Chapter 65

1I allowed Myself to be sought by those who did not ask; I allowed Myself to be found by those who did not seek Me, I said, "Here I am; here I am!" to a nation not called by My name.   אנִדְרַ֙שְׁתִּי֙ לְל֣וֹא שָׁאָ֔לוּ נִמְצֵ֖אתִי לְלֹ֣א בִקְשֻׁ֑נִי אָמַ֙רְתִּי֙ הִנֵּ֣נִי הִנֵּ֔נִי אֶל־גּ֖וֹי לֹֽא־קֹרָ֥א בִשְׁמִֽי:
I allowed Myself to be sought by those who did not ask. The Holy One, blessed be He, replies to him, It is impossible not to avenge Myself on them, for I allowed Myself to be sought by them by reproving them through My prophets, but they did not ask.   נדרשתי ללא שאלו.  הקב"ה משיבו א"א שלא להנקם מהם כי נדרשתי מהם להוכיחם על ידי נביאי והם לא היו שואלים:
I said, “Here I am; here I am!”. Return to Me, and I am ready to accept you.   אמרתי הנני הנני.  שובו אלי והנני מוכן לקבל:
to a nation not called by My name. That did not wish to be called by My name.   אל גוי לא קורא בשמי.  אשר לא היה חפץ להיות נקרא על שמי:
2I spread out My hands all day to a contrary people, who go in a way that is not good, after their thoughts.   בפֵּרַ֧שְׂתִּי יָדַ֛י כָּל־הַיּ֖וֹם אֶל־עַ֣ם סוֹרֵ֑ר הַהֹֽלְכִים֙ הַדֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֔וֹב אַחַ֖ר מַחְשְׁבֹֽתֵיהֶֽם:
I spread out My hands. in order to accept them with repentance.   פרשתי ידי.  כדי לקבלם בתשובה:
contrary. Heb. סוֹרֵר, turning away from the road.   סורר.  סר מן הדרך:
3The people who vex Me to My face continually; those who sacrifice in gardens and burn incense on the bricks.   גהָעָ֗ם הַמַּכְעִסִ֥ים אוֹתִ֛י עַל־פָּנַ֖י תָּמִ֑יד זֹֽבְחִים֙ בַּגַּנּ֔וֹת וּֽמְקַטְּרִ֖ים עַל־הַלְּבֵנִֽים:
those who sacrifice in gardens. They erect idols in their gardens, and there they burn incense on the bricks.   זובחים בגנות.  מעמידים עכו"ם בגנותיהן ושם מקטרין בשמים על הלבנים:
4They sit among the graves, and with corpses they lodge; those who eat swine flesh, and broth of abominations is in their vessels.   דהַיֹּֽשְׁבִים֙ בַּקְּבָרִ֔ים וּבַנְּצוּרִ֖ים יָלִ֑ינוּ הָאֹֽכְלִים֙ בְּשַׂ֣ר הַֽחֲזִ֔יר וּמְרַ֥ק (כתיב וּפְרַ֥ק) פִּגֻּלִ֖ים כְּלֵיהֶֽם:
They sit among the graves. so that a spirit of defilement of demons should rest upon them.   היושבים בקברים.  שתשרה עליהם רוח טומאה של שדים:
and with corpses. Heb. וּבַנְּצוּרִים. They are the bodies of the dead, who are as placed in a siege (מָצוֹר), unable to get out.   ובנצורים.  הם פגרי המתים שהם כנתונים במצור שאינם יכולים לצאת:
and broth of abominations. Heb. מְרַק, despicable broth. Comp. (Jud. 6:20) “And the broth (הַמָּרָק) pour out.”   ומרק פגולים.  רוטב נתעב כמו ואת המרק שפך (שופטים ו׳:כ׳):
5Those who say, "Keep to yourself, do not come near me for I am holier than you"; these are smoke in My nostrils, a burning fire all day long.   ההָאֹֽמְרִים֙ קְרַ֣ב אֵלֶ֔יךָ אַל־תִּגַּשׁ־בִּ֖י כִּ֣י קְדַשְׁתִּ֑יךָ אֵלֶּה עָשָׁ֣ן בְּאַפִּ֔י אֵ֥שׁ יֹקֶ֖דֶת כָּל־הַיּֽוֹם:
Those who say. to the righteous, קְרַב אֵלֶיךָ, “Keep to yourself and do not come near me.”   האומרים.  אל הצדיקים קרב אליך עמוד בעצמך ואל תגש בי:
for I am holier than you. Heb. כִּי קְדַשְׁתִּיךָ. For I am holier and purer than you. In this manner Jonathan renders.   כי קדשתיך.  כי קדשתי וטהרתי יותר ממך כן ת"י:
these. abominations that they committed are as smoke, wrath in My nostrils.   אלה.  התועבה אשר עשו הנה לעשן חמה באפי:
6Behold it is inscribed before Me; I will not remain silent until I have recompensed, and I will recompense onto their bosom.   והִנֵּ֥ה כְתוּבָ֖ה לְפָנָ֑י לֹ֚א אֶחֱשֶׂה֙ כִּ֣י אִם־שִׁלַּ֔מְתִּי וְשִׁלַּמְתִּ֖י עַל־חֵיקָֽם:
Behold it is inscribed. Their sin is inscribed before Me, and their sentence has already been decreed and sealed.   הנה כתובה.  חטאתם לפני כבר נגזר דינם ונחתם:
7"Your iniquities and the iniquities of your fathers together," said the Lord, "that they burnt incense on the mountains, and on the hills they blasphemed Me, and I will mete out the recompense for their deed first into their bosom."   זעֲ֠ו‍ֹנֹֽתֵיכֶם וַֽעֲו‍ֹנֹ֨ת אֲבֽוֹתֵיכֶ֚ם יַחְדָּו֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֚ר קִטְּרוּ֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים וְעַל־הַגְּבָע֖וֹת חֵֽרְפ֑וּנִי וּמַדֹּתִ֧י פְעֻלָּתָ֛ם רִֽאשֹׁנָ֖ה אֶל־ (כתיב עֶל־) חֵיקָֽם:
Your iniquities. Yours and your forefathers’ together I will recompense you.   עונותיכם.  שלכם ושל אבותיכם יחדיו אשלם לכם:
8So said the Lord, "As when wine is found in the cluster, and one shall say, "Destroy it not, for a blessing is in it"; so will I do for the sake of My servants, not to destroy everything.   חכֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֚א הַתִּירוֹשׁ֙ בָּֽאֶשְׁכּ֔וֹל וְאָמַר֙ אַל־תַּשְׁחִיתֵ֔הוּ כִּ֥י בְרָכָ֖ה בּ֑וֹ כֵּ֚ן אֶֽעֱשֶׂה֙ לְמַ֣עַן עֲבָדַ֔י לְבִלְתִּ֖י הַֽשְׁחִ֥ית הַכֹּֽל:
As when wine is found in the cluster. Jonathan renders: As Noah was found innocent in the generation of the Flood.   כאשר ימצא התירוש באשכול.  ת"י כמה דאשתכח נח זכאי בדרא דטופנא:
the wine. This is Noah, who was sweet.   התירוש.  זה נח שהיה מתוק:
in the cluster. Heb. בָּאֶשְׁכּוֹל. In the bereft (הַמְשֻׁכָּל) generation. This may also be interpreted according to its apparent meaning.   באשכול.  בדור המשוכל ויש לפתור כמשמעו:
for the sake of My servants. For the sake of every righteous man found among them.   למען עבדי.  למען כל צדיק וצדיק הנמצא בם:
9And I will extract seed from Jacob and from Judah, the heir of My mountains, and My elect shall inherit it, and My servants shall dwell there.   טוְהֽוֹצֵאתִ֚י מִיַּֽעֲקֹב֙ זֶ֔רַע וּמִֽיהוּדָ֖ה יוֹרֵ֣שׁ הָרָ֑י וִֽירֵשׁ֣וּהָ בְחִירַ֔י וַֽעֲבָדַ֖י יִשְׁכְּנוּ־שָֽׁמָּה:
10And the Sharon shall become a sheepfold and the Valley of Achor a place for cattle to lie, for My people who sought Me.   יוְהָיָ֚ה הַשָּׁרוֹן֙ לִנְוֵה־צֹ֔אן וְעֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְרֵ֣בֶץ בָּקָ֑ר לְעַמִּ֖י אֲשֶׁ֥ר דְּרָשֽׁוּנִי:
the Sharon. The name of a region in the land of Israel.   השרון.  שם מחוז שהיה בארץ ישראל:
and the Valley of Achor. As its apparent meaning.   ועמק עכור.  כמשמעו:
11You, who forsake the Lord, who forget My holy mount, who set a table for Gad and who fill mingled wine for a number.   יאוְאַתֶּם֙ עֹֽזְבֵ֣י יְהֹוָ֔ה הַשְּׁכֵחִ֖ים אֶת־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י הַעֹֽרְכִ֚ים לַגַּד֙ שֻׁלְחָ֔ן וְהַֽמְמַלְאִ֖ים לַמְנִ֥י מִמְסָֽךְ:
who forsake the Lord. The wicked of Israel who adopted paganism and died in their wickedness.   עוזבי ה'.  רשעי ישראל שהחזיקו בעכו"ם ומתו ברשעם:
who set a table for Gad. The name of a pagan deity on the name of the zodiac, and in the language of the mishnah, (Shabbath 67b) “May my fate be lucky (גָד גַּדִּי) and not fatigued.”   העורכים לגד.  שם עכו"ם העשוים על שם המזל ובלשון משנה יש גד גדי וסינוק לא:
for a number. Heb. לַמְנִי. According to the number of the computation of the priests, they would fill basins of mingled wine.   למני.  למניין חשבון הכומרים היו ממלאים אגנות מזג יין:
mingled wine. Heb. מִמְסָךְ, wine mingled with water as was customary. Comp. (Prov. 23: 30) “To search for mingled wine (מִמְסָךְ).” Also (ibid. 9:2), “She mingled (מָסְכָה) her wine.” Some interpret לַמְנִי, to the pagan deities that you appointed (מִנִּיתֶם) over yourselves, but אֶתְכֶם וּמָנִיתִי, which is not punctuated וּמִנִּיתִי with a ‘dagesh,’ indicates that it is an expression of counting.   ממסך.  יין מזוג במים כמשפטו כמו לחקור ממסך (משלי כ״ג:ל׳) מסכה יינה (שם ט) ויש פותרים למני לע"ז שמניתם עליכם אבל ומניתי אתכם שלא נקוד ומניתי דגש יורה שהוא לשון מניין:
12And I will count you out to the sword, and all of you shall kneel to the slaughter, since I called and you did not reply, I spoke and you did not hearken, and you did what was evil in My eyes, and what I did not desire, you chose.   יבוּמָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֜ם לַחֶ֗רֶב וְכֻלְּכֶם֙ לַטֶּ֣בַח תִּכְרָ֔עוּ יַ֚עַן קָרָ֙אתִי֙ וְלֹ֣א עֲנִיתֶ֔ם דִּבַּ֖רְתִּי וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וַתַּֽעֲשׂ֚וּ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וּבַֽאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָפַ֖צְתִּי בְּחַרְתֶּֽם:
13Therefore, so said the Lord God, "Behold, My servants shall eat, but you shall be hungry; behold, My servants shall drink, but you shall thirst; behold, My servants shall rejoice, but you shall be ashamed.   יגלָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה עֲבָדַ֚י | יֹאכֵ֙לוּ֙ וְאַתֶּ֣ם תִּרְעָ֔בוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׁתּ֖וּ וְאַתֶּ֣ם תִּצְמָ֑אוּ הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יִשְׂמָ֖חוּ וְאַתֶּ֥ם תֵּבֽשׁוּ:
My servants. The righteous [of Israel].   עבדי.  הצדיקים (של ישראל):
but you. who rebel against Me.   ואתם.  הפושעים בי:
14Behold, My servants shall sing from joy of heart, but you shall cry out from sorrow of heart, and from a broken spirit you shall wail.   ידהִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יָרֹ֖נּוּ מִטּ֣וּב לֵ֑ב וְאַתֶּ֚ם תִּצְעֲקוּ֙ מִכְּאֵ֣ב לֵ֔ב וּמִשֵּׁ֥בֶר ר֖וּחַ תְּיֵלִֽילוּ:
15And you shall leave your name for an oath for My elect, "And the Lord God shall slay you," but to His servants He shall call another name.   טווְהִנַּחְתֶּ֨ם שִׁמְכֶ֚ם לִשְׁבוּעָה֙ לִבְחִירַ֔י וֶֽהֱמִֽיתְךָ֖ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה וְלַֽעֲבָדָ֥יו יִקְרָ֖א שֵׁ֥ם אַחֵֽר:
your name for an oath. From your name shall be taken a curse and an oath for generations, “If it does not befall me as it befell So-and-so.”   שמכם לשבועה.  לוקח משמכם קללה ושבועה לדורות אם לא יקרינו כאשר אירע לפלוני:
and… shall slay you. an eternal death.   והמיתך.  מיתת עולם:
but to His servants He shall call another name. A good name and a mention for a blessing.   ולעבדיו יקרא שם אחר.  שם טוב וזכר לברכה:
16For whoever himself on the earth shall bless himself by the true God, and whoever swears on the earth shall swear by the true God, for the first troubles have been forgotten and they have been hidden from My eyes.   טזאֲשֶׁ֨ר הַמִּתְבָּרֵ֜ךְ בָּאָ֗רֶץ יִתְבָּרֵךְ֙ בֵּֽאלֹהֵ֣י אָמֵ֔ן וְהַנִּשְׁבָּ֣ע בָּאָ֔רֶץ יִשָּׁבַ֖ע בֵּֽאלֹהֵ֣י אָמֵ֑ן כִּ֣י נִשְׁכְּח֗וּ הַצָּרוֹת֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְכִ֥י נִסְתְּר֖וּ מֵֽעֵינָֽי:
For whoever blesses himself on the earth. For My fear shall be over all of them, and the earth shall be full of knowledge, and whoever praises himself or lauds himself on the earth, will bless himself by the true God, he will praise himself that he is a servant of the true God, the God of truth, Who realized and observed this, His promise.   אשר המתברך בארץ.  כי תהיה יראתי על כולם ומלא' הארץ דעה והמתהלל ומשתבח בארץ יתברך באלהי אמן יתהלל שהוא עבד לאלהי אמן אלהי האמת שאימן ושמר הבטחתו זאת:
for the first troubles have been forgotten. Therefore, they shall call Me the true God.   כי נשכחו הצרות.  לכך יקראוני אלהי אמן:
17For behold, I create new heavens and a new earth, and the first ones shall not be remembered, neither shall they come into mind.   יזכִּֽי־הִנְנִ֥י בוֹרֵ֛א שָׁמַ֥יִם חֲדָשִׁ֖ים וָאָ֣רֶץ חֲדָשָׁ֑ה וְלֹ֚א תִזָּכַ֙רְנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְלֹ֥א תַֽעֲלֶ֖ינָה עַל־לֵֽב:
new heavens. The princes above shall be renewed, and the princes of Israel shall be the upper princes and the princes of the heathens (the nations [Parshandatha]) will be lower, and so on the earth. ([K’li Paz reads:] The princes above shall be renewed, to raise up the humble and to humble the high ones, and so on the earth.) And some say that there will actually be new heavens, and that is correct, for Scripture proves it (infra 66:22): “For as the new heavens, etc.”   שמים חדשים.  יתחדשו השרים של מעלה ויהיו שרי ישראל שרי עליונים ושרי האומות תחתונים, וכן בארץ ; ויש אומרים שמים חדשים ממש וכן עיקר כי מקרא מוכיח כי כאשר השמים החדשים וגו' (לקמן סו):
18But rejoice and exult forever [in] what I create, for behold I create Jerusalem a rejoicing and its people an exultation.   יחכִּֽי־אִם־שִׂ֚ישׂוּ וְגִ֙ילוּ֙ עֲדֵי־עַ֔ד אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י בוֹרֵ֑א כִּי֩ הִנְנִ֨י בוֹרֵ֧א אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֛ם גִּילָ֖ה וְעַמָּ֥הּ מָשֽׂוֹשׂ:
19And I will rejoice with Jerusalem, and I will exult with My people, and a sound of weeping or a sound of crying shall no longer be heard therein.   יטוְגַלְתִּ֥י בִירֽוּשָׁלִַ֖ם וְשַׂשְׂתִּ֣י בְעַמִּ֑י וְלֹֽא־יִשָּׁמַ֥ע בָּהּ֙ ע֔וֹד ק֥וֹל בְּכִ֖י וְק֥וֹל זְעָקָֽה:
20There shall no longer be from there a youth or an old man who will not fill his days, for the youth who is one hundred years old shall die, and the sinner who is one hundred years old shall be cursed.   כלֹא־יִֽהְיֶ֨ה מִשָּׁ֜ם ע֗וֹד ע֚וּל יָמִים֙ וְזָקֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְמַלֵּ֖א אֶת־יָמָ֑יו כִּ֣י הַנַּ֗עַר בֶּן־מֵאָ֚ה שָׁנָה֙ יָמ֔וּת וְהַ֣חוֹטֶ֔א בֶּן־מֵאָ֥ה שָׁנָ֖ה יְקֻלָּֽל:
a youth. Heb. עוּל יָמִים, a youth. Comp. (Lam. 2:11) “young children (עוֹלֵל).” [Hence,] יָמִים עוּל means young in years.   עול ימים.  נער כמו עולל (איכה ב) עול ימים קטן בשנים:
who is one hundred years old shall die. He shall be subject to punishments to be liable to death for a capital sin. So it is explained in Gen. Rabbah (26:2).   בן מאה שנה ימות.  יהא בן עונשין להתחייב מיתה בעבירה שיש בה מיתה כך מפרש בב"ר:
shall be cursed. for a sin requiring an anathema.   יקולל.  בעבירה שהיא צריכה נדוי:
21And they shall build houses and inhabit them, and they shall plant vineyards and eat their fruit.   כאוּבָנ֥וּ בָתִּ֖ים וְיָשָׁ֑בוּ וְנָֽטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְאָֽכְל֖וּ פִּרְיָֽם:
22They shall not build, and another inhabit; they shall not plant, and another eat, for like the days of the tree are the days of My people, and My elect shall outlive their handiwork.   כבלֹ֚א יִבְנוּ֙ וְאַחֵ֣ר יֵשֵׁ֔ב לֹ֥א יִטְּע֖וּ וְאַחֵ֣ר יֹאכֵ֑ל כִּֽי־כִימֵ֚י הָעֵץ֙ יְמֵ֣י עַמִּ֔י וּמַֽעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם יְבַלּ֥וּ בְחִירָֽי:
like the days of the tree. Jonathan renders: the tree of life.   כימי העץ.  ת"י עץ החיים:
23They shall not toil in vain, neither shall they bear for terror, for they are seed blessed by the Lord, and their offspring shall be with them.   כגלֹ֚א יִֽגְעוּ֙ לָרִ֔יק וְלֹ֥א יֵֽלְד֖וּ לַבֶּהָלָ֑ה כִּ֣י זֶ֜רַע בְּרוּכֵ֚י יְהֹוָה֙ הֵ֔מָּה וְצֶֽאֱצָֽאֵיהֶ֖ם אִתָּֽם:
24And it shall be, when they have not yet called, that I will respond; when they are still speaking, that I will hearken.   כדוְהָיָ֛ה טֶ֥רֶם־יִקְרָ֖אוּ וַֽאֲנִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַֽאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע:
25A wolf and a lamb shall graze together, and a lion, like cattle, shall eat straw, and a serpent-dust shall be his food; they shall neither harm nor destroy on all My holy mount," says the Lord.   כהזְאֵ֨ב וְטָלֶ֜ה יִרְע֣וּ כְאֶחָ֗ד וְאַרְיֵה֙ כַּבָּקָ֣ר יֹֽאכַל־תֶּ֔בֶן וְנָחָ֖שׁ עָפָ֣ר לַחְמ֑וֹ לֹֽא־יָרֵ֧עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֛יתוּ בְּכָל־הַ֥ר קָדְשִׁ֖י אָמַ֥ר יְהֹוָֽה:
shall eat straw. and will not have to destroy animals.   יאכל תבן.  ולא יצטרך להשחית בבהמה:
and a serpent. Indeed, dust is his food, which is always available for him. And the Midrash Aggadah explains: And a lion, like cattle, shall eat straw. Since we find that Esau will fall into the hands of the sons of Joseph, as it is said (Obadiah 18): “The house of Esau shall become stubble, and the house of Joseph a flame etc.” But [that they should fall] into the hands of the remaining tribes, who were compared to beasts, we do not find. It is, therefore, stated: “And a lion, like cattle, shall eat straw.” Those tribes that were compared to a lion, such as Judah and Dan, like Joseph, who was compared to an ox, shall devour Esau who was compared to straw.   ונחש.  הרי עפר לחמו מצוי לו תדיר, ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א׳:י״ח) אבל ביד בני שאר השבטים שנמשלו לחיות לא מצינו לכך נאמר ואריה כבקר יאכל תבן אותם השבטים שנמשלו כאריה כגון יהודה ודן כיוסף שנמשל כשור יאכלו אותו שנמשל כתבן: