Chapter 2

1And Solomon counted seventy thousand who bore burdens and eighty thousand hewers in the mountains, and three thousand and six hundred were overseeing them.   אוַיִּסְפֹּ֨ר שְׁלֹמֹ֜ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אִ֣ישׁ סַבָּ֔ל וּשְׁמוֹנִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּמְנַצְּחִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת:
2And Solomon sent to Huram the king of Tyre, saying, "As you did with my father David, and you sent him cedars to build for himself a House in which to dwell.   בוַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חוּרָ֥ם מֶֽלֶךְ־צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּֽאֲשֶׁ֚ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִם־דָּוִ֣יד אָבִ֔י וַתִּשְׁלַֽח־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים לִבְנֽוֹת־ל֥וֹ בַ֖יִת לָשֶׁ֥בֶת בּֽוֹ:
3Behold I am building a house in the name of the Lord my God, to devote to Him, to burn before Him incense and the arrangement of the continual showbread and burnt offerings, for the morning and for the evening, for Sabbaths and for New Moons, and for the appointed seasons of the Lord our God, making this permanent over Israel.   גהִנֵּה֩ אֲנִ֨י בֽוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם| יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֗י לְהַקְדִּ֣ישׁ ל֡וֹ לְהַקְטִ֣יר לְפָנָ֣יו קְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַֽעֲרֶ֨כֶת תָּמִ֚יד וְעֹלוֹת֙ לַבֹּ֣קֶר וְלָעֶ֔רֶב לַשַּׁבָּתוֹת֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּלְמֽוֹעֲדֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְעוֹלָ֥ם זֹ֖את עַל־יִשְׂרָאֵֽל:
to devote to Him. for some purpose.   להקדיש לו.  לצורך מה:
to burn before Him incense. which is a way of honor[ing Him], and this is repeated further (verse 5): “but to burn incense before Him.”   להקטיר לפניו קטורת.  שהוא דרך כבוד וגם מכפיל כי אם להקטיר לפניו:
making this permanent over Israel. Therefore, I request of you to send to me [material] for a good and strong House, because it is required perpetually for Israel to offer up their sacrifice(s) in this House, which I am building.   לעולם זאת על ישראל.  לכך אני מבקשך לשלוח אלי בנין טוב וחזק לפי שלעולם זקוק על ישראל להקריב קרבנם בבית זו אשר אני בונה:
4And the House which I am building is great, for our God is greater than all gods.   דוְהַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֑וֹל כִּֽי־גָד֥וֹל אֱלֹהֵ֖ינוּ מִכָּל־הָֽאֱלֹהִֽים:
And the House, which I am building, is great. Therefore, I require of you to send me of your buildings. Now if you say, “Make the House smaller, so that you will not need other people,” I cannot do so, because our God is greater than all Gods; therefore, I cannot diminish it or make it smaller.   והבית אשר אני בונה גדול.  לפיכך צריך אני שתשלח לי מבניינך וא"ת תקטין את הבית כדי שלא תצטרך לאחרים איני יכול כי גדול אלהינו מכל האלהים ולכך איני יכול להקטינו ולהמעיטו:
5And who can gather up strength to build Him a House, for the heavens and the heavens of the heavens cannot contain Him, and who am I that I should build Him a House, only to burn incense before Him.   הוּמִ֚י יַֽעֲצָר־כֹּ֙חַ֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת כִּ֧י הַשָּׁמַ֛יִם וּשְׁמֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לֹ֣א יְכַלְכְּלֻ֑הוּ וּמִ֚י אֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר אֶבְנֶה־לּ֣וֹ בַ֔יִת כִּ֖י אִם־לְהַקְטִ֥יר לְפָנָֽיו:
And who can gather up strength to build Him a house. Since he said, “And the House which I am building is great,” perhaps [you may think that] this will mean “great enough for His needs,” but this is not so, for “who can gather strength?” For who can compress and gather his strength enough to build a house fit for Him? An example of this appears above (I Chron. 29:14): “that we should gather up strength to donate.”   ומי יעצר כח לבנות לו בית.  לפי שאמר והבית אשר אני בונה גדול שמא יהא משמע לך גדול כל סיפוקו ואין זה כי מי יעצור כח מי יכול לדחוק ולעצור כח עצמו כל כך לבנות לו בית הראוי לו ודוגמא למעלה (כט) כי נעצור כח להתנדב:
for the heavens and the heavens of the heavens cannot contain Him. Therefore, he says, “and who am I, to build Him a House?” And that which I am building Him is nothing more than to burn incense therein before Him.   כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו.  ולכך הוא אומר ומי אני אשר אבנה לו בית ומה שאני בונה לו לא כלום כי אם להקטיר בו לפניו:
6And now, send me a wise man to work with gold, with silver, with copper, with iron, and with purple, crimson, and blue yarn, and who knows how to make engravings with the wise men who are with me in Judah and in Jerusalem, whom my father David prepared.   ווְעַתָּ֡ה שְׁלַח־לִ֣י אִֽישׁ־חָכָ֡ם לַֽעֲשׂוֹת֩ בַּזָּהָ֨ב וּבַכֶּ֜סֶף וּבַנְּחֹ֣שֶׁת וּבַבַּרְזֶ֗ל וּבָֽאַרְגְּוָן֙ וְכַרְמִ֣יל וּתְכֵ֔לֶת וְיֹדֵ֖עַ לְפַתֵּ֣חַ פִּתּוּחִ֑ים עִם־הַֽחֲכָמִ֗ים אֲשֶׁ֚ר עִמִּי֙ בִּֽיהוּדָ֣ה וּבִירֽוּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֵכִ֖ין דָּוִ֥יד אָבִֽי:
and with purple. אַרְגְּוָן. This is synonymous with אַרְגָּמָן.   ובארגון.  זה ארגמן:
and crimson. כַּרְמִיל. This is תוֹלַעַת שָׁנִי. The proof is that שָׁנִי תוֹלַעַת is not mentioned here.   וכרמיל.  זו תולעת שני תדע שהרי לא נזכר כאן תולעת שני:
and who knows how to make engravings. Heb. לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים. An example is (Ex. 28:36) חֹתָם פִּתּוּחֵי, the engravings of a signet; someone who knows how to cut and make forms in stones, graber or greber in Middle German.   ויודע לפתח פתוחים.  דוגמת פתוחי חותם שיודע לחתום ולצייר באבנים גראבי"ר בל"א:
7And send me cedar wood, cypress wood, and brazilwood from Lebanon, for I know that your servants know how to cut the trees of Lebanon, and behold my servants are with your servants.   זוּֽשְׁלַח־לִי֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֜ים בְּרוֹשִׁ֣ים וְאַלְגּוּמִּים֘ מֵֽהַלְּבָנוֹן֒ כִּי אֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי אֲשֶׁ֚ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ יֽוֹדְעִ֔ים לִכְר֖וֹת עֲצֵ֣י לְבָנ֑וֹן וְהִנֵּ֥ה עֲבָדַ֖י עִם־עֲבָדֶֽיךָ:
8And to prepare for me abundant timber, for the House that I am building is large and wonderful.   חוּלְהָכִ֥ין לִ֛י עֵצִ֖ים לָרֹ֑ב כִּ֥י הַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֥וֹל וְהַפְלֵֽא:
9And behold for the wood cutters, for those who cut the timber, I shall give abundant wheat for your servants, twenty thousand kors, and barley twenty thousand kors, and wine twenty thousand baths, and oil twenty thousand baths."   טוְהִנֵּ֣ה לַחֹֽטְבִ֣ים לְֽכֹֽרְתֵ֣י הָֽעֵצִ֡ים נָתַתִּי֩ חִטִּ֨ים| מַכּ֜וֹת לַֽעֲבָדֶ֗יךָ כֹּרִים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וּשְׂעֹרִ֕ים כֹּרִ֖ים עֶשְׂרִ֣ים אָ֑לֶף וְיַ֗יִן בַּתִּים֙ עֶשְׂרִ֣ים אֶ֔לֶף וְשֶׁ֕מֶן בַּתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים אָֽלֶף:
Abundant wheat. Heb. מַכּוֹת, in Middle High German vollauff, in abundance, and some say that מַכּוֹת means crushed to extract the wheat kernels from the ear.   נתתי חטים מכות.  בל"א (פול אויף) ויש אומרים מכות כתותין להוציא חטים מן השבולת:
and wine twenty thousand baths. The expression of bath refers to a liquid measure, and kor is a dry measure.   ויין בתים.  לשון בת מדה בלח כור ביבש:
10And Huram the king of Tyre said in writing, and sent to Solomon, "Because of the Lord's love for His people, He made you king over them."   יוַיֹּ֨אמֶר חוּרָ֚ם מֶֽלֶךְ־צֹר֙ בִּכְתָ֔ב וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־שְׁלֹמֹ֑ה בְּאַֽהֲבַ֚ת יְהֹוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ נְתָנְךָ֥ עֲלֵיהֶ֖ם מֶֽלֶךְ:
11And Huram the king of Tyre said, "Blessed is the Lord, the God of Israel, Who made the heavens and the Earth, Who gave King David a wise son, endowed with intelligence and understanding, who will build a House for the Lord and a house for his kingdom.   יאוַיֹּאמֶר֘ חוּרָם֒ בָּר֚וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר נָתַן֩ לְדָוִ֨יד הַמֶּ֜לֶךְ בֵּ֣ן חָכָ֗ם יוֹדֵ֙עַ֙ שֵׂ֣כֶל וּבִינָ֔ה אֲשֶׁ֚ר יִֽבְנֶה־בַּ֙יִת֙ לַֽיהֹוָ֔ה וּבַ֖יִת לְמַלְכוּתֽוֹ:
12And now, I have sent a wise man, endowed with understanding, of my father Huram.   יבוְעַתָּ֗ה שָׁלַ֧חְתִּי אִֽישׁ־חָכָ֛ם יוֹדֵ֥עַ בִּינָ֖ה לְחוּרָ֥ם אָבִֽי:
endowed with understanding, of my father Huram. He was my father’s ingenious craftsman, and he is also mine.   יודע בינה לחורם אבי.  אומן חכם של אבי היה גם שלי הוא:
13The son of a woman of the daughters of Dan, and his father was a Tyrian man, who knew how to work with gold, with silver, with copper, with iron, with stones, with wood, with purple, with blue, and with fine linen and with crimson yarn, and to engrave all types of engravings, and to devise ideas, [to do] what is given to him with your wise men and the wise men of my lord, your father David.   יגבֶּן־אִשָּׁ֞ה מִן־בְּנ֣וֹת דָּ֗ן וְאָבִ֣יו אִֽישׁ־צֹרִ֡י יוֹדֵ֡עַ לַֽעֲשׂ֣וֹת בַּזָּהָ֣ב וּ֠בַכֶּסֶף בַּנְּחֹ֨שֶׁת בַּבַּרְזֶ֜ל בָּֽאֲבָנִ֣ים וּבָֽעֵצִ֗ים בָּֽאַרְגָּמָ֚ן בַּתְּכֵ֙לֶת֙ וּבַבּ֣וּץ וּבַכַּרְמִ֔יל וּלְפַתֵּ֙חַ֙ כָּל־פִּתּ֔וּחַ וְלַחְשֹׁ֖ב כָּל־מַֽחֲשָׁ֑בֶת אֲשֶׁ֚ר יִנָּֽתֶן־לוֹ֙ עִם־חֲכָמֶ֔יךָ וְֽחַכְמֵ֔י אֲדֹנִ֖י דָּוִ֥יד אָבִֽיךָ:
the son of a woman. She was a widow.   בן אשה.  אלמנה היתה:
of the daughters of Dan. of the tribe of Dan.   מן בנות דן.  משבט דן:
and his father was a Tyrian man. He was a Jew who lived in Tyre, on the model of (II Sam. 6:10): “Obed-Edom the Gittite,” who lived in Gath, and who was a Levite. In I Kings (7:14), it is written: “He was a widow’s son, of the tribe of Naphtali, and his father was a Tyrian man.” His mother was from Dan, and his father was from Naphtali. Now why was it necessary to trace his genealogy, from which tribe his father and mother were? This is what is written (Gen. 30:6): “God judged me,” and also (ibid. 8): “I have fought a divine struggle, etc.” Rachel said, “I twisted cords; I went through contortions until I was able to compare to my sister Leah. If Leah will boast of her descendant Bezalel, who will make the Tabernacle, he will require one of the sons of Dan to participate in his work, as it is written (38:23): ‘And with him was Oholiab the son of Ahisamach of the tribe of Dan.’ Now if Solomon, the descendant of my sister, will build the Temple, some of the sons of Dan and Naphtali will have to participate with him.”   ואביו איש צורי.  יהודי היה יושב בצור דוגמא עובד אדום הגתי (שמואל ב ו׳:י׳-י״א) שהיה יושב בגת ולוי היה ובמלכים (א ז) כתיב ובן אשה אלמנה ממטה נפתלי ואביו איש צורי אלא אמו מדן ואביו מנפתלי ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו זהו שכתוב (ראשית ל') דנני אלהים וגם נפתולי אלהים וגו' (שם) אמרה רחל מעתה עקמתי פתולים עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן שנא ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן ואם שלמה בן אחותי יבנה ב"ה צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי:
and his father was a Tyrian man. [This comes] to teach you that even if his mother is a widow, a person must adopt his father’s trade and sustain his mother. (So I heard from Rabbi Solomon the son of Levi of Monteuille, the son of Rabbi Moshe Hadarshan’s sister.)   ואביו איש צרי.  ללמדך אע"פ שאמו אלמנה צריך אדם לתפוש אומנות אביו (ולהחיות אמו סא"א) (כך שמעתי מפי רבינו שלמה בר לוי ממנטויל"א בן אחותו של רבינו משה הדרשן):
14And now, the wheat and the barley, the oil and the wine, which my lord said, he shall send to his servants.   ידוְעַתָּה הַֽחִטִּ֨ים וְהַשְּׂעֹרִ֜ים הַשֶּׁ֚מֶן וְהַיַּ֙יִן֙ אֲשֶׁר־אָמַ֣ר אֲדֹנִ֔י יִשְׁלַ֖ח לַֽעֲבָדָֽיו:
15And we shall cut timber from Lebanon, as much as you need, and we shall bring it to you as rafts on the sea of Joppa, and you will bring them up to Jerusalem."   טווַֽ֠אֲנַחְנוּ נִכְרֹ֨ת עֵצִ֚ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ כְּכָל־צָרְכֶּ֔ךָ וּנְבִיאֵ֥ם לְךָ֛ רַפְסֹד֖וֹת עַל־יָ֣ם יָפ֑וֹ וְאַתָּ֛ה תַּֽעֲלֶ֥ה אֹתָ֖ם יְרֽוּשָׁלִָֽם:
as rafts. Heb. רַפְסדוֹת, and in I Kings (5:23) it is written: דבְרוֹת, in Middle High German vloeze , rafts, (in modern German fluüsse).   רפסדות.  (ובמלכים א' ה') דוברות בל"א פלייצי"ץ:
on the sea of Joppa. meaning on the seacoast, like (Jonah 1:3): “and he went down to Joppa.”   על ים יפו.  פי' על חוף הים כמו וירד יפו דיונה:
16And Solomon counted all the strangers who were in the land of Israel, after the census in which his father David had counted them, and they were found to be one hundred fifty-three thousand and six hundred.   טזוַיִּסְפֹּ֣ר שְׁלֹמֹ֗ה כָּל־הָֽאֲנָשִׁ֚ים הַגֵּירִים֙ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל אַֽחֲרֵ֣י הַסְּפָ֔ר אֲשֶׁ֥ר סְפָרָ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמָּֽצְא֗וּ מֵאָ֚ה וַֽחֲמִשִּׁים֙ אֶ֔לֶף וּשְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת:
And Solomon counted all the strangers who were in the land of Israel. Heb. הַגֵּירִים. This is written with the plene spelling, two yuds. In the beginning, when David counted them (I Chron 22:2), they were called הַגֵּרִים with one yud, but Solomon counted them at the time of the deed, when he built; therefore, it is written with the plene spelling. A similar instance: “then you shall bring up my bones from this place.” “With you” is missing in the portion of וַיְחִי (Gen. 50:25), but at the time of the deed (in the portion of בְּשַׁלַּח, Ex. 13:19), when he took them, it is written: “with you.”   ויספר שלמה כל האנשים הגירים.  מלא בב' יודי"ן ומתחילה כשספרם דוד נקראו שם גרים ביו"ד אחת אבל שלמה ספרם בשעת מעשה כשבנה ולכך כתיב מלא ודוגמא והעליתם את עצמותי מזה חסר אתכם בפ' ויחי בשעת מעשה כשלקחן (בפ' בשלח) כתיב אתכם:
And Solomon counted, etc., after the census. above (I Chron. 22:2), as it is written: “And David ordered to gather the strangers.”   ויספר וכו'.  אחרי הספר למעלה דכתיב (לעיל כ"ב) ויאמר דוד לכנוס את הגרים:
17And he made of them seventy thousand who bear burdens, eighty thousand who hew in the mountains, and three thousand six hundred overseers, to make the people work.   יזוַיַּ֣עַשׂ מֵהֶ֗ם שִׁבְעִ֥ים אֶ֙לֶף֙ סַבָּ֔ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּשְׁלֹ֚שֶׁת אֲלָפִים֙ וְשֵׁ֣שׁ מֵא֔וֹת מְנַצְּחִ֖ים לְהַֽעֲבִ֥יד אֶת־הָעָֽם:
And he made of them seventy thousand, etc.. The reason he mentions them again and mentions the number is that he interrupted the topic; therefore, he had to repeat it again now. And he did not stop until he finished the entire [account of the] building, and he says immediately (3:1): “And Solomon commenced to build, etc.” Now, even with one verse, it is customary to interrupt the topic and [then] to begin [again] with the previous statement, e.g., (Num. 16:6): “Do this: take yourself, etc.” And the morrow, it says (ibid. 16f.): “And Moses said to Korah: You and all your band, etc.,” and he repeats and says, “and let each man take his censer and place, etc.” Since he interrupted with many verses, it was necessary to rewrite it, and how much more so here.   ויעש מהם שבעים אלף וגו'.  מה שחזר ומזכירן ומזכיר המספר בשביל שהפסיק הענין לכך הוצרך לומר אף עתה ולא יפסוק עד שיכלה כל הבנין ואומר מיד ויחל שלמה לבנות וגו' ואפילו בפסוק א' מנהגו שיפסיק הענין ומתחיל לדברי הראשון כמו זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וגו' (מדבר טו), ולמחרתו כתיב (שם) ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך וגו' וחוזר ואמר וקחו איש מחתתו וגו' אלא לפי שהפסיק בכמה פסוקים הוצרך שנית להכתב וכ"ש כאן: