| 1The word that came to Jeremiah from the Lord, to say; |
|
אהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר: |
| 2Hearken to the words of this covenant, and you shall speak to the men of Judah and to the inhabitants of Jerusalem. |
|
בשִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את וְדִבַּרְתֶּם֙ אֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְעַל־יֹֽשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָֽם: |
| 3And you shall say to them, so said the Lord God of Israel; Cursed be the man who will not hearken to the words of this covenant, |
|
גוְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָר֣וּר הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמַ֔ע אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֥ית הַזֹּֽאת: |
| 4Which I commanded your forefathers on the day I took them out of the land of Egypt, out of the iron furnace, saying: Hearken to My voice and do them, according to all that I will command you, and you shall be to Me for a people, and I will be to you for a God. |
|
דאֲשֶׁ֣ר צִוִּ֣יתִי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶ֡ם בְּי֣וֹם הֽוֹצִיאִֽי־אוֹתָ֣ם מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ מִכּ֨וּר הַבַּרְזֶ֜ל לֵאמֹ֗ר שִׁמְע֚וּ בְקוֹלִי֙ וַֽעֲשִׂיתֶ֣ם אוֹתָ֔ם כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּ֖ה אֶתְכֶ֑ם וִֽהְיִ֚יתֶם לִי֙ לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים: |
| 5In order to establish the oath that I swore to your forefathers to give them a land flowing with milk and honey as of this day. And I replied and said, "Amen, O Lord." |
|
הלְמַעַן֩ הָקִ֨ים אֶת־הַשְּׁבוּעָ֜ה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣עְתִּי לַֽאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם לָתֵ֚ת לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֛ב וּדְבַ֖שׁ כַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאַ֥עַן וָֽאֹמַ֖ר אָמֵ֥ן | יְהֹוָֽה: |
| “Amen, O Lord”: that he be cursed. |
|
אמן ה':
שיהא ארור:
|
| 6And the Lord said to me; Proclaim all these words in the cities of Judah and in the streets of Jerusalem, saying: Hearken to the words of this covenant and you shall do them. |
|
ווַיֹּ֚אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י קְרָ֨א אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֚ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֥וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֗וּ אֶת־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אוֹתָֽם: |
| 7For I warned your forefathers on the day I brought them up from the land of Egypt until this day, warning early every morning, saying: Hearken to My voice. |
|
זכִּי֩ הָעֵ֨ד הַֽעִדֹ֜תִי בַּֽאֲבֽוֹתֵיכֶ֗ם בְּיוֹם֩ הַֽעֲלוֹתִ֨י אוֹתָ֜ם מֵאֶ֚רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַשְׁכֵּ֥ם וְהָעֵ֖ד לֵאמֹ֑ר שִׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי: |
| For I warned: Heb. העידתי, an expression of warning. |
|
העד העדותי:
ל' התראה:
|
| 8But they did not hearken, neither did they bend their ears, and they went, each man according to the view of his evil heart, and I brought upon them all the words of this covenant that I commanded to do, and they did not do. |
|
חוְלֹ֚א שָֽׁמְעוּ֙ וְלֹֽא־הִטּ֣וּ אֶת־אָזְנָ֔ם וַיֵּ֣לְכ֔וּ אִ֕ישׁ בִּשְׁרִיר֖וּת לִבָּ֣ם הָרָ֑ע וָֽאָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֧י הַבְּרִית־הַזֹּ֛את אֲשֶׁר־צִוִּ֥יתִי לַֽעֲשׂ֖וֹת וְלֹ֥א עָשֽׂוּ: |
| And I brought upon them all the words of this covenant: The curses stated in the covenant for the things that I commanded to do and they did not do. |
|
ואביא עליהם את כל דברי הברית:
האלות האמורות בברית על הדברים אשר צויתי לעשות ולא עשו:
|
| 9And the Lord said to me; A conspiracy has been found among the men of Judah, and among the inhabitants of Jerusalem. |
|
טוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י נִֽמְצָא־קֶ֙שֶׁר֙ בְּאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּבְיֹֽשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָֽם: |
| 10They have returned to the iniquities of their first forefathers, who refused to hearken to My words, and they followed other gods to worship them; the house of Israel and the house of Judah broke My covenant that I made with their forefathers. |
|
ישָׁ֩בוּ֩ עַל־עֲוֹנֹ֨ת אֲבוֹתָ֜ם הָרִֽאשֹׁנִ֗ים אֲשֶׁ֚ר מֵֽאֲנוּ֙ לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת־דְּבָרַ֔י וְהֵ֣מָּה הָֽלְכ֗וּ אַֽחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים לְעָבְדָ֑ם הֵפֵ֚רוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל֙ וּבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה אֶת־בְּרִיתִ֕י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אֶת־אֲבוֹתָֽם: |
| 11Therefore, so says the Lord: Behold, I bring upon them evil which they shall be unable to escape, and, although they shall cry out to Me, I will not heed them. |
|
יאלָכֵ֗ן כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֚יא אֲלֵיהֶם֙ רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־יֽוּכְל֖וּ לָצֵ֣את מִמֶּ֑נָּה וְזָֽעֲק֣וּ אֵלַ֔י וְלֹ֥א אֶשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם: |
| 12And they shall go [from] the cities of Judah and the inhabitants of Jerusalem and cry out to the gods to whom they burn incense, and they shall not save them at the time of their misfortune. |
|
יבוְֽהָֽלְכ֞וּ עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְיֹֽשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וְזָֽעֲקוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מְקַטְּרִ֖ים לָהֶ֑ם וְהוֹשֵׁ֛עַ לֹֽא־יוֹשִׁ֥יעוּ לָהֶ֖ם בְּעֵ֥ת רָעָתָֽם: |
| And they shall go the cities of Judah: From the cities of Judah. |
|
ערי יהודה:
מערי יהודה:
|
| 13For as many as your cities were your gods, O Judah, and as many as the streets of Jerusalem you have made altars for the shameful thing, altars to burn incense for the Baal. |
|
יגכִּי מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָ֑ה וּמִסְפַּ֞ר חֻצ֣וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֗ם שַׂמְתֶּ֚ם מִזְבְּחוֹת֙ לַבֹּ֔שֶׁת מִזְבְּח֖וֹת לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל: |
| 14And you, do not pray for this people, neither shall you lift up cry nor prayer, for I do not hearken at the time they call out to Me because of their misfortune. |
|
ידוְאַתָּ֗ה אַל־תִּתְפַּלֵּל֙ בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַל־תִּשָּׂ֥א בַֽעֲדָ֖ם רִנָּ֣ה וּתְפִלָּ֑ה כִּ֣י אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֗עַ בְּעֵ֛ת קָרְאָ֥ם אֵלַ֖י בְּעַ֥ד רָֽעָתָֽם: |
| cry nor prayer: This follows the Targum. |
|
רנה ותפלה:
בבעו ובצלו:
|
| 15What has My beloved to do in My house, [seeing that] the many perform evil design, and the holy flesh they remove from you, for [with] your evil then you rejoice. |
|
טומֶ֣ה לִֽידִידִ֞י בְּבֵיתִ֗י עֲשׂוֹתָ֚הּ הַֽמְזִמָּ֙תָה֙ הָֽרַבִּ֔ים וּבְשַׂר־קֹ֖דֶשׁ יַעַבְר֣וּ מֵֽעָלָ֑יִךְ כִּ֥י רָֽעָתֵ֖כִי אָ֥ז תַּֽעֲלֹֽזִי: |
| What has my beloved to do in My house: What reason has My treasured people to come anymore into My house? |
|
מה לידידי בביתי:
מה לעם סגולתי לבא עוד בביתי:
|
| [seeing that]… perform evil design: That she does the evil design of her sinful plans. |
|
עשותה המזמתה:
לעשות היא מזמת עצת חטאים שלה:
|
| the many: of them. |
|
הרבים:
שבהם:
|
| and the holy flesh they remove from you: Even the circumcision through which they were hallowed to Me, they have abolished from their flesh. |
|
ובשר קודש יעברו מעליך:
אף המילה בטלו מבשרם שעל ידה היו מקודשים לי:
|
| for [with] your evil, then you rejoice: When you commit a transgression, you rejoice. |
|
כי רעתכי אז תעלוזי:
כשאתם עוברים עבירה אתם שמחים:
|
| 16A leafy olive-tree fair with goodly fruit, has the Lord called your name; to the sound of a great tumult, He has kindled fire upon it, and they have broken its branches. |
|
טזזַ֚יִת רַֽעֲנָן֙ יְפֵ֣ה פְרִי־תֹ֔אַר קָרָ֥א יְהֹוָ֖ה שְׁמֵ֑ךְ לְק֣וֹל | הֲמוּלָּ֣ה גְדֹלָ֗ה הִצִּ֥ית אֵשׁ֙ עָלֶ֔יהָ וְרָע֖וּ דָּלִיּוֹתָֽיו: |
| to the sound of a great tumult: Heb. המולה, an expression of the tumult of a large multitude that will come upon them. |
|
לקול המולה:
ל' שאון עם רב שיבוא עליהם:
|
|
|
ורעו דליותיו:
ורצצו את ענפיו:
|
| 17And the Lord of Hosts Who planted you spoke evil concerning you, about the evil of the house of Israel and the house of Judah, which they did to them to provoke Me, to burn sacrifices to Baal. |
|
יזוַֽיהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ הַנּוֹטֵ֣עַ אוֹתָ֔ךְ דִּבֶּ֥ר עָלַ֖יִךְ רָעָ֑ה בִּ֠גְלַל רָעַ֨ת בֵּית־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבֵ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָהֶ֛ם לְהַכְעִסֵ֖נִי לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל: |
| 18And the Lord let me know, and I knew, then You showed me their deeds. |
|
יחוַֽיהֹוָ֥ה הֽוֹדִיעַ֖נִי וָֽאֵדָ֑עָה אָ֖ז הִרְאִיתַ֥נִי מַֽעַלְלֵיהֶֽם: |
| And the Lord let me know: So said the prophet, The Holy One, blessed be He, let me know their retribution. |
|
וה' הודיעני:
כך אמר הנביא הקדוש ברוך הוא הודיעני את פורענותם:
|
| 19And I was like a lamb and a bull, [that is] brought to the slaughter, and I did not know that they had devised plans about me, "Let us destroy his food with wood, and let us cut him off from the land of the living, and let his name no longer be remembered." |
|
יטוַֽאֲנִ֕י כְּכֶ֥בֶשׂ אַלּ֖וּף יוּבַ֣ל לִטְבּ֑וֹחַ וְלֹֽא־יָדַ֜עְתִּי כִּֽי־עָלַ֣י | חָֽשְׁב֣וּ מַֽחֲשָׁב֗וֹת נַשְׁחִ֨יתָה עֵ֚ץ בְּלַחְמוֹ֙ וְנִכְרְתֶ֙נּוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים וּשְׁמ֖וֹ לֹֽא־יִזָּכֵ֥ר עֽוֹד: |
| And I was like a lamb [and] a bull: that will be brought to the slaughter. |
|
ואני ככבש אלוף:
אשר יובל לטבוח:
|
| brought: Since I let them know of the evil, they plan to kill me. |
|
יובל:
לפי שאני מודיעם הרעה הם אומרים להרגני:
|
| like a lamb [and] a bull: Heb. אלוף ככבש. Dunash and Judah son of Kudish (Karish) interpreted it as a lamb and a bull, brought to the slaughter. And אלוף is like (Deut. 28:4) “the offspring of your cattle (אלפיך).” Although it was not stated ואלוף, we find similar cases, e.g., (Habukkuk 3:11) “The sun [and] the moon (ירח) stood on high” ; (Isaiah 38:14) “Like a crane [and] a swallow (עגור) so I chirp.” And Menahem interpreted אלוף ככבש, a large lamb (see Psalms 58:9, Rashi ad loc.), and Jonathan supports him, since he renders like a choice lamb. |
|
ככבש:
אלוף דונש ויהודה בן קוריש פתרוהו ככבש ופר אשר יובל לטבח ואלוף כמו שגר אלפיך (דברים כ״ח:ד׳) ואע"פ שלא נאמר אלוף יש לנו כיוצא בו שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג׳:י״א) כסוס עגור כן אצפצף (ישעיהו ל״ח:י״ד) ומנחם פתר ככבש אלוף כבש גדול (ע' בתהלים נ"ח בפרש"י) ויונתן מסייעו שתירגם כאימר בחיר:
|
| Let us destroy his food with wood: Let us put poison into his food. |
|
נשחיתה עץ בלחמו:
נרמי סמא דמותא במכליה:
|
| 20And the Lord of Hosts is a just Judge, Who searches the kidneys and the heart, "Let me see Your vengeance against them, for to You, I have revealed my cause. |
|
כוַֽיהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ שֹׁפֵ֣ט צֶ֔דֶק בֹּחֵ֥ן כְּלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֚ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי: |
| Let me see Your vengeance against them: He cursed the people of Anathoth. |
|
אראה נקמתך מהם:
את אנשי ענתות היה מקלל:
|
| 21Therefore, so says the Lord of Hosts concerning the men of Anathoth, who seek your life, saying, "You shall not prophesy in the name of the Lord, and you shall not die by our hand." |
|
כאלָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֚ר יְהֹוָה֙ עַל־אַנְשֵׁ֣י עֲנָת֔וֹת הַֽמְבַקְשִׁ֥ים אֶת־נַפְשְׁךָ֖ לֵאמֹ֑ר לֹ֚א תִנָּבֵא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה וְלֹ֥א תָמ֖וּת בְּיָדֵֽנוּ: |
| 22Therefore, so says the Lord of Hosts: Behold, I will visit retribution upon them; the young men shall die by the sword; their sons and daughters shall die through hunger. |
|
כבלָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י פֹקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם הַבַּֽחוּרִים֙ יָמֻ֣תוּ בַחֶ֔רֶב בְּנֵיהֶם֙ וּבְנֹ֣תֵיהֶ֔ם יָמֻ֖תוּ בָּֽרָעָֽב: |
| 23And they shall have no remnant, for I will bring misfortune upon the men of Anathoth in the year of their remembrance. |
|
כגוּשְׁאֵרִ֕ית לֹ֥א תִֽהְיֶ֖ה לָהֶ֑ם כִּֽי־אָבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־אַנְשֵׁ֥י עֲנָת֖וֹת שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָֽם: |
| upon the men of Anathoth: Heb. אל-אנשי ענתות, like ענתות על-אנשי, upon the men of Anathoth. |
|
אל אנשי ענתות:
כמו על אנשי ענתות:
|
