Chapter 1

1And there was one man from Ramathaim Zophim, from Mt. Ephraim, and his name was Elkanah, the son of Jeroham, the son of Elihu, the son of Tohu, the son of Zuph, an Ephraimite.   א וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן־הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה בֶּן־יְרֹחָ֧ם בֶּן־אֱלִיה֛וּא בֶּן־תֹּ֥חוּ בֶן־צ֖וּף אֶפְרָתִֽי:
And there was one man. It all follows the order, i.e., Moses gave over the Torah to Joshua, and Joshua to the Elders, and each judge to his successor, until it reached Eli, by whom it was given over to Samuel, as we learned in the Mishnah (Avoth 1:1): and the Elders gave it over to the Prophets.   ויהי איש אחד.  הכל לפי הסדר, משה מסר את התורה ליהושע, ויהושע לזקנים, ושופט מסר לשופט, עד שהגיע לעלי, וממנו לשמואל, כמו ששנינו (אבות א א): וזקנים לנביאים:
from Ramathaim Zophim. There were two hills, each visible to the other. (Meg. 14a) Jonathan, however, renders ‘Zophim’ of the disciples of the Prophets.   מן הרמתים צופים.  שתי רמות היו, שצופות ורואות זו את זו ויונתן תרגם: צופים, מתלמידי נביאיא:
Elkanah. Elkanah was a Levite of the sons of Ebiasaf the son of Korah. Thus his ancestry is recorded in Chron. (I, 6:7 12).   אלקנה.  לוי היה, מבני אביאסף בן קרח, כן נתייחס בדברי הימים (א ה ח):
an Ephraimite. Jonathan renders: on the mountain of the House of Ephraim. Midrash Aggadah (M.S. 1:16): Ephrathi, a palace dweller, a nobleman, an important person, like (the Talmudic word ‘aperion’, used in B.M. 119a): Let us extend ‘aperion’ to Rabbi Simon. An expression of favor.   אפרתי.  יונתן תרגם: בטורא דבית אפרים (בהר אפרים). ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני שמואל א רמז עז): אפרתי. בן פלטין אבגינוס, אדם חשוב, כמו (בבא מציעא קיט א): אפריון נמטייה לרבי שמעון, לשון חן:
2And he had two wives; the name of the one was Hannah and the name of the second was Peninnah; and Peninnah had children, but Hannah had no children.   בוְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֚ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֚י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים:
3And that man was wont to go up from his city from appointed time to appointed time, to prostrate himself and to slaughter (peace offerings) to the Lord of Hosts in Shiloh, and there the two sons of Eli, Hophni and Phinhas, were serving the Lord.   גוְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֚וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים | יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י חָפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיהֹוָֽה:
And that man was wont to go up. This is the present tense. He would go up from one appointed season to another appointed season, to Shiloh. Midrash Aggadah (M.S. 1: 1,5, 7): The route he followed this year he did not follow the next year, in order to publicize (his pilgrimage) to the Israelites that they should do likewise.   ועלה האיש.  לשון הוה הוא, היה עולה מזמן מועד למועד לשילה ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני שם): בדרך שהיה עולה בשנה זו, לא היה עולה בשנה אחרת, כדי להשמיע ישראל ויעשו כמותו:
4And when it was the day, and Elkanah slaughtered (peace offerings), and he would give to Peninnah his wife and to all her sons and daughters portions.   דוַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכָל־בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת:
And when it was the day. And it was the festive day.[after Jonathan].   ויהי היום.  תרגום: והוה יום מועדא:
5And to Hannah he would give one choice portion, for he loved Hannah, and the Lord had shut up her womb.   הוּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֚י אֶת־חַנָּה֙ אָהֵ֔ב וַֽיהֹוָ֖ה סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ:
מנה אחת אפים. one choice portion: a portion which is fit to be accepted with a friendly countenance.   מנה אחת אפים.  (תרגום:) חולק חד בחיר, הראוי להתקבל בסבר פנים יפות:
6And her rival would frequently anger her, in order to make her complain, for the Lord had shut up her womb.   ווְכִֽעֲסַ֚תָּה צָֽרָתָהּ֙ גַּם־כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְעִמָ֑הּ כִּֽי־סָגַ֥ר יְהֹוָ֖ה בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ:
And her rival. Her husband’s other wife, Peninnah.   צרתה.  אשת בעלה, פנינה:
frequently anger her. Anger after anger, always. Therefore, it is written: ‘also anger.’ She would say to her, “Did you buy your older son a cloak today, or your younger son a shirt?”   גם כעס.  כעס אחר כעס, תמיד, לכך נאמר 'גם כעס', היתה אומרת לה: כלום קנית היום מעפורת לבנך גדול, או חלוק לבנך קטן:
in order to make her complain. (Literally, to make her storm.) Our rabbis explain, “in order to make her storm” that she pray. And Peninnah had good intentions.   בעבור הרעימה.  שתתאונן, ורבותינו אמרו (בבא בתרא טז א): בעבור הרעימה, שתתפלל, ולשם שמים נתכוונה:
her womb. Lit., opposite her womb, and so is every expression of the word בעד.   בעד רחמה.  כנגד רחמה, וכן כל לשון 'בעד':
7And so he would do year by year, as often as she went up to the house of the Lord, so she would anger her, and she wept and would not eat.   זוְכֵ֨ן יַעֲשֶֹ֜ה שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה מִדֵּ֚י עֲלֹתָהּ֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔ה כֵּ֖ן תַּכְעִסֶ֑נָּה וַתִּבְכֶּ֖ה וְלֹ֥א תֹאכַֽל:
And so he would do. I.e., Elkanah.   וכן יעשה.  אלקנה:
year by year. He would give her a choice portion to demonstrate to her that he loved her and her rival would anger her more and more according to the affection which her husband demonstrated to her.   שנה בשנה.  נותן לה חלק מובחר, להראותה שמחבבה וצרתה, לפי חבה שבעלה מראה לה, כן תרבה גם היא להכעיסה:
8And Elkanah her husband said to her, "Hannah, why do you weep? And why do you not eat? And why is your heart sad? Am I not better to you than ten sons?"   חוַיֹּ֨אמֶר לָ֜הּ אֶלְקָנָ֣ה אִישָׁ֗הּ חַנָּה֙ לָ֣מֶה תִבְכִּ֗י וְלָ֙מֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְלִ֔י וְלָ֖מֶה יֵרַ֣ע לְבָבֵ֑ךְ הֲל֚וֹא אָֽנֹכִי֙ ט֣וֹב לָ֔ךְ מֵעֲשָׂרָ֖ה בָּנִֽים:
better to you. Don’t I love you more dearly…   אנכי טוב לך.  מחבבך:
..than (I love) ten sons. that Peninnah has borne to me?   מעשרה בנים.  שילדה לי פנינה:
9And Hannah arose after eating and after drinking, and Eli the priest was sitting on the chair beside the doorpost of the Temple of the Lord.   טוַתָּ֣קָם חַנָּ֔ה אַחֲרֵ֛י אָכְלָ֥ה בְשִׁלֹ֖ה וְאַחֲרֵ֣י שָׁתֹ֑ה וְעֵלִ֣י הַכֹּהֵ֗ן ישֵׁב֙ עַל־הַכִּסֵּ֔א עַל־מְזוּזַ֖ת הֵיכַ֥ל יְהֹוָֽה:
eating. (אכלה). The הא is not dotted and the אלף is voweled with a short קמץ, and it is like אחרי אכול, meaning after eating in Shiloh and after drinking, and this expression is properly used both for masculine and feminine.   אכלה בשילה.  לא מפיק ה"א, והאל"ף חטף קמ"ץ, והוא כמו:
after eating. ‘After eating’ is a gerund. It is constructed like לאכלה (Lev. 25:6) to eat, an expression equivalent to לאכול an infinitive.   אחרי אכול בשילה ואחרי שתה.  והלשון נופל בין לזכר בין לנקבה, אחרי אכלה, לשון פעול, כמו לאכלה, לשון לפעול.
and Eli the priest was sitting on the chair. The defective spelling denotes that on that day, he was seated on a huge chair, for he was appointed judge over Israel.   ועלי הכהן ישב על הכסא.  אותו היום ישב על כסא גדול, שנתמנה שופט (ובילקוט שמעוני: כהן גדול) על ישראל:
beside the doorpost. lit. on the doorpost.   על מזוזת.  כמו: אצל מזוזת:
10And she was bitter in spirit, and she prayed to the Lord, and wept.   יוְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל־יְהֹוָ֖ה וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה:
11And she vowed a vow, and said: to Lord of Hosts, if You will look upon the affliction of Your bondswoman, and You will remember me, and You will not forget Your bondswoman and You will give Your bondswoman a man-child, and I shall give him to the Lord all the days of his life, and no razor shall come upon his head.   יאוַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה| בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֚יו לַֽיהֹוָה֙ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה עַל־רֹאשֽׁוֹ:
O Lord of Hosts. Why was this Name designated here? (The answer is as follows:) She said before Him: O Lord of the universe, You created two hosts in Your world. The heavenly beings do not multiply, neither do they die, while the earthly beings both multiply and die. If I am of the earthly beings let me multiply, and if I am of the heavenly beings let me not die. I found this explanation in the Aggadah of Rabbi Jose the Galilean. Our sages in tractate Ber. (31b), however, expounded what they expounded: Until then there was no person who called the Holy One, blessed be He, “Hosts.” (Why then, did Hannah call Him by this Name?) But, so said she before Him: “O Lord of the universe, from all the hosts which You created in Your world, do You find it difficult to grant me one son?”   ה' צבאות.  למה נתייחד שם זה כאן, אמרה לפניו: רבונו של עולם, שני צבאות בראת בעולמך, העליונים, לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים, פרים ורבים ומתים, אם אני מן התחתונים, אהיה פרה ורבה ומתה, ואם אני מן העליונים, לא אמות זו מצאתי באגדה של רבי יוסי הגלילי (פסיקתא רבתי). ורבותינו דרשו במסכת ברכות (לא ב) מה שדרשו: עד הנה לא היה אדם שקראו להקב"ה 'צבאות', אלא כך אמרה לפניו: רבונו של עולם, מכל צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד:
if You will look. (Lit., if seeing You will see.) In tractate Ber., our sages expounded what they expounded.   אם ראה תראה.  רבותינו דרשו בו במסכת ברכות (שם) מה שדרשו:
Your bondswoman. which is stated three times in this verse, corresponds to the three precepts which a woman is commanded to observe.   אמתך.  האמור ג' פעמים במקרא, כנגד שלשה דברים שהאשה מצווה עליהם:
A man child. (Lit., seed of men, meaning) righteous men, as it is written (Kings I:2:32): “Upon two righteous men.”   זרע אנשים.  צדיקים, כמה דאת אמר (מלכים-א ב לב): בשני אנשים צדיקים:
A man. also means important men, as it is written (Deut. 1:13): wise and known men.   אנשים.  חשובים, כמה דאת אמר (דברים א יג): אנשים חכמים וידעים:
and I shall give him to the Lord. that he be fit to be given to the Lord.   ונתתיו לה'.  שיהא ראוי לתתו לה':
and no razor shall come upon his head. (translation follows K, however,) Jonathan renders: and the fear of man will not be upon him.   ומורה.  תרגם יונתן: ומרות אנש לא תהא עלוהי:
12And it was, as she prayed long before the Lord, that Eli watched her mouth.   יבוְהָיָה֙ כִּ֣י הִרְבְּתָ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְעֵלִ֖י שֹׁמֵ֥ר אֶת־פִּֽיהָ:
watched her mouth. He waited for her to stop. Jonathan renders thus: and Eli waited for her until she stopped.   שומר את פיה.  מצפה מתי תפסיק, כך תרגמו יונתן: ועלי אוריך לה עד דתפסוק:
watched. an expression of waiting, as in (Gen. 37:11) “and his father awaited the thing,” and (Job 14:16) “You do not wait for my sin.”   שומר.  לשון המתנה, כמו (בראשית לז יא): שמר את הדבר, (איוב יד טז): לא תשמור על חטאתי:
13But Hannah, she was speaking in her heart, only her lips were moving, and her voice was not heard, and Eli thought her to be a drunken woman.   יגוְחַנָּ֗ה ֤הִיא מְדַבֶּ֣רֶת עַל־לִבָּ֔הּ ֤רַק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה:
and Eli thought her to be a drunken woman. for they were not accustomed to praying silently.   ויחשבה עלי לשכורה.  שלא היו רגילין להתפלל בלחש:
14And Eli said to her: Until when will you be drunk? Throw off your wine from upon yourself.   ידוַיֹּ֚אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ עֵלִ֔י עַד־מָתַ֖י תִּשְׁתַּכָּרִ֑ין הָסִ֥ירִי אֶת־יֵינֵ֖ךְ מֵעָלָֽיִךְ:
15And Hannah answered and said: No, my lord, I am a woman of sorrowful spirit, and neither new wine nor old wine have I drunk, and I poured out my soul before the Lord.   טווַתַּ֨עַן חַנָּ֚ה וַתֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲדֹנִ֔י אִשָּׁ֚ה קְשַׁת־ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת־נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:
Not my lord. You are not a lord in this instance. You yourself have revealed that the holy spirit is not resting upon you, otherwise you would know that I am not intoxicated from wine.   לא אדוני.  לא אדון אתה בדבר הזה, גלית בעצמך שאין רוח הקודש שורה עליך שתדע שאיני שכורת יין:
I am a woman of sorrowful spirit. like Sarah (who was childless) [old editions of Rashi].  
16Deliver not your bondswoman before the unscrupulous woman, for out of the abundance of my complaint and my vexation have I spoken until now.   טזאַל־תִּתֵּן֙ אֶת־אֲמָ֣תְךָ֔ לִפְנֵ֖י בַּת־בְּלִיָּ֑עַל כִּֽי־מֵרֹ֥ב שִׂיחִ֛י וְכַעְסִ֖י דִּבַּ֥רְתִּי עַד־הֵֽנָּה:
Deliver not your bondswoman. Considering the fact that she spoke harshly to him, she returned to appease him so that he deliver her not, unprotected and disgraced, at the mercy of her rival, the unscrupulous woman.   אל תתן את אמתך.  כלפי שאמרה לו דבר קשה, חזרה ופייסתו, שלא יתננה הפקר ובזיון לפני צרתה בת בליעל:
for out of the abundance of my complaint. have I spoken harshly before you.   כי מרוב שיחי.  דברתי לפניך קושי:
my complaint. (lit., my speech.) In some instances, it is an expression of grief of heart. Another explanation is, according to the Targum, as follows: for out of the abundance of my provocation and my vexation, have I prolonged my prayer until now.   שיחי.  יש מקומות שהוא לשון אנינות לב דבר אחר: מרוב שיחי ; כתרגומו: ארי מסגי אקניותי וארגיזותי אורכית בצלו עד כען:
and my vexation. which my rival vexes me.   וכעסי.  שצרתי מכעסת אותי:
Deliver not. (Lit. do not give.) An expression of delivery, like, “deliver me not unto the will of my adversaries” (Ps. 27:12).   אל תתן.  לשון מסירה, כמו (תהלים כז יב): אל תתנני בנפש צרי:
17And Eli answered and said: Go in peace, and the God of Israel will grant your request which you have asked of Him.   יזוַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת־שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ:
your request. (שלתך, instead of שאלתך). The ‘alef’ is missing to expound in this word an expression of ‘children,’ as in Deut. 28:57: ובשליתה “and against her young, which came out, etc.”   את שלתך.  חסר א', לדרוש בו לשון בנים, כמו (דברים כח כז): ובשליתה היוצאת וגו':
will grant your request. He announced to her that her prayer had been accepted.   יתן את שלתך.  בשרה שנתקבלה תפלתה:
18And she said: May your bondswoman find favor in your eyes; and the woman went on her way and ate, and her face was not (sad) anymore.   יחוַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָאִשָּׁ֚ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא־הָיוּ־לָ֖הּ עֽוֹד:
May your bondswoman find favor. to beg mercy for her.   תמצא שפחתך חן.  לבקש עליה רחמים:
and her face was not (sad) anymore. (Lit., and she no longer had her face, meaning) the face of anger.   ופניה לא היו לה.  פנים של זעם:
19And they arose early in the morning, and prostrated themselves before the Lord: and they returned and came to their house, to Ramah, and Elkanah knew Hannah, his wife, and the Lord remembered her.   יטוַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֗קֶר וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיָּשֻׁ֛בוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־בֵּיתָ֖ם הָרָמָ֑תָה וַיֵּ֚דַע אֶלְקָנָה֙ אֶת־חַנָּ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וַיִּֽזְכְּרֶ֖הָ יְהֹוָֽה:
and came to their house, and Elkanah knew. From here is deduced that a traveler is forbidden to have marital relations.   ויבואו אל ביתם וידע אלקנה.  מכאן לאכסנאי, שאסור בתשמיש המטה:
20And it was, when the time came about, after Hannah had conceived, that she bore a son, and she called his name Samuel, because (she said); "I asked him of the Lord."   כוַיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים וַתַּ֥הַר חַנָּ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֚א אֶת־שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל כִּ֥י מֵיְהֹוָ֖ה שְׁאִלְתִּֽיו:
when the time came about. (After the seasons and the days.) The minimum of seasons is two and the minimum of days is also two. Hence, she gave birth after six months and two days. From here it is deduced that a woman who gives birth after seven months, can give birth after a fraction of the seventh month of pregnancy.   לתקפות הימים.  מיעוט תקופות שתים, מיעוט ימים שנים, לששה חדשים ושני ימים, מכאן היולדת לשבעה, יולדת למקוטעים:
Samuel. El after the name of God, and in reference to the incident, he was so called, for I asked him of the Lord.   שמואל.  על שם אל ועל שם המעשה הוא נקרא, כי ממנו שאלתיו:
21And the man, Elkanah and his entire household, went up to slaughter to the Lord, the sacrifice of the days and his vow.   כאוַיַּ֛עַל הָאִ֥ישׁ אֶלְקָנָ֖ה וְכָל־בֵּית֑וֹ לִזְבֹּ֧חַ לַֽיהֹוָ֛ה אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִ֖ים וְאֶת־נִדְרֽוֹ:
the sacrifice of the days. of the appointed seasons.   את זבח הימים.  (תרגום:) ית דבח מועדיא:
his vow. The vows which he made between pilgrimage festivals, he would sacrifice on the following festival.   ואת נדרו.  נדרים שנדר בין רגל לרגל, היה מקריב ברגל:
22But Hannah did not go up, for she said to her husband: "Until the child is weaned, then I shall bring him, and he shall appear before the Lord, and abide there forever.   כבוְחַנָּ֖ה לֹ֣א עָלָ֑תָה כִּֽי־אָמְרָ֣ה לְאִישָׁ֗הּ עַ֣ד יִגָּמֵ֚ל הַנַּ֙עַר֙ וַהֲבִאֹתִ֗יו וְנִרְאָה֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְיָ֥שַׁב שָׁ֖ם עַד־עוֹלָֽם:
Until the child is weaned. after twenty two months (other versions, twenty four), for that is the time of nursing a child.   עד יגמל.  לסוף כ"ב (ספרים אחרים: כ"ד) חדשים, שכך זמן תינוק לינק:
and abide there forever. “Forever” in the Levitic sense means fifty years, as it says, (Num. 8:25), “and from the age of fifty years he shall return from the host of the work.” Figuring as follows, we determine that Samuel’s lifetime was fifty-two years. Eli judged Israel for forty years (see 4:18), and on the day of Hannah’s prayer, he was appointed judge (See above v. 9). By subtracting the year in which Hannah conceived Samuel, there remain thirty nine years. Samuel governed Israel from the time of Eli’s death for thirteen years, figuring thus: On the day of Eli’s death, the Ark was abducted, and it remained in the field of the Philistines for seven months (below 6:1). From there, it was brought to Kiriath-jearim, where it remained until David took it out of there after he had reigned seven years in Hebron over Judah, and all Israel had accepted him as their king. And it is written: And is was, from the day that the Ark abode in Kiriath-jearim that the time was long, for it was twenty years, etc. (below 7:2). Subtract from them seven years which David reigned in Hebron. We find that from the time that the Ark was abducted until Saul’s death, were thirteen years and seven months, and Samuel died four months before Saul.   וישב שם עד עולם.  עולמם של לוים חמשים שנה, שנאמר (במדבר ח כה): ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה, וכך היו ימיו של שמואל, חמשים ושתים, שהרי עלי שפט את ישראל ארבעים שנה, וביום תפלת חנה נתמנה שופט, צא אותה שנה לעיבורו של שמואל, נשתיירו ל"ט, ושמואל פירנס את ישראל משמת עלי י"ג שנה, שהרי יום שמת עלי, גלה הארון וישב בשדה פלשתים ז' חדשים (לקמן שמואל א ו א), משם בא לקרית יערים, עד שהעלהו דוד, משמלך שבע שנים בחברון על יהודה, והמליכוהו כל ישראל עליהם, וכתיב (שם ז ב): ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, צא מהן שבע שנים שמלך דוד בחברון, נמצא משגלה הארון עד שמת שאול שלש עשרה שנה ושבעה חדשים, ושמואל מת לפני שאול ארבעה חדשים:
23And Elkanah her husband said to her: "Do what seems good to you. Stay until you have weaned him, only, may the Lord fulfill His word." And the woman stayed and nursed her son, until she weaned him.   כגוַיֹּ֣אמֶר לָהּ֩ אֶלְקָנָ֨ה אִישָׁ֜הּ עֲשִֹ֧י הַטּ֣וֹב בְּעֵינַ֗יִךְ שְׁבִי֙ עַד־גָּמְלֵ֣ךְ אֹת֔וֹ אַ֛ךְ יָקֵ֥ם יְהֹוָ֖ה אֶת־דְּבָר֑וֹ וַתֵּ֚שֶׁב הָֽאִשָּׁה֙ וַתֵּ֣ינֶק אֶת־בְּנָ֔הּ עַד־גָּמְלָ֖הּ אֹתֽוֹ:
only, may the Lord fulfill His word. Since you asked of Him seed of righteous men (above v. 11), and Eli announced to you through divine inspiration: (above v. 17) “The God of Israel will grant your request,” may the Lord fulfill His word. This is according to the simple interpretation. The Midrash Agadah, however, explains thus: Rabbi Nehemiah said in the name of Rabbi Samuel, the son of Rabbi Isaac: Every day, a divine voice would resound throughout the world, and say: A righteous man is destined to arise, and his name will be Samuel. Thereupon, every woman who bore a son, would name him Samuel. As soon as they saw his deeds, they would say, “This is not Samuel.” When our Samuel was born, however, and people saw his deeds, they said, “It seems that this one is the expected righteous man.” This is what Elkanah meant when he said, ‘May the Lord fulfill His word,’ that this be the righteous Samuel.   אך יקם ה' את דברו.  את ששאלת ממנו זרע אנשים, ועלי בישרך ברוח הקודש אלהי ישראל יתן את שלתך, יקם ה' את דברו, וזהו לפי פשוטו ומדרש אגדה: רבי נחמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר: בכל יום ויום בת קול יוצאת ומפוצצת בעולם ואומרת: עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שהיתה יולדת בן, היתה קוראה שמו שמואל, כיון שהיו רואים את מעשיו, היו אומרים אין זה שמואל, וכיון שנולד זה וראו מעשיו, אמרו דומה שזה הוא, וזהו שאמר: יקם ה' את דברו, שיהא זה שמואל הצדיק:
24And she brought him with her when she had weaned him, with three bulls, and one ephah of meal, and an earthenware jug of wine, and she brought him to the house of the Lord, to Shiloh, and the child was young.   כדוַתַּעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תּוּ בְּפָרִ֚ים שְׁלשָׁה֙ וְאֵיפָ֨ה אַחַ֥ת קֶ֙מַח֙ וְנֵ֣בֶל יַ֔יִן וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵית־יְהֹוָ֖ה שִׁל֑וֹ וְהַנַּ֖עַר נָֽעַר:
and one ephah of meal. I heard from Rabbi Isaac Halevi, that she brought one ephah of meal, which is equivalent to three seahs, from which to extract three tenths of an ephah of fine flour, which are required for one bull (Num. 15:8), as we learned in the Mishnah (Men. 76b): The showbread was made of twenty-four tenths of an ephah from twenty-four seahs; i.e., 1 tenth part of an ephah of fine flour from a seah of wheat.   ואיפה אחת קמח.  שמעתי בשם רבינו יצחק הלוי, איפה אחת קמח, שלש סאין, להוציא ממנה שלשה עשרונים סלת הראוי לפר האחד, כדתנן (מנחות עו ב) לחם הפנים כ"ד עשרונים מכ"ד סאין, עשרון סולת לסאה חטין:
and an earthenware jug of wine. for a drink offering.   ונבל יין.  לנסך:
the child was young. and the child was young (after Jonathan).   והנער נער.  (תרגום:) ורביא הוה יניק:
25And they slaughtered the bull, and they brought the child to Eli.   כהוַֽיִּשְׁחֲט֖וּ אֶת־הַפָּ֑ר וַיָּבִ֥אוּ אֶת־הַנַּ֖עַר אֶל־עֵלִֽי:
and they brought the child to Eli. to see that his prophecy was fulfilled. And our sages, however, expounded what they expounded, that he decided a point of law, that a priest is unnecessary for sacrificial slaughter, as it is stated in Tractate Ber. (31b).   ויביאו את הנער אל עלי.  לראות שנתקיימה נבואתו ורבותינו דרשו מה שדרשו: שהורה הלכה, שאינו צריך כהן לשחיטת קדשים, כדאיתא בברכות (לא ב):
26And she said, "Please, my lord! As surely as your soul lives, my lord, I am the woman who was standing here with you, to pray to the Lord.   כווַתֹּ֙אמֶר֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י חֵ֥י נַפְשְׁךָ֖ אֲדֹנִ֑י אֲנִ֣י הָאִשָּׁ֗ה הַנִּצֶּ֚בֶת עִמְּכָה֙ בָּזֶ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה:
Please, my lord. Take care of him that he become your disciple. And according to the Midrash of our sages, not to punish him with death.   בי אדני.  לתת עיניך עליו שיהא תלמידך ולפי מדרש רבותינו: שלא יענישהו מיתה:
27For this child did I pray, and the Lord granted me my request, which I asked of Him.   כזאֶל־הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֥ה לִי֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתִּי מֵעִמּֽוֹ:
For this child did I pray. Do not say, “This one shall die and another one shall be given to you.”   אל הנער הזה התפללתי.  אל תאמר: זה ימות וינתן לך אחר:
28And I also have lent him to the Lord; all the days which he will be alive, he is borrowed by the Lord." And he prostrated himself there to the Lord.   כחוְגַ֣ם אָנֹכִ֗י הִשְׁאִלְתִּ֙יהוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה כָּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה ה֥וּא שָׁא֖וּל לַֽיהֹוָ֑ה וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁ֖ם לַיהֹוָֽה:
And I also have lent him to the Lord. like a person who lends a utensil to his master, or lends him his son to serve him.   וגם אנכי השאלתיהו לה'.  כאדם המשאיל כלי לרבו, או משאילו בנו לשמשו:
he is borrowed. empunte in French, i.e., you have no right to punish him, for the Lord has become a borrower over him, since I have lent him to Him, and He must return him to me.   הוא שאול.  אנפרוצטי"ץ בלע"ז, כלומר אין אתה רשאי לענשו, הקב"ה נעשה עליו שואל, כי השאלתיו לו, ועליו להחזירו לי:
And he prostrated himself. Samuel, and some say Elkanah.   וישתחו שם.  שמואל, ויש אומרים אלקנה: