| 1The word of the Lord came to me, saying: |
|
אוַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: |
| 2"As for you, son of man, so said the Lord God: 'To the soil of Israel, an end! The end has come upon the four corners of the land. |
|
בוְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛ה לְאַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל קֵ֑ץ בָּ֣א הַקֵּ֔ץ עַל־אַרְבַּ֖ע (כתיב אַרְבַּ֖עת) כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ: |
| The end has come: Because I had said (Deut. 4:25): “and you will have grown old (וְנוֹשַּׁנְתֶּם) in the land, and you will practice corruption, etc., so that you will be lost.” [The word] וְנוֹשַּׁנְתֶּם has the numerical value of 852, but they stayed there for [only] 850 years: 440 from the time they entered it until the Temple was built, and [then] the Temple stood 410 years. |
|
בא הקץ:
שאמרתי ונושנתם בארץ והשחתם וגו' העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון (דברים ד׳:כ״ה) ונושנתם בגי' תתנ"ב והם נשתהו בה תת"ן ד' מאות ומ' משנכנסו לה עד שנבנה הבית ות"י שנים עמד הבית:
|
| 3Now the end is upon you, and I shall send forth My wrath upon you and judge you according to your ways, and I shall repay you for all your abominations. |
|
געַתָּה֙ הַקֵּ֣ץ עָלַ֔יִךְ וְשִׁלַּחְתִּ֚י אַפִּי֙ בָּ֔ךְ וּשְׁפַטְתִּ֖יךְ כִּדְרָכָ֑יִךְ וְנָתַתִּ֣י עָלַ֔יִךְ אֵ֖ת כָּל־תּֽוֹעֲבוֹתָֽיִךְ: |
| 4And My eye will not spare you, and I shall not have pity, for I shall place your ways upon you, and your abominations will be in your midst, and you will know that I am the Lord.' |
|
דוְלֹֽא־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתֽוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: |
| 5So said the Lord God: An evil, a singular evil, behold, it comes. |
|
הכֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה רָעָ֛ה אַחַ֥ת רָעָ֖ה הִנֵּ֥ה בָאָֽה: |
| An evil, a singular evil: Heb. רָעָה אַחַתרָעָה, a total, special evil, worse than all evils; that is the destruction of the Temple. |
|
רעה אחת רעה:
רעה שלימה ומיוחדת למעלה מכל הרעות והוא חורבן הבית:
|
| behold it comes: Heb. בָאָה. Its accent is on the ‘aleph.’ It is in the present tense. |
|
הנה באה:
טעמו באל"ף הוא לשון פועלת:
|
| 6An end has come; the end has come, it has awakened against you; behold, it comes. |
|
וקֵ֣ץ בָּ֔א בָּ֥א הַקֵּ֖ץ הֵקִ֣יץ אֵלָ֑יִךְ הִנֵּ֖ה בָּאָֽה: |
| 7The dawn has set against you, O dweller of the land; the time has come; the day is near, confusion and not the shout of the mountains. |
|
זבָּ֧אָה הַצְּפִירָ֛ה אֵלֶ֖יךָ יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ בָּ֣א הָעֵ֗ת קָר֛וֹב הַיּ֥וֹם מְהוּמָ֖ה וְלֹא־הֵ֥ד הָרִֽים: |
| The dawn has set: Heb. בָּאָה הַצְפִירָה. Its accent is at the beginning of the word, and it is in the past tense. The צְפִירָה has already set. The light of the dawn and the glory has already set. |
|
באה הצפירה:
טעמו למעלה בבי"ת והוא לשון פעלה כבר באה הצפירה כמו בא ושקע מאור השחר והתפארת בא:
|
| and not the shout of the mountains: [Jonathan renders:] And not to escape into the strongholds of the mountains. [The word] הֵד means the cry of the announcement to rise and flee to the mountaintops, like (Isa. 16:10): “the shout [of joy] (הֵידָד) have I abolished.” Also (Jer. 51:1): “and they shall raise a battle-cry (הֵידָד) against you.” The shout of those who carry the load of grapes to the winepress and those who load on the beam. |
|
ולא הד הרים:
ולא לאישתיזבא במצדי טוריא והד לשון צעקת הכרזה לקום לברוח אל ראשי ההרים כמו הידד השבתי (ישעיה יז) וענו עליו הידד (ירמיה כא) השמעת קול נושא משא ענבים אל הגת וטועני הקורה:
|
| 8Now, speedily I shall pour out My fury upon you, and I shall spend My wrath in you, and I shall judge you according to your ways, and I shall place upon you all your abominations. |
|
חעַתָּ֣ה מִקָּר֗וֹב אֶשְׁפּ֚וֹךְ חֲמָתִי֙ עָלַ֔יִךְ וְכִלֵּיתִ֚י אַפִּי֙ בָּ֔ךְ וּשְׁפַטְתִּ֖יךְ כִּדְרָכָ֑יִךְ וְנָֽתַתִּ֣י עָלַ֔יִךְ אֵ֖ת כָּל־תּֽוֹעֲבוֹתָֽיִךְ: |
| Speedily: Heb. מקרוב, [lit. from close.] Quickly. |
|
מקרוב:
במהרה:
|
| 9And My eye will not spare, and I shall not pity. According to your ways I shall place upon you, and your abominations will be in your midst; and you will know that I, the Lord, am smiting. |
|
טוְלֹֽא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתֽוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מַכֶּֽה: |
| 10Behold the day; behold, it is coming; the dawn has gone forth; the staff has budded, the willful wickedness has blossomed. |
|
יהִנֵּ֥ה הַיּ֖וֹם הִנֵּ֣ה בָאָ֑ה יָֽצְאָה֙ הַצְּפִרָ֔ה צָץ הַמַּטֶּ֔ה פָּרַ֖ח הַזָּדֽוֹן: |
| Behold the day: Behold the day has come. |
|
הנה היום:
הנה בא היום:
|
| behold it is coming: The evil. |
|
הנה באה:
הרעה:
|
| the dawn has gone forth: The dawn of the day of the evil. |
|
יצאה הצפירה:
עלה השחר של יום הרעה:
|
| the staff has budded: to strike you. |
|
צץ המטה:
להכות אתכם:
|
| the willful wickedness has blossomed: The wicked Nebuchadnezzar has revealed himself. |
|
פרח הזדון:
נתגלה נבוכדנצר הרשע:
|
| 11The violence has arisen as a staff of wickedness, [none will remain,] neither from them nor from their multitude, nor from their children, and no one among them longs [for Me]. |
|
יאהֶֽחָמָ֥ס קָ֖ם לְמַטֵּה־רֶ֑שַׁע לֹֽא־מֵהֶ֞ם וְלֹ֧א מֵֽהֲמוֹנָ֛ם וְלֹ֥א מֵֽהֱמֵהֶ֖ם וְלֹֽא־נֹ֥הַּ בָּהֶֽם: |
| The violence has arisen, etc.: The violence in your hands has risen upon you as a staff of wickedness to destroy you. |
|
החמס קם וגו':
החמס אשר בידכם הוא קם עליכם למטה רשע לשחתכם:
|
| neither from them: So said the Holy One, blessed be He, to the Destroyer: You are not required to spare a soul [from the wicked of Israel], for no good will come from them or from their children or from their multitude. |
|
לא מהם:
כך אמר הקב"ה למשחית אינך זקוק להשאיר נפש מרשעי ישראל כי אין טובה יוצאת לא מהם ולא מבניהם ולא מהמונם:
|
| and no one among them longs: No one among them longs or gives thought to Me, as in (I Sam. 7:2): “and all the house of Israel longed (וַיִנָהוּ) for the Lord.” This is an Aramaism: “And they longed (וְאִתְנְהִיאוּ) for My worship,” an expression of desire and longing. Menachem (p. 69) associated it with יללה, an expression of wailing, and the word retains only the ‘hey’ as a radical. |
|
ולא נה בהם:
אין בהם נוהה אחרי מגעגע ונותן לב אלי כמו וינהו כל בית ישראל אחרי ה' (שמואל א ו) ולשון ארמי הוא ואיתנהיאו לפולחנא ל' תאוה וגעגועין ומנח' חברו לשון יללה וכן וינהו כל בית ישראל פירש לשון יללה ואין בתיבה רק ה"א יסוד:
|
| 12The time has come; the day has arrived. The purchaser will not rejoice, neither will the seller mourn, for there will be wrath upon all her multitude. |
|
יבבָּ֚א הָעֵת֙ הִגִּ֣יעַ הַיּ֔וֹם הַקּוֹנֶה֙ אַל־יִשְׂמָ֔ח וְהַמּוֹכֵ֖ר אַל־יִתְאַבָּ֑ל כִּ֥י חָר֖וֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָֽהּ: |
| neither will the seller mourn: Although one who sells his field usually grieves, he will not grieve because you are destined to go into exile. |
|
והמוכר אל יתאבל:
אע"פ שדרך המוכר שדהו להיות עצב אל יתעצב כי סופכם לגלות:
|
| 13For the seller will not return to that which was sold as long as they are alive, for when the prophecy was [directed] to all her multitude, they did not repent, and each man's soul is in his iniquity; they do not strengthen themselves. |
|
יגכִּ֣י הַמּוֹכֵ֗ר אֶל־הַמִּמְכָּר֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב וְע֥וֹד בַּֽחַיִּ֖ים חַיָּתָ֑ם כִּֽי־חָז֚וֹן אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב וְאִ֧ישׁ בַּֽעֲוֹנ֛וֹ חַיָּת֖וֹ לֹֽא־יִתְחַזָּֽקוּ: |
| For the seller will not return to that which was sold: Once he goes into exile, he will not return and will no longer see the field that he had sold; so why should he mourn? |
|
כי המוכר אל הממכר לא ישוב:
כשיגלה בגולה לא ישוב ויראה עוד השדה שמכר ולמה יתאבל:
|
| as long as they are alive: All the days of their lives they will not return to their place. |
|
ועוד בחיים חיתם:
כל ימי חייהם לא ישיבו אל מקומם:
|
| for when the prophecy was [directed] to all her multitude, etc.: For the prophets prophesy concerning all their multitude to repent, but they do not repent. |
|
כי חזון אל כל המונה וגו':
ארי נבייא מתנבן על כל אתרגושתהון למיתב בתיובתא ולא תייבין:
|
| and each man’s soul is in his iniquity: The life and soul of every one of them is attached to his iniquity. |
|
ואיש בעונו חיתו:
כל אחד מהם חיתו ונפשו דבוקה בעונו:
|
| they do not strengthen themselves: They do not strengthen their heart over their evil inclination, to return to their Torah. |
|
לא יתחזקו:
לא יחזקו לבם על יצרם הרע לשוב לתורתם:
|
| 14They sound the shofar and they prepare everyone, but no one goes forth to war, because My wrath is upon all her multitude. |
|
ידתָּֽקְע֚וּ בַתָּק֙וֹעַ֙ וְהָכִ֣ין הַכֹּ֔ל וְאֵ֥ין הֹלֵ֖ךְ לַמִּלְחָמָ֑ה כִּ֥י חֲרוֹנִ֥י אֶל־כָּל־הֲמוֹנָֽהּ: |
| They sound the shofar: When the enemy comes upon them, they prepare themselves for war, but no one will go out to fight. |
|
תקעו בתקוע:
כשיבוא עליהם הצר הכינו עצמם למלחמה ואין יוצא להלחם:
|
| 15The sword is outside, and the pestilence and the famine are inside; whoever is in the field will die by the sword, and whoever is in the city-famine and pestilence will consume him. |
|
טוהַחֶ֣רֶב בַּח֔וּץ וְהַדֶּ֥בֶר וְהָֽרָעָ֖ב מִבָּ֑יִת אֲשֶׁ֚ר בַּשָּׂדֶה֙ בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּת וַֽאֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר רָעָ֥ב וָדֶ֖בֶר יֹֽאכְלֶֽנּוּ: |
| 16And their survivors will escape, and they will be upon the mountains; like the doves of the valleys, they all moan, each one for his iniquity. |
|
טזוּפָֽלְטוּ֙ פְּלִ֣יטֵיהֶ֔ם וְהָי֣וּ אֶל־הֶֽהָרִ֗ים כְּיוֹנֵ֧י הַגֵּֽאָי֛וֹת כֻּלָּ֖ם הֹמ֑וֹת אִ֖ישׁ בַּֽעֲוֹנֽוֹ: |
| like the doves of the valleys: It is customary for doves to congregate in the valleys and moan there. They [the survivors] will moan on the mountains, where they will flee, each one for his iniquity, like the doves of the valleys, which all moan. |
|
כיוני הגאיות:
דרך היונים להקבץ בגאיות והומות שם והיו הומים אל ההרים אשר ינוסו שם איש בעוונו כיוני הגאיות אשר כולם הומות:
|
| 17All hands will weaken, and all knees will go [like] water. |
|
יזכָּל־הַיָּדַ֖יִם תִּרְפֶּ֑ינָה וְכָל־בִּרְכַּ֖יִם תֵּלַ֥כְנָה מָּֽיִם: |
| will go [like] water: from the sweat of fright. |
|
תלכנה מים:
מזיעת אימה:
|
| 18And they will gird themselves with sackcloth, and terror will cover them, with shame on every face and baldness on all their heads. |
|
יחוְחָגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְכִסְּתָ֥ה אוֹתָ֖ם פַּלָּצ֑וּת וְאֶ֚ל כָּל־פָּנִים֙ בּוּשָׁ֔ה וּבְכָל־רָֽאשֵׁיהֶ֖ם קָרְחָֽה: |
| 19They will cast their silver into the streets, and their gold will be repugnant; their silver and their gold will not be able to save them on the day of the Lord's wrath; they will not sate their souls, neither will they fill their bowels, for the obstacle was because of their iniquity. |
|
יטכַּסְפָּ֞ם בַּֽחוּצ֣וֹת יַשְׁלִ֗יכוּ וּזְהָבָם֘ לְנִדָּ֣ה יִֽהְיֶה֒ כַּסְפָּ֨ם וּזְהָבָ֜ם לֹֽא־יוּכַ֣ל לְהַצִּילָ֗ם בְּיוֹם֙ עֶבְרַ֣ת יְהֹוָ֔ה נַפְשָׁם֙ לֹ֣א יְשַׂבֵּ֔עוּ וּמֵֽעֵיהֶ֖ם לֹ֣א יְמַלֵּ֑אוּ כִּֽי־מִכְשׁ֥וֹל עֲוֹנָ֖ם הָיָֽה: |
| will be repugnant: It will be disgusting for them. |
|
לנדה יהיה:
לשקוץ יהיה להם:
|
| 20And the beauty of His adornment is what he made for [their] pride, but they made there the despicable images of their abominations; therefore I made it repugnant to them. |
|
כוּצְבִ֚י עֶדְיוֹ֙ לְגָא֣וֹן שָׂמָ֔הוּ וְצַלְמֵ֧י תֽוֹעֲבֹתָ֛ם שִׁקּֽוּצֵיהֶ֖ם עָ֣שׂוּ ב֑וֹ עַל־כֵּ֛ן נְתַתִּ֥יו לָהֶ֖ם לְנִדָּֽה: |
| And the beauty of His adornment: of the Holy One, blessed be He, that He made for their pride. This is the Temple, called the pride of their might, as it is said (24:21): “Behold I profane My sanctuary, the pride of Your might.” They made in it the images of their abominations, therefore, etc. |
|
וצבי עדיו:
של הקב"ה אשר לגאון שמהו להם הוא בית המקדש שנקרא גאון עוזם כמה שנאמ' (לקמן כד) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם הם גלולי תועבות עשו בו ע"כ וגו':
|
| 21And I shall give it into the hands of strangers for a prey and to the wicked of the earth for plunder, and they will profane it. |
|
כאוּנְתַתִּ֚יו בְּיַד־הַזָּרִים֙ לָבַ֔ז וּלְרִשְׁעֵ֥י הָאָ֖רֶץ לְשָׁלָ֑ל וְחִלְּלֽוּהוּ (כתיב וְחִלְּלֽוּהֻ) : |
| 22And I shall turn My face away from them, and they will profane My secret place, and wild men will enter it and profane it. |
|
כבוַֽהֲסִבֹּתִ֚י פָנַי֙ מֵהֶ֔ם וְחִלְּל֖וּ אֶת־צְפוּנִ֑י וּבָֽאוּ־בָ֥הּ פָּֽרִיצִ֖ים וְחִלְּלֽוּהָ: |
| My secret place: The place where I was hidden among them. |
|
את צפוני:
את המקום שהייתי צפון שם ביניהם:
|
| 23Make the chain, for the land is full of crimes of bloodshed, and the city is full of violence. |
|
כגעֲשֵׂ֖ה הָֽרַתּ֑וֹק כִּ֣י הָאָ֗רֶץ מָֽלְאָה֙ מִשְׁפַּ֣ט דָּמִ֔ים וְהָעִ֖יר מָֽלְאָ֥ה חָמָֽס: |
| Make the chain: Heb. הָרַתּוֹק, the chain. It is a symbolic sign that they will go into exile bound in fetters. |
|
עשה הרתוק:
שלשלת אות הוא שילכו בגולה אסורים בזיקים:
|
| crimes of bloodshed: [lit. judgment of blood. Targum renders:] Crimes deserving of death. |
|
משפט דמים:
חייבי קטול:
|
| 24And I shall bring the most wicked of the nations, and they shall inherit their houses, and I shall abolish the pride of the brazen, and they will deliver their meeting places as an inheritance. |
|
כדוְהֵֽבֵאתִי֙ רָעֵ֣י גוֹיִ֔ם וְיָֽרְשׁ֖וּ אֶת־בָּֽתֵּיהֶ֑ם וְהִשְׁבַּתִּי֙ גְּא֣וֹן עַזִּ֔ים וְנִֽחֲל֖וּ מְקַדְשֵׁיהֶֽם: |
| the most wicked of the nations: Heb. רָעֵי גוֹיִם. The most wicked and cruel of the nations. |
|
רעי גוים:
רעים שבעכו"ם ואכזרים:
|
| and they will deliver as an inheritance: Heb. וְנִחֲלוּ, they will give over to others as an inheritance. |
|
ונחלו:
ויתנחלו לאחרים:
|
| their meeting places: Heb. מְקַדְשֵׁיהֶם. The temples of the high places, where they would gather at appointed times; an expression of a house of their appointment. |
|
מקדשיהם:
בתי היכל הבמות שהיו נועדים שם ל' בית זמונם:
|
| 25A cutting-off comes, and they will seek peace, but it will not be there. |
|
כהקְפָ֖דָה בָּ֑א וּבִקְשׁ֥וּ שָׁל֖וֹם וָאָֽיִן: |
| A cutting off comes: Heb. קְפָדָה like (Isa. 38:12): “I severed (קִפַּדְתִּי) like a weaver, my life”; a term denoting cutting off. |
|
קפדה בא:
כמו (ישעיהו ל״ח:י״ב) קפדתי כאורג חיי לשון כריתה:
|
| 26Happening upon happening will come, and news shall be upon news, and they will seek prophecy from a prophet, and instruction will be lost from a priest, and counsel from the elders. |
|
כוהוָֹ֚ה עַל־הוָֹה֙ תָּב֔וֹא וּשְׁמֻעָ֥ה אֶל־שְׁמוּעָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה וּבִקְשׁ֚וּ חָזוֹן֙ מִנָּבִ֔יא וְתוֹרָה֙ תֹּאבַ֣ד מִכֹּהֵ֔ן וְעֵצָ֖ה מִזְּקֵנִֽים: |
| Happening upon happening: Heb. הוֹה עַל-הוֹה, happening upon happening, being after being. Menachem (p. 70) associated it to a term for a breach. |
|
הוה על הוה:
מאורע על מאורע הויה אחר הויה ומנחם חברו לשון שבר:
|
| and instruction will be lost from a priest: who usually gave instruction, as is said (Mal. 2:7): “and teaching should be sought from his mouth.” |
|
ותורה תאבד מכהן:
הרגילים בהוראה כמו שנאמר ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳):
|
| 27The king will mourn, and the prince will be attired with appallment, and the hands of the people of the land will be frightened; of their way I shall act with them, and with their judgments I shall judge them, and they shall know that I am the Lord. |
|
כזהַמֶּ֣לֶךְ יִתְאַבָּ֗ל וְנָשִׂיא֙ יִלְבַּ֣שׁ שְׁמָמָ֔ה וִידֵ֥י עַם־הָאָ֖רֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה מִדַּרְכָּ֞ם אֶֽעֱשֶׂ֚ה אוֹתָם֙ וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶ֣ם אֶשְׁפְּטֵ֔ם וְיָֽדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה: |
