Kings 9:3): “and My presence will rest there if My will is performed there at all times.” My eyes will be there if My heart and My will are there.   והיו עיני ולבי.  תרגם יונתן ותהי שכינתי שריא ביה אם רעותי מתעבדא תמן כל יומיא, והיו עיני שם אם לבי וחפצי שם:
17As for you, if you walk before Me as your father David walked, and do according to all that I commanded you, and you keep My statutes and My ordinances.   יזוְאַתָּ֞ה אִם־תֵּלֵ֣ךְ לְפָנַ֗י כַּֽאֲשֶׁ֚ר הָלַךְ֙ דָּוִ֣יד אָבִ֔יךָ וְלַֽעֲשׂ֕וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑יךָ וְחֻקַּ֥י וּמִשְׁפָּטַ֖י תִּשְׁמֽוֹר:
18I shall set up the throne of your kingdom as I decreed to your father David, saying: You shall never lack a man ruling in Israel.   יחוַֽהֲקִ֣ימוֹתִ֔י אֵ֖ת כִּסֵּ֣א מַלְכוּתֶ֑ךָ כַּֽאֲשֶׁ֣ר כָּרַ֗תִּי לְדָוִ֚יד אָבִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־יִכָּרֵ֚ת לְךָ֙ אִ֔ישׁ מוֹשֵׁ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל:
19But if you revert and forsake My statutes and My commandments, which I placed before you, and you go and worship strange gods and prostrate yourselves to them.   יטוְאִם־תְּשׁוּב֣וּן אַתֶּ֔ם וַֽעֲזַבְתֶּם֙ חֻקּוֹתַ֣י וּמִצְו‍ֹתַ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶ֑ם וַֽהֲלַכְתֶּ֗ם וַֽעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּֽחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם:
20I shall uproot them from upon My land, which I gave them, and this House, which I have consecrated for My name I shall cast from before Me, and I shall make it a proverb and a byword among all peoples.   כוּנְתַשְׁתִּ֗ים מֵעַ֚ל אַדְמָתִי֙ אֲשֶׁר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם וְאֶת־הַבַּ֚יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁר הִקְדַּ֣שְׁתִּי לִשְׁמִ֔י אַשְׁלִ֖יךְ מֵעַ֣ל פָּנָ֑י וְאֶתְּנֶ֛נּוּ לְמָשָׁ֥ל וְלִשְׁנִינָ֖ה בְּכָל־הָֽעַמִּֽים:
I shall cast from before Me. according to the condition between Me and you, viz. (Lev. 26:14): “But if you do not heed Me.” What does it say there? (verse 31): “And I shall make your sanctuaries desolate.”   אשליך מעל פני.  כתנאי שביני וביניכם ואם לא תשמעו לי (ויקרא כ״ו:י״ד) מה נאמר והשימותי את מקדשיכם:
and I shall make it a proverb. as people compose a proverb about someone who was befallen by misfortune.   ואתננו למשל ולשנינה.  כענין שמושלים משל על מי שאירע לו דבר פגע:
and a byword. Heb. וְלִשְׁנִינָה, like (Deut. 6:7): וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, “and you shall teach them.” [It is] an expression of recounting misfortunes. Similarly, the Targum of (Gen. 37:10) וַיְסַפֵּר“And he told,” is וְאִשְׁתָּעֵי, and [the Targum of] וְלִשְׁנִינָה is וּלְשׁוּעֵי.   ולשנינה.  כמו (דברים ו׳:ז׳) ושננתם לבנך ותתנינון לשון סיפור רעות וכן תרגום ויספר ואשתעי ולשועי:
21And this House, which was exalted, every passerby will be astounded, and they will say: Why has the Lord done this to this country and to this Temple?   כאוְהַבַּ֚יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁר הָיָ֣ה עֶלְי֔וֹן לְכָל־עֹבֵ֥ר עָלָ֖יו יִשֹּׁ֑ם וְאָמַ֗ר בַּמֶּ֨ה עָשָׂ֚ה יְהֹוָה֙ כָּ֔כָה לָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְלַבַּ֥יִת הַזֶּֽה:
every passerby will be astounded. i.e., The Temple will be destroyed, and every passerby will then be astounded (יִשֹּׁם), like (Job 18:20): “Concerning his day - the later people shall be astonished (נָשַׁמּוּ).”   לכל עובר עליו ישום.  כלומר יחרב הבית ואז כל עובר עליו ישום כמו (איוב י"ח) על יומו נשמו אחרונים:
Why has the Lord done. בַּמֶּה, like (Deut. 29:23): “Why (עַל מֶה) has the Lord done thus,” and so it is written in I Kings (9:9).   במה עשה ה'.  כמו על מה עשה ה' (דברים כ"ט) וכן כתיב (במלכים א' ט'):
22And they will be told: Because they forsook the Lord, the God of their forefathers, Who took them out of the land of Egypt, and they adopted strange gods and prostrated themselves to them and worshiped them; therefore, He brought upon them all this evil."   כבוְאָֽמְר֗וּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר עָֽזְב֜וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה| אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֣ר הֽוֹצִיאָם֘ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַיַּֽחֲזִ֙יקוּ֙ בֵּאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּֽחֲו֥וּ לָהֶ֖ם וַיַּֽעַבְד֑וּם עַל־כֵּן֙ הֵבִ֣יא עֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת: