Chapter 79

1A song of Asaph. O God! Nations have come into Your heritage, they have defiled Your Holy Temple, they have made Jerusalem into heaps.   אמִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֚אוּ גוֹיִ֨ם | בְּנַֽחֲלָתֶ֗ךָ טִ֖מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים:
into heaps. Now what is this song? Is it not a lamentation? But because it says (Lam. 4:11): “The Lord has spent His fury.” With what has He spent it? “He has kindled a fire in Zion.” This is a song and an occasion for singing, for He poured out His fury on the wood and stones and did not utterly destroy His children.   לעיים.  לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר (איכה ד') כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו:
2They have given the corpses of Your servants as food to the birds of the heaven, the flesh of Your pious ones to the beasts of the earth.   בנָֽתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַֽ֖אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֜סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ:
the flesh of Your pious ones. Now were they not wicked? But since they received their punishment, they are accounted as pious men. Similarly, Scripture states (Deut. 25:3): “your brother would be degraded before your eyes.” As soon as he is lashed, he is your brother. It is explained in this manner in the Aggadah (Mid. Ps. 79:4).   בשר חסידיך.  והלא רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר (דברים כ״ה:ג׳) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא, כן מפורש באגדה:
3They have spilt their blood like water around Jerusalem, and no one buries [them].   גשָֽׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם | כַּמַּ֗יִם סְבִ֘יב֚וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֗ם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר:
4We were a disgrace to our neighbors, ridicule and derision to those around us.   דהָיִ֣ינוּ חֶ֖רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֣עַג וָ֜קֶ֗לֶס לִסְבִֽיבוֹתֵֽינוּ:
and derision. Heb. וקלס, an expression of speech, to speak of them as for a byword.   וקלס.  לשון דבה לדבר בם כמו למשל:
5How long, O Lord? Will You be wroth forever? Will Your jealousy burn like fire?   העַד־מָ֣ה יְ֖הֹוָה תֶּֽאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּבְעַ֥ר כְּמוֹ־אֵ֜֗שׁ קִנְאָתֶֽךָ:
How long. Heb. עד מה [lit. until what.] Until when?   עד מה.  עד מתי:
Your jealousy. Your wrath, that You are jealous to wreak vengeance, an expression of (Exod. 20:5): “a jealous (קנא) God,” emportement or enprenemant in Old French, zealous anger.   תאנף.  תקצוף קנאתך חמתך שאתה מקנא להנקם ל' אל קנא (שם ד') אנפרנמנ"ט בלע"ז:
6Pour out Your wrath upon the nations that do not know You and upon the kingdoms that did not call out in Your name.   ושְׁפֹ֥ךְ חֲמָֽתְךָ֗ אֶל־הַגּוֹיִם֘ אֲשֶׁ֪ר לֹֽא־יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַל־מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֜שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ:
7For they devoured Jacob and made his dwelling desolate.   זכִּֽי־אָכַ֥ל אֶת־יַֽעֲקֹ֑ב וְאֶת־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ:
8Do not remember for us the early iniquities; may Your mercies quickly come before us for we have become very poor.   חאַל־תִּזְכָּר־לָנוּ֘ עֲו‍ֹנֹ֪ת רִֽאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֖הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַֽחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד:
9Help us, O God of our salvation, on account of the glory of Your name, and save us and atone for our sins for Your name's sake.   טעָזְרֵ֚נוּ | אֱלֹ֘הֵ֚י יִשְׁעֵ֗נוּ עַל־דְּבַ֥ר כְּבוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֖נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֜טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ:
10Why should the nations say, "Where is their God?" Let it be known among the nations before our eyes the revenge of the spilt blood of Your servants.   ילָ֚מָּה | יֹֽאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֘ אַיֵּ֪ה אֱלֹֽהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע בַּגּוֹיִ֣ם (כתיב בַּגֹּייִ֣ם) לְעֵינֵ֑ינוּ נִ֜קְמַ֗ת דַּם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ:
11May the cry of the prisoner come before You; according to the greatness of Your arm, set free the children of the mother who died.   יאתָּב֣וֹא לְפָנֶיךָ֘ אֶנְקַ֪ת אָ֫סִ֥יר כְּגֹ֥דֶל זְרֽוֹעֲךָ֑ ה֜וֹתֵ֗ר בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה:
set free. Heb. הותר, release the prisoners from their prison, as (below 105:20): “A king sent and released him (ויתירהו);” (146:7), “sets loose (מתיר) the bound.”   הותר.  פתח אסירים ממסגר שלהם כמו (לקמן קמ"ו) מתיר אסורים, שלח מלך ויתירהו (לקמן ק"ה):
the children of the mother who died. The children of her who was killed because of You; enmorinede in Old French, doomed to die. There is an example in the Sages’ language: “It is better that Jews eat the flesh of slaughtered dying beasts rather than eat the flesh of the carcasses of dying animals.” That means the flesh of a dying animal that was slaughtered, in tractate Kiddushin (21b).   בני תמותה.  בני הנהרגת עליך, תמותה אנמוריניד"א בלע"ז, ויש דוגמתו בלשון חכמים מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותה שחוטה ואל יאכלו בשר תמותה נבילה ופירושו בשר מסוכנת ששחטה, במסכת קידושין:
12And return to our neighbors sevenfold into their bosom, their reproach with which they reproached You, O Lord.   יבוְהָ֘שֵׁ֚ב לִשְׁכֵנֵ֗ינוּ שִׁ֖בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָ֑ם חֶרְפָּ֘תָ֚ם אֲשֶׁ֖ר חֵֽרְפ֣וּךָ אֲדֹנָֽי:
13But we, Your people and the flock of Your pasture, shall thank You forever; to all generations we shall recite Your praise.   יגוַֽאֲנַ֚חְנוּ עַמְּךָ֨ | וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֘ נ֚וֹדֶ֥ה לְּךָ֗ לְע֫וֹלָ֥ם לְד֥וֹר וָדֹ֑ר נְ֜סַפֵּ֗ר תְּהִלָּתֶֽךָ: