Chapter 11

1Now Jephthah the Gileadite was a mighty man of valor, and he was the son of a woman harlot, and Gilead begot Jephthah.   אוְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּן־אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶת־יִפְתָּֽח:
2And Gilead's wife bore him sons; and his wife's sons grew up and drove Jephthah out, and they said to him, "You shall not inherit in our father's house for you are the son of another woman."   בוַתֵּ֧לֶד אֵֽשֶׁת־גִּלְעָ֛ד ל֖וֹ בָּנִ֑ים וַיִּגְדְּל֨וּ בְֽנֵי־הָאִשָּׁ֜ה וַיְגָרְשׁ֣וּ אֶת־יִפְתָּ֗ח וַיֹּ֚אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־תִנְחַ֣ל בְּבֵית־אָבִ֔ינוּ כִּ֛י בֶּן־אִשָּׁ֥ה אַחֶ֖רֶת אָֽתָּה:
3And Jephthah fled from his brothers and he dwelt in the land of Tob; and idle men were gathered to Jephthah, and they went out with him.   גוַיִּבְרַ֚ח יִפְתָּח֙ מִפְּנֵ֣י אֶחָ֔יו וַיֵּ֖שֶׁב בְּאֶ֣רֶץ ט֑וֹב וַיִּֽתְלַקְּט֚וּ אֶל־יִפְתָּח֙ אֲנָשִׁ֣ים רֵיקִ֔ים וַיֵּצְא֖וּ עִמּֽוֹ:
4And it was after many days, and the children of Ammon made war with Israel.   דוַיְהִ֖י מִיָּמִ֑ים וַיִּלָּחֲמ֥וּ בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עִם־יִשְׂרָאֵֽל:
and the children of Ammon made war. (The war) referred to above.   וילחמו בני עמון.  היא האמורה למעלה (י ט):
5And it was, when the children of Ammon fought with Israel; and the elders of Gilead went to take Jephthah from the land of Tob.   הוַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר־נִלְחֲמ֥וּ בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עִם־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּֽלְכוּ֙ זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד לָקַ֥חַת אֶת־יִפְתָּ֖ח מֵאֶ֥רֶץ טֽוֹב:
6And they said to Jephthah, "Come and become our chief, and we will fight with the children of Ammon."   ווַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן:
7And Jephthah said to the elders of Gilead, "Did you not hate me, and drive me from my father's house? So why have you come to me now when you are in distress?"   זוַיֹּ֚אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד הֲלֹ֚א אַתֶּם֙ שְׁנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי מִבֵּ֣ית אָבִ֑י וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֚ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽם:
8And the elders of Gilead said to Jephthah, "Therefore we returned to you now, and you shall go with us, and you will fight with the children of Ammon, and you shall become our head, over all the inhabitants of Gilead."   חוַיֹּאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶל־יִפְתָּ֗ח לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֣ עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיִ֚יתָ לָּ֙נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל ישְׁבֵ֥י גִלְעָֽד:
9And Jephthah said to the elders of Gilead, "If you bring me back to fight with the children of Ammon, and the Lord delivers them before me, I will become your head."   טוַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם־מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֚ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ:
10And the elders of Gilead said to Jephthah, "The Lord shall hear between us, if not according to your word so will we do."   יוַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽי־גִלְעָ֖ד אֶל־יִפְתָּ֑ח יְהֹוָ֗ה יִהְיֶ֚ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ אִם־לֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ כֵּ֥ן נַעֲשֶֹֽה:
11And Jephthah went with the elders of Gilead, and the people appointed him a head and chief over them; and Jephthah spoke all his words before the Lord in Mizpah.   יאוַיֵּ֚לֶךְ יִפְתָּח֙ עִם־זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד וַיָּשִֹ֨ימוּ הָעָ֥ם אוֹת֛וֹ עֲלֵיהֶ֖ם לְרֹ֣אשׁ וּלְקָצִ֑ין וַיְדַבֵּ֨ר יִפְתָּ֧ח אֶת־כָּל־דְּבָרָ֛יו לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה בַּמִּצְפָּֽה:
all his words. The stipulation which was between them.   את כל דבריו.  התנאי שביניהם:
before the Lord in Mizpah. At the place where they all gathered (above 10:17), since the Divine Presence resides amongst the multitudes of the congregation.   לפני ה' במצפה.  למקום שנאספו כולם, שהשכינה שורה על רוב צבור:
12And Jephthah sent messengers to the king of the children of Ammon, saying, "What is (between) me and you, that you have come to me to fight in my land?"   יבוַיִּשְׁלַ֚ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי־עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה־לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי־בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי:
13And the king of the children of Ammon said to the messengers of Jephthah, "Because Israel took away my land, when they came out of Egypt, from Arnon and up to the Jabbok, and up to the Jordan; and now restore them peacefully."   יגוַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵי־עַמּ֜וֹן אֶל־מַלְאֲכֵ֣י יִפְתָּ֗ח כִּֽי־לָקַ֨ח יִשְׂרָאֵ֚ל אֶת־אַרְצִי֙ בַּעֲלוֹת֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם מֵאַרְנ֥וֹן וְעַד־הַיַּבֹּ֖ק וְעַד־הַיַּרְדֵּ֑ן וְעַתָּ֕ה הָשִׁ֥יבָה אֶתְהֶ֖ן בְּשָׁלֽוֹם:
14And Jephthah continued, and sent messengers to the king of the children of Ammon.   ידוַיּ֥וֹסֶף ע֖וֹד יִפְתָּ֑ח וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
15And he said to him, "So said Jephthah, Israel did not take the land of Moab and the land of the children of Ammon.   טווַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יִפְתָּ֑ח לֹֽא־לָקַ֚ח יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וְאֶת־אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
16Because when they came up from Egypt, and Israel went through the wilderness up to the Red Sea, and they came to Kadesh.   טזכִּ֖י בַּעֲלוֹתָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיֵּ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֚ל בַּמִּדְבָּר֙ עַד־יַם־ס֔וּף וַיָּבֹ֖א קָדֵֽשָׁה:
up to the Red Sea. Located south of the land of Edom which is itself located to the south of the land of Canaan.   עד ים סוף.  בדרומה של ארץ אדום, וארץ אדום בדרומה של ארץ כנען:
17And Israel sent messengers to the king of Edom saying, 'Let me pass now through your land,' and the king of Edom did not listen, and also to the king of Moab he sent, and he was unwilling; and Israel abode in Kadesh.   יזוַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים | אֶל־מֶלֶךְ֩ אֱד֨וֹם | לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה־נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֚א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל־מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ:
Let me pass now through your land. From the South to the North to enter the land of Canaan.   אעברה נא בארצך.  מדרום לצפון, ליכנס לארץ כנען:
and also to the king of Moab. Whose land was adjacent to the land of Edom along the east, and was to the south of the land of Israel.   וגם אל מלך מואב.  שהיתה ארצו בסוף ארץ אדום, במזרחה של אדום ובדרומה של ארץ ישראל:
and he was unwilling. Moses hinted this in the Torah (Deut. 2: 29), “As was done to me by the children of Esau who dwell in Seir (Edom) and by the Moabites who dwell in Ar,” implying that just as Edom did not let them pass, similarly Moab did not let them pass.   ולא אבה.  משה רמזה בתורה (דברים ב כט): כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, כשם שאדום לא נתנום לעבור, כך מואב לא נתנום לעבור:
18And they went through the wilderness, and went around the land of Edom and the land of Moab, and they came to the east of the land of Moab, and they encamped on the other side of the Arnon, and they did not come within the border of Moab, for (the) Arnon (was) the border of Moab.   יחוַיֵּ֣לֶךְ בַּמִּדְבָּ֗ר וַיָּ֜סָב אֶת־אֶ֚רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת־אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֚א מִמִּזְרַח־שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹא־בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב:
And they went through the wilderness. From west to east along the southern border of Edom and Moab.   וילך במדבר.  מן המערב למזרח, במיצר דרומי של אדום ומואב:
and went around the land of Edom. Its entire southern border.   ויסב את ארץ אדום.  כל דרומה:
and the land of Moab. The entire southern border, and when they reached the southeastern corner they turned north to compass the eastern border.   ואת ארץ מואב.  כל דרומה, וכשהגיע למקצוע דרומית מזרחית, פנה אל הצפון לסבוב את מיצר המזרחי:
and they came to the east of the land of Moab, and they encamped on the other side of the Arnon. To the end of the eastern border of the land of Moab whence began the land of Sichon and Og. They then conquered the side of the Jordan to the east of the land of Canaan (as the following verses indicate), and then crossed the Jordan, entering the land of Canaan from the east.   ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון.  לסוף מזרחה של ארץ מואב, ושם התחילה ארץ סיחון ועוג, וכבשו עבר הירדן במזרח ארץ כנען ועברו הירדן, ונכנסו לה לארץ כנען דרך המזרח:
19And Israel sent messengers to Sichon, king of the Amorites, the king of Heshbon; and Israel said to him, 'Please let us pass through your land up to my place.'   יטוַיִּשְׁלַ֚ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־סִיח֥וֹן מֶֽלֶך־הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֚אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה־נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד־מְקוֹמִֽי:
20And Sichon did not trust Israel to pass through his border, and Sichon gathered all his people, and they encamped in Jahaz, and he fought with Israel.   כוְלֹא־הֶאֱמִ֨ין סִיח֚וֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּאֱסֹ֚ף סִיחוֹן֙ אֶת־כָּל־עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם־יִשְׂרָאֵֽל:
21And the Lord, the God of Israel, delivered Sichon and all his people into the hand of Israel, and they struck them; and Israel possessed all the land of the Amorites, the inhabitants of that land.   כאוַ֠יִּתֵּן יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־סִיח֧וֹן וְאֶת־כָּל־עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא:
22And they possessed all the border of the Amorites, from the Arnon up to the Jabbok, and from the wilderness up to the Jordan.   כבוַיִּ֣ירְשׁ֔וּ אֵ֖ת כָּל־גְּב֣וּל הָאֱמֹרִ֑י מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד־הַיַּבֹּ֔ק וּמִן־הַמִּדְבָּ֖ר וְעַד־הַיַּרְדֵּֽן:
And they possessed… from the Arnon up to the Jabbok. That which you say was yours, (in reality) they (i.e., our forefathers) took it from Sichon.   ויירשו וגו' מארנון ועד היבק.  שאתה אומר שהוא שלך (פסוק יג), הם מסיחון לקחו:
and from the wilderness up to the Jordan. There were deserts situated east of the Jordan.   ומן המדבר ועד הירדן.  מדברות היו שם לפני הירדן:
23And now the Lord, the God of Israel, has driven out the Amorites from before His people Israel, and you want to possess it?   כגוְעַתָּ֞ה יְהֹוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ:
24Is it not that which Chemosh your god gives you to possess, that you may possess; and all that which the Lord our God has driven out from before us, that we shall possess.   כדהֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֥וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ:
25And now, are you any better than Balak the son of Zippor, king of Moab? Did he ever strive with Israel, (or) did he ever fight against them?   כהוְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן־צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם־יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם:
26When Israel dwelt in Heshbon and its towns, and in Aroer and its towns, and in all the cities that are along Arnon, three hundred years; why did you not recover them at that time?   כובְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכָל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל־יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁל֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא־הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא:
עַל יְדֵי אַרְנוֹן. (Lit., on the hands of Arnon) I.e., along Arnon. These cities were from Moab, but they realized that they could not instigate war over them because Israel had conquered them from Sichon who had taken them from the king of Moab.   על ידי ארנון.  אצל ארנון, שהיו ממואב, וידעו שלא היה להם לעבור עליהם, שהרי מסיחון כבשום (במדבר כא כד), שלקחם ממלך מואב (שם שם כו):
three hundred years. Since the land was conquered in the days of Joshua until Jephthah. From here we can derive if the periods of the judges that were mentioned up to this point include the years of oppression by the heathens or not. We have learned in Seder Olam (Ch. 12): Joshua led Israel twenty eight years, but I have no Scripture whence to derive it. Othniel led them forty years including the years of oppression by Cushan-rishathaim (above 3:11); after him was Ehud for eighty years (above 3:30) including the eighteen years of oppression by Eglon. This totals one hundred forty eight years. Deborah led them forty years (above 5:31) including the years of oppression by Jabin. This totals one hundred eighty eight years; afterwards were the seven years of oppression by Midian (above 6:1) and the forty years of Gideon (above 8: 28), then the three of Abimelech (above 9:22), thus totaling two hundred thirty eight years. Afterwards were the twenty three of Tola, and the twenty two of Jair (above 10:2,3), however one same year coincides for both of them; finally, adding the eighteen of Ammon prior to Jephthah’s introduction (above 10:8), this amounts to the three hundred years.   שלש מאות שנה.  משכבשו את הארץ בימי יהושע עד יפתח מכאן יש ללמוד שנות השופטים הנזכרים עד הנה, אם שני השעבוד של כל אומה נמנים בתוך ימי השופט אם לאו. שנינו בסדר עולם (פרק יב): יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמונה שנה, ואין לו מקרא ממי ללמוד. עתניאל (לעיל ג יא), ארבעים שנה, ושני שעבוד של כושן רשעתים (שם שם ח), בכללם אחריו אהוד (שם שם ל), שמונים שנה, שמונה עשרה שנים, שעבוד של עגלון (שם שם יד) בתוכם, הרי מאה ארבעים ושמונה שנה. דבורה (שם ה לא) ארבעים שנה, ושני שעבוד יבין (שם ד ג) בתוכם, הרי מאה שמונים ושמונה. אחריו, שבע שנים של שעבוד מדין (שם ו א), וארבעים של גדעון (שם ח כח), ושלש של אבימלך (שם ט כב), הרי מאתים שלשים ושמונה שנים. אחריו, עשרים ושלש של תולע (שם י ב), ועשרים ושתים של יאיר (שם י ג), אלא שעלתה שנה אחת לשניהם, ושמונה עשרה של בני עמון (שם שם ח) עד שלא בא יפתח, הרי שלש מאות:
27And I have not sinned against you, and you do wrong with me by fighting against me; may the Lord, the Judge, decide this day between the children of Israel and between the children of Ammon."   כזוְאָֽנֹכִי֙ לֹֽא־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶֹ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י יִשְׁפֹּ֨ט יְהֹוָ֚ה הַשֹּׁפֵט֙ הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
28And the king of the children of Ammon did not listen to the words of Jephthah which he had sent him.   כחוְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל־דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו:
29And a spirit of the Lord was upon Jephthah, and he passed over Gilead and Menasseh, and he passed over Mizpeh of Gilead, and from Mizpeh of Gilead he passed over (to) the children of Ammon.   כטוַתְּהִ֚י עַל־יִפְתָּח֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה וַיַּעֲבֹ֥ר אֶת־הַגִּלְעָ֖ד וְאֶת־מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיַּעֲבֹר֙ אֶת־מִצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד וּמִמִּצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד עָבַ֖ר בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן. (Lit., he passed the children of Ammon) I.e., he passed over to the children of Ammon.   עבר בני עמון.  אל בני עמון:
30And Jephthah vowed a vow to the Lord, and said, "If You will indeed deliver the children of Ammon into my hand,   לוַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי:
31And it will be, whatever comes forth, that shall come forth from the doors of my house towards me, when I return in peace from the children of Ammon, shall be to the Lord, and I will offer him up for a burnt-offering."   לאוְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֚י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה:
32And Jephthah passed over to the children of Ammon to fight against them; and the Lord delivered them into his hand.   לבוַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם יְהֹוָ֖ה בְּיָדֽוֹ:
33And he struck them from Aroer until you come to Minnith, twenty cities, and up to Abel Cheramim, a very great slaughter. And the children of Ammon were subdued before the children of Israel.   לגוַיַּכֵּ֡ם מֵעֲרוֹעֵר֩ וְעַד־בּוֹאֲךָ֙ מִנִּ֜ית עֶשְׂרִ֣ים עִ֗יר וְעַד֙ אָבֵ֣ל כְּרָמִ֔ים מַכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּכָּֽנְעוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
Abel Cheramim. The plain of vineyards [after Targum Jonathan].   אבל כרמים.  (תרגום:) מישר כרמיא:
34And Jephthah came to Mizpah, to his house, and behold, his daughter was coming out towards him with timbrels and with dances, and she was an only child, he had from her neither a son nor a daughter.   לדוַיָּבֹ֨א יִפְתָּ֣ח הַמִּצְפָּה֘ אֶל־בֵּיתוֹ֒ וְהִנֵּ֚ה בִתּוֹ֙ יֹצֵ֣את לִקְרָאת֔וֹ בְתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹל֑וֹת וְרַק֙ הִ֣יא יְחִידָ֔ה אֵֽין־ל֥וֹ מִמֶּ֛נּוּ בֵּ֖ן אוֹ־בַֽת:
35And it was, when he saw her, that he rent his clothes, and said, "Alas, my daughter! You have made me fall and you have become one of those that trouble me; and I have opened my mouth to the Lord and I cannot go back."   להוַיְהִי֩ כִרְאוֹת֨וֹ אוֹתָ֜הּ וַיִקְרַ֣ע אֶת־בְּגָדָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ אֲהָ֚הּ בִּתִּי֙ הַכְרֵ֣עַ הִכְרַעְתִּ֔נִי וְאַ֖תְּ הָיִ֣יתְ בְּעֹֽכְרָ֑י וְאָנֹכִ֗י פָּצִ֚יתִי־פִי֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָשֽׁוּב:
הַכְרֵע ַהִכְרַעְתִּנִי. This is expressed in feminine form (the “tav” being vocalized with a חִירִיק) as in, (Song of Songs 4:9) לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה (“You drew my heart, my sister, my beloved”).   הכרע הכרעתני.  לשון נקבה, ודומה לו (שיר השירים ד ט): לבבתני אחותי כלה:
(you) have become one of those that trouble me. All my blood is troubled. You have ruined my equilibrium (lit., feet thus causing me to fall).   היית בעוכרי.  כל דמי נעכר, קפחת את רגלי:
36And she said to him, "My father, you have opened your mouth to the Lord, do to me according to that which has issued from your mouth, since the Lord has done for you vengeance from your enemies, from the children of Ammon."   לווַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אָבִי֙ פָצִ֚יתָה אֶת־פִּ֙יךָ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה עֲשֵֹ֣ה לִ֔י כַּאֲשֶׁ֖ר יָצָ֣א מִפִּ֑יךָ אַחֲרֵ֡י אֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְךָ֙ יְהֹוָ֧ה נְקָמ֛וֹת מֵאֹיְבֶ֖יךָ מִבְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
37And she said to her father, "Let this thing be done for me, refrain from me two months, and I shall go, and wail upon the mountains, and I shall cry over my virginity, I and my companions."   לזוַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אָבִ֔יהָ יֵעָ֥שֶׂה לִּ֖י הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה הַרְפֵּ֨ה מִמֶּ֜נִּי שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וְאֵֽלְכָה֙ וְיָרַדְתִּ֣י עַל־הֶֽהָרִ֔ים וְאֶבְכֶּה֙ עַל־בְּתוּלַ֔י אָנֹכִ֖י וְרֵעוֹתָֽי (כתיב וְרֵעֹיתָֽי) :
and wail upon the mountains. This is an expression of lamenting, as in (Isa. 15:3) “Upon her roofs and streets they all lament, lamenting with a cry יוֹרֵד בַּבֶּכִי)),” as one who is immersed in mourning until his body is broken (since יְרִידָה is also an expression of “breaking,” as in Lamen. 1:13)In an Aggadic interpretation Rabbi Tanchuma (Behukosai) explains “Upon the mountains” as referring to (her) presenting the case before the Sanhedrin (Great Court); perhaps they can find an opening to your (i.e., Jephthah’s) vow.   וירדתי על ההרים.  לשון יללה הוא, ודוגמתו (ישעיהו טו ג): על גגותיה וברחובותיה כולה ייליל ירד בבכי, המתעצב בבכי עד שגופו משתבר ובמדרש אגדה דורש רבי תנחומא (בחוקותי ה): על ההרים. לפני סנהדרין, שמא ימצאו פתח לנדרך: .
38And he said, "go," and he sent her away two months; and she went with her companions, and she cried over her virginity upon the mountains.   לחוַיֹּ֣אמֶר לֵ֔כִי וַיִּשְׁלַ֥ח אוֹתָ֖הּ שְׁנֵ֣י חֳדָשִׁ֑ים וַתֵּ֚לֶךְ הִיא֙ וְרֵ֣עוֹתֶ֔יהָ וַתֵּ֥בְךְּ עַל־בְּתוּלֶ֖יהָ עַל־הֶהָרִֽים:
and she cried over her virginity. Heb. בְּתוּלֶיהָ. Since it does not say “over her maidens” (בְּתוּלוֹתֶיהָ), it implies that this refers to her actual virginity.   ותבך על בתוליה.  מדלא כתיב על בתולותיה, משמע בתולים ממש:
39And it was at the end of two months, that she returned to her father, and he did to her his vow which he had vowed; and she had not known any man, and it was a statute in Israel.   לטוַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ | שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וַתָּ֙שָׁב֙ אֶל־אָבִ֔יהָ וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת־נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר וְהִיא֙ לֹא־יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ וַתְּהִי־חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל:
and it was a statute. They decreed that no one should do this anymore (i.e., they publicized that no one should offer a human being), because had Jephthah gone to Phinehas or vice versa, he would have nullified his (i.e., Jephthah’s) vow (i.e., he would have instructed him what the law is in such an instance). However, they were particular about their honor, and as a result she was destroyed. Consequently, they were punished; Phinehas, by the Divine presence leaving him as it is stated in (I) Chron. (9:20) “Previously God was with him,” so we see subsequently God was not with him; and Jephthah was afflicted with boils and dismemberment as it is stated, (below 12:7) “And he was buried in the cities [pl.] of Gilead.” (His limbs were buried in the various cities.) We can also interpret “And it was a statute in Israel” as connected to the following verse.   ותהי חק.  גזרו שלא יעשה אדם עוד כן, שאלו הלך אצל פנחס, או הוא בא אצלו, היה מתיר לו נדרו, עמדו בגדולתן, ומבין שניהם אבדה, ונפרע מהם, פנחס נסתלקה שכינה הימנו, שנאמר בדברי הימים (א ט כ): לפנים ה' עמו, למדנו שבסופו אינו עמו, ויפתח הוכה בשחין וניפול אברים, שנאמר (לקמן יב ז): ויקבר בערי גלעד. ויש עוד לפתור: ותהי חק בישראל. מחובר למקרא שלאחריו:
40From year to year the daughters of Israel went to lament the daughter of Jephthah the Gileadite, four days in a year.   ממִיָּמִ֣ים | יָמִ֗ימָה תֵּלַ֙כְנָה֙ בְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל לְתַנּ֕וֹת לְבַת־יִפְתָּ֖ח הַגִּלְעָדִ֑י אַרְבַּ֥עַת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה:
from year to year…. This they (i.e., the daughters of Israel) accepted upon themselves as a statute.   מימים ימימה תלכנה וגו'.  הדבר הזה קבעו עליהם לחוק:
lament.  To lament.   לתנות.  לקונן: