1The word of the Lord that came to Jeremiah concerning the droughts. |
|
אאֲשֶׁ֨ר הָיָ֚ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶל־יִרְמְיָ֔הוּ עַל־דִּבְרֵ֖י הַבַּצָּרֽוֹת: |
concerning the droughts. that He would bring famine upon them, and Menahem (Machbereth p. 47) classified it as an expression of fortification (מִבְצָר) like (Isaiah 25:12) “And the fortress of (וּמִבְצַר) the strength of your walls.” |
|
דברי הבצרות.
שיביא עליהם רעב ומנחם חברו ל' מבצר כמו ומבצר משגב חומותיך (ישעיהו כ״ה:י״ב):
|
2Judah mourns, and her cities are cut off; they have become blackened to the ground, and the cry of Jerusalem has risen. |
|
באָֽבְלָ֣ה יְהוּדָ֔ה וּשְׁעָרֶ֥יהָ אֻמְלְל֖וּ קָֽדְר֣וּ לָאָ֑רֶץ וְצִוְחַ֥ת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם עָלָֽתָה: |
and her cities. Heb. וּשְעָרֶיהָ, lit., her gates. |
|
ושעריה.
עריה:
|
and the cry of Jerusalem. Heb. צִוְחַת, the cry of Jerusalem. Comp. (Isaiah 42:11) "from the mountain peaks they shall shout (יִצְוָחוּ). |
|
וצוחת ירושלם.
צעקת ירושלים כמו מראש הרים יצוחו (שם מב):
|
3And their mighty ones have sent their youths for water. They have come upon pits and have found no water; their vessels have returned empty; they have been ashamed and confounded and have covered their heads. |
|
גוְאַדִּ֣ירֵיהֶ֔ם שָֽׁלְח֥וּ צְעִירֵיהֶ֖ם (כתיב צְעִֽורֵיהֶ֖ם) לַמָּ֑יִם בָּ֣אוּ עַל־גֵּבִ֞ים לֹא־מָ֣צְאוּ מַ֗יִם שָׁ֚בוּ כְלֵיהֶם֙ רֵיקָ֔ם בֹּ֥שׁוּ וְהָכְלְמ֖וּ וְחָפ֥וּ רֹאשָֽׁם: |
upon pits. Pits in which the water is usually gathered. |
|
על גבים.
בורות שהמים מתכנסים בהם:
|
their vessels have returned empty. for no rain has fallen. |
|
שבו כליהם ריקם.
שלא ירד מטר:
|
and have covered. an expression of covering. |
|
וחפו.
ל' כסוי:
|
4Because the earth was broken for there was no rain on the earth, farmers were ashamed; they covered their heads. |
|
דבַּֽעֲב֚וּר הָֽאֲדָמָה֙ חַ֔תָּה כִּ֛י לֹֽא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָ֑רֶץ בֹּ֥שׁוּ אִכָּרִ֖ים חָפ֥וּ רֹאשָֽׁם: |
farmers. bubirs [?] in O.F. |
|
אכרים.
בובייר"ש בלעז:
|
5For also the hind in the field has borne and abandoned, for there was no grass. |
|
הכִּ֚י גַם־אַיֶּ֙לֶת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יָלְדָ֖ה וְעָז֑וֹב כִּ֥י לֹֽא־הָיָ֖ה דֶּֽשֶׁא: |
has borne and abandoned. her offspring, to hunt for pastureland for herself. |
|
ילדה ועזוב.
את ולדה לבקש לה מרעה:
|
6And wild donkeys stood by the rivulets, they gasped for air like jackals, their eyes failed for there is no herbage. |
|
ווּפְרָאִים֙ עָֽמְד֣וּ עַל־שְׁפָיִ֔ם שָֽׁאֲפ֥וּ ר֖וּחַ כַּתַּנִּ֑ים כָּל֥וּ עֵֽינֵיהֶ֖ם כִּי־אֵ֥ין עֵֽשֶׂב: |
by the rivulets. rivulets of water (riveyres in O.F.). |
|
על שפיים.
יבלי מים ריבייר"ש בלעז:
|
7If our iniquities have testified against us, O Lord, do for Your name's sake, for our backslidings have increased; we have sinned to You. |
|
זאִם־עֲוֹנֵ֙ינוּ֙ עָ֣נוּ בָ֔נוּ יְהֹוָ֕ה עֲשֵׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־רַבּ֥וּ מְשֽׁוּבֹתֵ֖ינוּ לְךָ֥ חָטָֽאנוּ: |
have testified against us. Heb. עָנוּ. |
|
ענו בנו.
העידו בנו:
|
do for Your name’s sake. Do what You will do with us for the sake of the great name that has spread about You that You rule over all and that we are Your people and the flock of Your pasture, and it is not fitting that You give Your victorious name to the idols. And the Midrash Aggadah explains: for the sake of Your name that is inherent in our name. |
|
עשה למען שמך.
עשה מה שתעשה עמנו למען שם גדול שיצא לך שאתה מושל בכל ואנחנו עמך וצאן מרעיתך ולא נאה שתתן שם נצחונך לאלילים ומדרש אגדה יש למען שמך וכו':
|
8O hope of Israel, his Savior at time of trouble, why should you be like a stranger in the land, and like a wayfarer who turns aside to lodge? |
|
חמִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מֽוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה לָ֚מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּגֵ֣ר בָּאָ֔רֶץ וּכְאֹרֵ֖חַ נָטָ֥ה לָלֽוּן: |
hope. מִקְוֵה |
|
מקוה.
תוחלת:
|
9Why should You be like a man overcome, like a mighty man, unable to save? For You are in our midst, O Lord, and Your name is called upon us; forsake us not. |
|
טלָ֚מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּאִ֣ישׁ נִדְהָ֔ם כְּגִבּ֖וֹר לֹֽא־יוּכַ֣ל לְהוֹשִׁ֑יעַ וְאַתָּ֧ה בְקִרְבֵּ֣נוּ יְהֹוָ֗ה וְשִׁמְךָ֛ עָלֵ֥ינוּ נִקְרָ֖א אַל־תַּנִּחֵֽנוּ: |
overcome. (d’cru in O.F.) diminished, waned, who withdraws his hand from the battle, and some say (recroyant in O.F.), tiring out, resigned. |
|
נדהם.
רקרו"ץ בלעז מושך ידו מן המלחמה וי"א רקריאנ"ץ בלעז:
|
and Your name is called upon us. Therefore, by doing this, it is no longer honor for you. |
|
ושמך עלינו נקרא.
לפיכך אין כבודך בכך:
|
forsake us. Its explanation is like תַעַזְבֵנוּ, forsake us. |
|
תנחנו.
פי' כמו תעזבנו:
|
10So says the Lord to this people; So have they loved to wander, they have not kept their feet back; therefore, the Lord did not accept them; now He will remember their iniquity and visit their sins [upon them]. |
|
יכֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה לָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כֵּ֚ן אָֽהֲבוּ֙ לָנ֔וּעַ רַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֣א חָשָׂ֑כוּ וַיהֹוָה֙ לֹ֣א רָצָ֔ם עַתָּה֙ יִזְכֹּ֣ר עֲוֹנָ֔ם וְיִפְקֹ֖ד חַטֹּאתָֽם: |
So have they loved to wander. So, just as I have decreed upon them exile (to Egypt and Babylon - Warsaw edition), they loved it there to go into exile to worship distant idols. |
|
כן אהבו לנוע.
כן כמה שגזרתי עליהם גולה במצרים ובבל אהבו שם להיות גולים לעבוד אליליהם הרחוקו':
|
11And the Lord said to me; Do not pray for this people for good. |
|
יאוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י אַל־תִּתְפַּלֵּ֛ל בְּעַד־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לְטוֹבָֽה: |
12If they fast, I will not hearken to their prayer, and if they offer up a burnt offering or a meal offering, I do not accept them, but I will utterly destroy them with the sword and with famine and with pestilence. |
|
יבכִּ֣י יָצֻ֗מוּ אֵינֶ֚נִּי שֹׁמֵ֙עַ֙ אֶל־רִנָּתָ֔ם וְכִ֧י יַֽעֲל֛וּ עֹלָ֥ה וּמִנְחָ֖ה אֵינֶ֣נִּי רֹצָ֑ם כִּ֗י בַּחֶ֙רֶב֙ וּבָֽרָעָ֣ב וּבַדֶּ֔בֶר אָֽנֹכִ֖י מְכַלֶּ֥ה אוֹתָֽם: |
13And I said, "Ah, O Lord God, behold the prophets say to them, 'You will see no sword, neither will you have a famine, I will give you a true peace in this place. |
|
יגוָֽאֹמַ֞ר אֲהָ֣הּ | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה הַנְּבִאִ֜ים אֹֽמְרִ֚ים לָהֶם֙ לֹֽא־תִרְא֣וּ חֶ֔רֶב וְרָעָ֖ב לֹא־יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כִּֽי־שְׁל֚וֹם אֱמֶת֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה: |
14And the Lord said to me; The prophets are prophesying lies in My name; I did not send them neither did I command them, nor did I speak to them. A false vision, divination, a thing of nought, and the deceit of their heart they prophesy to you. |
|
ידוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י שֶׁקֶר הַנְּבִאִים֙ נִבְּאִ֣ים בִּשְׁמִ֔י לֹ֚א שְׁלַחְתִּים֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים וְלֹ֥א דִבַּ֖רְתִּי אֲלֵיהֶ֑ם חֲז֨וֹן שֶׁ֜קֶר וְקֶ֚סֶם וֶֽאֱלִיל֙ (כתיב וֶֽאֱלִול֙) וְתַרְמִ֣ית (כתיב וְתַרְמִ֣ות) לִבָּ֔ם הֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִ֥ים לָכֶֽם: |
a thing of naught. an expression of אַל, not, a thing which is not. |
|
ואליל.
ל' אל דבר שאינו:
|
15Therefore, so says the Lord concerning the prophets who prophesy in My name although I have not sent them, and they say, "Sword and famine shall not be in this land." Those prophets shall perish by the sword and the famine. |
|
טולָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל־הַנְּבִאִ֞ים הַנִּבְּאִ֣ים בִּשְׁמִי֘ וַֽאֲנִ֣י לֹֽא־שְׁלַחְתִּים֒ וְהֵ֙מָּה֙ אֹֽמְרִ֔ים חֶ֣רֶב וְרָעָ֔ב לֹ֥א יִֽהְיֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את בַּחֶ֚רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִתַּ֔מּוּ הַנְּבִיאִ֖ים הָהֵֽמָּה: |
16And the people to which they prophesy, shall be cast in the streets of Jerusalem because of the famine and the sword, and no one will bury them, they, their wives, their sons, and their daughters, and I will pour out upon them their evil. |
|
טזוְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה נִבְּאִ֣ים לָהֶ֡ם יִֽהְי֣וּ מֻשְׁלָכִים֩ בְּחוּצ֨וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֜ם מִפְּנֵ֣י | הָרָעָ֣ב וְהַחֶ֗רֶב וְאֵ֚ין מְקַבֵּר֙ לָהֵ֔מָּה הֵ֣מָּה נְשֵׁיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם וּבְנֹֽתֵיהֶ֑ם וְשָֽׁפַכְתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם אֶת־רָֽעָתָֽם: |
17And you shall say this word to them: May my eyes run down with tears day and night and not be silent, for the virgin daughter of my people is broken with a great breach, a very grievous blow. |
|
יזוְאָֽמַרְתָּ֚ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה תֵּרַ֨דְנָה עֵינַ֥י דִּמְעָ֛ה לַ֥יְלָה וְיוֹמָ֖ם וְאַל־תִּדְמֶ֑ינָה כִּי֩ שֶׁ֨בֶר גָּד֜וֹל נִשְׁבְּרָ֗ה בְּתוּלַת֙ בַּת־עַמִּ֔י מַכָּ֖ה נַחְלָ֥ה מְאֹֽד: |
very grievous. an expression of illness (חֹלִי). |
|
נחלה מאד.
ל' חולי:
|
18If I go out to the field, behold the slain of the sword, and if I go into the city, behold those ill with famine, for even the prophet and even the priest have gone around to a land [which] they had not known. |
|
יחאִם־יָצָ֣אתִי הַשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה֙ חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְאִם֙ בָּ֣אתִי הָעִ֔יר וְהִנֵּ֖ה תַּֽחֲלוּאֵ֣י רָעָ֑ב כִּ֣י גַם־נָבִ֧יא גַם־כֹּהֵ֛ן סָֽחֲר֥וּ אֶל־אֶ֖רֶץ וְלֹ֥א יָדָֽעוּ: |
have gone around. They have gone around to seek rescue. |
|
סחרו.
סבבו לבקש הצל':
|
to a land [which] they had not known. To another land about which they did not know until then. |
|
אל ארץ ולא ידעו.
אל ארץ אחרת ולא היו יודעין בה עד הנה:
|
19Have You indeed rejected Judah? Has Your soul despised Zion? Why have You smitten us and we have no cure? We hope for peace, but there is no good, and for a time of healing, but behold, there is terror. |
|
יטהֲמָאֹ֨ס מָאַ֜סְתָּ אֶת־יְהוּדָ֗ה אִם־בְּצִיּוֹן֙ גָּֽעֲלָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ מַדּ֙וּעַ֙ הִכִּיתָ֔נוּ וְאֵ֥ין לָ֖נוּ מַרְפֵּ֑א קַוֵּ֚ה לְשָׁלוֹם֙ וְאֵ֣ין ט֔וֹב וּלְעֵ֥ת מַרְפֵּ֖א וְהִנֵּ֥ה בְעָתָֽה: |
or has Your soul despised Zion. with the intention of never returning, for, if You have in mind to return, why have You smitten us without a cure? |
|
אם בציון געלה נפשך.
על מנת שלא לשוב עליה כי אם דעתך לשוב מדוע הכיתה באין מרפא:
|
20We know, O Lord, our wickedness, the iniquity of our forefathers, for we have sinned to You. |
|
כיָדַ֧עְנוּ יְהֹוָ֛ה רִשְׁעֵ֖נוּ עֲוֹ֣ן אֲבוֹתֵ֑ינוּ כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לָֽךְ: |
21Do not condemn us for Your name's sake, do not disgrace the throne of Your glory. Remember, do not break Your covenant with us. |
|
כאאַל־תִּנְאַץ֙ לְמַ֣עַן שִׁמְךָ֔ אַל־תְּנַבֵּ֖ל כִּסֵּ֣א כְבוֹדֶ֑ךָ זְכֹ֕ר אַל־תָּפֵ֥ר בְּרִֽיתְךָ֖ אִתָּֽנוּ: |
for Your name’s sake. that you are called merciful. |
|
למען שמך.
שנקראת רחום:
|
the throne of Your glory. The Temple. And according to Midrash Aggadah, Israel who is engraved on the throne of Your glory. |
|
כסא כבודך.
בה"מ, ומדרש אגדה ישראל החקוקים בכסא כבודך:
|
22Are there among the vanities of the nations those who give rain? Does the heaven give raindrops? Is it not You, O Lord our God? Now let us hope for You, for You have done all these. |
|
כבהֲיֵ֨שׁ בְּהַבְלֵ֚י הַגּוֹיִם֙ מַגְשִׁמִ֔ים וְאִם־הַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ רְבִבִ֑ים הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֜וּא יְהֹוָ֚ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ וּ֨נְקַוֶּה־לָּ֔ךְ כִּֽי־אַתָּ֥ה עָשִׂ֖יתָ אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה: |
Does the heaven give raindrops?. by itself, except by Your command? This is the interrogative form. In every double question, the first question is preceded by a ‘heh’ and the second one with אִם, like (Num. 13:19) “Are they in open cities (הַבְּמַחֲנִים) or in fortresses (אִם בְּמִבְצָרִים)?” (Ibid. 13:19) “It is good (הֲטוֹבָה) or bad (אִם רָעָה)?” (verse 19) “Have You indeed rejected (הֲמָאֹס) Judah, or has Your soul despised (אִםגָּעֲלָה) Zion?” Here, too, “are there among the vanities of the nations those who give rain? Does the heaven…?” |
|
ואם השמים יתנו רביבים.
מאיליהם אם לא על פיך בתמיה כל תמיהה הכפולה הראשונה בה"א והשנייה באם כגון הבמחנים אם במבצרים (במדבר י״ג:י״ט) הטובה היא אם רעה (שם) המאוס מאסת אם בציון געלה נפשך (כאן) אף כאן היש בהבלי הגוים ואם השמים:
|