Chapter 3

1And the war between the house of Saul and the house of David was long; and David kept growing stronger, while the house of Saul were continuously growing weaker.   אוַתְּהִ֚י הַמִּלְחָמָה֙ אֲרֻכָּ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וַדָוִד֙ הֹלֵ֣ךְ וְחָזֵ֔ק וּבֵ֥ית שָׁא֖וּל הֹלְכִ֥ים וְדַלִּֽים:
2And sons were born to David in Hebron; and his first-born was Amnon of Ahinoam the Jezreelitess.   בוַיִּוָּלְד֧וּ (כתיב וַיִָּלְד֧וּ) לְדָוִד֛ בָּנִ֖ים בְּחֶבְר֑וֹן וַיְהִ֚י בְכוֹרוֹ֙ אַמְנ֔וֹן לַאֲחִינֹ֖עַם הַיִּזְרְעֵאלִֽית:
3And his second, Chileab, of Abigail the wife of Nabal the Carmelite; and the third, Absalom the son of Maacah the daughter of Talmai the king of Geshur.   גוּמִשְׁנֵ֣הוּ כִלְאָ֔ב לַאֲבִיגַ֕יִל (כתיב לַאֲבִיגִַ֕ל) אֵ֖שֶׁת נָבָ֣ל הַֽכַּרְמְלִ֑י וְהַשְּׁלִשִׁי֙ אַבְשָׁל֣וֹם בֶּֽן־מַעֲכָ֔ה בַּת־תַּלְמַ֖י מֶ֥לֶךְ גְּשֽׁוּר:
and his second, Chileab of Abigail. Elsewhere the Scripture calls him: “And his second, Daniel” (I Chron. 3:1). Said Rabbi Isaac: Since the scorners of the generation were saying that Abigail was pregnant from Nabal, his features were changed, so that he resembled his father. And our Rabbis said that he would embarrass (מכלים) Mephibosheth in legal matters.   ומשנהו כלאב.  ובמקום אחר הוא קורא אותו ומשנהו דניאל, ולמה נקרא שמו כלאב, אמר רבי יצחק: שהיו ליצני הדור אומרים, מנבל היתה אביגיל מעוברת, נהפך קלסתרו ונדמה לאביו. ורבותינו אמרו (ברכות ד א): שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה:
4And the fourth, Adonijah the son of Haggith, and the fifth, Shephatiah the son of Abital.   דוְהָרְבִיעִ֖י אֲדֹנִיָּ֣ה בֶּן־חַגִּ֑ית וְהַחֲמִישִׁ֖י שְׁפַטְיָ֥ה בֶּן־אֲבִיטָֽל:
5And the sixth, Ithream of Eglah, David's wife. These were born to David in Hebron.   הוְהַשִּׁשִּׁ֣י יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָ֖ה אֵ֣שֶׁת דָּוִ֑ד אֵ֛לֶּה יֻלְּד֥וּ לְדָוִ֖ד בְּחֶבְרֽוֹן:
of Eglah, David’s wife. This was Michal who was very dear to him (and was affectionately called Eglah, a heifer) and similarly the Scripture states: “If you had not plowed with my heifer” (Jud. 14:18). Now, is it not stated: “And Michal the daughter of Saul did not have a child to the day of her death” (infra 6:22)? Until the day of her death she did not have children after that incident (when she showed contempt for David). Prior to that incident, however, she did have a child.   לעגלה.  זו מיכל, שהיתה חביבה עליו, וכן הוא אומר (שופטים יד יח): לולא חרשתם בעגלתי. והכתיב (לקמן ו כג): ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, עד יום מותה לא היה לה מאותו מעשה ואילך, קודם אותו מעשה הוי לה:
6And it was while there was war between the house of Saul and the house of David, that Abner was exerting great effort [to support] the house of Saul.   ווַיְהִ֗י בִּֽהְיוֹת֙ הַמִּלְחָמָ֔ה בֵּ֚ין בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וּבֵ֖ין בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וְאַבְנֵ֛ר הָיָ֥ה מִתְחַזֵּ֖ק בְּבֵ֥ית שָׁאֽוּל:
was exerting great effort. with all his might, upon the House of Saul to support its kingdom.   היה מתחזק.  בכל כח על בית שאול להעמיד מלכותו:
7Now Saul had had a concubine whose name was Rizpah the daughter of Aiah; and he said to Abner, "Why did you go in to my father's concubine?"   זוּלְשָׁא֣וּל פִּלֶ֔גֶשׁ וּשְׁמָ֖הּ רִצְפָּ֣ה בַת־אַיָּ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אַבְנֵ֔ר מַדּ֥וּעַ בָּ֖אתָה אֶל־פִּילֶ֥גֶשׁ אָבִֽי:
8And Abner became very angry at the words of Ish-bosheth; and he said, "Am I the head of the dogs which belong to Judah? Shall I do kindness today with the house of Saul your father, to his brothers, and to his friends [as I have done until now] and I have not delivered you into David's hand? And you charge me today with the guilt concerning the woman?   חוַיִּחַר֩ לְאַבְנֵ֨ר מְאֹ֜ד עַל־דִּבְרֵ֣י אִֽישׁ־בּ֗שֶׁת וַיֹּ֙אמֶר֙ הֲרֹ֨אשׁ כֶּ֥לֶב אָנֹכִי֘ אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָה֒ הַיּ֨וֹם אֶֽעֱשֶׂה־חֶ֜סֶד עִם־בֵּ֣ית | שָׁא֣וּל אָבִ֗יךָ אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־מֵ֣רֵעֵ֔הוּ וְלֹ֥א הִמְצִיתִ֖ךָ בְּיַד־דָּוִ֑ד וַתִּפְקֹ֥ד עָלַ֛י עֲוֹ֥ן הָאִשָּׁ֖ה הַיּֽוֹם:
“Am I the head of the dogs which belong to Judah?”. Am I not even as esteemed as the watchman of David’s dogs? But, according to the punctuation, that the accent is under הראש (separating it from the following word) and כלב אנכי are joined by a hyphen, this is its explanation: Shall I desire to be a head in your house? Is it better for me to be a dog and a plain person in the house of David. And so did Jonathan render.   הראש כלב אנכי אשר ליהודה.  כלום אני חשוב אפילו כראש שומר הכלבים אשר לדוד, אך לפי הנקוד, שהטעם תחת 'הראש', ו'כלב אנכי' מוקף במקף, כך פירושו: הראש, וכי אחפוץ להיות ראש בביתך, טוב לי להיות כלב והדיוט בבית דוד, וכן תרגם יונתן:
Shall I do kindness today. From now on is it proper for me to do kindness with the house of Saul and with all his friends as I have done until now and I have not delivered you into David’s hands?   היום אעשה חסד.  מעתה נאה לי לעשות חסד עם בית שאול ועם כל אוהביו, כאשר עשיתי עד הנה ולא המציתיך ביד דוד:
9"God do so to Abner and so may He continue to him, for as the Lord has sworn to David, for so shall I do to him.   טכֹּֽה־יַעֲשֶֹ֚ה אֱלֹהִים֙ לְאַבְנֵ֔ר וְכֹ֖ה יֹסִ֣יף ל֑וֹ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֚ע יְהֹוָה֙ לְדָוִ֔ד כִּֽי־כֵ֖ן אֶֽעֱשֶׂה־לּֽוֹ:
10To transfer the kingdom from the house of Saul and to set up the throne of David over Israel and over Judah, from Dan to Beersheba."   ילְהַֽעֲבִ֥יר הַמַּמְלָכָ֖ה מִבֵּ֣ית שָׁא֑וּל וּלְהָקִ֞ים אֶת־כִּסֵּ֣א דָוִ֗ד עַל־יִשְׂרָאֵל֙ וְעַל־יְהוּדָ֔ה מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
11And he could not answer Abner another word because of his fear of him.   יאוְלֹֽא־יָכֹ֣ל ע֔וֹד לְהָשִׁ֥יב אֶת־אַבְנֵ֖ר דָּבָ֑ר מִיִּרְאָת֖וֹ אֹתֽוֹ:
12And Abner sent messengers to David from his place, saying. "To whom the land belongs," saying, "Make your covenant with me, and behold, my hand is with you to bring around all Israel to you."   יבוַיִּשְׁלַח֩ אַבְנֵ֨ר מַלְאָכִ֧ים | אֶל־דָּוִ֛ד תַּחְתָּ֥יו (כתיב תַּחְתָּ֥ו) לֵאמֹ֖ר לְמִי־אָ֑רֶץ לֵאמֹ֗ר כָּרְתָ֚ה בְרִֽיתְךָ֙ אִתִּ֔י וְהִנֵּה֙ יָדִ֣י עִמָּ֔ךְ לְהָסֵ֥ב אֵלֶ֖יךָ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל:
from his place, saying. (Heb. תחתיו) from his place saying, I swear by the One who created the earth.   תחתיו לאמר.  (תרגום:) מאתריה למימר מקיימנא במאן דעבד ארעא:
To whom the land belongs. An expression of an oath: By the One to whom the earth belongs. Another explanation is: under him. He mentioned his name first in the letter, and afterwards he mentioned David’s name. Therefore, he was punished. He wrote: from me, Abner, the general of the army of Israel, to David, King of Israel, peace.   למי ארץ.  לשון שבועה, במי שהארץ שלו דבר אחר: תחתיו, שמו הזכיר תחלה באגרת, ואחר כך הזכיר שם דוד, ולכך נענש, כתב: ממני אבנר שר צבא ישראל, לדוד מלך ישראל, שלום:
To whom the land belongs. To the one to whom the kingdom properly belongs, I send, saying, make your covenant, etc.   למי ארץ.  למי שהמלכות הגון לו, אני שולח לו לאמר: כרתה בריתך וגו':
13And he said, "Good; I shall make a covenant with you, but one thing I ask of you, namely that you shall not see my face unless you first bring Michal, Saul's daughter when you come to see my face."   יגוַיֹּ֣אמֶר ט֔וֹב אֲנִ֕י אֶכְרֹ֥ת אִתְּךָ֖ בְּרִ֑ית אַ֣ךְ דָּבָ֣ר אֶחָ֡ד אָנֹכִי֩ שֹׁאֵ֨ל מֵאִתְּךָ֚ לֵאמֹר֙ לֹא־תִרְאֶ֣ה אֶת־פָּנַ֔י כִּ֣י | אִם־לִפְנֵ֣י הֱבִיאֲךָ֗ אֵ֚ת מִיכַ֣ל בַּת־שָׁא֔וּל בְּבֹאֲךָ֖ לִרְא֥וֹת אֶת־פָּנָֽי:
namely that. (lit., saying) you first bring (lit., before your bringing). Your bringing of Michal must precede your seeing of my face.   לפני הביאך.  לפני ראותך פני, הביאך את מיכל:
14And David sent messengers to Ish-bosheth the son of Saul, saying, "Give my wife Michal whom I espoused to myself with one hundred foreskins of Philistines."   ידוַיִּשְׁלַ֚ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־אִֽישׁ־בּ֥שֶׁת בֶּן־שָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר תְּנָ֚ה אֶת־אִשְׁתִּי֙ אֶת־מִיכַ֔ל אֲשֶׁר֙ אֵרַ֣שְׂתִּי לִ֔י בְּמֵאָ֖ה עָרְל֥וֹת פְּלִשְׁתִּֽים:
15And Ish-bosheth sent and took her from a man, from Paltiel the son of Laish.   טווַיִּשְׁלַח֙ אִ֣ישׁ בּ֔שֶׁת וַיִּקָּחֶ֖הָ מֵ֣עִֽם אִ֑ישׁ מֵעִ֖ם פַּלְטִיאֵ֥ל בֶּן־לָֽיִשׁ (כתיב לָֽוִשׁ) :
from a man. Jonathan renders: from her husband.   מעם איש.  תרגם יונתן: מלות בעלה:
16And her husband went with her, walking and weeping after her up to Bahurim; and Abner said to him, "Go, return," and he returned.   טזוַיֵּ֨לֶךְ אִתָּ֜הּ אִישָׁ֗הּ הָל֧וֹךְ וּבָכֹ֛ה אַחֲרֶ֖יהָ עַד־בַּֽחֻרִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֥יו אַבְנֵ֛ר לֵ֥ךְ שׁ֖וּב וַיָּשֹֽׁב:
walking and weeping. for the commandment which was leaving him, for all those years he thrust a sword between himself and her in the bed and did not sin with her.   הלוך ובכה.  על מצוה ההולכת ממנו, שכל אותן השנים נעץ חרב בינו לבינה במטה, ולא נכשל בה:
17And the word of Abner had been with the elders of Israel, saying, "In times past you were seeking David as king over you.   יזוּדְבַר־אַבְנֵ֣ר הָיָ֔ה עִם־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר גַּם־תְּמוֹל֙ גַּם־שִׁלְשֹׁ֔ם הֱיִיתֶ֞ם מְבַקְשִׁ֧ים אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עֲלֵיכֶֽם:
And the word of Abner had been. previously.   ודבר אבנר היה.  קודם לכן:
18"And now, do it, for God said about David, saying, "By the hand of My bondsman David shall I deliver My people Israel from the hand of the Philistines and from the hand of all their enemies."   יחוְעַתָּ֖ה עֲשֹ֑וּ כִּ֣י יְהֹוָ֗ה אָמַ֚ר אֶל־דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר בְּיַ֣ד | דָּוִ֣ד עַבְדִּ֗י הוֹשִׁ֜יעַ אֶת־עַמִּ֚י יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּ֣ד פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמִיַּ֖ד כָּל־אֹיְבֵיהֶֽם:
about David. lit., to David. However, it is not far in meaning from ‘to’ [David].   אמר אל דוד.  על דוד, ואינו זז ממשמעות אל:
19And Abner spoke also in the ears of Benjamin, and Abner also went to speak in David's ears in Hebron all that pleased Israel and the entire house of Benjamin.   יטוַיְדַבֵּ֥ר גַּם אַבְנֵ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ין וַיֵּ֣לֶךְ גַּם־אַבְנֵ֗ר לְדַבֵּ֞ר בְּאָזְנֵ֚י דָוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁר־טוֹב֙ בְּעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבְעֵינֵ֖י כָּל־בֵּ֥ית בִּנְיָמִֽן:
20And Abner came to David to Hebron, and with him were twenty men, and David made a feast for Abner and for the men who were with him.   כוַיָּבֹ֨א אַבְנֵ֚ר אֶל־דָּוִד֙ חֶבְר֔וֹן וְאִתּ֖וֹ עֶשְׂרִ֣ים אֲנָשִׁ֑ים וַיַּ֨עַשׂ דָּוִ֧ד לְאַבְנֵ֛ר וְלַאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ מִשְׁתֶּֽה:
21And Abner said to David, "I shall get up and go and gather all Israel to my lord the king, and they will make a covenant with you, and you will reign over all that your soul desires. " And David sent Abner off and he went in peace.   כאוַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֣ר אֶל־דָּוִ֡ד אָק֣וּמָה | וְֽאֵלֵ֡כָה וְאֶקְבְּצָה֩ אֶל־אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִכְרְת֚וּ אִתְּךָ֙ בְּרִ֔ית וּמָ֣לַכְתָּ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וַיְּשַׁלַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־אַבְנֵ֖ר וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם:
22And behold David's servants and Joab came from [pursuing] a troop, and they brought much plunder with them. Now Abner was not with David, for he had sent him off and he had gone in peace.   כבוְהִנֵּה֩ עַבְדֵ֨י דָוִ֚ד וְיוֹאָב֙ בָּ֣א מֵֽהַגְּד֔וּד וְשָׁלָ֥ל רָ֖ב עִמָּ֣ם הֵבִ֑יאוּ וְאַבְנֵ֗ר אֵינֶ֚נּוּ עִם־דָּוִד֙ בְּחֶבְר֔וֹן כִּ֥י שִׁלְּח֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם:
from pursuing a troop. (lit., from the troop) They raided a troop to plunder the enemy.   מהגדוד.  פשטו בגדוד, לשלול על האויב:
23And Joab and all the army which were with him came and they told Joab saying, "Abner the son of Ner came to the king, and he sent him off and he went in peace."   כגוְיוֹאָ֛ב וְכָל־הַצָּבָ֥א אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ בָּ֑אוּ וַיַּגִּ֚דוּ לְיוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר בָּֽא־אַבְנֵ֚ר בֶּן־נֵר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיְשַׁלְּחֵ֖הוּ וַיֵּ֥לֶךְ בְּשָׁלֽוֹם:
24And Joab came to the king and said, "What have you done? Behold, Abner came to you. Why have you sent him off, so that he has gone?   כדוַיָּבֹ֚א יוֹאָב֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִֹ֑יתָה הִנֵּה־בָ֚א אַבְנֵר֙ אֵלֶ֔יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה שִׁלַּחְתּ֖וֹ וַיֵּ֥לֶךְ הָלֽוֹךְ:
25"You know Abner the son of Ner, that he has come to entice you and to know your going out and your coming in and to know all that you are doing."   כהיָדַ֙עְתָּ֙ אֶת־אַבְנֵ֣ר בֶּן־נֵ֔ר כִּ֥י לְפַתֹּתְךָ֖ בָּ֑א וְלָדַ֜עַת אֶת־מוֹצָֽאֲךָ֙ וְאֶת־מ֣וֹבָאֶ֔ךָ (כתיב מֹ֣בָואֶ֔ךָ) וְלָדַ֕עַת אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֹֽה:
26And Joab departed from David, and he sent messengers after Abner, and they brought him back from the well of the thorns, and David did not know.   כווַיֵּצֵ֚א יוֹאָב֙ מֵעִ֣ם דָּוִ֔ד וַיִּשְׁלַ֚ח מַלְאָכִים֙ אַחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ מִבּ֣וֹר הַסִּרָ֑ה וְדָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע:
from the well of thorns. The well was situated among thorns. Therefore, this became the name of the place. Our Rabbis, however, stated: A well and a thorn caused Abner to be killed, for he did not support David’s statement concerning the flask of water which he took from near Saul’s head, and also concerning the skirt of Saul’s cloak. He said, perhaps one of the thorns was caught upon it and tore it, (and perhaps one of the youths forgot the flask in a well and David found it.)   מבור הסרה.  שם מקום ורבותינו אמרו (סנהדרין מט א): בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג, על שלא החזיק דברי דוד בצפחת המים אשר לקח מראשותיו של שאול, וגם על כנף המעיל של שאול אמר שמא אחד מן הסירים (קוצים) נאחז בו וקרעו:
27And Abner returned to Hebron, and Joab caused him to turn aside unwittingly into the midst of the gate to speak with him and he struck him there [under] the fifth rib, and he died for the blood of Asahel his brother.   כזוַיָּ֚שָׁב אַבְנֵר֙ חֶבְר֔וֹן וַיַּטֵ֚הוּ יוֹאָב֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַשַּׁ֔עַר לְדַּבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ בַּשֶּׁ֑לִי וַיַּכֵּ֚הוּ שָׁם֙ הַחֹ֔מֶשׁ וַיָּ֕מָת בְּדַ֖ם עֲשָׂהאֵ֥ל אָחִֽיו:
into the midst of the gate. before the tribunal, to be judged concerning the killing of Asahel his brother.   אל תוך השער.  לפני סנהדרין, להשפט על דם עשהאל אחיו:
unwittingly. for Abner did not know that he was plotting to assassinate him. Transpose the verse so that it reads: And Joab caused him to turn aside unwittingly into the midst of the gate to speak with him.   בשלי.  בשגגה, שלא הבין אבנר שבלבו להרגו, וסרס המקרא, ויטהו יואב בשלי, אל תוך השער לדבר אתו:
28And David heard afterward, and he said, "I and my kingdom are innocent before the Lord forever, of the blood of Abner the son of Ner.   כחוַיִּשְׁמַ֚ע דָּוִד֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיֹּ֗אמֶר נָקִ֨י אָנֹכִ֧י וּמַמְלַכְתִּ֛י מֵעִ֥ם יְהֹוָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם מִדְּמֵ֖י אַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵֽר:
29"May it rest upon the head of Joab and upon all his father's house, and may there not fail from the house of Joab one who has an issue or one who is smitten with 'zaraath', or one who leans on a staff or who falls by the sword, or who lacks bread."   כטיָחֻ֙לוּ֙ עַל־רֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וְאֶ֖ל כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו וְֽאַל־יִכָּרֵ֣ת מִבֵּ֣ית יוֹאָ֡ב זָ֠ב וּמְצֹרָ֞ע וּמַחֲזִ֥יק בַּפֶּ֛לֶךְ וְנֹפֵ֥ל בַּחֶ֖רֶב וַחֲסַר־לָֽחֶם:
May it rest. May the (punishment for the) blood of Abner rest. It refers to the above verse, in which he said, I and my kingdom are innocent of the blood of Abner. May (punishment for) his blood rest upon the head of Joab. His blood which is mentioned in the above verse.   יחולו.  ינוחו, יחולו דמי אבנר על מקרא שלפניו הוא מוסב, שאמר 'נקי אני וממלכתי מדמי אבנר', יחולו דמיו על ראש יואב, 'דמי' הנזכרים במקרא שלפניו:
or one who leans on a staff. one who leans on his staff because of a foot ailment.   ומחזיק בפלך.  נשען על מקלו מחמת חולי הרגלים:
30Now, Joab and Abishai his brother slew Abner because he put Asahel their brother to death in Gibeon in the battle.   לוְיוֹאָב֙ וַאֲבִישַׁ֣י אָחִ֔יו הָרְג֖וּ לְאַבְנֵ֑ר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר הֵמִ֜ית אֶת־עֲשָׂהאֵ֧ל אֲחִיהֶ֛ם בְּגִבְע֖וֹן בַּמִּלְחָמָֽה:
slew Abner. (Heb. הרגו לאבנר) like את אבנר (the usual form for the definitive object). Similar to this is: “Rob me (from the Angel of Death), be a surety for me” (Is. 35:14). עשקה לי instead of עשקה אותי; and so: “please heal her” (Num. 12:13), Heb. רפא נא לה, instead of, רפא אותה; and similarly: “He sent his princes, Benhail, Obadiah, etc. to teach in the cities of Judah” (II Chron. 17:7, Heb. שלח לשריו לבן חיל לעובדי) and its meaning is as though it were written: חיל שלח את שריו את בן.   הרגו לאבנר.  כמו את אבנר, ודומה לו (ישעיהו לח יד): 'עשקה לי ערבני', עשקה אותי ; וכן (במדבר יב יג): 'רפא נא לה', רפא אותה ; וכמוהו (דברי הימים-ב יז ז): שלח לשריו לבן חיל לעובדיה וגו' ללמד בערי יהודה, ופתרונו, שלח את שריו את בן חיל:
31And David said to all the people who were with him, "Rend your clothes and gird yourselves with sackcloth, and wail before Abner." And King David went after the bier.   לאוַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל־יוֹאָ֜ב וְאֶל־כָּל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ קִרְע֚וּ בִגְדֵיכֶם֙ וְחִגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְסִפְד֖וּ לִפְנֵ֣י אַבְנֵ֑ר וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔ד הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵ֥י הַמִּטָּֽה:
32And they buried Abner in Hebron, and the king raised his voice and wept on Abner's grave, and all the people wept.   לבוַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־אַבְנֵ֖ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִשָּׂ֧א הַמֶּ֣לֶךְ אֶת־קוֹל֗וֹ וַיֵּבְךְּ֙ אֶל־קֶ֣בֶר אַבְנֵ֔ר וַיִּבְכּ֖וּ כָּל־הָעָֽם:
33And the king lamented Abner and said, "Should Abner die like a wicked man?"   לגוַיְקֹנֵ֥ן הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־אַבְנֵ֖ר וַיֹּאמַ֑ר הַכְּמ֥וֹת נָבָ֖ל יָמ֥וּת אַבְנֵֽר:
die like a wicked man. as a wicked man dies, by the sword.   הכמות נבל.  הכמות רשע בחרב:
34"Your hands were not bound, and your feet were not put into copper chains. As one who falls before wicked men you have fallen." And all the people continued to weep over him.   לדיָדֶ֣ךָ לֹֽא־אֲסֻר֗וֹת וְרַגְלֶ֙יךָ֙ לֹא־לִנְחֻשְׁתַּ֣יִם הֻגָּ֔שׁוּ כִּנְפ֛וֹל לִפְנֵ֥י בְנֵֽי־עַוְלָ֖ה נָפָ֑לְתָּ וַיֹּסִ֥פוּ כָל־הָעָ֖ם לִבְכּ֥וֹת עָלָֽיו:
Your hands were not bound. So how did a mighty man like you fall before these wicked men?   ידיך לא אסורות.  היו ואיך נפל גבור כמותך לפני בני עולה:
35And all the people came to serve David bread while it was still daytime, but David swore saying, "God do so to me, and so continue, if before sunset I taste bread or anything."   להוַיָּבֹ֣א כָל־הָעָ֗ם לְהַבְר֧וֹת אֶת־דָּוִ֛ד לֶ֖חֶם בְּע֣וֹד הַיּ֑וֹם וַיִּשָּׁבַ֨ע דָּוִ֜ד לֵאמֹ֗ר כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה־לִּ֚י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י אִם־לִפְנֵ֧י בֽוֹא־הַשֶּׁ֛מֶשׁ אֶטְעַם־לֶ֖חֶם א֥וֹ כָל־מְאֽוּמָה:
to serve. (Heb. להברות) an expression of a meal.   להברות.  לשון סעודה:
36And all the people recognized, and it was pleasing in their eyes. All which the king did was pleasing in the eyes of all the people.   לווְכָל־הָעָ֣ם הִכִּ֔ירוּ וַיִּיטַ֖ב בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָֹ֣ה הַמֶּ֔לֶךְ בְּעֵינֵ֥י כָל־הָעָ֖ם טֽוֹב:
37And all the people and all Israel knew on that day that it was not of the king to put to death Abner the son of Ner.   לזוַיֵּדְע֧וּ כָל־הָעָ֛ם וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י לֹ֚א הָיְתָה֙ מֵֽהַמֶּ֔לֶךְ לְהָמִ֖ית אֶת־אַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵֽר:
38And the king said to his servants, "Do you not know that a prince and a great man has fallen this day in Israel?   לחוַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲל֣וֹא תֵדְע֔וּ כִּי־שַֹ֣ר וְגָד֗וֹל נָפַ֛ל הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל:
39"And today I am tender and just anointed king, and these men, the sons of Zeruiah are harder than me. May the Lord requite the evil-doer according to his evil."   לטוְאָנֹכִ֨י הַיּ֥וֹם רַךְ֙ וּמָשׁ֣וּחַ מֶ֔לֶךְ וְהָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֛לֶּה בְּנֵ֥י צְרוּיָ֖ה קָשִׁ֣ים מִמֶּ֑נִּי יְשַׁלֵּ֧ם יְהֹוָ֛ה לְעֹשֵֹ֥ה הָרָעָ֖ה כְּרָעָתֽוֹ:
And today I am tender and just anointed king. And I am today a lowly person, yet anointed king.   ואנכי היום רך.  (תרגום:) ואנא יומא דין הדיוט ומרבי למלכא: