Shulchan Aruch: Chapter 56 - Laws Relating to Congregation’s Response to Kaddish

SECTION 56 Laws Relating to the Congregation’s Response to Kaddish. (1-8)

סימן נו דִּין עֲנִיַּת הַקַּדִּישׁ עַל יְדֵי הַקָּהָל וּבוֹ ח' סְעִיפִים:

1 Great care must be taken with regard to responding to Kaddish. (One who hears Kaddish but does not respond is under a ban of ostracism for 40 days.1) [Indeed,] one should run to hear Kaddish, because the holiness of the Kaddish surpasses that of every Kedushah [in the prayer service].2 It is more of a mitzvah to respond to Kaddish than to respond to Kedushah.3

Nevertheless, if a person [has the option of going to either of] two synagogues — one of which the congregation is reaching the Kaddish that follows Shemoneh Esreh and in the other they are reaching the Kedushah [in Shemoneh Esreh], he should go and respond to Kedushah, for there he will also hear the Kaddish that follows Shemoneh Esreh.

א צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בַּעֲנִיַּת הַקַּדִּישׁא (וְהַשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ עוֹנֶה – הוּא בְּנִדּוּי מ' יוֹם).ב^,1 וְיֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לָרוּץ לִשְׁמֹעַ קַדִּישׁ,ג שֶׁקְּדֻשַּׁת הַקַּדִּישׁ גְּדוֹלָה מִכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת,ד^,1 וְיֵשׁ יוֹתֵר מִצְוָה בַּעֲנִיַּת הַקַּדִּישׁ מִבְּעֲנִיַּת קְדֻשָּׁה.ה^,3 וּמִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ לְפָנָיו ב' בֵּית הַכְּנֶסֶת, בְּאֶחָד מַגִּיעִים לְקַדִּישׁ שֶׁאַחַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וּבְאֶחָד מַגִּיעִים לִקְדֻשָּׁה – יֵלֵךְ וְיַעֲנֶה קְדוּשָׁה, כִּי שָׁם יִשְׁמַע גַּם כֵן הַקַּדִּישׁ שֶׁלְּאַחַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה:ו

2 One should thoroughly focus his attention [when responding]: Amen, yehei shmei rabba..., for if a person responds Amen, yehei shmei rabba...with the full strength of his concentration,4 [the Heavenly Court] rends [even a harsh] decree of seventy years [against him].

The response should be made in a loud voice, for this voice shatters all the accusing forces [in the spiritual realms] and nullifies all harsh decrees.5 Nevertheless, one should not respond too loudly, lest people make fun of him and thus he would cause them to sin.

ב וְיֵשׁ לְכַוֵּן הֵיטֵב בְּ"אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא",ז שֶׁכָּל הָעוֹנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא"ח בְּכָל כֹּחַ כַּוָּנָתוֹט^,4 – קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה.י וְיֵשׁ לַעֲנוֹת אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם,יא שֶׁקּוֹל זֶה שׁוֹבֵר כָּל הַמְקַטְרְגִיםיב וּמְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.יג^,5 וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִתֵּן קוֹלוֹת גְּדוֹלוֹת, שֶׁלֹּא יִתְלוֹצְצוּ עָלָיו בְּנֵי אָדָם וְיִגְרֹם לָהֶם חֵטְא:יד

3 Yehei shmei rabba mevorach leolam uleolmei olmaya is the Aramaic translation6 of the phrase in the Holy Tongue meaning, “May His great name be blessed forever and ever.” For this reason, one should not pause between Yehei shmei rabba and mevorach, such that there be no interruption in the midst of this statement.7 Nevertheless, [these words] need not be recited in one breath.

The veis of mevorach should be pronounced with a kamatz and the resh with a patach, so that the word will mean “be blessed.” If the resh were to be vocalized with a tzeirei, it would mean “bestow blessing.” The ayin of leolam should be pronounced with a kamatz, and uleolmei should begin with the [connective] letter vav.

ג "יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא" הוּא תִּרְגּוּם6 שֶׁל "יְהִי שְׁמוֹ הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים",טו לָכֵן אֵין לְהַפְסִיק בֵּין "יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" לִ"מְבָרַךְ",טז שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַמַּאֲמָר.7 וּמִכָּל מָקוֹם אֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּנְשִׁימָה אַחַת.יז

וְצָרִיךְ לוֹמַריח "מְבָרַךְ" הַב' בְּקָמַ"ץ וְהָרי"ש בְּפַתָּ"ח, שֶׁאָז פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ "מְבֹרָךְ", שֶׁאִם יֹאמַר רי"ש בְּצֵירֵ"י יִהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ לַאֲחֵרִים. וְצָרִיךְ לוֹמַר "לְעָלַם" בְּקמ"ץ הָעַיִן. וְיֵשׁ לוֹמַר "וּלְעָלְמֵי" בְּוא"ו:יט

4 The mitzvah of Kaddish is to hear the sheliach tzibbur recite Yisgadal... and to answer Amen, yehei shmei rabba...to that statement, for Amen, yehei shmei rabba... is the response to Yisgadal.... One must listen in order to focus on [the phrase to which] he is responding, just as initially, one is required to listen attentively to a blessing to which one is responding Amen. The sheliach tzibbur must also recite Yehei shmei rabba... just as the congregation does.

[The recitation of Amen, yehei shmei rabba...] is, nevertheless, not entirely analogous to responding Amen [to a blessing]. For, after the fact, if one enters a synagogue while the congregation is responding Amen, yehei shmei rabba..., one should recite the response Yehei shmei rabba... together with them. [The rationale is that] even though it is recited in response to Yisgadal..., it is an independent expression of praise.

One should not, however, say Amen, yehei shmei rabba... unless he can concentrate, so that he knows that he is responding to Kaddish. In such an instance, even though he did not hear [the beginning of Kaddish], he is not considered after the fact to have recited an orphaned Amen, since he knows what he is responding to, as will be explained in sec. 124[:11].8

Initially, however, when it is possible for one to listen, he must listen, and not rely on the possibility of concentrating later. People who converse while the sheliach tzibbur is reciting Kaddish should therefore be rebuked, even if without them there is a minyan of congregants who are listening attentively to the sheliach tzibbur.9

If there are fewer than nine congregants listening to the sheliach tzibbur, he should not recite Kaddish at all, for no davar shebikedushah10 may be recited in the presence of fewer than ten congregants — nine listening and one reciting.11

Similarly, those who recite the verses,12 “And now, I pray You, let the power [of my L‑rd] be great...” and “Remember [Your mercies]...” should be warned to recite them before the sheliach tzibbur begins Yisgadal. (See sec. 66[:5].)

ד מִצְוַת הַקַּדִּישׁ הוּא לִשְׁמֹעַ מִן הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר "יִתְגַּדַּל כו'", וְעַל זֶה יַעֲנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא",כ שֶׁ"אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" הוּא עֲנִיָּהּ עַל "יִתְגַּדַּל כו'".כא וְצָרִיךְ לִשְׁמֹעַ לְכַוֵּן עַל מַה הוּא עוֹנֶה, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְכַתְּחִלָּה לִשְׁמֹעַ וּלְכַוֵּן לַבְּרָכָה שֶׁעוֹנֶה עָלָיו אָמֵן.כב וְגַם הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר צָרִיךְ לוֹמַר גַּם כֵן (איש"ר) ["יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא"] כו' כְּמוֹ הַצִּבּוּר.כג

וּמִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ דּוֹמֶה לְגַמְרֵי לַעֲנִיַּת אָמֵן, שֶׁבְּדִיעֲבַד אִם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁהַצִּבּוּר עוֹנִין כְּבָר "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" – עוֹנֶה עִמָּהֶם (איש"ר) ["יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא"],כד הוֹאִיל וְהוּא שֶׁבַח בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל "יִתְגַּדַּל כו'". אֲבָל לֹא יַעֲנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא", אֶלָּא אִם כֵן יוּכַל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ שֶׁיֵּדַע לַעֲנוֹת עַל הַקַּדִּישׁ,כה שֶׁאָז אֵינָהּ אָמֵן יְתוֹמָה בְּדִיעֲבַד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע, כֵּיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ עַל מַה הוּא עוֹנֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן (קכ"ה) [קכ"ד].כו^,8

אֲבָל לְכַתְּחִלָּה כְּשֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִשְׁמֹעַ – צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ, וְלֹא יִסְמֹךְ עַל מַה שֶּׁיּוּכַל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ אַחַר כָּךְ. וְלָכֵן יֵשׁ לִגְעֹר בְּהַמְּשִׂיחִים כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר אוֹמֵר הַקַּדִּישׁ, אֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ מִנְיָן בִּלְעָדָם הַשּׁוֹמְעִים וּמְכַוְּנִים לַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר.כז^,9

וְאִם אֵין ט' שׁוֹמְעִין לַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר – לֹא יֹאמַר כְּלָל קַדִּישׁ, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה10 אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּפָחוֹת מִי' – ט' שׁוֹמְעִין וְאֶחָד אוֹמֵר.כח^,11 וְכֵן צָרִיךְ לְהַזְהִיר לְהָאוֹמְרִים12 "וְעַתָּה יִגְדַּל נָא וְגו' זְכֹר וְגו'",כט שֶׁיֹּאמְרוּ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר "יִתְגַּדַּל"ל (עַיֵּן סִימָן ס"ו):לא

5 Some authorities maintain that it is not necessary to stand while responding to Kaddish and Barchu. It is just that for any Kaddish whose recitation begins when [the congregation] is standing, e.g., [the Kaddish] following Hallel, it is preferable not to sit until after one has responded Amen, yehei shmei rabba....

Others maintain that one should stand while responding to Kaddish or any other davar shebikedusahah.¹⁰ It is possible to infer this13 from the conduct of Eglon, King of Moav, who on his own initiative rose from his throne [to hear] the word of G‑d.14 How much more so [is such conduct appropriate for] us, His nation. It is desirable to respect the view of the latter authorities. (See sec. 146.)15

ה יֵשׁ אוֹמְרִיםלב שֶׁאֵין צָרִיךְ לַעֲמֹד כְּשֶׁעוֹנִין קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ", אֶלָּא שֶׁכָּל קַדִּישׁ שֶׁתְּפָסוֹ מְעֻמָּד כְּגוֹן שֶׁלְּאַחַר הַלֵּל – טוֹב שֶׁלֹּא יֵשֵׁב עַד לְאַחַר שֶׁיַּעֲנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא".

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםלג שֶׁיֵּשׁ לַעֲמֹד כְּשֶׁעוֹנֶה קַדִּישׁ אוֹ כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה,10 שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד קַל וָחֹמֶר13 מֵעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָבלד שֶׁקָּם מֵעַצְמוֹ מֵעַל כִּסְאוֹ לְדִבְרֵי ה',לה^,14 כָּל שֶׁכֵן אֲנַחְנוּ עַמּוֹ. וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶםלו (עַיֵּן סִימָן קמ"ו):לז^,15

6 In some places it is customary to respond Amen after the words Brich Hu [in the continuation of the Kaddish].16 Brich Hu is thus seen as the continuation of a phrase which begins with deKudsha and which is the Aramaic translation of [the phrase in the Holy Tongue17 meaning] “the Holy One, blessed be He.” In these countries, however, no interruption is made between Brich Hu and [the following phrase,] le’eila min kol birchasa. In this view, Shmei deKudsha is the conclusion of one statement and Brich Hu le’eila...[begins] a separate concept.18

Nevertheless, there are some who take an undesirable course of action, responding Brich Hu le’eila (“Blessed be He above”). This borders on derision, for it implies that He is blessed only above and not below. Instead, they should continue with the words min kol birchasa. Another undesirable practice is the custom of some chazzanim who on Shabbos and Yom-Tov interpose melodies between the words mikol19 and birchasa.

ו יֵשׁ מְקוֹמוֹת נּוֹהֲגִין לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר "בְּרִיךְ הוּא",לח^,16 שֶׁסּוֹבְרִים דְּ"בְּרִיךְ הוּא" חוֹזֵר עַל "דְּקֻדְשָׁא", וְהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל17 הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲבָל בִּמְּדִינוֹת אֵלּוּ אֵין מַפְסִיקִים כְּלָל בֵּין "בְּרִיךְ הוּא" לִ"לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא",לט שֶׁסּוֹבְרִים דְ"שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא" הוּא הֶפְסֵק מַאֲמָר וּ"בְרִיךְ הוּא לְעֵלָּא כו'" הוּא עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ.18 וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יָפֶה עוֹשִׂים קְצָת שֶׁעוֹנִין "בְּרִיךְ הוּא לְעֵלָּא"מ שֶׁהוּא כְּמוֹ חֵרוּף, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁאֵינוֹ מְבֹרָךְ אֶלָּא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, אֶלָּא יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר גַּם "מִן כָּל בִּרְכָתָא כו'". וְגַם לֹא יָפֶה עוֹשִׂים הַחַזָּנִים שֶׁמַּפְסִיקִים בְּנִגּוּנָם בֵּין "מִכָּל"19 לְ"בִרְכָתָא" בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב:מא

7 [The Prophet] Eliyahu of blessed memory was once encountered together with 4000 laden camels.20 People asked him, “With what are these laden?”

He replied, “With fury and wrath.”

“Why?”

“To wreak fury and wrath upon those who converse between Kaddish and Barchu, between one [mention of] Kedushah and another,21 between Kadosh and Baruch,22 between one blessing and another,23 between one passage and another,24 between Amen, yehei shmei rabba... and Yisbareich. To anyone who speaks at these times is applied the verse,25 ‘It is not Me that you called....’”

Some authorities derive from this passage that a person who answers Amen, yehei shmei rabba... must continue Yisbareich until daamiran be’alma. Others maintain that one fulfills his obligation by hearing [these words recited by] the sheliach tzibbur, for listening is equivalent to responding.26 As to the prohibition against speaking between Amen, yehei shmei rabba... and Yisbareich: if the sheliach tzibbur extends [his intoning of] Amen, yehei shmei rabba... and an individual has already responded, he should not speak at all until the sheliach tzibbur begins Yisbareich....

Possibly, moreover, Eliyahu was insistent only that the word Yisbareich be recited and coupled with the [preceding] word olmaya, though there is no obligation to recite anything further, only to listen — just as it is forbidden to recite Yisgadal... together with the sheliach tzibbur, though one should listen attentively. Indeed, it is customary to respond until Yisbareich. This is a desirable practice,27 because if a sheliach tzibbur recites hastily, he obliges [an individual congregant] to hurry even more in order to [finish on time and] respond Amen to [the words of the sheliach tzibbur]. Since haste disrupts concentration, it is preferable that he listen.

ז פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְעִמּוֹ ד' אֲלָפִים גְּמַלִּים טְעוּנִים,מב^,20 אָמְרוּ לוֹ: מָה אֵלּוּ טְעוּנִים? אָמַר לָהֶם: אַף וְחֵמָה, לָמָּה? אָמַר לָהֶם: לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בְּאַף וְחֵמָה מִמִּי שֶׁמְּסַפֵּר בֵּין קַדִּישׁ לְ"בָרְכוּ",מג בֵּין קְדֻשָּׁה לִקְדֻשָּׁה,מד^,21 בֵּין "קָדוֹשׁ" לְ"בָרוּךְ",מה^,22 בֵּין בְּרָכָה לִבְרָכָה,23 בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק,24 בֵּין "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" לְ"יִתְבָּרֵךְ". וְכָל הַמְדַבֵּר בָּהֶןמו – עָלָיו נֶאֱמַר:מז^,25 "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ וְגו'".

יֵשׁ לְמֵדִּין מִכָּאן שֶׁהָעוֹנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" – צָרִיךְ לוֹמַר גַּם "יִתְבָּרֵךְ"מח עַד "דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא".מט

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםנ שֶׁיּוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַה שֶּׁשּׁוֹמֵעַ מֵהַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר,נא דְּשׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה.נב^,26 וּמַה שֶּׁאָסְרוּ לְדַבֵּר בֵּין "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" לְ"יִתְבָּרֵךְ", אִם הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר הוּא מַאֲרִיךְ בְּ"אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" וְהוּא עָנָה כְּבָר – לֹא יְסַפֵּר כְּלוּם קֹדֵם שֶׁיַּתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר "יִתְבָּרֵךְ".נג וְעוֹד שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הִקְפִּיד אֵלִיָּהוּ אֶלָּא עַל תֵּבַת "יִתְבָּרֵךְ" בִּלְבַד שֶׁצָּרִיךְ לְאָמְרָהּ וּלְהַסְמִיכָהּ לְתֵבַת "עָלְמַיָּא",נד אֲבָל יוֹתֵר אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא לִשְׁמֹעַ,נה כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לוֹמַר "יִתְגַּדַּל" עִם הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר אֶלָּא צָרִיךְ לְכַוֵּן וְלִשְׁמֹעַ.נו וְכֵן נּוֹהֲגִין לַעֲנוֹת עַד "יִתְבָּרֵךְ". וּמִנְהָג יָפֶה הוּא,נז^,27 לְפִי שֶׁכְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר אוֹמֵר בִּמְהִירוּת יִצְטָרֵךְ הוּא לְמַהֵר יוֹתֵר כְּדֵי לַעֲנוֹת אָמֵן אַחֲרָיו וְהַמְּהִירוּת מְבַטֶּלֶת הַכַּוָּנָה, לָכֵן מוּטָב לִשְׁמֹעַ:

8 It is customary for the sheliach tzibbur to bow five times [while reciting] Kaddish: [when reciting] Yisgadal, Yehei shmei rabba, Yisbareich, Brich Hu, and Amen.28 At the end of Kaddish,29 it is customary to take three steps [backward] and then say, Oseh shalom bimromav, as is done at the conclusion of Shemoneh Esreh.30

ח נּוֹהֲגִין שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר כּוֹרֵעַ ה' כְּרִיעוֹת בַּקַּדִּישׁ: בְּ"יִתְגַּדַּל", וּבְ"יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא", וּבְ"יִתְבָּרֵךְ", וּבְ"בְּרִיךְ הוּא", וּבְאָמֵן.נח^,28 וּלְאַחַר שֶׁסִּיֵּם הַקַּדִּישׁ29 – נּוֹהֲגִין לִפְסֹעַ ג' פְּסִיעוֹתנט וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו", כְּמוֹ בְּסִיּוּם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה:ס^,30

« Previous

Shulchan Aruch: Chapter 55 - Laws Relating to Kaddish

Shulchan Aruch: Chapter 57 - Laws Relating to Recitation of Barchu and [Congregation’s] Response to It

Footnotes

Apparently, the intent is that he is ostracized in the spiritual realms. See Yalkut Reuveni, s.v. Amen; Levush, sec. 1, quoting Derech Moshe.

Zohar, Vol. II, p. 129b. The Zohar first compares the levels of holiness associated with the three different recitations of Kedushah in the Morning Service: in the blessings before Shema, in the repetition of Shemoneh Esreh, and in the passage beginning U’Va LeTziyon. It then states that the holiness of Kaddish surpasses all these three levels.

Therefore, if one must choose between responding to Kaddish and responding to Kedushah, the priority is Kaddish.

According to the version cited by Rif and Rosh in their halachic summaries of Tractate Berachos, the Gemara in Shabbos 119b states: “Whenever anyone responds Amen, yehei shmei rabba with all his strength....” In his commentary to Shabbos, loc. cit., Rashi understands “with all his strength” as meaning “with all the strength of his concentration”; Tosafos cites a view that understands the phrase literally.

The Zohar, loc. cit., elaborates on the powerful effect produced by this response. According to subsection 7 below, the word Yisbareich should be added to it.

In contrast to Lashon HaKodesh (“the Holy Tongue,” i.e., classical Hebrew), Aramaic is “the language of the sitra achra” (lit., “the Other Side”), the Kabbalistic term for the forces of evil — and using this language reduces their influence (Zohar, loc. cit.). Tosafos (Berachos 3a, s.v. VeOnin) discusses other reasons for the use of Aramaic.

This law comes as a corollary to the translation of Yehei shmei rabba... given in the previous sentence. According to various alternative interpretations of the Aramaic phrase, this law does not apply (Divrei Chamudos 3:61 on Berachos; Magen Avraham 56:2).

The conclusion of that subsection states that as long as one knows what he is responding to, and the response has not yet been completed by the majority of the congregation (or according to another opinion, at least eight others, even if they are the minority), he too may say Amen, yehei shmei rabba....

In sec. 268:17 below, the Alter Rebbe quotes Sefer Chassidim on the punishment incurred by inattention to Kaddish.

10.

I.e., “holy pronouncement”; see footnote 5 in sec. 53 above.

11.

As is evident from sec. 55:7, the intent is not that recitation is barred unless all nine actually respond, but that they must be in a state of reverent attention.

12.

Bamidbar 14:17; Tehillim 25:6. The Tur and Rama (Orach Chayim 56:1) state that the congregation should recite these verses while the sheliach tzibbur is reciting Kaddish. The Alter Rebbe, however, did not include them in his Siddur.

13.

In the original, “as a kal vachomer,” i.e., as an a fortiori inference — from the spontaneous conduct of a pagan monarch to the conduct expected of a worshiper in the synagogue.

14.

Shoftim 3:20; Sanhedrin 60a.

15.

This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See sec. 146:4 of the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro and its commentaries. Ketzos HaShulchan 16:15 states that the requirement to stand refers to Amen, yehei shmei rabba... and to the Amen after daamiran be’alma.

If the Rebbe was seated when Kaddish was being recited, he would rise slightly when responding Amen, yehei shmei rabba... (Minhagei Melech, p. 20).

16.

This is the custom followed by the Alter Rebbe in his Siddur.

17.

I.e., HaKadosh Baruch Hu.

18.

According to this interpretation the meaning is: (a) “...lauded be the name of the Holy One”; (b) “Blessed be He beyond all blessings....” Historically, the Ashkenazic custom has no response at all at this point. The custom of responding Brich Hu is a compromise between the two customs cited above. (See the Siddur of R. Shabsai Sofer, Vol. 1, p. 86.)

19.

This word was transcribed above as printed in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, despite the fact that one line earlier that text reads min kol. Min kol is the wording chosen in the Alter Rebbe’s Siddur, based on the writings of the AriZal.

In the Kaddeishim of the Neilah service of Yom Kippur, however, when the word le’eila is repeated (Sefer HaMinhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs, p. 136), min kol is telescoped to mikol, in order to maintain the fixed number of words prescribed for Kaddish (Mateh Ephraim 582:1).

20.

This Aggadic teaching is quoted by several later Rabbinic works (e.g., Manhig; Beis Yosef, sec. 46 and 125), but none have pinpointed a source that can be found in any extant text of the Midrash or Talmud.

21.

I.e., in the phrase Kadosh, Kadosh, Kadosh... between one mention of the word Kadosh and another. Two alternative meanings of “between one [mention of] Kedushah and another”: (a) between one segment of Kedushah and another — in which case the following phrase in the Hebrew text (“between Kadosh and Baruch”) would be intended not as an additional juncture at which it is forbidden to speak, but as an example of the juncture already named; and (b) between the end of Kedushah and the conclusion of the blessing of which this is a part. (Compare to the custom recorded by Maharil, cited in Darchei Moshe 125:2 and practiced in Chabad and some other congregations, of continuing to stand at attention beyond the end of Kedushah until the conclusion of that blessing.)

22.

Between the phrase beginning Kadosh, Kadosh, Kadosh... and the phrase beginning Baruch kevod....

23.

I.e., between the various blessings of the Shema or Shemoneh Esreh.

24.

I.e., between the various passages of the Shema; alternatively, between the various passages of Pesukei DeZimrah.

25.

Yeshayahu 43:22.

26.

In the original, shomeia ke’oneh (Sukkah 38b).

27.

Ketzos HaShulchan 16:6 states that this custom should be followed, and this is Lubavitch practice.

28.

Sefer HaMinhagim states (p. 16) that when reciting Kaddish, one bows one’s head as follows: (a) at shmei rabba; (b) at viykarev meshichei; (c) at veimru Amen, after which the head is raised momentarily; (d) at yehei shmei rabba... yisbareich, after which one again stands erect before bowing the head slightly (e) at veyishtabach... veyis’halal, after which one stands erect once more before bowing the head; (f) at shmei deKudsha Brich Hu; and (g) again at veimru Amen. When saying veimru Amen at the end of the sentence in Kaddish Tiskabel that begins with the word tiskabel, the head is bowed only slightly.

29.

I.e., the Complete Kaddish (Kaddish Shalem), or the Mourner’s Kaddish (Kaddish Yasom), or the Kaddish recited after studying or reciting passages from the Oral Law (Kaddish DeRabbanan). This does not apply to the Half-Kaddish (Chatzi-Kaddish), which is recited before Barchu and at other times.

30.

Sefer HaMinhagim states (p. 16) that when reciting Oseh shalom... at the end of Kaddish, one inclines and bows the head as follows: (a) to the right as one says Oseh shalom bimromav; (b) straight ahead as one says Hu; (c) to the left as one says Yaaseh shalom aleinu; and (d) again straight ahead as one says Ve’al kol Yisrael veimru Amen. At the end of Shemoneh Esreh, by contrast (p. 27), one begins by bowing to the left.

The Rebbe’s custom, however, differed from the above. When reciting Oseh shalom... at the end of Kaddish, the Rebbe would incline and bow his head as follows: (a) to the right as he said the word Oseh; (b) to the left as he said shalom; and (c) straight ahead as he said bimromav. Then, still facing forward, he would hold his head upright as he said, Hu yaaseh shalom aleinu ve’al kol Yisrael veimru Amen. At the end of Shemoneh Esreh, by contrast, he would begin by bowing to the left.

The Rebbe once stated at a farbrengen that if one of our Rebbeim chose to make a certain custom publicly observable, this is to be understood as a practical directive. (See Toras Menachem: Hisvaaduyos 5748 [1988], Vol. 2, p. 57 and footnote 8 there, and p. 72. ) On another occasion the Rebbe explained that if by Divine Providence a person becomes aware of a custom that one of our Rebbeim practiced overtly, this fact indicates that “the issue at hand is a heavenly instruction, and has relevance to him.” (See Sefer HaMinhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs, pp. 1-2.)

There are, however, exceptions to this rule (e.g.: loc. cit., pp. 172-3).

Sources

א.

זהר פ' תרומה קכט, א־ב. הובא בב"י.

ב.

ראה ילקוט ראובני ערך אמן בשם מדרש כונן. מעשה רב הנדפס בלבוש בתחלתו בשם דרך משה.

ג.

זהר פ' תרומה קסו, א. שו"ע ס"א.

ד.

זהר שם קכט, ב.

ה.

באר שבע (סימן לא) הובא במ"א ס"ק א מגמרא ברכות כא, ב.

מ"א שם.

טור.

שבת קיט, ב.

רש"י שבת שם ד"ה בכל כחו. רבינו יונה ברכות פ"ג.

י.

גירסת רי"ף ורא"ש ברכות פ"ג סימן יט. טור.

יא.

שו"ע ס"א. וראה גם לקמן סימן נט ס"ב (לענין קדושה). סימן סא ס"ה וסכ"ה (לענין ק"ש).

יב.

זהר תרומה קכט, ב.

יג.

פסיקתא (פרקי היכלות פ"ו אות ג) הובא בתוס' שבת שם ד"ה כל.

יד.

הרב רבינו יונה שם. מ"א ס"ק ג. ראה לעיל סימן א ס"א וש"נ. וכ"ה בנוסח הסידור.

טו.

תוספות ברכות ג, א ד"ה ועונין. טור (ובמפיק ה' ומ"ש באגודה ברכות סימן ג ודרכי משה וט"ז סק"א ומ"א סק"ב שלפי פירוש זה צ"ל בלא מפיק ה' צע"ג שכל שמה שבדניאל מפיק ה' אף שגם שם הוא תרגום של שמו).

טז.

המנהיג דיני תפילה סימן כה. רמ"א ס"א. ב"ח. עי' הלכה ברורה ס"ק ב.

יז.

מ"א ס"ק ב.

יח.

של"ה עניני תפילה ק"ש של ערבית (הובא במ"א שם). וכ"ה בנוסח הסידור.

יט.

ב"י. מ"א שם.

כ.

רא"ש בתשובה כלל ד סימן יט. ב"י סימן קכה. וראה גם לקמן רס"י קכה.

כא.

רמב"ם בנוסח הקדיש בסדר התפילות, ופ"ט מהלכות תפלה ה"א.

כב.

עי' ט"ז סימן קכד ס"ק ד. ועי' דרכי משה בשם הגהות מרדכי ברכות (שלטי הגבורים) פ"ז אות ד.

כג.

טור. רמ"א ס"א.

כד.

הגהות מרדכי שם. רמ"א שם. מ"א סק"ה. תוס' דף לו [אוצ"ל ג, א ד"ה ועונין].

כה.

מ"א שם ס"ק ה.

כו.

סי"א. וש"נ.

כז.

עי' טור סימן רסח בשם ספר חסידים סימן נח. באר היטב ס"ק א. וראה לקמן סימן רסח סי"ז.

כח.

רא"ש כלל ד סימן יט. ב"י ריש סימן קכה. ראה לקמן שם ס"א. ועי' לעיל סימן נה ס"ז. תהלה לדוד סימן נה סק"ו.

כט.

טור. רמ"א שם. ובנוסח הסידור השמיטו. עי' מ"א ס"ק ז.

ל.

מ"א ס"ק ו.

לא.

סעיף ה.

לב.

מהרי"ל (הלכות תפלה אות ג). האריז"ל [שער הכוונות בסוף דרוש הקדיש. פע"ח שער הקדישים פ"ו]. ט"ז סימן נג ס"ק א ובמ"א ס"ק ד. ועי' לעיל רס"י נג.

לג.

שלטי הגבורים על המרדכי פרק תפלת השחר אות ה, ובהקדמת הגהות מנהגים, בשם ירושלמי. רמ"א ס"א. וראה ארחות חיים דין קדיש ופירושו סימן ד.

לד.

מ"א ס"ק ד (עי' סנהדרין ס, (ב) [א] דבהזכרת השם מיירי וצ"ע).

לה.

שופטים ג, כ. סנהדרין שם.

לו.

מ"א שם.

לז.

סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ד ונו"כ.

לח.

רמב"ם בסדר התפלות נוסח הקדיש. ארחות חיים דין קדיש ופירושו סימן ח. שו"ע ס"ב. וכ"ה בנוסח בסידור.

לט.

טור. רמ"א שם. אור זרוע ח"ב סימן מב ס"ק י.

מ.

ט"ז ס"ק ג.

מא.

מ"א ס"ק ח. וראה גם לקמן סימן רפא ס"ד.

מב.

מנהיג דיני תפלה סימן ד בשם מדרש, הובא בב"י. וראה אור זרוע ח"א סימן קב בשם ויקרא רבה. שבלי הלקט סימן טו בשם אגדה.

מג.

ב"י שם. ראה גם לעיל סימן נד ס"ג.

מד.

שבלי הלקט סימן ח בשם משנת דרך ארץ זוטא. הובא בב"י סימן קכה.

מה.

מנהיג שם. ב"י. וראה גם לקמן סימן קכה ס"ב.

מו.

שבלי הלקט סימן ח בשם משנת דרך ארץ זוטא. הובא בב"י סימן קכה. וראה מנהיג שם. וראה גם לקמן שם.

מז.

ישעי' מג, כב. וראה גם לקמן סימן סג ס"ז. סימן קכה ס"ב.

מח.

ב"י. וראה שו"ע ס"ג.

מט.

של"ה דין ק"ש של ערבית. מ"א ס"ק ט בשם ב"י.

נ.

רמב"ם בנוסח הקדיש. רש"י בספר הפרדס. ר' דוד אבודרהם. מ"א שם.

נא.

מ"א שם.

נב.

סוכה לח, ב. וראה לעיל סימן ח סי"א וש"נ.

ב"י.

מ"א סימן סו ס"ק ו.

מ"א ס"ק ט.

שו"ת רא"ש כלל ד סימן יט. ב"י סימן קכה. מ"א שם.

נז.

מ"א שם. וראה גם לקמן סימן סו ס"ה.

נח.

ארחות חיים דין קדיש ופירושו סימן ח בשם רב נחשון גאון. כל בו סימן ז. הובא בב"י. שו"ע ס"ד. וראה טור. ועי' לקמן סימן קיג ס"ג. ולמנהג חב"ד ראה ספר המנהגים — חב"ד ע' 6. ועי' קצוה"ש סימן טז סק"ז ובבדי השלחן שם.

נט.

תרומת הדשן סימן יג. שו"ע ס"ה. וראה ראבי"ה סוף סימן צו.

ס.

אלא שבסיום שמונה עשרה נוטה קודם לשמאלו שהוא לימין השכינה כו' כדלקמן ריש סימן קכג, ובקדיש נוטה קודם לימינו. עי' ספר המנהגים — חב"ד ע' 6 וע' 12.

By Rabbi Schneur Zalman of Liadi

Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Uri Kaploun.

Rabbi Shneur Zalman of Liadi (18 Elul 1745-24 Tevet 1812), known as "the Alter Rebbe," was one of the main disciples of the Maggid of Mezritch, and the founder of the Chabad Chassidism. He is the author of Shulchan Aruch HaRav and Tanya as well as many other major works in both Jewish law and the mystical teachings.

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.

© Copyright, all rights reserved. The content on this page is provided by our content partner, Chabad.org. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.

Browse Book

Alter Rebbe's Shulchan Aruch »

By Rabbi Schneur Zalman of Liadi

Buy Book

The new layout – with the original text and the facing translation – provides a unique user-friendly approach to studying the Alter Rebbe’s work. An inclusive commentary provides insightful explanations and guidelines for actual practice.

In this Book