| 1A song of David. O Lord, I called You; hasten to me, give ear to my voice when I call out to You. |
|
אמִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהֹוָ֣ה קְ֖רָאתִיךָ ח֣וּשָׁה לִּ֑י הַֽאֲזִ֥ינָה ק֜וֹלִ֗י בְּקָרְאִי־לָֽךְ: |
| 2My prayer shall be established like incense before You, the lifting of my hands as the evening offering. |
|
בתִּכּ֚וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ מַֽשְׂאַ֥ת כַּ֜פַּ֗י מִנְחַת־עָֽרֶב: |
| the lifting of my hands. What I lift up my hands to You. |
|
משאת כפי.
מה שאני נושא כפי אליך:
|
| 3O Lord, place a guard for my mouth; watch the portal of my lips. |
|
גשִׁיתָ֣ה יְ֖הֹוָה שָׁמְרָ֣ה לְפִ֑י נִ֜צְּרָ֗ה עַל־דַּ֥ל שְׂפָתָֽי: |
| O Lord, place a guard for my mouth. when I pray before You, that I should speak poetically, that it should be acceptable. |
|
שיתה ה' שמרה לפי.
בהתפללי לפניך להיותי מדבר צחות שיהיו לרצון:
|
| the portal of my lips. That is the upper lip (like portals of my lips). |
|
דל שפתי.
היא שפה העליונה (כמו דלתות שפתי):
|
| 4Do not incline my heart to an evil thing, to perform deeds of wickedness with men who work iniquity, and may I not partake of their feasts. |
|
דאַל־תַּֽ֚ט לִבִּ֨י | לְדָבָ֪ר | רָ֡ע לְהִתְע֘וֹלֵ֚ל עֲלִל֨וֹת | בְּרֶ֗שַׁע אֶת־אִישִׁ֥ים פֹּֽעֲלֵי־אָ֑וֶן וּבַל־אֶ֜לְחַ֗ם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם: |
| Do not incline my heart. May my heart not be inclined toward evil. |
|
אל תט לבי.
אל יהיה נוטה לרע:
|
| . |
|
את אישים.
עם אנשים (מצאתי):
|
| and may I not partake of their feasts. And I shall not sit at their feasts. |
|
ובל אלחם במנעמיהם.
ולא אהיה מיסב בסעודתם:
|
| 5May a righteous man strike me with kindness and reprove me; may the oil of the anointment of my head not turn my head away, for as long as [I am] at my prayer, [it is] about their evils. |
|
היֶֽהֶלְמֵ֚נִי צַדִּ֨יק | חֶ֡סֶד וְיֽוֹכִיחֵ֗נִי שֶׁ֣מֶן רֹ֖אשׁ אַל־יָנִ֣י רֹאשִׁ֑י כִּי־ע֥וֹד וּ֜תְפִלָּתִ֗י בְּרָעֽוֹתֵיהֶֽם: |
| May a righteous man strike me with kindness and reprove me. It is better that a true and righteous prophet reprove me and chastise me, for all his blows and his reproof are kindness. |
|
יהלמני צדיק חסד ויוכיחני.
טוב לי שיוכיחני וייסרני נביא אמת וצדק שכל מהלומיו ותוכחתו חסד:
|
| may the oil of the anointment of my head not turn my head away. The royal oil that was poured onto my head, as it is said (above 23:5): “You anointed my head with oil,” should not turn my head away from the reproof of the righteous man, to go and eat bread with the workers of iniquity. |
|
שמן ראש אל יני ראשי.
שמן מלכות שהוצק על ראשי כמו שנאמר (לעיל כ"ג) דשנת בשמן ראשי אל יסיר את ראשי מתוכחת הצדיק ללכת וללחום את פועלי און:
|
| for as long as. For as long as my prayer is in my mouth, it is about the evils of the workers of iniquity, that I should not stumble on them. |
|
כי עוד.
כי כל עוד ותפלתי בפי הרי היא בשביל רעותיהם של פועלי און שלא אכשל בהם:
|
| 6Their judges were led astray by [their hearts of] stone, although they heard my words, which are pleasant. |
|
ונִשְׁמְט֣וּ בִידֵי־סֶ֖לַע שֹֽׁפְטֵיהֶ֑ם וְשָֽׁמְע֥וּ אֲ֜מָרַ֗י כִּ֣י נָעֵֽמוּ: |
| Their judges were led astray by [their hearts of] stone. For the judges and leaders of these [people] have been led astray from the good way by the evil inclination and the heart of stone, and it is as hard as a rock. |
|
נשמטו בידי סלע שופטיהם.
כי דייניהם ומנהיגיהם של אלו נשמטו מדרך הטוב ביד יצר הרע ולב האבן וקשה כסלע:
|
| although they heard my words. [my] pleasant [words], which I speak of the commandments, and they do not repent of their evil way. Our Rabbis in the Baraitha of Sifrei (Deut. 3:23) interpreted it concerning Moses and Aaron, but I cannot reconcile the end of the verse with its beginning. I can perhaps reconcile it and say that in stubbornness, these people equal the stubbornness of those through whom Moses and Aaron died through the rock, for these too heard the pleasant words but do not repent. |
|
ושמעו אמרי.
הנעימים שאני מדבר במצותיו של הקב"ה ואינם שבים מדרכם הרעה ורבותינו בבריית' דסיפרא דרשוהו במשה ואהרן שמתו על ידי הסלע אבל איני יכול ליישב המקרא סופו לראשו, ויש ליישבו ולומר דומין אלו לעקשות לאותן שמתו משה ואהרן ע"י הסלע על ידיהם כי אף אלו שמעו אמרי' נעימים ואינם שבים:
|
| 7As one who chops and splits [wood] on the ground, our bones are scattered at the mouth of the grave. |
|
זכְּמ֚וֹ פֹלֵ֣חַ וּבֹקֵ֣עַ בָּאָ֑רֶץ נִפְזְר֥וּ עֲ֜צָמֵ֗ינוּ לְפִ֣י שְׁאֽוֹל: |
| As one who chops. wood. |
|
כמו פולח.
עצים:
|
| and splits on the ground. So were our bones scattered to reach the entrance of death because of the evils of the transgressors. |
|
פולח.
לשון בקוע כמו יפלח כליותי (איוב ט"ו):
|
| Chops. Heb. פלח, an expression of splitting, as (Job 16:13): “He splits my kidneys.” |
|
ובוקע בארץ.
כן נפזרו עצמינו להגיע לפתח המות בשביל רעותיהם של עוברי עבירה:
|
| 8For to You, O God the Lord, are my eyes; I took shelter in You; do not cast out my soul. |
|
חכִּ֚י אֵלֶ֨יךָ | יֱהֹוִ֣ה אֲדֹנָ֣י עֵינָ֑י בְּכָ֥ה חָ֜סִ֗יתִי אַל־תְּעַ֥ר נַפְשִֽׁי: |
| For to You, etc., are my eyes. This goes back to the above verses (3f.): Place a guard for my mouth… Do not incline… for to You… are my eyes, etc. |
|
כי אליך ה' אדני עיני.
מוסב למקראות של מעלה שיתה שמרה לפי ואל תט כי עליך עיני וגו':
|
| do not cast out my soul. Heb. אל תער. Do not cast me from before You, like (Gen. 24:20): “and emptied (ותער) her pitcher into the watering trough.” |
|
אל תער נפשי.
אל תשלח נפשי מלפניך כמו ותער כדה אל השקת (בראשית כ״ד:כ׳):
|
| 9Guard me from the snare that they have laid for me, and the traps of the workers of iniquity. |
|
טשָׁמְרֵ֣נִי מִֽידֵי־פַ֖ח יָ֣קְשׁוּ לִ֑י וּ֜מֹֽקְשׁ֗וֹת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן: |
| 10May the wicked fall together, [each] into his nets, until I pass by. |
|
ייִפְּל֣וּ בְמַכְמֹרָ֣יו רְשָׁעִ֑ים יַ֥חַד אָֽ֜נֹכִ֗י עַ֣ד אֶֽעֱבֽוֹר: |
| May the wicked fall… into his nets. May the wicked man himself fall into his nets that he spreads at my feet. |
|
יפלו במכמוריו רשעים.
יפול הרשע עצמו במכמוריו שהוא פורש לרגלי:
|
