Chapter 8

1At that time, says the Lord, they will take out the bones of the kings of Judah and the bones of his princes and the bones of the priests and the bones of the prophets and the bones of the inhabitants of Jerusalem, from their graves.   אבָּעֵ֣ת הַהִ֣יא נְאֻם־יְהֹוָ֡ה יוֹצִ֣יאוּ (כתיב ויוֹצִ֣יאוּ) אֶת־עַצְמ֣וֹת מַלְכֵֽי־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עַצְמוֹת־שָׂרָיו֩ וְאֶת־עַצְמ֨וֹת הַכֹּֽהֲנִ֜ים וְאֵ֣ת | עַצְמ֣וֹת הַנְּבִיאִ֗ים וְאֵ֛ת עַצְמ֥וֹת יֽוֹשְׁבֵי־יְרֽוּשָׁלִָ֖ם מִקִּבְרֵיהֶֽם:
2And spread them before the sun and before the moon and before the entire host of the heavens, which they loved and which they worshipped and which they followed, and which they sought and to which they prostrated themselves; they shall neither be gathered nor be buried; they shall be for dung on the surface of the earth.   בוּשְׁטָחוּם֩ לַשֶּׁ֨מֶשׁ וְלַיָּרֵ֜חַ וּלְכֹ֣ל | צְבָ֣א הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר אֲהֵב֜וּם וַֽאֲשֶׁ֚ר עֲבָדוּם֙ וַֽאֲשֶׁר֙ הָֽלְכ֣וּ אַֽחֲרֵיהֶ֔ם וַֽאֲשֶׁ֣ר דְּרָשׁ֔וּם וַֽאֲשֶׁ֥ר הִֽשְׁתַּֽחֲו֖וּ לָהֶ֑ם לֹ֚א יֵאָֽסְפוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָ֖ה יִֽהְיֽוּ:
And spread them before the sun. And the Chaldeans shall dwell when they besiege the city, in the graves of the princes, that were as beautiful as palaces.   ושטחום לשמש.  והכשדים ישכנו לצור על העיר בקברי השרים שהיו נאים כפלטין:
for dung. For fertilizer.   לדומן.  לזבל:
3And death shall be preferable to life for all the residue that remain of this evil family, which remain in all the places whither I have cast them out, says the Lord of Hosts.   גוְנִבְחַ֥ר מָ֙וֶת֙ מֵֽחַיִּי֔ם לְכֹ֗ל הַשְּׁאֵרִית֙ הַנִּשְׁאָרִ֔ים מִן־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הָֽרָעָ֖ה הַזֹּ֑את בְּכָל־הַמְּקֹמ֚וֹת הַנִּשְׁאָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר הִדַּחְתִּ֣ים שָׁ֔ם נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
And death shall be preferable to life. Although they see the dead being subjected to disgrace, the distress of the living is worse than that, and they will choose death.   ונבחר מות מחיים.  אע"פ שהם רואים את המתים נתונין בבזיון צרת החיים גדולה הימנה ויבחרו את המות:
4And you shall say to them; so says the Lord: Shall they fall and not rise, if he repents, will He not return?   דוְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲיִפְּל֖וּ וְלֹ֣א יָק֑וּמוּ אִם־יָשׁ֖וּב וְלֹ֥א יָשֽׁוּב:
Shall they fall and not rise. Is it good for them to cast themselves into a fall from which there is no rising?   היפלו ולא יקומו.  הטוב להם שיפילו את עצמם לנפילה שאין להם תקומה:
if he repents, will He not return?. If they wish to repent of their wickedness, will the Holy One, blessed be He, not return from His decree? Another explanation: If they repent, the repentance will not be permanent, for they will quickly return to their wickedness, and in this manner Jonathan rendered it: If to repent, it is revealed before Me that they will not repent.   אם ישוב ולא ישוב.  לכשירצו לשוב מרעתם לא ישוב הקב"ה מגזירתו, ד"א אף אם ישובו בתשובה לא תתקיים בידם כי ימהרו לשוב לרשעתם וכן ת"י אם למיתב גלי קדמי דלא יתובון:
5Why has this people, Jerusalem, slid back a perpetual backsliding? They have held on to deceit, they refuse to repent.   המַדּ֨וּעַ שֽׁוֹבְבָ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה יְרֽוּשָׁלִַ֖ם מְשֻׁבָ֣ה נִצַּ֑חַת הֶחֱזִ֙יקוּ֙ בַּתַּרְמִ֔ית מֵֽאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב:
a perpetual backsliding. Heb. משבה נצחת, a perpetual backsliding, like נצח, perpetual.   משובה נצחת.  משובת עולם כמו נצח:
They have held. Heb. החזיקו.   החזיקו.  אחזו:
to deceit. Heb. בתרמית.   בתרמית.  במרמה:
6I hearkened and heard, they do not speak properly; no man regrets his wickedness, saying, "What have I done?" Each one turns away in his course, as a frightening horse into battle.   והִקְשַׁ֚בְתִּי וָֽאֶשְׁמָע֙ לוֹא־כֵ֣ן יְדַבֵּ֔רוּ אֵ֣ין אִ֗ישׁ נִחַם֙ עַל־רָ֣עָת֔וֹ לֵאמֹ֖ר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתִי כֻּלֹּ֗ה שָׁב בִּמְרוּ֣צָתָ֔ם (כתיב בִּמְרֻ֣צָותָ֔ם) כְּס֥וּס שׁוֹטֵ֖ף בַּמִּלְחָמָֽה:
not… properly. Heb. לא כן, not right, cf. (Num. 27:7)"The daughters of Zelaphehad speak justly (כּן).   לא כן.  לא בדין כמו כן בנות צלפחד (במדבר כ״ז:ז׳):
Each one turns away in his course. [lit. in their course.] In the first way. They sin and repeatedly sin. מרוצתם is korse in O.F.   כלה שב במרצותם.  בדרך הראשון חוטאים וחוזרים וחוטאים, מרוצתם קורש"י בלעז:
like a frightening. effaye in French.   שוטף.  אישפרידי"ן בלעז:
7Even the stork in the heaven knows her seasons, and the turtledoves and the crane and the swallow await the time of their coming, but My people do not know the ordinance of the Lord.   זגַּם־חֲסִידָ֣ה בַשָּׁמַ֗יִם יָֽדְעָה֙ מֽוֹעֲדֶ֔יהָ וְת֚וֹר וְסִיס֙ (כתיב וְסִוס֙) וְעָג֔וּר שָֽׁמְר֖וּ אֶת־עֵ֣ת בֹּאָ֑נָה וְעַמִּ֕י לֹ֣א יָֽדְע֔וּ אֵ֖ת מִשְׁפַּ֥ט יְהֹוָֽה:
Even the stork. (Cigogne in French).   חסידה.  ציגוניא"ה בלעז:
her seasons. The time they pass to the islands of the sea because of the cold, and the time of their return.   מועדיה.  עת עברם אל איי הים מפני הצנה ועת שובם:
await. Heb. שמרו.   שמרו.  המתינו:
and the turtledove and the crane and the swallow. Jonathan renders: ושפנינא וכורכיא וּסנוּניתא. כּורכיא is (grue in French), a crane. סנוּניתא is (hirondelle in French), a swallow.   ותור וסיס ועגור.  ושפנינא וכורכיא וסנוניתא, כורכיא גרוא"ה בלעז סנונית ארונדיל"א בלעז:
8How do you say, "We are wise, and the Law of the Lord is with us"? Verily, behold it is in vain, he made a false scribes' pen.   חאֵיכָ֚ה תֹֽאמְרוּ֙ חֲכָמִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ וְתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֖ה אִתָּ֑נוּ אָכֵן֙ הִנֵּ֣ה לַשֶּׁ֣קֶר עָשָׂ֔ה עֵ֖ט שֶׁ֥קֶר סֹֽפְרִֽים:
Verily, behold it is in vain. Behold your wisdom is in vain within you to heal you lightly.   אכן הנה לשקר.  הנה חכמתכם לשקר בכם לרפאותכ' על נקלה:
he made a false scribes’ pen. i.e., your prophet.   עשה עט שקר סופרים.  נביאכם:
9Wise men were ashamed, they were broken and caught; behold they rejected the word of the Lord, now what wisdom have they?   טהֹבִ֣ישׁוּ חֲכָמִ֔ים חַ֖תּוּ וַיִּלָּכֵ֑דוּ הִנֵּ֚ה בִדְבַר־יְהֹוָה֙ מָאָ֔סוּ וְחָכְמַת־מֶ֖ה לָהֶֽם:
Wise men were ashamed. i.e., wise men like you. And what is the shame? Behold, they rejected the word of the Lord, now what wisdom have they?   הובישו חכמים.  כמותכם ומה הבושת הנה בדברי ה' מאסו וחכמת מה להם:
10Therefore, I will give their wives to others, their fields to those who possess them for from the smallest to the greatest, they all commit robbery, from prophet to priest, they all deal falsely.   ילָכֵן֩ אֶתֵּ֨ן אֶת־נְשֵׁיהֶ֜ם לַֽאֲחֵרִ֗ים שְׂדֽוֹתֵיהֶם֙ לְי֣וֹרְשִׁ֔ים כִּ֚י מִקָּטֹן֙ וְעַד־גָּד֔וֹל כֻּלֹּ֖ה בֹּצֵ֣עַ בָּ֑צַע מִנָּבִיא֙ וְעַד־כֹּהֵ֔ן כֻּלֹּ֖ה עֹ֥שֶׂה שָֽׁקֶר:
11And they healed the breach of My people easily, saying, "Peace, peace," but there is no peace.   יאוַיְרַפּ֞וּ אֶת־שֶׁ֚בֶר בַּת־עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם | שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם:
And they healed. Heb. וירפו, similar to וירפאו.   וירפו.  כמו וירפאו:
12They shall be put to shame since they have committed abomination. Neither are they ashamed nor do they know to feel disgrace. They will, therefore, fall among the slain; at the time I have visited upon them, they will stumble, says the Lord.   יבהֹבִ֕שׁוּ כִּ֥י תֽוֹעֵבָ֖ה עָשׂ֑וּ גַּם־בּ֣וֹשׁ לֹֽא־יֵב֗שׁוּ וְהִכָּלֵם֙ לֹ֣א יָדָ֔עוּ לָכֵ֞ן יִפְּל֣וּ בַנֹּֽפְלִ֗ים בְּעֵ֧ת פְּקֻדָּתָ֛ם יִכָּֽשְׁל֖וּ אָמַ֥ר יְהֹוָֽה:
They shall be put to shame. Shame and embarrassment shall come upon them.   הובישו.  בושת וכלימה תבוא להם:
Neither are they ashamed. They are not ashamed of their evil deeds to take heart to repent.   גם בוש לא יבושו.  אינם מתביישים במעשיהם הרעים לתת לב לשוב:
13I will utterly consume them, says the Lord. There shall be no grapes on the vine, nor figs on the fig tree; even the leaves will be withered, for what I gave them they transgressed.   יגאָסֹ֥ף אֲסִיפֵ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אֵין֩ עֲנָבִ֨ים בַּגֶּ֜פֶן וְאֵ֧ין תְּאֵנִ֣ים בַּתְּאֵנָ֗ה וְהֶֽעָלֶה֙ נָבֵ֔ל וָֽאֶתֵּ֥ן לָהֶ֖ם יַֽעַבְרֽוּם:
I will utterly consume them. This is an expression of destruction. Comp. (Zeph. 1:2) “I will utterly consume (אסף אסף) everything from upon the face of the earth.”   אסוף אסיפם.  ל' כלייה כמו אסוף אסף כל מעל פני האדמה (צפניה א׳:ב׳):
There shall be no grapes on the vine. Nothing will be left over.   אין ענבים בגפן.  לא יותר דבר:
even the leaves will be withered. Heb. נבל, an expression of withering (fleirit in French). Comp. (Isa. 34:4) “and as a withered fig (וּכנבלת) from a fig tree.” Also (ibid. 1:30), “like an elm whose leaves are wilting (נבלת).”   והעלה נבל.  ל' כמוש פליישטי"ש בלעז כמו וכנובלת מתאנה (ישעיהו ל״ד:ד׳) כאלה נובלת עליה (שם א):
for what I gave them they transgressed. All this shall befall them because I gave them statutes and they transgressed them.   ואתן להם יעברום.  כל זאת תהיה להם על כי נתתי להם חוקים ועברו עליהם:
14Why do we sit still? Gather together, and let us go to the fortified cities, and there let us sit in silence, for the Lord our God has silenced us, and has given us poisoned water to drink because we have sinned against the Lord.   ידעַל־מָה֙ אֲנַ֣חְנוּ יֽשְׁבִ֔ים הֵאָֽסְפ֗וּ וְנָב֛וֹא אֶל־עָרֵ֥י הַמִּבְצָ֖ר וְנִדְּמָה־שָּׁ֑ם כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֚ינוּ הֲדִמָּ֙נוּ֙ וַיַּשְׁקֵ֣נוּ מֵי־רֹ֔אשׁ כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לַֽיהֹוָֽה:
and there let us sit in silence. And let us be silent there. Let us sit there silent and mournful.   ונדמה שם.  ונדום שם, נשב שם דומים ואבלים:
poisoned water. Jonathan renders: the cup of the curse, like the venom of serpents. The venom of the serpents is the poison that is in his teeth.   מי ראש.  כס דלווט ביש כרישי חיון ראש פתנים הוא ארס שבשיניו:
15We hoped for peace, but no good came; for a time of healing, but behold, terror.   טוקַוֵּ֥ה לְשָׁל֖וֹם וְאֵ֣ין ט֑וֹב לְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖ה וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה:
16From Dan is heard the snorting of their horses, at the sound of the neighing of their stallions the whole land quakes; they come and devour the land and its produce, the city and those that dwell therein.   טזמִדָּ֚ן נִשְׁמַע֙ נַחְרַ֣ת סוּסָ֗יו מִקּוֹל֙ מִצְהֲל֣וֹת אַבִּירָ֔יו רָֽעֲשָׁ֖ה כָּל־הָאָ֑רֶץ וַיָּב֗וֹאוּ וַיֹּֽאכְלוּ֙ אֶ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֔הּ עִ֖יר וְי֥שְׁבֵי בָֽהּ:
From Dan is heard. Because they worshipped the calf that was in Dan.   נחרת סוסיו.  עטישות נחיריו:
the snorting of their horses. The sneezing of his nostrils.   מדן נשמע.  על דפלחו לעגלא דבדן:
the neighing of their stallions. The neighing of joy of his horses, and we find elsewhere that horses are called אבּירים (Jud. 5:22) by reason of the prancings, “the prancings of their mighty ones (אבּיריו),” an expression of (Nahum 3:2) “a prancing horse.” And Jonathan renders: from the sound of the steps of their mighty ones.   מצהלות אביריו.  צהלות משחק סוסיו ומצינו במקום אחר סוסים נקראים אבירים מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב) ל' סוס דוהר (נחום ג) וי"ת מקל פסיעות גברוהי:
17For behold, I am sending you serpents, adders which cannot be charmed, and they shall bite you, says the Lord.   יזכִּי֩ הִנְנִ֨י מְשַׁלֵּ֜חַ בָּכֶ֗ם נְחָשִׁים֙ צִפְעֹנִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם לָ֑חַשׁ וְנִשְּׁכ֥וּ אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה:
serpents, adders. After seventy years, the snake becomes a צפע, which shuts its ear so that it will not hear the voice of the charmer who charms him, as it is stated (Psalms 58:5), “Like a deaf asp that shuts up its ear.” That is the meaning of “that cannot be charmed.”   נחשים צפעונים.  לסוף שבעים שנה נעשה צפע ואוטם אזנו שלא ישמע לקול חבר המלחשו שנאמר כמו פתן חרש יאטם אזנו (תהלים נח) הוא שנאמר אשר אין להם לחש:
18Were I to suppress my grief, my heart is sick within me.   יחמַבְלִ֥יגִיתִ֖י עֲלֵ֣י יָג֑וֹן עָלַ֖י לִבִּ֥י דַוָּֽי:
Were I to suppress my grief. Heb. מבליגיתי, my suppression, and it is a noun, (mes estenimenc in O.F.). That is to say, if I said, I will suppress and keep in my grief.   מבליגיתי עלי יגון.  כמו הבלגתי ושם דבר הוא מישאיטינמנ"ץ בלעז כלומר אם אמרתי אבליגה ואתאפק עלי יגוני:
my heart is sick within me. From the voice of the prophecies that are revealed to me of the coming retributions.   עלי לבי דוי.  מקול נבואות הנגלות אלי בפורעניות הבאות:
19Hark the voice from a distant land, the cry of the daughter of My people; is the Lord not in Zion? Is not her King therein? Why have they provoked Me with their graven images, with their strange vanities?   יטהִנֵּה־ק֞וֹל שַֽׁוְעַ֣ת בַּת־עַמִּ֗י מֵאֶ֙רֶץ֙ מַרְחַקִּ֔ים הַֽיהֹוָה֙ אֵ֣ין בְּצִיּ֔וֹן אִם־מַלְכָּ֖הּ אֵ֣ין בָּ֑הּ מַדּ֗וּעַ הִכְעִס֛וּנִי בִּפְסִֽלֵיהֶ֖ם בְּהַבְלֵ֥י נֵכָֽר:
Hark the voice… the cry of the daughter of My people. I hear that eventually they will cry from a distant land, but why is all this necessary? Is not the Lord in Zion? If they return to Him, He will allow Himself to be found by them.   הנה קול שועת בת עמי.  אני שומע שסופן לצעוק בארץ מרחקים ולמה כל זאת הלא ה' בציון ואם ישובו אליו ימצא להם:
20The harvest is past, the summer is ended; and we are not saved.   כעָבַ֥ר קָצִ֖יר כָּ֣לָה קָ֑יִץ וַֽאֲנַ֖חְנוּ ל֥וֹא נוֹשָֽׁעְנוּ:
The harvest is past, the summer is ended. We looked forward to the aid of Egypt, but it did not come. We said, “Let the harvest pass, and they will be free, and they will come.” Now behold, the time of harvest has passed in Iyar, and the summer season in Tammuz, and they have not come.   עבר קציר כלה קיץ.  צפינו לעזרת מצרים ולא באה אמרנו יעבור הקציר ויהיו פנויין ויבאו והנה עבר זמן הקציר באייר וזמן הקיץ בתמוז ולא באו:
21For the wound of the daughter of my people, I am wounded (with grief); I mourn, (and) dismay has taken hold of me.   כאעַל־שֶׁ֥בֶר בַּת־עַמִּ֖י הָשְׁבַּ֑רְתִּי קָדַ֕רְתִּי שַׁמָּ֖ה הֶֽחֱזִקָֽתְנִי:
I mourn. lit. I am darkened, an expression of blackness and darkness.   קדרתי.  לשון שחרות ואופל:
dismay. Heb. שמה, wonder.   שמה.  תמהון:
has taken hold of me. Has held me.   החזיקתני.  אחזתני:
22Is there no balm in Gilead? Is there no physician there? Why then, has the health of the daughter of my people not been restored?   כבהַצֳּרִי֙ אֵ֣ין בְּגִלְעָ֔ד אִם־רֹפֵ֖א אֵ֣ין שָׁ֑ם כִּ֗י מַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א עָֽלְתָ֔ה אֲרֻכַ֖ת בַּת־עַמִּֽי:
Is there no balm in Gilead. For balm comes from there, as it is said (infra 46:11) “Go up to Gilead and take balm.” That is to say, Did they not have any righteous men from whom to learn so that they should improve their ways?   הצרי אין בגלעד.  שהצרי בא משם כמו שנאמר עלי גלעד וקחי צרי (לקמן מה) כלומר וכי לא היו להם אנשים צדיקים ממי ללמוד ויטיבו דרכיהם:
the health of. lit. the cure of, (emplatre in O.F.), plaster, dressing.   ארוכת.  רפואת אינפלשטר"א בלעז:
23O that my head were (full of) waters and my eyes a fountain of tears, that I might weep day and night for the slain of the daughter of my people.   כגמִֽי־יִתֵּ֚ן רֹאשִׁי֙ מַ֔יִם וְעֵינִ֖י מְק֣וֹר דִּמְעָ֑ה וְאֶבְכֶּה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֵ֖ת חַֽלְלֵ֥י בַת־עַמִּֽי: