Chapter 3

1And He said to me; "Son of man, that which you find, eat; eat this scroll and go, speak to the house of Israel."   אוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
2So I opened my mouth, and He fed me this scroll.   בוָֽאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּֽ֣אֲכִלֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת:
3And He said to me, "Feed your stomach and fill your bowels with this scroll, which I give you"; so I ate, and in my mouth it was as sweet as honey.   גוַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֚ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק:
so I ate, and in my mouth, etc.. I accepted it, and its words were in my mouth as sweet honey.   ואוכלה ותהי בפי וגו'.  וקבילתה' והוו פתגמה' בפומי כדבש חלי:
4And He said to me; "Son of man, go, come to the house of Israel and speak to them with My words.   דוַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם:
5For it is not to a people of an unfathomable language and a heavy tongue that you are sent, [but] to the house of Israel.   הכִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל:
of an unfathomable language. Who have a deep language, which you do not understand.   עמקי שפה.  שיהא להם לשון עמוק שאינך מכיר בו:
to the house of Israel. But to the house of Israel I send you, whose language is like your language.   אל בית ישראל.  כי אל בית ישראל אני שולחך אשר לשונם כלשונך:
6Not to many peoples, of deep language and heavy tongue, whose words you do not understand-had I sent you to them, I swear they would hearken to you!   ולֹ֣א | אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֚י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֚א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ:
had I sent you to them, etc.. [lit. had I not sent you to them, they would hearken to you.] This is an expression of an oath: Had I sent you to them as I live, if they would not hearken to you! [i.e.,] this is a transposed verse.   אם לא אליהם שלחתיך וגו'.  ל' שבועה היא אם אליהם שלחתיך חי אני אם לא המה ישמעו אליך ומקרא מסורס הוא:
7But the house of Israel will not be willing to hearken to you, because they are not willing to hearken to Me; for all the house of Israel are brazen and of stubborn heart.   זוּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֚א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּי כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה:
8Behold I have set your face hard against their face and your forehead hard against their forehead.   חהִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם:
9As shamir, stronger than flint, I have set your forehead; fear them not, neither shall you be intimidated by them, for they are a rebellious house."   טכְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֚א אוֹתָם֙ וְלֹֽא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּית־מְרִ֖י הֵֽמָּה:
As shamir. It is a kind of worm, to which they show a stone, and it [the stone] splits in front of it. [Gloss: Another explanation: Shumir is a term for a strong rock, and in Targum Yerushalmi it is used as the translation of צוּר, rock, and so too is the Targum of מִצוּר הָחֲלָמִישּׂ as מִשְּׂמִיר טִנָרָא “out of the flinty rock” (Deut. 8:15). Shamir also means the strongest iron. For just as the strongest rock is called shamir, so is the [element] iron called shamir because of its strength. [This does not appear in all editions.]   כשמיר.  מין תולעת הוא שמראין אותו על האבן והיא נבקעת כנגדו (הג"ה ל"א שמיר ל' סלע חזק ובתרגום ירושלמי הוא תרגום של צור וכן תרגום מצור החלמיש (דברים ח׳:ט״ו) שמיר טנרא ויש משמע שמיר הברזל החזק כי כמו שנקרא הצור החזק שמיר כמו כן נקרא הברזל שמיר בשביל חזקו סא"א):
10And He said to me; "Son of man, all My words which I shall speak to you, take into your heart, and hearken with your ears.   יוַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כָּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּלְבָֽבְךָ֖ וּבְאָזְנֶ֥יךָ שְׁמָֽע:
11And go, come to the exile, to the children of your people, and speak to them, and say to them, 'So said the Lord God,' whether they will listen or whether they will forbear."   יאוְלֵ֨ךְ בֹּ֚א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֚ אֲלֵיהֶם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה אִם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ:
So said the Lord God. this prophecy, to say it to you.   כה אמר אדני.  אלהים הנבואה הזאת לאומרה אליכם:
whether they will listen or they will forbear. you say it to them.   אם ישמעו.  או ישמעו או יחדלו אתה אמור אותה אליהם:
12And a wind lifted me up, and I heard behind me the sound of a great uproar: "Blessed is the glory of the Lord from His place."   יבוַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָֽאֶשְׁמַ֣ע אַֽחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבֽוֹד־יְהֹוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ:
And a wind lifted me up. After He finished His words, He commanded the wind to carry me to the place where the people of the exile were.   ותשאני רוח.  לאחר שגמר דבריו צוה אל הרוח לשאתו אל המקום אשר בני הגולה שם:
13Then the sound of the wings of the living beings were [heard] touching one another, and the sound of the wheels opposite them, and the sound of a great uproar.   יגוְק֣וֹל | כַּנְפֵ֣י הַֽחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאֽוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל:
touching. Heb. מַשִּׁיקוֹת, an expression of kissing (נְשִּׁיקָה). They would knock one against the other, and a song was heard with their knocking, as he said above (1:24): “And I heard the sound of their wings.”   משיקות.  נשיקה מקישות זו אל זו ושיר נשמע בהקשתן כמו שאומר למעלה ואשמע את קול כנפיהם:
14And a wind lifted me and took me, and I went, embittered in the wrath of my spirit, and the hand of the Lord became strong upon me.   ידוְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָֽאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּֽחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־יְהֹוָ֥ה עָלַ֖י חָזָֽקָה:
and I went, embittered. because it was distasteful to me to chide the children of my people.   ואלך מר.  שהיה קשה בעיני לקנתר את בני עמי:
and the hand of the Lord became strong upon me. His coercion and His strength to lead me against my will.   ויד ה' עלי חזקה.  אכפו וכחו להוליכני על כרחי:
15And I came to the exiled, to Tel Aviv, who dwelt by the river Chebar, and I dwelt where they were dwelling, and I sat there seven days bewildered among them.   טווָֽאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִיב הַיֹּֽשְׁבִ֚ים אֶל־נְהַר־כְּבָר֙ וָֽאֵשֵׁ֔ב (כתיב וָֽאֵשֵׁ֔ר) הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָֽאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם:
Tel Aviv. To Tel Aviv, a place name.   תל אביב.  לתל אביב שם מקום:
bewildered. Heb. מַשְּׁמִים, bewildered, a man silenced and unable to speak.   משמים.  משתומם אדם משותק מלדבר:
16And it came to pass at the end of seven days, that the word of the Lord came to me, saying:   טזוַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים פסקא באמצע פסוק וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
17"Son of man, I have made you a lookout for the house of Israel, and you shall hear a word from My mouth, and you shall give them warning from Me.   יזבֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָֽׁמַעְתָּ֚ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי:
I have made you a lookout. Why are you silent? Is it not as a lookout one who is appointed over the towers to see to it that if armies come to the city, the shofar shall be sounded to warn the people to gather and strengthen themselves that I have appointed you; to warn them to beware of retribution, so that I need not bring it upon them.   צופה נתתיך.  למה אתה שותק הלא כצופה שמעמידים על המגדלים לראות אם יבאו גייסות לעיר יתקע בשופר להזהיר את העם שיתכנסו ויתחזקו כן נתתיך להזהירם להשמר מן הפורענות שלא אביאנו עליהם:
18If I say to the wicked man, 'You will die,' and you do not exhort him, nor speak to exhort a wicked man [to repent] of his wicked way, to save his life, he is guilty; he will die because of his iniquity, and I shall require his blood from your hand.   יחבְּאָמְרִ֚י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָֽרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֚וּא רָשָׁע֙ בַּֽעֲו‍ֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּֽדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ:
19But you-if you do warn the wicked man, and he does not repent of his wickedness and of his evil way, he will die because of his iniquity, and you-you will have saved your soul.   יטוְאַתָּה֙ כִּֽי־הִזְהַ֣רְתָּ רָשָׁ֔ע וְלֹֽא־שָׁב֙ מֵֽרִשְׁע֔וֹ וּמִדַּרְכּ֖וֹ הָֽרְשָׁעָ֑ה הוּא בַּֽעֲו‍ֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה אֶת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ:
20And when a righteous man repents of his righteousness and commits injustice, I shall place a stumbling block before him-he will die; if you do not warn him, he will die because of his sin, and his righteous deeds that he performed will not be remembered, but I shall require his blood from your hand.   כוּבְשׁ֨וּב צַדִּ֚יק מִצִּדְקוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל וְנָֽתַתִּ֥י מִכְשׁ֛וֹל לְפָנָ֖יו ה֣וּא יָמ֑וּת כִּ֣י לֹ֚א הִזְהַרְתּוֹ֙ בְּחַטָּאת֣וֹ יָמ֔וּת וְלֹ֣א תִזָּכַ֗רְןָ צִדְקֹתָיו (כתיב צִדְקֹתָו֙) אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְדָמ֖וֹ מִיָּֽדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ:
I shall place a stumbling block before him. When he does his deeds in secret and displays himself as a righteous man, I place an overt sin before him in order to reveal his deeds, and when I bring evil upon him, they will not question Me.   ונתתי מכשול לפניו.  כשהוא עושה דבריו בהצנע ומראה עצמו כצדיק אני נותן עבירה מפורסמת לפניו כדי לגלות מעשיו וכשאביא רעה עליו לא יהרהרו אחרי:
and his righteous deeds… will not be remembered. Our Rabbis explained this as referring to one who regrets his first ones he regrets the first righteous deeds that he performed.   ולא תזכרנה.  צדקותיו פירשו רבותינו בתוהא על הראשונות שמתחרט על הצדקות הראשונות שעשה:
21But you, if you warn him-the righteous man-that a righteous man should not sin, and he does not sin-he will live because he took heed, and you-you will have saved your soul."   כאוְאַתָּ֞ה כִּ֧י הִזְהַרְתּ֣וֹ צַדִּ֗יק לְבִלְתִּ֥י חֲטֹ֛א צַדִּ֖יק וְה֣וּא לֹֽא־חָטָ֑א חָי֚וֹ יִֽחְיֶה֙ כִּ֣י נִזְהָ֔ר וְאַתָּ֖ה אֶת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ:
22The hand of the Lord came upon me there, and He said to me, "Arise, go out to the plain, and there I shall speak with you."   כבוַתְּהִ֥י עָלַ֛י שָׁ֖ם יַד־יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י ק֥וּם צֵא֙ אֶל־הַבִּקְעָ֔ה וְשָׁ֖ם אֲדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ:
23So I arose and went out to the plain and behold, there the glory of the Lord was standing, like the glory that I saw by the river Chebar, and I fell on my face.   כגוָֽאָקוּם֘ וָֽאֵצֵ֣א אֶל־הַבִּקְעָה֒ וְהִנֵּה־שָׁ֚ם כְּבֽוֹד־יְהֹוָה֙ עֹמֵ֔ד כַּכָּב֕וֹד אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָֽאֶפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽי:
and behold, there the glory of the Lord we standing. He went there before me, [thereby demonstrating] a trait of extreme humility, such as is not conventional for a flesh and blood person to practice: [As a rule,] the disciple awaits the Master, whereas here, the Master awaits the disciple.   והנה שם כבוד ה' עומד.  הקדים על ידו לילך שם מדת ענוה יתירה מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן התלמיד ממתין לרב וכאן הרב ממתין לתלמי':
24And a spirit entered into me and stood me up on my feet, and He spoke with me and said to me, "Come, confine yourself within your house.   כדוַתָּבֹא־בִ֣י ר֔וּחַ וַתַּֽעֲמִדֵ֖נִי עַל־רַגְלָ֑י וַיְדַבֵּ֚ר אֹתִי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֹּ֥א הִסָּגֵ֖ר בְּת֥וֹךְ בֵּיתֶֽךָ:
confine yourself within your house. to show them that they are not worthy of reproof.   הסגר בתוך ביתך.  להראותם שאינם ראויין לתוכח':
25And you, son of man, behold they have placed ropes upon you and have bound you with them, and you shall not go out among them.   כהוְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הִנֵּ֨ה נָֽתְנ֚וּ עָלֶ֙יךָ֙ עֲבוֹתִ֔ים וַֽאֲסָר֖וּךָ בָּהֶ֑ם וְלֹ֥א תֵצֵ֖א בְּתוֹכָֽם:
behold they have placed ropes upon you. Be imprisoned in your house as if you were bound with ropes. This is also how Jonathan paraphrases it: Behold the decree of My words upon you is like the binding of ropes, etc.   הנה נתנו עליך עבותים.  הוי אסור בביתך כאילו נאסרת בעבותים וכן ת"י הא גזירת פתגמי עליך כאסור גדילן וגו':
26And I shall cause your tongue to cling to your palate, and you shall become dumb, and you shall not be a reprover to them, for a house of rebellion are they.   כווּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לְאִ֣ישׁ מוֹכִ֑יחַ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה:
27And when I speak with you, I shall open your mouth, and you shall say to them, 'So said the Lord God.' He who listens will listen, and he who forbears will forbear, for a house of rebellion are they.   כזוּֽבְדַבְּרִ֚י אֽוֹתְךָ֙ אֶפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הַשֹּׁמֵ֚עַ | יִשְׁמָע֙ וְהֶֽחָדֵ֣ל | יֶחְדָּ֔ל כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה:
And when I speak with you. When I shall wish to speak with you, I shall send you to them.   ובדברי אותך.  כשאחפוץ לדבר אתך אשלחך אליהם:
and you shall say to them, “So said the Lord God”. all the words of My message.   ואמרת אליהם כה אמר אד'.  אלהים את כל דברי שליחותי:
He who listens will listen. This is not part of the mission. Rather, the holy spirit told the prophet, “You tell them My message, and as for them, he who listens will listen, and he who forbears will forbear, for I know that not all of them will listen, for they are a rebellious house.”   השומע ישמע.  אין זה מן השליחו' אלא הרוח הקודש אמר לנבי' אתה אמור אליה' שליחותי והם השומע ישמע והחדל יחדל כי ידעתי כי לא כולם ישמעו כי בית מרי המה: