Chapter 17

1Now it came to pass when David sat in his house, that David said to Nathan the prophet, "Behold, I dwell in a house of the cedars, but the Ark of God dwells under curtains."   אוַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֛ר יָשַׁ֥ב דָּוִ֖יד בְּבֵית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֗יא הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֚י יוֹשֵׁב֙ בְּבֵ֣ית הָֽאֲרָזִ֔ים וַֽאֲר֥וֹן בְּרִֽית־יְהֹוָ֖ה תַּ֥חַת יְרִיעֽוֹת:
Now it came to pass when David sat. In Samuel (II 7:1) it is written: “… and the Lord had given him rest from around him, etc.” [The next verse says] “but the Ark of God dwells within the curtains,” as is written above (ibid. 6:17): “… inside the tent that David had pitched for it.” David said, “The Holy One, blessed be He, has fulfilled through me, (Deut. 12:10): ‘and He gives you rest from all your enemies round about,’ and I too am obligated to do what is written in close proximity (ibid. verse 11): ‘… then the place that the Lord your God will choose to let his name rest there,’ i.e., I shall build him a tabernacle,”   ויהי כאשר ישב דויד.  (בשמואל ב ז׳:ב׳) כתיב וה' הניח לו מסביב וגו' וארון האלהים יושב בתוך היריעה כדכתיב למעלה הימנה בתוך האהל אשר נטה לו דוד אמר דוד הקב"ה קיים בו והניח לכם מכל אויביכם מסביב וגם אנכי מוטל עלי לעשות מה שכתוב בסמוך והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם כלומר אעשה לו משכן:
2And Nathan said to David, "All that is in your heart do, for the Lord is with you."   בוַיֹּ֚אמֶר נָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔יד כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּלְבָֽבְךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י הָֽאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ:
3And it came to pass on that same night, that the word of God came to Nathan, saying,   גוַיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיְהִי֙ דְּבַר־אֱלֹהִ֔ים אֶל־נָתָ֖ן לֵאמֹֽר:
And it came to pass on that same night, etc.. It is explained in the Midrash (Midrash Sam. 26:1): “The Holy One, blessed be He, said to Nathan: This man to whom I am sending you is a vower. Go forth and tell him before he swears to build it: You shall not build Me the house for My dwelling.” Another explanation: The man to whom I am sending you is zealous. Go, tell him before he hires workers.   ויהי בלילה ההוא וגו'.  מפורש במדרש אמר לו הקב"ה לנתן הנביא האדם הזה שאני שולח אליו נדרן הוא צא ואמור לו עד שלא ישבע לבנותו לא אתה תבנה הבית לשבתי, ד"א האדם שאני שולחך אצלו זריז הוא לך אמור לו קודם שישכור פועלים:
4"Go and say to David, My servant: So said the Lord, 'You shall not build me the house [in which] to dwell.   דלֵ֚ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־דָּוִ֣יד עַבְדִּ֔י כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה לֹ֥א אַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י הַבַּ֖יִת לָשָֽׁבֶת:
5For I have not dwelt in a house from the day that I brought up Israel, to this day, but I have [gone] from tent to tent and from tabernacle [to another].   הכִּ֣י לֹ֚א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֚ר הֶֽעֱלֵ֙יתִי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶ֛ה מֵאֹ֥הֶל אֶל־אֹ֖הֶל וּמִמִּשְׁכָּֽן:
but I have [gone] from tent to tent and from tabernacle. i.e., and I have walked from tent to tent and from tabernacle to tabernacle: from Gilgal to Shiloh, and from Shiloh to Nob, and from Nob to Gibeon, and although I was wandering from tent to tent and from tabernacle to tabernacle…   ואהיה מאהל אל אהל וממשכן.  כלומר ואהיה מתהלך מאהל אל אהל וממשכן אל משכן מגלגל לשילה ומשילה לנוב ומנוב לגבעון ואף על גב שהייתי מטלטל מאהל אל אהל וממשכן למשכן:
6Wherever I walked among all Israel, I spoke a word with any of the judges of Israel, whom I commanded to shepherd My people, saying: Why have you not built for Me a house of cedar?   ובְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֘ בְּכָל־יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שֹֽׁפְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתִי לִרְע֥וֹת אֶת־עַמִּ֖י לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹֽא־בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים:
Wherever I walked among all Israel, I spoke a word, etc.. I did not do this, and neither did they spontaneously think of building a house for Me, as it has entered your mind.   בכל אשר התהלכתי בכל ישראל הדבר דברתי את אחד שופטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים.  זה לא עשיתי ואף הם מאליהם לא עלה במחשבתם לבנות לי בית כאשר עלה במחשבתך:
7And now, so shall you say to My servant, to David: So said the Lord of Hosts; I took you from the sheepcote, from following the sheep, to be a leader over My people, Israel.   זוְ֠עַתָּה כֹּ֨ה תֹאמַ֜ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗יד כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲנִ֚י לְקַחְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַנָּוֶ֔ה מִן־אַֽחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן לִֽהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
So said the Lord of Hosts. For that which entered your mind I shall repay you.   כה אמר ה' צבאות.  מה שעלה במחשבתך אני אשלם לך:
from the sheepcote. the dwelling of the shepherds and the sheepfolds.   מן הנוה.  נוה הרועים וגדרות צאן:
8And I have been with you wherever you have gone, and I have cut off all your enemies from before you, and I made you a name, like the name of the great ones that are in the Earth.   חוָאֶֽהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָֽאַכְרִ֥ית אֶת־כָּל־אֽוֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֚יתִי לְךָ֙ שֵׁ֔ם כְּשֵׁ֥ם הַגְּדוֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ:
and I have made you a name like the name of the great ones. like the name of the great kings, for above it is written (14:17): “… and David’s fame went forth throughout all the lands.”   ועשיתי לך שם כשם הגדולים.  כשם מלכים גדולים כי למעלה כתיב ויצא שם דוד בכל הארצות (שמואל א' ל"א):
9And I shall appoint a place for My people Israel, and I shall plant them, and they will dwell in their own place and be disturbed no more, and wicked people will no longer afflict them as formerly.   טוְשַׂמְתִּ֣י מָ֠קוֹם לְעַמִּ֨י יִשְׂרָאֵ֚ל וּנְטַעְתִּ֙יהוּ֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹֽא־יוֹסִ֚יפוּ בְנֵֽי־עַוְלָה֙ לְבַלֹּת֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשׁוֹנָֽה:
And I shall appoint a place for My people Israel, and they will dwell in their own place, etc.. not as it was in the days of Saul, when Saul was slain and Israel fled, and the Philistines settled in their place.   ושמתי מקום וגו'.  ושכן תחתיו לא כמו שהיה בימי שאול כשנהרג שאול וינוסו ישראל וישבו פלשתים תחתם:
and the wicked people will no longer afflict them. Heb. לְבַלְּתוֹ like לְעַנּוֹתוֹ (II Sam. 7:10).   ולא יוסיפו בני עולה לבלתו.  כמו לענותו:
10And even from the days that I commanded judges over My people Israel; and I vanquished all your enemies. Moreover I tell you that the Lord will build you a house.   יוּלְמִיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֚יתִי שֹֽׁפְטִים֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִכְנַ֖עְתִּי אֶת־כָּל־אֽוֹיְבֶ֑יךָ וָֽאַגִּ֣ד לָ֔ךְ וּבַ֖יִת יִבְנֶה־לְּךָ֥ יְהֹוָֽה:
And even from the days that I commanded judges over My people Israel. they did not have rest like you, for I vanquished all your enemies before you.   ולמימים אשר צויתי שופטים על עמי ישראל.  לא היה מנוחה להם כמוך אשר הכנעתי את כל אויביך לפניך:
Moreover I tell you. what your reward will be, because you wished to build Me a house.   ואגד לך.  מה יהיה שכרך שרצית לבנות לי בית:
that the Lord will build you a house. You thought to build Me a house in My name; your reward will be with the same measure; the Holy One, blessed be He, brings you the tidings that the Lord will give you a son who will reign after you and who will sit on the throne of Israel in your stead, and everything that endures for a person after him is called a house, as it says (v. 11): “… and I shall raise up your seed after you.”   ובית יבנה לך ה'.  אתה חשבת לבנות לי בית לשמי באותה מדה יהיה שכרך ומבשרך הקב"ה כי בית יעשה לך ה' שיתן לך בן שימלוך תחתך וישב על כסא ישראל במקומך וכל דבר שתתקיים בבן אדם אחריו קרוי בית וכן הוא אומר והקימותי את זרעך אחריך:
11And it will come to pass when your days are finished to go with your forefathers, then I shall raise up your seed after you, who will be of your sons, and I shall establish his kingdom.   יאוְהָיָ֗ה כִּי־מָֽלְא֚וּ יָמֶ֙יךָ֙ לָֽלֶ֣כֶת עִם־אֲבֹתֶ֔יךָ וַֽהֲקִֽימוֹתִ֚י אֶת־זַרְעֲךָ֙ אַֽחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶ֖ה מִבָּנֶ֑יךָ וַֽהֲכִֽינוֹתִ֖י אֶת־מַלְכוּתֽוֹ:
And it will come to pass when your days are finished to go with your forefathers. That is to say, do not fear that I will hasten the matter, but when your days are finished, then it will come about, and I shall raise up your seed after you.   והיה כי מלאו ימיך ללכת עם אבותיך.  כלומר אל תירא שאני ממהר את הדבר אלא כי מלאו ימיך אז יהיה ואז והקימותי את זרעך אחריך וגו' (מלכים א א׳:י״ד):
and I shall establish his kingdom. And so he says of Solomon, (I Kings 2:12): “… and his kingdom was firmly established.”   והכינותי את מלכותו. וכן הוא אומר בשלמה ותכון מלכותו מאד:
12He will build Me a house, and I shall establish his throne forever.   יבה֥וּא יִבְנֶה־לִּ֖י בָּ֑יִת וְכֹֽנַנְתִּ֥י אֶת־כִּסְא֖וֹ עַד־עוֹלָֽם:
13I shall be to him as a father, and he will be to Me as a son, and I shall not remove My loving-kindness from him as I removed [it] from he who was before you.   יגאֲנִי֙ אֶֽהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן וְחַסְדִּי֙ לֹֽא־אָסִ֣יר מֵֽעִמּ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֣ר הֲסִיר֔וֹתִי מֵֽאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה לְפָנֶֽיךָ:
I shall be to him as a father, and he will be to Me as a son. And in Samuel (II 7:14), it is written: “… so that when he goes astray, I will chasten him with the rod of men.” The meaning is that if he sins against Me, I will chasten him immediately, as a man who chastens his son with a rod of men, insofar that He raised up against him as adversaries Rezon and Hadad, and on that verse, it is appropriate to say, “… and I shall not remove My loving kindness from him as I removed it from [Saul] who was before you,” and when he sinned before Me, I removed the kingdom from him and from his seed. In Samuel (ibid. 15) it is written: “from Saul.” The reason it is not written here: “so that when he goes astray, etc.” is because of David’s honor, for he does not wish to speak of this in this Book, because it is denigrating to the house of David.   אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן.  (ובשמואל ב ז׳:י״ד) כתיב אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ופתרון אם יחטא נגדי איסרנו על יד כאדם שמיסר את בנו בשבט אנשים שהקים לו לשטן את רזון ואת ואת הדד ועל אותו פסוק נופל לומר וחסדי לא אסיר ממנו כאשר הסירותי מעם שאול שהיה לפניך וכשפשע לפני העברתי המלוכה ממנו ומזרעו בשמואל (שם) כתיב מעם שאול ומה שלא נכתב כאן אשר בהעותו וגו' משום כבודו של דוד שאינו רוצה לדבר בזה הספר שום זילות לבית דוד:
14And I shall station him in My house and in My kingdom forever, and his throne shall be established forever."   ידוְהַֽעֲמַדְתִּ֛יהוּ בְּבֵיתִ֥י וּבְמַלְכוּתִ֖י עַד־הָֽעוֹלָ֑ם וְכִסְא֕וֹ יִֽהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם:
15According to all these words, and according to all this vision, so did Nathan speak to David.   טוכְּכֹל֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וּכְכֹ֖ל הֶֽחָז֣וֹן הַזֶּ֑ה כֵּ֛ן דִּבֶּ֥ר נָתָ֖ן אֶל־דָּוִֽיד:
16And King David came and sat before the Lord, and he said, "Who am I, O Lord God, and who is my house, that You have brought me thus far?   טזוַיָּבֹא֙ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֔יד וַיֵּ֖שֶׁב לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מִֽי־אֲנִ֞י יְהֹוָ֚ה אֱלֹהִים֙ וּמִ֣י בֵיתִ֔י כִּ֥י הֲבִֽיאֹתַ֖נִי עַד־הֲלֹֽם:
that You have brought me thus far. From the sheepcote you brought me to the kingdom.   כי הביאתני עד הלום.  מנוה רועים הביאתני למלכות:
17As though this was yet too small a thing in Your eyes, O God, but You also spoke of Your servant from afar, and You have regarded me in the manner of a man of high degree, O Lord God.   יזוַתִּקְטַ֨ן זֹ֚את בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַתְּדַבֵּ֥ר עַל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק וּרְאִיתַ֗נִי כְּת֧וֹר הָֽאָדָ֛ם הַמַּֽעֲלָ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִֽים:
As though this was yet too small a thing in Your eyes. that You gave me the kingdom.   ותקטן זאת בעיניך.  שנתת לי המלכות:
from afar. that You have established my kingdom until future times, for You said, “And I shall station him in My house and in My kingdom forever.”   למרחוק.  שהעמדת את מלכותי לעתים רחוקים שאמרת והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד עולם:
and You have regarded me in the manner of a man of high degree. that You have equated me and placed me in the rows of the great; i.e., I was small, but You placed me in the row of the princes of Your people, for You said to me, “… and I have made for you a [great] name like the name of the great ones.”   וראיתני כתור האדם המעלה.  שהשויתני והושבתני בשורות הגדולים כלומר קטן הייתי והושבתני בשורות נדיבי עמך שאמרת לי ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים:
in the manner. Heb. כְּתוֹר. The meaning is a row, and an example is in Kilaim (2:7): “the point of a row (ראשּׁ תּוֹר) of vegetables.”   כתור.  פתרון שורה ודוגמא (בכלאים) ראש תור ירק:
18What more need David [seek] You, to have glory as Your servant? For You know Your servant.   יחמַה־יּוֹסִ֨יף ע֥וֹד דָּוִ֛יד אֵלֶ֖יךָ לְכָב֣וֹד אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ וְאַתָּ֖ה אֶת־עַבְדְּךָ֥ יָדָֽעְתָּ:
What more need David [seek] You. The meaning is: What need is there more for David to seek you?   מה יוסיף עוד דויד אליך.  פתרון מה צורך עוד לדוד לבקשך:
to have glory as Your servant. in order to do me honor, that I am Your servant, and You know by Yourself. In Samuel (II 7:20) it is written: “And what more can David say to You? For You know Your servant, O Lord.”   לכבוד את עבדך.  בשביל לעשות כבוד לי שאני עבדך ואתה ידעת מאליך ובשמואל (שם) כתיב ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך ה':
19O Lord, for the sake of Your servant, and according to Your heart, You have brought about all this greatness, to make Your servant know all the great things.   יטיְהֹוָ֕ה בַּֽעֲב֚וּר עַבְדְּךָ֙ וּֽכְלִבְּךָ֔ עָשִׂ֕יתָ אֵ֥ת כָּל־הַגְּדוּלָּ֖ה הַזֹּ֑את לְהֹדִ֖יעַ אֶת־כָּל־הַגְּדֻלּֽוֹת:
O Lord, for the sake of Your servant. This is connected to the preceding verse, as follows: And You did so much to let me know of all this greatness that You let me know, and all was from the desire of Your heart. Therefore…   ה' בעבור עבדך.  כך מוסב פסוק זה על העליון ועל כך עשית להודיעני את כל הגדולה הזאת שהודעתני והכל מרצון לבך לכן
20O Lord, there is none like You, and there is no god besides You according to all that we have heard with our ears.   כיְהֹוָה֙ אֵ֣ין כָּמ֔וֹךָ וְאֵ֥ין אֱלֹהִ֖ים זֽוּלָתֶ֑ךָ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמַ֖עְנוּ בְּאָזְנֵֽינוּ:
O Lord, there is none like You. Perhaps you will say that there is none as great as He, but there is one slightly smaller than He. Therefore. it says: “… and there is no god besides You.”   ה' אין כמוך.  ושמא תאמר גדול כמוהו אינו אבל מעט קטן ממנו יש לכך נאמר:
there is none like You, and there is no god besides You. even among the nations.   ואין אלהים זולתך.  אין כמוך ואין זולתך באלהים אף בעממים:
according to all that we have heard with our ears. all our days.   בכל אשר שמענו באזנינו.  כל ימינו:
21And who is like Your people Israel, one nation in the world, whom God went to redeem for Himself [as] a people, to make You a name of great and fearful things, to drive nations from before Your people, whom You redeemed from Egypt.   כאוּמִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁר֩ הָלַ֨ךְ הָֽאֱלֹהִ֜ים לִפְדּ֧וֹת ל֣וֹ עָ֗ם לָשׂ֚וּם לְךָ֙ שֵׁם גְּדֻלּ֣וֹת וְנֽוֹרָא֔וֹת לְגָרֵ֗שׁ מִפְּנֵ֧י עַמְּךָ֛ אֲשֶׁר־פָּדִ֥יתָ מִמִּצְרַ֖יִם גּוֹיִֽם:
And who is like Your people Israel, one nation. And how are they singled out from all the nations? In this manner…   ומי כעמך ישראל גוי אחד.  ממה הם מיוחדים מכל העמים מזה אשר הלך אלהים בעצמו לפדותם לו לעם כמו שכתוב אני יוצא בתוך מצרים (שמות י"ב) מזה אנו מיוחדים שלא עשה זה לשום אומה בעולם:
whom God went. by Himself.   אשר הלך אלהים.  בעצמו:
to redeem for Himself a people. as a people, as it is written (Exod. 11:4): “I shall step forth in the midst of Egypt.” In this, we were singled out, that He did not do this to any nation in the world.   לפדותם לו לעם.  כמו שכתוב אני יוצא בתוך מצרים (שמות י"ב) מזה אנו מיוחדים שלא עשה זה לשום אומה בעולם:
to drive nations from before Your people, whom You redeemed from Egypt. And since You are One in Your world, and Your people are singled out from all nations; therefore, it is fitting for You to give them a proper and great king.   לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים.  ולפי שאתה יחיד בעולמך ועמך מיוחדים מכל אום ולכך נאה לך לתת להם מלך הגון וגדול:
22And You made Your people Israel [to be] to You as a people forever, and You, O Lord, became their God.   כבוַ֠תִּתֵּן אֶת־עַמְּךָ֙ יִשְׂרָאֵ֧ל| לְךָ֛ לְעָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְאַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה הָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים:
23And now, O Lord, the word that You have spoken concerning Your servant and concerning his house shall be realized forever, and do as You have spoken.   כגוְעַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבַּ֚רְתָּ עַל־עַבְדְּךָ֙ וְעַל־בֵּית֔וֹ יֵֽאָמֵ֖ן עַד־עוֹלָ֑ם וַֽעֲשֵׂ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
24And may Your name be confirmed and magnified forever, saying: The Lord of Hosts, the God of Israel, is God to Israel, and the house of David Your servant shall be established before You.   כדוְ֠יֵאָמֵן וְיִגְדַּ֨ל שִׁמְךָ֚ עַד־עוֹלָם֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהִ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל וּבֵית־דָּוִ֥יד עַבְדְּךָ֖ נָכ֥וֹן לְפָנֶֽיךָ:
And may Your name be confirmed and magnified forever, saying. that they should say, “The Lord of Hosts, etc.,” and also His word endures.   ויאמן ויגדל שמך עד עולם לאמר.  שיאמרו ה' צבאות אלהי ישראל אלהים לישראל וגם קיים דברו:
and the house of David Your servant shall be established before You. that You spoke, (v. 14): “… and his throne shall be established forever.”   ובית דוד עבדך נכון לפניך.  שדברת וכסאו יהיה נכון עד עולם:
25For You, my God have revealed to Your servant's ear, to build him a house; therefore, Your servant has found [occasion] to pray before You.   כהכִּ֣י| אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֗י גָּלִ֙יתָ֙ אֶת־אֹ֣זֶן עַבְדְּךָ֔ לִבְנ֥וֹת ל֖וֹ בָּ֑יִת עַל־כֵּן֙ מָצָ֣א עַבְדְּךָ֔ לְהִתְפַּלֵּ֖ל לְפָנֶֽיךָ:
For You, my God, have revealed. It is surely fitting for You to cause Your words to be realized, for You Yourself revealed to [my] ear to build me a house, as it is written: (v. 10): “and I told you and the Lord will build you a house.”   כי אתה אלהי גלית.  פתרון ודאי נאה לך לאמן דבריך כי אתה בעצמך גלית אוזן לבנות לי בית כדכתיב (לעיל) ואגיד לך ובית יבנה לך ה':
therefore, Your servant has found [occasion] to pray before You. i.e., If You Yourself had not promised me to bring upon my seed these favors, it would not enter my mind to make supplication, for who am I that You have brought even this far, but since You said for Your sake to bring me all these favors, I therefore pray that You cause Your words to be realized.   על כן מצא עבדך להתפלל לפניך.  כלומר אם לא היית בעצמך אומר לי להביא על זרעי הטובות האלה לא היה עולה על דעתי לבקש אשר מי אני אשר הביאותני אפילו עד הלום אבל הואיל שאמרת למענך להביא לי כל הטובות הללו לפיכך אני מתפלל שתאמן את דבריך:
26And now, O Lord, You are God, and You have spoken concerning Your servant this good thing.   כווְעַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה אַתָּה־ה֖וּא הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתְּדַבֵּר֙ עַל־עַבְדְּךָ֔ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת:
27And now, You have commenced to bless Your servant's house to be before You forever, for You, O Lord, have blessed, and [he shall be] blessed forever."   כזוְעַתָּ֗ה הוֹאַ֙לְתָּ֙ לְבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִֽהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֚ה יְהֹוָה֙ בֵּרַ֔כְתָּ וּמְבֹרָ֖ךְ לְעוֹלָֽם:
for You, O Lord, have blessed. You have blessed me.   כי אתה ה' ברכת.  כלומר ברכתני:
and [he shall be] blessed forever. That is to say, Your servant shall be blessed forever.   ומבורך לעולם.  כלומר ועבדך יהא מבורך לעולם: